התפרצות

ציפור אחת נגועה בשפעת העופות עפה במארס 2006 ממצרים לעזה, ומשם כבר עברה השפעת ליישובי עוטף עזה בהתפרצות מקומית, משם לחבל לכיש, ואחר כך לפרוזדור ירושלים ולבקעת הירדן. למרבה המזל השתלטו השירותים הווטרינריים על המצב.

ישראל היא אי בים של כאוס וטרינרי: סוריה, ירדן, לבנון והרשות הפלסטינית אפילו לא מדווחות על התפרצויות לארגון העולמי. העובדה שלא פרצה בישראל מחלה וטרינרית חמורה היא תעודת כבוד לשירותים הווטרינריים, או נס, או שילוב של השניים. כמו בכל העולם, גם בישראל נהוגה עצמאות מקצועית ומינהלית מוחלטת של השירותים הווטרינריים, כדי להימנע מהשפעות פוליטיות או מלחצים סקטוריאליים של חקלאים, של סוחרי בשר ושל אינטרסנטים.

וכך, הגוף הזה מוגדר כיחידת סמך ואינו כפוף ישירות לשר החקלאות או למנכ"ל משרדו, ומדי יום ביומו הוא עומד במוקד של מאבקים עזים ונדרש להדוף ולנטרל ניגודי אינטרסים הקשורים בתחום המזון מן החי (הן מתוצרת הארץ והן מזון בשר מיובא) בהיקף של מיליארדי שקלים בשנה.

במלחמות בענף הבשר משתתפים אנשים שרגילים לעבוד עם סכינים, ודם על הידיים לא זר להם. צריך להבין עד כמה עצום כוחם של אנשי השירותים הווטרינריים: עיכוב אוניית בקר באילת או בעקבה לכמה ימים יסב נזק של מיליונים ליבואנים ורווח נטו למגדלי הבקר מכפר יהושע או מנהלל. פשיטה של יחידת החקירות (פיצו"ח) על משק חקלאי היא רווח למשק שכן העלמת עין מצאן המוברח מהשטחים היא סיפור מסוכן, ועיכוב ביורוקרטי באישור תרופה וטרינרית ינחית מכה עסקית למבקש האישור - וייטיב עם המתחרה.

מעשי שחיתות בענף? יש ויש, ומדובר בסכנת חיים. לדוגמה, הווטרינרים הממשלתיים מחסנים בעלי חיים בפני מחלות מידבקות תמורת אגרה שנגבית מהחקלאים (עלות העבודה והחיסון). פיתוי עצום עומד לפתחם של החקלאים להציע לווטרינר ממשלתי, המחסן את העדר שלהם בכובעו הציבורי, לשכור את שירותיו כווטרינר פרטי. במצב כזה הוא עשוי להעלים עין ממחלה שמחייבת סגר מיידי, לטפל באינטנסיביות יוצאת דופן בחקלאי-לקוח על חשבון עבודתו הציבורית, או, כפי שכבר התרחש, לגנוב מהמחסן הממשלתי תרופות בתשלום מופחת ולחסוך קצת לחקלאי. ואכן, העבודות הפרטיות של וטרינרים ממשלתיים הן מקור לתלונות בלתי פוסקות, לחקירות ולהליכים משמעתיים ומשפטיים שאינם יורדים מסדר היום.

אלא שזו רק המחלה הגלויה והפשוטה יחסית בשירותים הווטרינריים. בהשוואה להתנהלות הכוחנית של בני האדם שנלחמים על השליטה בתחום הזה, מחלות מידבקות של בעלי חיים נראות כמו הבעיה הכי בריאה שיש.

פגישה חשאית בבית דגן

חדר צדדי במתחם הצמוד למשרד החקלאות בבית דגן אירח בשנה האחרונה כמה פגישות חשאיות ויוצאות דופן, הנחשפות כאן לראשונה. לחדר הזה הגיע ורדי זיילר, נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים בדימוס, כדי להיפגש עם קבוצת קציני משטרה בכירים, ובראשם תת ניצב ג'קי בריי, ראש היחידה הארצית לחקירות כלכליות (הידועה בשם להב 433), ורב פקד רונן סהר.

זיילר מכיר היטב את בית דגן, בעיקר בשנה האחרונה, מאז שקיבל משר החקלאות שלום שמחון את המינוי להוביל את "ועדת החקירה הממלכתית לבחינת התנהלות השירותים הווטרינריים". כמו אגרנט למלחמת יום הכיפורים, כהאן למלחמת לבנון, ובייסקי לפרשת מניות הבנקים, זיילר הוא לשירותים הווטרינריים.

מדוע מצבם של השירותים הווטרינריים זכה לוועדת חקירה ממלכתית, הפועלת באינטנסיביות מאז יוני אשתקד ושבקרוב תתכנס להסיק את מסקנותיה, בזמן שסכנות ברורות ומיידיות לא פחות בחברה הישראלית אינן זוכות לכבוד הזה, ונאלצות להסתפק במבקר המדינה?

אל תפקידו של המבקר נגיע בהמשך: הוא כבר פתח בבדיקה מקיפה של נסיבות בריאתה של ועדת החקירה הזו ותחילת חייה. במשרד החקלאות נפלה תדהמה כאשר השר שמחון ביקש את אישור הממשלה להקים ועדת בדיקה ממשלתית, שתקבל סמכויות של ועדת חקירה ממלכתית. בנימוקי הבקשה טען השר כי "מידע רב" ו"ממצאים של גורמים בודקים" בעלי אופי חמור מצדיקים את המהלך הדרמטי, "בטרם תתרחש על המדינה בעיה בריאותית וכלכלית שקשה לצפות את מידת פגיעתה".

