אחד הנושאים החשובים במסגרת עסקאות מכר מקרקעין הינו האפשרות לקבל אישור לרישום בפנקסי המקרקעין (טאבו). בדר"כ קבלת האישורים היא תנאי לתשלום חלק נכבד מהתמורה החוזית בגין המכירה, וקיימת חשיבות איפוא לקבל אישורים אלה בהקדם האפשרי.
פסק דין שפורסם לאחרונה מעורר סוגיות מעניינות בהקשר זה. באותו עניין, ביום 24.12.2001 התקשרו המוכרים בהסכם למכירת קרקע בתמורה לסכום של 4.35 מיליון דולר. על-פי ההסכם - שיעור של 67% מהתמורה ישולם להם בתוך שישה חודשים, עם המצאת אישורים לרישום בטאבו, ובכלל זה אישורי מס שבח ומס מכירה.
המוכרים הגישו הצהרה (מש"ח) לרבות שומה עצמית לאחר 50 יום (בתוך פרק הזמן הנקוב בחוק), שילמו את מס השבח ומס המכירה והמתינו לקבל אישורי מסים. עקב עיכובים שונים ולאחר שב"כ המוכרים התייצב במשרדי מיסוי מקרקעין, הומצאו לו האישורים לרישום בטאבו ביום 19.6.2002, ואולם הסתבר כי באחד האישורים נפלה טעות ברישום החלקים שנמכרו, ויום למחרת פנה ב"כ וביקש את תיקון הטענות הטכנית.
דא עקא, שבעת ביצוע התיקון הטכני, השומה נתפסה ע"י מחלקת הביקורת לצורך ביצוע ביקורת פנימית בהנהלת רשות המיסים, ולכן לאחר השלמת הבדיקה - ניתן האישור המתוקן רק ביום 27.6.02. התובעים הגישו תביעה כנגד משרד האוצר, בטענה שעקב העיכוב והשינוי בשער החליפין של הדולר פחתה התמורה אותה קיבלו בסכום של כ-650 אלף שקל.
המדינה טענה מנגד, כי בהתאם להוראות החוק נתונות לרשויות מיסוי מקרקעין שישה חודשים להוצאת שומה סופית. בנסיבות העניין אכן עמדו הרשויות בזמנים ביחס להוצאת השומה. אמנם, כתוצאה מהליך הביקורת חל עיכוב נוסף (מעבר לשישה חודשים) אך זאת רק לצורך מספר ימים מועט - הביקורת הינה הליך רצוי והתבצעה בזריזות, ועל כן אין לזקוף זאת לחובת המדינה.
בית המשפט השלום בת"א (ת"א 8388/04 אפרים אהרוני) קבע, כי אכן לרשויות המס חובת זהירות כלפי הנישום בבואן להפעיל את סמכויותיהן בכל הנוגע לעריכת השומה, והן עשויות לחוב ברשלנות. זאת ועוד, עצם העובדה שהחוק קובע פרק זמן מקסימאלי לטיפול אינו שולל אפשרות שהמדינה תחוב בנזיקין גם אם עמדה בפרק הזמן האמור. בנסיבות העניין - הנושא הראוי לבחינה הינו אך ורק ביחס לנושא הביקורת הפנימית שנערכה לאחר שידור השומה הסופית.
בית המשפט קבע כי לא הוכחה זכות חוקית לעכב את מסירת האישורים לרישום בטאבו עד השלמת הביקורת. לא הייתה מחלוקת שבמועד זה אכן שולם מלוא המס המגיע ואף הומצאו אישורים, וכל שהתבקש היה תיקון טעות טכנית. בנסיבות אלה לא הוכחה הצדקה לעיכוב הנוסף, בייחוד כאשר ב"כ המוכרים חזרו ופנו אל רשויות מיסוי מקרקעין והדגישו את הנזק שעלול להיגרם להן כתוצאה מאי קבלת האישורים במועד (ואף הציעו לשלם סכום נוסף תחת מחאה אך ורק לצורך קבלת האישורים במועד).
מצד שני קבע בית המשפט, כי גם לתובעים (המוכרים) אשם תורם מסוים, מאחר שדיווחו על העסקה רק כעבור 50 יום (במועד האחרון על פי חוק), מאחר שהיה עליהם לצפות תקלות בהליך אישור השומה ובהתאם היה עליהם שלא להתחייב למועדים חוזיים קרובים כפי שעשו בפועל, ומאחר שהיו עשויים להקטין את נזקם אילו היו קובעים מנגנון של נאמנות. לאור זאת העמיד ביהמ"ש את האשם התורם (המקטין את גובה הפיצוי) על שיעור של 50%. *
הכותבים הם ממשרד אלתר עורכי דין.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
