רכב משבר הסאאב פריים

שוודיה זה לא אמריקה: יצרנית המכוניות סאאב קורסת - והממשלה מסרבת לעזור

העיר טרולהטאן לקחה את שמה מהאגדות. היא שוכנת על גדות נהר הגותה-אלב בדרום מערב שוודיה, מקום שבו חיו טרולים אימתניים, לפי המיתוסים העתיקים. האיים בנהר, כך סיפרו התושבים הקדומים, הם כובעיהם של אותם ענקים אגדתיים - ומכאן גם שמה של העיר. מאז ימי הטרולים חל שינוי ניכר בטרולהטאן. הנהר, המפלים והנוף הדרמטי הפכו לרקע של מרכז תעשייתי חשוב, שבתחומו פועלות חברות ענק בתחומי הרכב וההיי-טק. החשובה שבהן היא יצרנית המכוניות סאאב.

בשבועות האחרונים מתקדר ענן של חששות מעל העיר. GM (ג'נרל מוטורס) האמריקאית, הבעלים של סאאב מאז שנת 2000, הודיעה שהיא מתכוונת להתנתק מהחברה השוודית הוותיקה עד סוף 2009. בתגובה הגישה סאאב לבית משפט בקשת הגנה מנושים, והחלה תהליך של ארגון מחדש במטרה להגיע לאחד משני תסריטים: פשיטת רגל, או מציאת בעלים חדשים. בשבוע שעבר קיבלה החברה ארכה נוספת מבית המשפט, ונציגיה טענו כי היא מנהלת מגעים על מכירתה עם יותר מעשרים קונים פוטנציאליים, במקביל להכנת תוכנית הבראה.

תעשיית הרכב השוודית, כמו זו העולמית, שרויה במשבר. ממשלת שטוקהולם צופה שהתוצר הלאומי הגולמי ירד השנה בכ-4%, ושהאבטלה תנסוק לכדי 11% בשלוש השנים הקרובות, כאשר המגזר התעשייתי יסבול מאבטלה יותר מכולם. סאאב, שהחלה את דרכה כחברה לייצור מטוסים בשנות ה-30, הפסידה אשתקד יותר מ-340 מיליון דולר, וגם על רקע המשבר הכללי, טרולהטאן נמצאת במצוקה ייחודית: אם סאאב לא תשרוד, תושביה נמצאים בסכנת קיום.

בעיר מתגוררים כ-54 אלף איש, והודות לסאאב ולחברות נוספות הקשורות אליה יש בה כשלושים אלף מקומות עבודה - שני שלישים מהם במגזר הפרטי, ומתוכו, כ-30% בייצור התעשייתי. פר לוונליד, הממונה על קשרי העסקים, המסחר והתעשייה של העיר, אומר ל-G כי 4,000 מתושבי העיר ופרבריה עובדים בסאאב ואלפיים נוספים עובדים בשישים חברות שהן קבלניות-משנה שלה. במעגל הרחב יותר, הוא מעריך, כ-18 אלף מקומות עבודה מושפעים ישירות מהבעיה של סאאב.

"אנחנו מנסים להיערך לתסריטים השחורים ביותר", הוא אומר, "כלומר אובדן של עשרת אלפים עד 20 אלף מקומות עבודה. אנחנו עובדים על אפשרויות תעסוקה נוספות, בעיקר בתחום האנרגיה והסביבה, אבל אנחנו אופטימיים בקשר לעתידה של סאאב". לוונליד, 57, אב לשניים וסב לארבע שחי בטרולהטאן כל חייו, חושב שההתעניינות התקשורתית בעיר גורמת להקצנה בתיאור המצב. "בסך-הכול", הוא אומר, "אנחנו רגילים למשברים. מי שחי כאן יודע שלתעשיית הרכב יש עליות ומורדות, וכבר חווינו משברים בעבר. זה אמנם המשבר הקשה ביותר שראינו, אבל אנחנו רואים את האור בקצה המנהרה".

Tough times don't last. Tough people do"", הוא מסכם.

ספק אם הגישה החיובית שלו תוכיח את עצמה. במארס כבר קיבלו עובדי המפעל הודעה שלפיה 750 ממשרותיהם נמצאות בסכנה. דוברי החברה הסבירו את הצעד בצורך להגדיל את נזילות החברה ולמשוך משקיעים, בתקופה שבה הביקוש למכוניות יורד. הממשלה השוודית, שהתבקשה לסייע לחברה לפחות עד סוף השנה, מסרבת להתערב. "לא נסכן את כספי משלם המסים", אמרה שרת היזמות והאנרגיה, מוד אולופסון, "זה לא משחק מונופול".

הממשלה מתנגדת להלאמה ומטילה את האחריות על GM האמריקאית. בהקשר היסטורי, זהו תסריט חריג: במשך עשרות שנים נקטה הממשלה השוודית מדיניות של התערבות מסיבית במשק, חילוץ תעשיות ממשברים וקבלת אחריות לאומית על מקומות עבודה. הממשלה הנוכחית לא רק שאינה מלאימה תעשיות במשבר, אלא מחפשת להיפטר מחלק מנכסיה. "הבעיה המרכזית היא עודף היצע", הסביר ראש הממשלה פרדריק ריינפלדט בחודש שעבר, ומתח ביקורת על מדינות המסייעות לתעשיות הרכב שלהן: "תעשיית הרכב צריכה להצטמצם באופן תחרותי".

הממשלה לא תשקיע כסף

"עושה רושם שהממשלה לא תחלץ את סאאב", מתרשם פר לוונליד, "אנחנו ניאלץ למצוא פתרונות בעצמנו". גם יו"ר הוועד של עובדי סאאב בטרולהטן, פול אוקרלונד, מאוכזב מכך שהממשלה לא עושה יותר. בכל העולם, כך הוא טוען, הבינו שהשוק לבדו לא יפתור את המשבר הנוכחי. בשיחה עם G הוא אומר: "אני לא חושב שהממשלה תשקיע כסף בסאאב, אבל אני מקווה שכשנמצא בעלים חדשים היא תוכל לעזור בהעמדת ביטחונות להלוואות. ככל הידוע לי, יש יותר מעשר הצעות רציניות לרכישת סאאב בשלב זה, וההנהלה מעדכנת אותנו בכל התקדמות".

לפי החוק השוודי, אוקרלונד, כנציג העובדים, הוא חבר בדירקטוריון החברה. בעת כתיבת שורות אלה הוא היה בעיצומו של המשא ומתן עם ההנהלה לגבי מספרם המדויק ושמותיהם של העובדים שיאבדו את מקום עבודתם בגל הפיטורים הנוכחי. "לא קל לנציג עובדים כשמדברים על פיטורים", הוא אומר, "אבל בסך-הכול היחסים עם ההנהלה טובים". לגבי העתיד הוא אומר: "אי-אפשר לדעת מה יהיה, אבל יש לנו תוכנית עסקית טובה, יש קונים פוטנציאליים, והכול מתקדם כמתוכנן". עושה רושם שכשמדובר בסאאב, אנשי טרולהטאן נשארים אופטימיים למרות הכול. אולי כי אין להם ברירה.