בישיבת הממשלה שהתמקדה בעסקת החטופים עם חיזבאללה, ב-29 ביוני 2008, אושרה בקשת שמחון ללא כל דיון. שר המשפטים דניאל פרידמן המליץ על ההצעה כמתחייב בחוק. לא עזרו טענותיהם של שני הנחקרים הראשיים בוועדה, שראשם הציבורי מוטל לפתחה - ראש השירותים הווטרינריים ד"ר משה חיימוביץ', וסגנו לענייני מינהל יהודה מאירוביץ' - שאמרו ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז כי הקמת הוועדה היא בבחינת מחטף של שמחון, שאין מאחוריו כל מידע או ממצאים חמורים, אלא רק אינטרס אישי לפגוע בהם. השניים האשימו את שמחון במסירת מידע כוזב ובהטעיית הממשלה. הם גם טענו לניגוד עניינים של זיילר, ובכך פתחו נגדו חזית עוד לפני שהתייצבו להעיד בפניו. זיילר לא שכח את העלבון.

מה שמחון רוצה?

על-פי דוחות מבקר המדינה, מצבו של השירות הווטרינרי לא מזהיר אך די סביר, ועם זאת לא מדובר במקום נטול פגמים שאינו ראוי לבדיקה מקיפה: פיקוח לקוי על שחיטה שחורה, כפילות בתפקוד מול משרד הבריאות ומול הווטרינרים העירוניים, בעיית סמכויות שנמסרו משום מה לארגוני החקלאים, וליקויים מסוימים בכשירות לקראת תרחישים מסוכנים. מצד שני, כשפרצה שפעת העופות השירותים ידעו להשתלט עליה ולחסלה, ובכלל - ישראל היא עדיין מקום בטוח לאכול בו בשר, במידה רבה בזכותם.

ספק אם הוועדה הנכבדה תוכל להשיב על השאלה שלשמה התכנסה, אם השירותים עומדים בכבוד במשימתם ואם הם ערוכים לעמוד בה בעתיד. נדמה שיעדיה ברורים: ממצאיה לא ייטיבו עם הראש חיימוביץ' ועם סגנו מאירוביץ'.

צפויות גם מסקנות מערכתיות, שיעסקו במידת העצמאות הראויה של השירותים ובסטטוס של יחידת סמך. אם הוועדה תמליץ לחזק את שליטת שר החקלאות ומנכ"ל המשרד בשירותים הווטרינריים, יקבל שמחון - שביקש ושקיבל את ועדת החקירה וגם בחר את חבריה - את מבוקשו.

את מאירוביץ' כבר ניסו לרצוח

מאירוביץ', 61, המכהן עשרים שנה בתפקידו, הוא האיש החזק במערכת: יודע הכול על המתרחש בה, מקושר במשרדי הממשלה השונים, אינו מהסס להביע את דעתו בתקיפות. מתוקף תפקידו ובגלל אישיותו, מאירוביץ' עומד בחזית הטיפול בתלונות נגד עובדים - למשל, תופעת הווטרינרים המחלטרים ללא אישור. זיילר מציג את אחד המאבקים ככזה שמאירוביץ' לקח רחוק מדי, עד כדי בריונות ניהולית.

מאירוביץ' רכש לא מעט אויבים הרבה לפני שמחון. חלקם מפיצים עליו שמועות ומתלוננים עליו (והשר, כזכור, טוען שקיבל מהם מידע "חמור"); אחד מהם הלך הרבה יותר רחוק. בסוף 2002, כשמאירוביץ' יצא בערב ממשרדו בבית דגן, התנפל עליו אדם עוטה צעיף על פניו, וניסה לרצוח אותו בגולת ברזל הקשורה לשרשרת. מאירוביץ' איבד את ההכרה ונפל לקרקע, עם חבלה חמורה בראשו ועם אצבע מרוסקת. התוקף קפץ מעבר לגדר. המקרה לא פוענח עד היום.

לאיבה הגלויה של השר כלפי מאירוביץ' יש יסודות איתנים. הראשון נטמן בקדנציה הראשונה של שמחון כשר חקלאות בממשלת אריק שרון ב-2001. מגדלי העופות לחצו על האיש שלהם בממשלה, ושמחון דרש ממועצת הלול להוריד את דמי השירות ששילמו הלולנים על תרכיב החובה נגד קדחת הנילוס המערבי, המיוצר במכון הווטרינרי. מאירוביץ' ומנהל השירותים אז, ד"ר עודד ניר, התנגדו, אבל שמחון ניצח וזכה לנקודות אצל החקלאים כי דמי השירות צומצמו בחצי.

באותה שנה נרשם סיבוב שני במאבק. שמחון דרש הפעם להפחית את אגרת הובלת בקר, ובכך לשמח את מגדלי הבקר הגדולים בעמק יזרעאל. ההפחתה הייתה גורעת 1.7 מיליון שקל מתקציב השירותים הווטרינריים, שהוא כ-60 מיליון שקלים בשנה. מאירוביץ' נעמד על הרגליים האחוריות, והפיצוץ היה בלתי נמנע. כך התנהל הדיאלוג ביניהם, לפי עדותו של מאירוביץ' בוועדה ובדיווחים שמסר.

שמחון שאל אותו: למה אתה לא ממלא הוראות של הממונים עליך?

מאירוביץ': לא אמלא שום הוראה בלתי חוקית, ואני רואה בהוראה שלך בעניין האגרות הוראה לא חוקית.

