נא להירגע ולרדת מהעץ. כולם

מלחמה בין רגולטור לגוף מפוקח היא דבר רע ומיותר. המלחמה הנוכחית בין בנק ישראל לבנק הפועלים רעה לכולם. רעה לבנק ישראל, רעה לבנק הפועלים אבל בייחוד רעה למערכת הבנקאית. הנכס הכי יקר שיש לבנקים בישראל הוא האמון הציבורי. אמון הוא נכס חמקמק ולא ניתן לכימות אבל העדרו יביא לאסון כי אמון הוא הדבר שמפריד בין מערכת בנקאית יציבה לבין RUN ON THE BANK.

חילופי המהלומות האחרונים בין בנק ישראל לבנק הפועלים, האמירה הכמעט פומבית של בנק ישראל, שאינו נותן אמון בבעלת השליטה בבנק הפועלים שרי אריסון ובמינויים שהיא עשתה ואינו נותן אמון ביו"ר הבנק דני דנקנר ולא מרוצה מתפקודו - כל אלו לא תורמים בלשון המעטה לאמון הציבור בבנק הפועלים ומקרינים על תפיסתו את שאר המערכת הבנקאית.

נזק ליציבות בנק הפועלים

כמעט מיותר לדבר על הנזק העצום שגורמת ההתכתשות עם המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, והנגיד, סטנלי פישר, לבנק הפועלים. יכול להיות שבנק ישראל הגיע למסקנה שצריך לקרוא לאריסון לסדר אבל נזיפה פומבית היא דרך קצת בעייתית להעביר את המסר. שיחת הנזיפה של פישר לשרי אריסון, השדר הלא סמוי שהוא מעביר כי ציון קינן אינו ראוי לתפקיד המנכ"ל וטענתו כי דני דנקנר אינו מתפקד כראוי פוגעים קשות בתדמית הבנק ומערערים את יציבותו.

המשקיעים בבנק הפועלים, רובם משקיעים זרים, שומעים את הקולות ורואים את המראות וכך גם הלקוחות וכמובן עובדי הבנק. התחושות קשות והשמועות על המתרחש בבנק גדלות והולכות. מה לא שמענו ב-48 השעות האחרונות? ארז ויגודמן מתמנה למנכ"ל, דני דנקנר מתפטר, דני דנקנר פוטר, המדינה תלאים את הבנק. ואלו רק דוגמיות. בנק ישראל מעלה על נס את היציבות של הבנקים, אירועים כאלה לא ממש תורמים לה.

הרגולטור כנמר של נייר

גם בנק ישראל לא יוצא טוב מהפרשה. פישר, איש משכמו ומעלה, האדמ"ור של הכלכלה הישראלית, האיש שעומד מעל כל המריבות הקטנות של חיי היום יום, הופך את עצמו לגננת ועוסק בשיחות נזיפה. חזקיהו, אדם צנוע, מקצועי וישר, לבטח המפקח הטוב ביותר מאז שנות השמונים, נכנס למלחמה שנתפסת כאישית כנגד יו"ר בנק גדול. זאת כשברקע דו"ח מבקר מדינה לא נעים על חולשת הרגולציה מול בנק הפועלים בפרשת ה-MBS.

מעבר לכך האוטוריטה של בנק ישראל נשחקת. כשרגולטור מציע לגוף מפוקח הצעה או מעלה בקשה, הגוף המפוקח צריך להתייחס לכך כאל הנחייה לפעולה מיידית. לא כאל המלצה. אסור לבנק מרכזי לאבד את כוח ההרתעה ולהיתפס כנמר של נייר. ואם בסוף ימונה קינן למנכ"ל אז על מה היה כל הרעש? ואם חושבים שדנקנר לא ראוי ובעלת השליטה מגבה אותו והוא נשאר בתפקידו, אז?

