היסטוריה של הלימות

אבל ההון הזה לא מורכב רק מההון העצמי המופיע במאזן הבנק, אלא מסוגים שונים של הון המגויסים במספר דרכים שונות. אלה כוללים את ההון ראשוני, ההון משני (אג"ח שגייס הבנק) ובשנתיים האחרונות גם את ההון היברידי. מה עומד מאחורי כל אחד מהמושגים הללו? בסיועו של סמנכ"ל המחקר של לידר, אלון גלזר, ננסה לעשות בהם מעט סדר.

ההון הראשוני כולל את הון המניות הבסיסי של הבנק וקרנות הון. אליו מתווספים רווחי הבנק וממנו נגרעים הפסדים ודיבידנדים. בהון המשני נכללים כתבי התחייבות נדחים. למעשה, מדובר באג"ח אותן מנפיק הבנק ושיש להן תנאי החזר ספציפיים (הן מבחינת הריבית והן מבחינת הקרן), העונים לדרישות רגולטוריות שמאפשרות להן להיחשב כהון משני.

הון היברידי הוא שטר הון מורכב הכולל מאפיינים הוניים לצד מאפייני חוב. קיימים שני סוגים של הון היברידי: הון ראשוני עליון המצטרף להון הראשוני, והון משני עליון המצטרף להון המשני. במקרה של חדלות פירעון, ההון הראשוני העליון נחות מההון המשני העליון מבחינת סדר הקדימות.

ההון ההיברידי נקרא כך מכיוון שלמרות שבעיקרו הוא מכשיר חוב המשלם ריבית תקופתית ופורע קרן אחרי תקופה ידועה מראש, קיימים בו גם מאפיינים הוניים כמו הפסקת תשלום ריבית במקרים מסוימים, ומנגנון המרה למניות (בחלק מהמקרים). למשל, אם יחס ההון הראשוני יירד מתחת ל-6% למשך יותר מ-90 יום, תומר הקרן למניות.

מכשירי ההון ההיברידי מונפקים לתקופות ארוכות במיוחד של 49-99 שנים, כאשר לבנק קיימת זכות פירעון מוקדם אחרי 11-15 שנים. במידה שהבנק מחליט לא לפרוע את שטרי ההון אחרי תקופה זו, מופעל מנגנון STEP UP, שדוחה את הפירעון בחמש שנים נוספות, כשבתמורה נאלץ הבנק להעלות את הריבית אותה הוא משלם. בהנפקה האחרונה נקבע כי ה-STEP UP יביא לתוספת ריבית של 2%.

עד כה הייתה קיימת במכשירים המורכבים אפשרות להפסקת תשלום ריבית במידה שהבנק לא עומד בתנאים מסוימים, למשל אם הוא רושם הפסד מצטבר בשישה הרבעונים האחרונים. אבל בנק ישראל שינה את הכללים ובהון המשני העליון ה"חדש" שהנפיק בנק דיסקונט לאחרונה (וגם בהון שינפיקו בקרוב שאר הבנקים עם ערבויות מדינה) שופרו תנאי המשקיעים, ונקבע כי לא יהיה מנגנון המרה למניות, והפירעון המוקדם יהיה אחרי 11 שנים. התנאי לאי תשלום ריבית לאחר שישה רבעונים רצופים של הפסדים - בוטל.

שיעור ההון הראשוני יעלה ל-9%?

הון של בנק מורכב כאמור מארבעת הרבדים שמנינו: ראשוני, ראשוני עליון, משני ומשני עליון. על פי הכללים שקבע בנק ישראל ההון הראשוני הכולל צריך לעמוד על לפחות 6%, כאשר לפחות 85% ממנו חייבים להיות הון ראשוני מקורי. שיעור ההון הראשוני העליון יכול להוות עד 15% מההון הראשוני. כך, לדוגמה, אם לבנק יש 500 שקל הון ראשוני, לפחות 425 שקל מתוכו חייבים להיות הון ראשוני מקורי, ועוד 75 שקל יכולים להיות הון ראשוני עליון, כלומר שטר הון מורכב.

ברובד הבא נמצא ההון המשני, כאשר ההון המשני הרגיל יכול להוות עד 50% מההון הראשוני (רגיל והיברידי), ולצידו הון משני עליון שיכול להגיע עד 100% מההון המשני. כלומר, גם הוא יכול להוות עד 50% מההון הראשוני. כך, אם נמשיך עם הדוגמה הקודמת, בנק עם הון ראשוני בסך 500 שקל יכול להחזיק עוד 500 שקל הון משני כאשר 250 שקל מתוכו הם הון משני רגיל ועוד 250 שקל הם הון משני עליון. הלימות הון של 12% יכולה, אם כן, להיראות כך: 5.4% הם הון ראשוני רגיל, 0.6% הון ראשוני עליון, 3% הון משני ועוד 3% הון משני עליון.

כל הבנקים בישראל מציגים כיום הלימות הון ראשוני הגבוהה משמעותית מ-6% הנדרשים. נכון לסוף 2008 עמדה הלימות ההון הראשוני הממוצעת במערכת הבנקאית על 7.56%, כאשר הלימות ההון הכוללת הממוצעת עמדה על 11.27%. יש להניח כי לאחר שהבנקים יגיעו ליעד הלימות הון של 12%, אליו הם נדרשים להגיע עד סוף השנה, ידרוש בנק ישראל במסגרת אימוץ דרישות ה-ICAAP (Internal Capital Adequacy Assessment Process), כי הבנקים יגדילו בהדרגה את ההון הראשוני לשיעור של 9%.

ומה קורה כאשר הבנק לא עומד ביחסים הנדרשים בין מרכיבי ההון? במקרה כזה חלק מההון לא מוכר לצורך חישוב הלימות ההון. אם, למשל, ההון המשני של בנק הגיע לשיעור של מחצית מההון הראשוני, והבנק מפסיד, חלק מההון המשני כבר לא יוכר כהון, והלימות ההון של הבנק תיפגע.

כך, בדוגמה שלנו, אם הבנק הפסיד 50 שקל ברבעון, ההון הראשוני שלו יירד מ-500 שקל ל-450 שקל, וכעת ההון המשני שלו לא יכול להיות גבוה יותר מ-225 שקל. אמנם כתבי ההתחייבות הנדחים של הבנק מסתכמים ב-250 שקל, אך מרגע הכרזת ההפסד 25 שקל מתוכם כבר לא יהיו מוכרים כהון. *