שמחון: אתה לא יכול להמרות פי מנכ"ל ושר.

מאירוביץ': יש סעיף 15 בתקשי"ר, שלפיו אתה יכול לפטר אותי.

שמחון: לא ייתכן שלא תמלא הוראות.

מאירוביץ': אני את השוחד הפוליטי שלך לא אשלם בהורדת אגרות ממשלתיות לחקלאים.

שמחון סיים את השיחה.

כשנכנס השר לקדנציה שנייה בתפקיד, והפעם בממשלת אהוד אולמרט, הוא האיץ את מאבקו במאירוביץ' ובחיימוביץ', וההיתקלות השלישית והמסכמת הייתה כתובה על הקיר. במסגרת הכנת חוק ההסדרים ל-2007, שמחון יזם את ביטול מעמדם של השירותים הווטרינריים כיחידת סמך עצמאית, ודרש להכפיפם אליו תוך פיטורי ארבעים עובדים, שהם מרבית עובדי המינהל בגוף זה.

הצמד המנהל יצא למלחמת עולם וטען שמדובר בהשתלטות עוינת שנועדה לסלקם כדי לסדר הטבות לחקלאים.

מאירוביץ', בסגנונו הבוטה, הוסיף שמן למדורה. באסיפת עובדים שבה הודיע שמחון על חבילת סיוע לחקלאים בגובה 150 מיליון שקל, ומצד שני הודיע על הכוונה לפטר את ארבעים העובדים, מאירוביץ' צעק למיקרופון: "יש כאן הצעה לדם כנגד דמים". שמחון לא שכח. הדם הרע בין השניים נשאר לצבור משקעים, עד שוועדת החקירה הממלכתית תתיז אותו החוצה.

ההתעקשות של השר הצליחה אז: הוא העביר בממשלה החלטה לביטול מעמד יחידת הסמך. רק שלמרבה המבוכה, לממשלה אין מעמד בקבלת החלטה כזו, משום שהגורם המוסמך לבטל סטטוס של יחידת סמך הוא דווקא נציבות שירות המדינה. הנציב הולנדר העמיד את שמחון על טעותו, והסביר לו שפעל שלא כחוק. החלטת הממשלה נשארה על הקרח, והשירותים הווטרינריים ממשיכים להיות יחידת סמך עצמאית. בינתיים.

חשד לבקשת שוחד

בין שמחון לבין חיימוביץ'-מאירוביץ' עומד אדם חזק, ד"ר יצחק סמינה, ובמרובע הזה מתלהטים היצרים. סמינה, יו"ר הסתדרות הרופאים הווטרינריים, מנהל את המעבדה לתרכיבים במכון הווטרינרי ותפקידו רב עוצמה: הוא מאשר, או לא מאשר, מהר או לאט, תרופות ותרכיבים של יצרנים ושל יבואנים.

סמינה, ידיד של שמחון, הוא יו"ר מושב גן שורק ופעיל בכיר בתנועת המושבים של שמחון. הוא גם המועמד של שמחון להחליף בעתיד את חיימוביץ' כראש השירותים הווטרינריים. סמינה נתפס בעבר בעבודה פרטית ללא אישור, ועד היום מתנהלת נגדו חקירה בנציבות שירות המדינה, לאור תלונות של חיימוביץ' על עבודות פרטיות ועל הפעלת קליניקה פרטית על חשבון העבודה הציבורית (ראו מסגרת).

יבואן של תרופות ותרכיבים, ד"ר גידי גיא, פרש בוועדת החקירה מסכת המתעדת, לטענתו, את התנהלותו המתעמרת של סמינה, בצורת עיכוב מכוון של אישורים, ולדעתו הדבר נועד למנוע תחרות מול מונופול יצרני התרופות הווטרינריות ויבואניהן.

בתגובה לשאלותיו של זיילר סיפר גיא שבשלב מסוים שאל את סמינה כיצד ניתן לזרז את הטיפול בבקשה מסוימת שלו. "הוא חכך בידיו", השיב גיא והדגים באצבעותיו את התנועה של ספירת שטרות כסף, "ואמר לי, תביא את הניירות המתאימים". בתשובה לשאלת G על החשד לבקשת שוחד העולה מהעדות, אמר סמינה: "שילך קיבינימט יחד איתך". משרד החקלאות הכחיש את הדברים. הציבור לא יכול כעת לקבל מידע על תפקודו של סמינה, על התלונות נגדו ועל התנהלותו מול חיימוביץ' ומאירוביץ' מסיבה פשוטה: זיילר אישר לו למסור את כל עדותו לוועדת החקירה בדלתיים סגורות.

בפני חיימוביץ' ומאירוביץ' עומד יריב מר נוסף. ד"ר רוני עוזרי, מנהל "השירותים הווטרינריים בשדה" וסגן מנהל השירותים, שאב את עיקר כוחו בתקופה שבה כיהן כרופא הראשי ליבוא בעלי חיים וליצואם: ברצותו יעכב עדר בקר על אונייה שהגיעה מאוסטרליה, ברצותו יקדים אישור העברת עדר צאן לשטחים בחודש הרמדאן - כל החלטה מיתרגמת למיליונים. הוא אורח קבוע במחלקה המשפטית של משרד החקלאות, ועל כל תלונה שהפנו נגדו יבואנים ויצואנים יש תלונה שלו נגד חיימוביץ' ומאירוביץ' - זו מלחמה מתמדת.