ועוד עניין, בבנק ישראל העלו טענות כנגד שרי אריסון על מינויה של איריס דרור כדירקטורית. אין ויכוח על כך שלא השכלתה ולא ניסיון חייה של דרור מאפיינים דירקטור טיפוסי בבנק הפועלים. גם לבוא בטענות לאריסון שביקשה מינוי בעייתי זה בסדר, אבל מישהו אישר את חברותה בגוף המכובד הזה ולמישהו הזה קוראים רוני חזקיהו.

גיבוי פומבי שגוי

"לגוף מפוקח לא בריא לריב עם הרגולטור כי בסוף הרגולטור תמיד מנצח", אמר לנו לא מזמן בנקאי ותיק מאוד. הגיבוי הפומבי שהעניקה אתמול אריסון לדנקנר היה מקל בעינו של בנק ישראל. "אתם אומרים לי שלדעתכם הוא לא מתפקד, אני אומרת לכם שמבחינתי הוא מתפקד מצוין", מתריסה אריסון כלפי פישר וחזקיהו. למה הועיל האקט הילדותי של גיבוי פומבי? להרגיז יותר את בנק ישראל או רק כדי להיות זו שאומרת את המילה האחרונה?

מעבר לכך הגיבוי הפומבי רק מחליש את דנקנר ומי שיעץ לאריסון לעשות את המהלך הזה כנראה לא מבין את השלכותיו. כל אוהד כדורגל מכיר את התופעה. הקבוצה מפסידה שבת אחרי שבת, התחתית בוערת, הקו האדום מתקרב, הלחץ גובר והאוהדים מהגגים בקול על עיסוקה של אם המאמן. או אז יוצא האיש החזק בהנהלת הקבוצה ומודיע בחגיגיות ובפומבי כי הוא סומך על המאמן במאה אחוז ואין לו שום כוונה להדיח אותו. מרגע זה הספירה לאחור מתחילה, שעה אחרי ההפסד הבא, המאמן עף הביתה.

מנהל שמעמדו יציב ואיתן לא זקוק להודעות תמיכה וגיבוי מאף אחד. הצהרה על גיבוי ששקולה לאמירה אין כוונה לפטר בעל תפקיד, גרועה כמעט כמו הודעה כי מחפשים לו מחליף. האדם האחרון שקיבל הודעת גיבוי בבנק הפועלים היה צבי זיו. זה קרה באוגוסט האחרון. את הסוף כולם יודעים.

מחפשים את אריסון?

יש משהו בתחושה של שרי אריסון כי בנק ישראל בודק אצלה בציציות יותר מאשר אצל הבנקים האחרים. צדיק בינו לא נדרש למנות ועדת איתור כדי לקבוע את מחליפו של דוד גרנות כמנכ"ל הבינלאומי. כשהחליט בינו כי הגיע הזמן, הוא פשוט מינה לתפקיד את ראש החטיבה העסקית, מקורבתו סמדר ברבר צדיק.

דוגמה אחרת היא יועץ הצללים של אריסון, עו"ד פיני רובין. בבנק ישראל מוטרדים מכך שאת ההחלטות האמיתיות בבנק הפועלים לא מקבלים בדירקטוריון אלא בחצר הביזנטית של שרי אריסון. שם האיש המשפיע ביותר הוא רובין, אדם שאינו נושא בתפקיד רשמי ואינו חב חובת נאמנות לבנק, יועץ לאריסון אבל גם לגופים רבים נוספים, חלקם לווים גדולים של הבנק.

מבחינת בנק ישראל יש כאן בעיה. אדם שאינו כפוף לאף מגבלה ולא נתון לפיקוחו הוא האיש שדעתו קובעת יותר מכולם. אבל גם בבנק לאומי יש דמות דומה שמשפיעה ביותר על התנהלות הבנק, עו"ד דליה טל היועצת המשפטית של הדירקטוריון וחברה קרובה ואישית של המנכ"ל גליה מאור. זה משום מה לא מפריע לאיש. *