הרבה אינטרנט, מעט גולשים

הבחירות הכלליות האחרונות הוכיחו כי אנו בעיצומו של תהליך הפיכת האינטרנט ממדיום תעמולה אזוטרי לזירה פרסומית ושיווקית מרכזית. בבחירות הכלליות של 2009 הופנה, לראשונה, חלק הארי של תקציבי הפרסום של כמה מהמפלגות הגדולות לאינטרנט.

בנוסף לאתרים המרכזיים של הקמפיין הפגינו המפלגות הגדולות נוכחות במגוון מחוזות וירטואלים כגון רשתות חברתיות ואתרי שיתוף קבצים, והציגו עושר ויזואלי וקריאיטיבי. גם הכתבים והפרשנים יצאו מגדרם לנוכח ההתנפלות של המפלגות על האינטרנט וטענו כי האינטרנט הרג את קרין התשדירים, האפיל על תעמולת הבחירות בטלוויזיה, ואף בעקיפין דחק את פעילי השטח.

אולם סדרת מחקרים אודות שימושי אינטרנט בבחירות בישראל, אשר מנתחים את שימושי הרשת גם בבחירות המוניציפליות (עיריות, מועצות מקומיות ואזוריות) ויוצגו ביום העיון "קמפיינים אונליין" במרכז האוניברסיטאי אריאל ביום א' הקרוב , חושפים תמונה מורכבת יותר. השימוש באינטרנט אמנם גובר אולם לא תמיד המדיום מנוצל באופן מיטבי, בודאי בכל הנוגע לייעול לוגיסטי של הקמפיין והנעת בוחרים. האינטרנט רק מתחיל לחדור ככלי פוליטי למגזר החרדי והערבי, וגם מחוץ להם לא תמיד הוא נתפס כ'מכפיל כח' פוליטי.

המלה האחרונה בכל הנוגע לקמפיינים ושיווק ברשת היא 'ווב2' שבדרך כלל מכוונת למרכזיות תכני גולשים במאמץ השיווקי. גם בהקשר הזה, שיתוף תכני גולשים בקמפיין הינו בד"כ חזון רחוק, והקמפיינים המקוונים שהתבססו עליהם (כגון ניר ברקת ודב חנין בקמפיינים המוניציפליים) הם החריג, לא הכלל.

בבחירות הכלליות בלטה בהקשר זה התנועה הירוקה-מימד אשר הציגה משנה סדורה ורחבה בנושאי טכנולוגיה ואינטרנט, ביססה את קמפיין הבחירות שלה על הרשת ואף עשתה פלאים בבחירות שנערכו בקרב בלוגרים מובילים אך הרשימה קצת פחות בקלפיות האמת, שם לא חצתה את אחוז החסימה. ערן בן-ימיני, מועמד מס' 2 בתנועה-הירוקה מימד, טוען כי ייתכן שה'באזז' באינטרנט היטעה את פעילי התנועה לחשוב כי מצבם טוב משמעותית מתמונת המצב שהתגלתה בסקרים. מהמחקרים עולה כי מתפשט השימוש בפייסבוק וביוטיוב כאשר בבחירות הכלליות - מבין 33 מפלגות שרצו, רק ל-5 אזוטריות לא היה אתר. לעומת זאת, נראה גידול משמעותי לעומת הבחירות המוניציפאליות עיריות ומועצות מקומיות, שבהן רק ל 45% מהמתמודדים ברשויות יהודיות היו אתרים, כאשר הרשויות הערביות עדיין 'לא שם' שכן רק ל 5% מהן היו אתרים.

ומה לגבי הגולשים עצמם? כיצד הם משתמשים בשפע הכלים המפלגתיים באינטרנט? פרופ' דן כספי ואלינור לב מאוניברסיטת בן-גוריון, טוענים כי קיים פער הטמעה משמעותי של המדיה החדשים במערכת הבחירות בין המפלגות לבין קהל הבוחרים. בעוד שהמפלגות השתמשו בהקף ניכר באתרי אינטרנט, רשימות תפוצה, רשתות חברתיות, בלוגים ואתרי שיתוף קבצים, הרי שמדידת החשיפה של הציבור למערכה המקוונת, כמו לדוגמא, מספר צפיות בסרטוני יו-טיוב, ומעורבות פעילה של גולשים הבאה לידי ביטוי במספר הפוסטים באתר הפייסבוק של המפלגה או של המועמד, מראים כי למרות מאמצי המשווקים, הקהל 'עדיין לא שם' בהיקפים משמעותיים.

אין זאת אומרת שהציבור הישראלי אינו מחפש פוליטיקה באינטרנט- להיפך. כפי שטוען גל מור ב"פוסט מורטם" של בחירות 2009, האינטרנט "היה המדיום המועדף על ידי הישראלים בישורת האחרונה לפני הבחירות" , ויותר ממיליון וחצי ישראלים התחברו לרשת בליל הבחירות על מנת להתעדכן בתוצאות. אולם, לפחות אם נשפוט לפי עניין הקהל בקמפיינים המפלגתיים, עדיין נדרשת כברת דרך ארוכה כדי להפוך את העניין הכללי בפוליטיקה ברשת- לחשיפה, מעורבות ובסופו של דבר הצבעה.

ד"ר אזי לב און הוא איש סגל בבי"ס לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל ואחראי על ההתמחות הדיגיטאלית באינטרנט.