בפרשה החמורה ביותר, כנראה, בתולדות השירותים הווטרינריים, המתפרסמת כאן לראשונה, התרחשה הפקרות ביבוא עגלים מאוסטרליה. היא נמשכה שלוש שנים (2001-2004), לאחר שסוחרי בקר הצליחו "לארגן" תיקון קטן במסמכי ההובלה של העגלים, ובו נקבע: אם במסמך היצוא מאוסטרליה ייכתב שהעגלים לא הגיעו לגיל שלושה חודשים, יוותר השירות הווטרינרי בישראל על כמה בדיקות וחיסונים מחמירים.

ההסבר: מאחר שקשה לאתר מחלות אצל עגלים בני פחות משלושה חודשים, אין צורך לחסנם נגד כמה מחלות מידבקות, כגון שחפת ו-Johnes Disease (בת שחפת, מחלת מעיים קטלנית לאדם), ואין צורך לבדוק אצלם מחלות מין מידבקות.

זו הייתה פיקציה: עגל בן שלושה חודשים שוקל לכל היותר 150 קילוגרם. לפי חוק צער בעלי חיים האוסטרלי, אסור להעלות על אונייה עגלים שמשקלם נמוך ממאתיים קילוגרם, אלא שהמשקל הממוצע של העגלים שיובאו בעזרת המסמך המתוקן היה 250 ק"ג. הם היו בני ארבעה עד שישה חודשים מה הרוויחו יבואני העגלים מהתרגיל? חסכו 70 דולר חיסונים לכל ראש, ובסה"כ חסכו כ- 15 מיליון דולר. רק אחרי שלוש שנים, מנהל השירותים הווטרינריים עצר את החגיגה. משום מה הוא לא בא חשבון עם המעורבים בדבר, שחשפו את הציבור לסכנות חמורות, ומכאן שהמשטרה לא חקרה את הנושא. חשוב היה לדעת כיצד הסביר ד"ר עוזרי לוועדת החקירה את פרשת העגלים, שהתרחשה תחת עינו הפקוחה, אלא שהדבר אינו אפשרי: זיילר אפשר גם לעוזרי להעיד בדלתיים סגורות.

חודש לפני הקמת ועדת החקירה החליט חיימוביץ' לצמצם את מסגרת תפקידו של עוזרי ולשלול ממנו כמה סמכויות. השינוי תואם עם נציבות שירות המדינה, ובוצע בספרים של השירותים הווטרינריים. אבל חיימוביץ', למרות הלחץ של סגנו מאירוביץ', לא קרא לעוזרי כדי להודיע לו על המהלך. משהוקמה הוועדה החליט חיימוביץ' כי יודיע לעוזרי על הקיצוץ בסמכויותיו רק אחרי שעוזרי יעיד בוועדה.

זאת הייתה טעות שסיבכה אותו וגם את מאירוביץ'. עוזרי ביקש מראש מזיילר להעיד בדלתיים סגורות, בנימוק שהוא מרגיש מאוים. חיימוביץ' המתין עד אחרי עדותו כדי להודיע לו על יישום ההחלטה הישנה לקיצוץ בסמכויותיו, ואז פנה עוזרי בבהילות לזיילר: הנה ההוכחה שהפחדים שלי מוצדקים, מתנכלים לי.

שמועות ועדויות חסויות

זיילר מנהל ביד רמה את דיוני ועדת החקירה בחדר חסר הוד והדר, שנראה כמו כיתת לימוד, במתחם משרד החקלאות בבית דגן. הוועדה הממשלתית הזו אינה מעניינת את התקשורת, וכמעט איש אינו מגיע לצפות בדיונים. למעט אישה אחת: עו"ד שרון מאירוביץ', בתו של יהודה מאירוביץ', היושבת בכל ישיבה, מתעדת את המתרחש ומעצבנת בעליל את היושב ראש זיילר. נוכחותה הובילה במידה מסוימת לרגע השיא במהלך הוועדה: מעצרו של אביה לחקירה. מיד נגיע אליו.

שתי תופעות בולטות בדיונים. הראשונה היא האופן שבו זיילר מזמין את העדים לספר על שמועות; השנייה היא העדויות החסויות שהוא מאפשר ברוחב לב. אם הוועדה תגיע לשלב מכתבי האזהרה לנפגעים פוטנציאליים, ואלה יעמדו על זכותם להתגונן - צפויה דרישה לפתוח את העדויות החסויות.

מדיווחים של עדים שהופיעו בפני הוועדה בדלתיים פתוחות ובדלתיים סגורות, מקריאת הפרוטוקולים ומצפייה בדיונים, וכך גם מבדיקת האירועים המוזרים המתרחשים סביב הוועדה, מסתמנות שלוש מטרות עיקריות: חיימוביץ', מאירוביץ', ומעמדם של השירותים כיחידת סמך. זיילר נראה כמי שסימן את ראשו של מאירוביץ', סגן המנהל למינהל ולכוח אדם, בנימוק של דומיננטיות-יתר: הפעלת טרור על עובדים הכפופים לו, חריגה מסמכויותיו, פלישה לתחומים לא לו וניצול לרעה של תפקידו. איתו מועמד לחיסול גם המנהל חיימוביץ' (הנחשב לחזק פחות ממספר שתיים שלו), אך כאן צופים חיסול עדין: הנימוק יהיה שהוא חלש מדי, שסמכותו המקצועית אינה מספקת, וחמור מזה - שהוא בא לקראת חקלאים ויבואנים באופן החורג מסמכויותיו, עד כדי הפרת אמונים (ראו מסגרת).

ההתעניינות המעמיקה של זיילר במאירוביץ' מתמקדת בפרשת החלטורות של ד"ר גיורא הוידה, שהיה הווטרינר המחוזי בחדרה. הוידה הורשע פעמיים בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בעבודות פרטיות ללא אישור, והעבירה שלו חמורה במיוחד: הוא עבד באופן פרטי למען חקלאים שעליהם פיקח.

כאשר הוידה התמודד ב-2004 על משרת "מנהל השירותים הווטרינריים בשדה", תפקיד מספר שתיים בהיררכיה, הוא הציג כממליץ ראשון את מאירוביץ'.

הוידה זכה במכרז, אבל ראש השירותים חיימוביץ' גילה שהוא הסתיר מוועדת המכרזים את הרשעותיו החמורות - וערער על המכרז. נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר, הסכים עמו והודיע להוידה שהמכרז בטל ומבוטל.

בחקירה שהתנהלה נגד הוידה בתיאום עם נציבות שירות המדינה, ערכו מאירוביץ' ומוסי להב, שהיה מנהל מחלקת חקירות ביחידת הפיצו"ח, ישיבה עם אחד המפקחים בחדרה, איברהים בויארת. מאירוביץ' ולהב חשדו שהוא משתף פעולה עם הוידה בעבודות הפרטיות, וביקשו לדלות ממנו פרטים.

בויארת: מה יצא לי מזה?

מאירוביץ': מה צריך לצאת לך מזה? אתה עובד איתו, וגם לך יש קופת שרצים ויש עליך תלונות חמורות.

בויארת: אבל מה יצא לי אם אדבר על ד"ר הוידה?

מאירוביץ': הגיע הזמן שתנקה את השם שלך ושתעזור לנו לטפל בשותף שלך.

בויארת: יש לי בן שלומד וטרינריה ברומניה, מה יהיה עם הבן שלי?

מאירוביץ': כמו שמטפלים בישראלים חוזרים. כשיחזור לארץ, אינשאללה, הוא יטופל בתקציב משרד הקליטה, ואם הוא ראוי נקלוט אותו למערכת.

בויארת ביקש לחשוב על הבקשה, וכעבור כמה ימים הודיע שהוא לא מעוניין לדבר. כשבנו חזר לארץ ב-2007, שלוש שנים אחרי אותה פגישה, הוא נקלט לעבודה בשירותים הווטרינריים בעפולה, דרך משרד הקליטה. הוידה פנה לבית הדין לעבודה נגד פסילתו, ותביעתו נדחתה. לאחרונה הוא יצא לפנסיה.

זו פרשה שזיילר העמיק באופן מיוחד לחקור. לפי הכיוון ואופי השאלות שלו, הוידה הסתמן לפתע כקורבן ולא כעבריין. מישהו לא שכח ולא סלח למאירוביץ', שעמד עכשיו לשלם את המחיר על אותה שיחת בירור, בהשהיה של חמש שנים.

ביום שבו הופיע ד"ר הוידה לעדותו בוועדה, הבחינה שרון מאירוביץ', הבת-של, כי הפנסיונר מגיע ברכב השירותים הווטרינריים שבו נוהג בויארת. בויארת לא היה ברשימת העדים היומית, כך שהחשד ניקר בה והיא טלפנה לאביה. מאירוביץ', שישב עם פקידה בכירה במשרדו, ערך בירור בלשכת השירותים בחדרה, צלצל לבויארת ומיהר להקליט את השיחה.

מאירוביץ': תגיד לי אברהים, התפקיד שלך זה להביא את השותף שלך ד"ר הוידה לוועדה על חשבון העבודה ובאוטו של העבודה?

בויארת: לא הבאתי אותו לוועדה.

מאירוביץ': אתה שקרן ואתה משקר כרגע! יש לי הפתעה בשבילך, ראו אותך וגם שומעים אותך.

בויארת, שדיבר בטלפון בעודו יושב בחדר צדדי במשרדי הוועדה, הלך לספר למזכירת הוועדה, עו"ד רחל שקרג'י, שהשיחה מפחידה אותו. בו במקום זימן אותו זיילר לישיבה בדלתיים סגורות, שאפילו אינה מופיעה ברישומי הוועדה. בויארת אמר לזיילר שהוא חושש שמא מאירוביץ' יפגע בו, והציג לפני היושב ראש את גרסתו לפגישתם חמש שנים קודם לכן. זאת כבר הייתה הרמה להנחתה.

המשטרה מגיעה

באמצע דצמבר חלה ההסלמה. תנ"צ ג'קי בריי, ראש להב 433, הופיע עם צוות קצינים לשיחה עם זיילר במשרדי ועדת החקירה. פגישה כזו יכולה להתקיים באופן חוקי, אם נעשתה בידיעה ובאישור של היועץ המשפטי לממשלה, על יסוד חוק הממשלה, סמכויות ועדת בדיקה ממשלתית, שבו נאמר: "מצאה ועדת בדיקה ממשלתית כי קיים חשש לביצוע עבירה פלילית, תביא את העניין לידיעת היועץ המשפטי לממשלה". מזוז מבהיר ל- Gכי לא קיבל פנייה כזו מזיילר.

אז מי יזם את הפגישה הסודית ועל מה דיברו בה? האם היושב ראש ועדת החקירה הממלכתית הציע, בעיצומם של הדיונים שהוא מנהל, שהמשטרה תעצור ותחקור את שני האנשים הכי בכירים בשירותים הווטרינריים?

שבוע אחרי הפגישה עם תנ"צ בריי ועם צוותו הדהים זיילר: הוא הוציא החלטת ביניים נגד חיימוביץ' ומאירוביץ'. ענייניהם של ד"ר עוזרי ובויארת שימשו לו כהוכחות לאווירת פחד בשירותים הווטרינריים, עד כדי חשש של עובדים לבוא ולהעיד. עובדי השירותים, ציין זיילר בהחלטתו, קיבלו מחיימוביץ' וממאירוביץ' מסר ברוח זו: אל תספרו לוועדת החקירה את המעיק על לבכם, אחרת יבולע לכם.

ביום האחרון של 2008 שלח שר החקלאות את מנכ"לית משרדו, יעל שאלתיאלי, לשיחה רגישה עם בכירי המשרד. המנכ"לית הסבירה לבכירים את חומרת החלטת הביניים של זיילר. השניים, כך הבינו בכירי המשרד, ישוחררו מתפקידיהם.

למחרת, השכם בבוקר ה-1 בינואר, זה קרה. היחידה לחקירות כלכליות עצרה את חיימוביץ' ואת מאירוביץ' במשרדיהם בבית דגן וערכה בהם חיפוש. השניים שוחררו אחרי החקירה. חיימוביץ' נחקר בחשד למרמה ולהפרת אמונים (ראו מסגרת על מחלבת ברקנית), ואילו מאירוביץ' נחקר בגין השיחה עם בויארת בחשד לאיומים, להצעה לשוחד ולהפרת אמונים.

זיילר לא היסס לפעול שוב עם המשטרה. שבועות אחדים אחרי הפשיטה והחקירה נערכה במשרדי הוועדה פגישה חשאית נוספת שלו עם תנ"צ בריי ועם קציניו. בסיום הפגישה השאירו קציני המשטרה אצל זיילר קלסרים עם חומר החקירה, באקט חמור וחריג ביותר.

מי יזם את המפגשים עם זיילר? כיצד הסכימה המשטרה לחשוף תיקי חקירה בפני גורם חיצוני, ומי בצמרת משטרת ישראל אישר זאת? מה עשה זיילר עם תיקי החקירה? האם מסר בפגישות אלה מידע על חשדות נוספים לפלילים, מלבד עניינם של חיימוביץ' ושל מאירוביץ'? ומה היה השיקול לעצור את השניים בעיצומה של עבודת הוועדה הממלכתית? משטרת ישראל התבקשה להשיב - ולא הגיבה לפניית G.

המבקר כבר בודק

בינתיים כבר מתרחש אירוע ללא תקדים: בעוד ועדת החקירה פועלת, מבקר המדינה בודק אם הנימוקים להקמתה היו כנים ולא מגמתיים. מיכה לינדנשטראוס נכנס לתמונה חודש אחד בלבד לאחר הקמת הוועדה, בניסיון לבדוק אם היא נשענת על נימוקים פיקטיביים. הוא הורה לשר שמחון למסור בהקדם את כל החומר שיסביר מדוע החליט לבקש מהממשלה ועדה ממשלתית עם סמכויות של ועדה ממלכתית, ומדוע העדיף ועדת חקירה על-פני כלי פיקוח ובקרה אחרים המצויים בידיו.

על כך ענה שמחון כי ללשכתו, ללשכת המנכ"ל יעל שאלתיאלי וללשכת היועץ המשפטי למשרד ערן אטינגר, הגיעו "מידע ותלונות רבות בנוגע לתפקוד לקוי של יחידות השירותים הווטרינריים. מטבע הדברים רובו של המידע הגיע בעל פה, שכן מוסרי המידע חששו מפני העברתו לאותם גורמים שכלפיהם התלוננו".

מנוסח התגובה הזו הסיק המבקר כי המידע של שמחון אינו מתועד. בחודשים אוקטובר-נובמבר התייצבו חוקרי המבקר פעמים אחדות בלשכת שר החקלאות, וביקשו לקבל מסמכים המתעדים את התלונות בעל-פה ואת עבודת המטה שנעשתה לקראת הפנייה לממשלה.

חיימוביץ' חזר בינתיים לעבודה. מאירוביץ' בהליכי השעיה, ונפתח נגדו הליך משמעתי. התיק המשטרתי מחכה לשניהם, והוא אפוף סוד.

בשבועות האחרונים התגלו בארץ ארבע התפרצויות של מחלות מידבקות: סוסים - מחלה לא ידועה המכונה חום סוסים, שהנגיף הגורם לה בודד אך אין נגדו חיסון, בעלי הסוסים נדרשו לא להוציאם מהאורוות; פה וטלפיים - התפרצות חדשה בתחילת פברואר שעברה דרך גבול הלבנון והתפשטה עד השומרון; בקר - עכברת הבקר, גרמה לתמותה ברפת של ניר עוז; דבר חזירים - מחלה המועברת בין חזירי בר לחזירי בית, התפרצה בפסוטה, הטיפול בה מתחיל בימים אלה. נוכח אווירת הנכאים והחשדנות השוררת בשירותים הווטרינריים, צריך להתפלל שאף התפרצות לא תתפתח למגפה.

זיילר העיר במהלך הדיונים על מסרים אנונימיים שקיבל, אך נמנע מלענות לשאלות G על אופיין. לפני שבועות אחדים כבר ביקש להתקין מכשיר הקלטה מתוחכם על מכשיר הטלפון של הוועדה. בתחילת שבוע זה הוציא החלטה, ושלפיה הוועדה חשה בתופעות של תיאומי עדויות, "שיפוץ" עדויות והפחדת עדים. זיילר לא נקב בזהות החשודים, וסיכם: "אי-אפשר להימנע מתחושה ברורה שעבודת הוועדה משתבשת כתוצאה מכל האמור לעיל". הוועדה הכריזה על סגירת דלתותיה בפני הציבור, ואיפול הוטל רטרואקטיבית גם על עדות מסעירה שנמסרה ב-25 בפברואר. היא עוד תתפרסם.

הריטיינר של זיילר ימשיך ברגע שהוועדה תסתיים

שני שלישים מהוועדה נגועים בחשד לניגוד עניינים

מבין שלושת חברי הוועדה שמינה שמחון, אצל שניים התעוררו בעיות חסרות תקדים של ניגוד ושל ערבוב עניינים, הפוסלות אותם לכאורה מהכהונה. ראשית, ורדי זיילר: כשהוא מונה ביוני 2008 לעמוד בראש הוועדה, הוא החזיק בתפקיד אחר שקיבל משמחון עצמו ב-2006, תפקיד שהכניס לו סכום כסף לא מבוטל. מדובר בוועדה שעוסקת בתלונות ובקובלנות נגד וטרינרים, שמסקנותיה עוברות להכרעת שר החקלאות. מאחר ששמחון האציל לזיילר את סמכויות שר החקלאות בעניין זה, מסקנות הוועדה עוברות למעשה לזיילר עצמו. הסמכויות שהואצלו לזיילר נרחבות, עד כדי ביטול לצמיתות של רישיון וטרינר שסרח.

בעבור הסכמתו של זיילר לקבל את סמכויות השר ולחרוץ גורלות של וטרינרים, הוא חתם על חוזה ריטיינר עם משרד החקלאות תמורת 6,000 שקל לחודש (לא כולל מע"מ). בשנה האחרונה ממשיך אפוא זיילר להחזיק בסמכות כפולה: הוא עדיין אחראי לבדיקת התלונות - ובמקביל מנהיג את ועדת החקירה על התנהגות וטרינרים.

חבר הוועדה השני, ד"ר יהודה עפרון, הוא וטרינר בכיר ממושב כפר אז"ר. עפרון מקורב לשמחון פוליטית: חבר בלשכת מפלגת העבודה ובכיר במוסדות תנועת המושבים של שמחון, כולל במנגנוני השיפוט הפנימיים שלה. אגב, בכפר אז"ר, שם עפרון הוא הדמות הדומיננטית בוועד, מתבצעת זה שנים עבירה על חוק ההתיישבות, בצורת השכרת מבני ציבור לשימושים פרטיים. על החוק ממונה שר החקלאות, אך נגד כפר אז"ר ונגד עפרון לא ננקטו כל צעדים.

חבר הוועדה השלישי הוא יעקב שגיב, שהיה סמנכ"ל במשרד החקלאות ודירקטור בחברת אגריאור הכפופה לשר החקלאות.

את ההכשר המשפטי למינויים סיפק עו"ד ערן אטינגר, היועץ המשפטי של משרד החקלאות. אטינגר וזיילר הגיעו להסדר: זיילר, ממועד מינויו לוועדת החקירה הממלכתית, יפסיק זמנית להפעיל את הסמכויות שהאציל לו שר החקלאות, והריטיינר שלו יוקפא עד תום עבודת הוועדה - אז יחזור לתפקידו הקודם וימשיך לקבל את שכרו. התוצאה בינתיים: הוועדה העוסקת בהתנהגות וטרינרים מושבתת זה קרוב לשנה.

כיצד אישר היועץ המשפטי לממשלה את המינויים האלה? זיילר ומזוז מסבירים כי אין ניגוד עניינים כל עוד זיילר אינו משתמש בסמכויותיו לגבי רישוי הווטרינרים במקביל לתפקידו הנוכחי. הסדר זה, לדבריהם, נעשה "מטעמים של מראית עין".

לגבי מינויו של עפרון, שותפו של שמחון לדרכו הפוליטית, התגובה של לשכת מזוז מדהימה עוד יותר: נכון שקיימת זיקה פוליטית בין שמחון לעפרון, אבל עפרון קיבל המלצה מ"גורם מקצועי בלתי תלוי מן האוניברסיטה העברית". G ביקש לקבל את התייחסותו האישית של מזוז למינויים; הוא נמנע מלהגיב, ולשכתו הדגישה כי לא הוא בחן אישית את הנושא, אלא המשנה שלו, עו"ד מלכיאל בלס.

תגובות - זיילר: "הוועדה לא תתייחס"

זיילר לא פעל על-פי סמכותו, בדרך של פנייה ליועץ המשפטי לממשלה, לדיווח על חשש לעבירות פליליות. זאת על אף ששמע עדויות רבות המעלות חשד לעבירות פליליות חמורות מצד וטרינרים: בקשת שוחד, הפרת אמונים חמורה עד כדי סכנה לבריאות הציבור בפרשת העגלים, גניבת תרכיבים לטובת שימוש פרטי וגביית כסף לכיס הפרטי, או גניבת כספים שאותם שילמו חקלאים כאגרות בעבור העברת בקר.

"הוועדה לא תתייחס, בוודאי לא בשלב זה, לאופן ולדרך שבהם היא פועלת, ככל שפעילות זו אינה נעשית בדלתיים פתוחות", מבהיר זיילר בתשובה. בעניינם של חיימוביץ' ושל מאירוביץ' הוא נשאל אם הוא זה שפנה במסלול משלו למשטרה לקראת הפגישה הראשונה באמצע דצמבר, שבעקבותיה נעצרו השניים, ומדוע לא פנה ליועץ מזוז. "הוועדה לא תתייחס, בוודאי לא בשלב זה, לאופן ולדרך שבהם היא פועלת, ככל שפעילות זו אינה נעשית בדלתיים פתוחות", הגיב שוב זיילר, והוסיף: "מכל מקום, אם, כפי שנאמר בשאלה, נפתחה חקירה משטרתית במועד המצוין בשאלה, היא איננה קשורה ולא באה במה שמכונה בשאלה 'בעקבות הפגישה'. על כן עניין הסמכות אינו רלבנטי".

שר החקלאות שלום שמחון מסר בתשובה לשאלות כי הוועדה "בראשות השופט זיילר, הידוע ביושרתו, בנחישותו ובמוניטין שלו כמנקה אורוות בגופים הזקוקים לכך, תעשה עבודתה נאמנה".

"אריק שרון תמיד אמר שזה עולה הרבה כסף"

הפרשה שמעיבה על מנהל השירותים: אישורי יצוא למחלבה למרות הליכי ייצור לא נאותים

בעניין מנהל השירותים הווטרינריים, ד"ר משה חיימוביץ', כיוון החקירה של יו"ר ועדת החקירה להתנהלות השירותים הווטרינריים ורדי זיילר ברור: במקרה אחד הוא חצה את הגבול לתחום הפלילי.

חיימוביץ' היה הווטרינר המחוזי בדרום, וטיפל בעדרי הצאן בחוות שקמים של אריאל שרון ושל בניו. זיילר חקר אותו שוב ושוב על השמועות, כאילו היכרותו עם המשפחה העניקה לו את התפקיד.

"בכל המפגשים שהיו לי איתם, גם עם אריק, אף פעם לא עלה נושא השירותים הווטרינריים", ענה חיימוביץ'. "מעולם האיש הזה לא שאל אותי מה קורה בשירותים. תמיד היה דיבור על מחלות, מה יש מסביבנו, למה אנחנו צפויים, אילו מחלות יכולות לפגוע בנו - בזה הוא התעניין מאוד. במיוחד אריק. הוא תמיד היה אומר, כמה זמן עוד נצטרך לחסן כל-כך הרבה חיסונים, שזה עולה הרבה כסף".

אבל חיימוביץ' הסתבך בפרשה אחרת, הקשורה למחלבת ברקנית במושב כפר יחזקאל בעמק יזרעאל. בעל המחלבה, אבינועם ברקין, רצה ב-2006 לייצא גבינות לארצות הברית. מנהל הפיקוח על מוצרים מן החי, ד"ר אליעזר ניל"י, סירב בנימוק שהמחלבה אינה עומדת בסטנדרטים של הליכי ייצור. ברקין התלונן אצל חיימוביץ'. יש עדויות שלפיהן ברקין אמר כי לפי שמועות שהגיעו אליו הוא יוכל לקבל היתר יצוא אם ייתן מעטפת כסף לגורם הנכון. ברקין מכחיש זאת. ח"כ ישראל חסון התערב בעניין, וגם בלשכת שר החקלאות שמחון התעניינו אז מדוע עוכב האישור.

חיימוביץ' התעלם מהתנגדותו של ניל"י והורה להעניק למחלבת ברקנית אישורי יצוא. שלוש שנים מאוחר יותר, בכירים במחלקה המשפטית במשרד החקלאות טענו בעדויותיהם באוזני זיילר, כי ההחלטה הייתה מנוגדת לחוק ונגועה בפלילים. זיילר הרבה לחקור את עניין ברקנית ואת התנהגותו של חיימוביץ', אבל במפתיע, כשחיימוביץ' הופיע בוועדה הוא לא נשאל ולו שאלה אחת בנושא. זה לא מנע, כאמור בכתבה, את מעצרו הפתאומי לחקירה בחשד להפרת אמונים בפרשה זו.

נציבות שירות המדינה בלשה אחר העד, ומצאה אותו עם חבר הוועדה

ד"ר יהודה עפרון נפגש בסתר עם עדים תוך כדי חקירה

ב-9 בנובמבר אשתקד, בעוד ועדת החקירה מנהלת את דיוניה לקראת גביית עדויות, פגש ד"ר יהודה עפרון בחדר צדדי בבית החולים הווטרינרי בבית דגן שני בכירים בשירותים הווטרינריים: ד"ר יצחק סמינה, מקורבו של שלום שמחון, ואלכס מרקוביץ', חברו הטוב של סמינה. ידוע היה שהשניים יעידו בפני הוועדה שבה יושב עפרון.

רק שבוע וחצי מאוחר יותר, ב-20 בנובמבר, עקבו שני חוקרים של נציבות שירות המדינה אחר ד"ר סמינה; זאת לאחר שראש השירותים, ד"ר חיימוביץ', התלונן נגדו בגין עבודה פרטית אסורה. החוקרים צפו בסמינה נוסע לכפר אז"ר, נכנס לביתו של עפרון, חבר ועדת החקירה, ויוצא עמו לנתניה. שם נכנסו השניים למשרדו של עורך דין, עם קלסרים בידיהם. משם נסעו השניים לרעננה, ואחר כך נפרדו דרכיהם.

מה קרה בפגישות? עפרון, כמו זיילר, נמנעו מלהגיב לטענות שהושמעו באוזניהם בעניין זה. נציבות שירות המדינה סירבה להגיב, בנימוק שחוק המשמעת לא חל על חברי ועדת חקירה שאינם עובדי מדינה.