און-שלטון

לא. זו אינה כותרת צעקנית בראש עמודי העיתונים, לא הדלפה אינטרנטית צהבהבה, גם לא אייטם בחדשות ערוץ 2 או בערוצים המתמחים ברכילות.

השערורייה לא פרצה בעקבות רומן מדוברר, לא מתרחשת במילניום הנוכחי, ואפילו לא בארץ. "שערוריית העונה" היא תרגום חדש של כרמית גיא (הוצאת כתר) ל-Scandal of the Season של סופי ג'י, פרופסור לאנגלית באוניברסיטת פרינסטון. רומן שמטיל אור על אירועים היסטוריים שהובילו לכתיבת אחת הפואמות הידועות בעולם: "The Rape of the Lock".

מדובר בסטירה שנונה המצליפה בחברה הגבוהה בלונדון של טרום התקופה הוויקטוריאנית, שמרגע פרסומה הפכה את מחברה, אלכסנדר פופ, לדמות ספרותית מובילה של תקופתו. מאמצים קודמים שלו לברוא את עצמו כסופר גדול בנו אותו כמבקר מכובד אך לא יותר.

אבל ב-1711 פופ עלה על הנושא שיהפוך אותו לבן אלמוות - רכילות על אירוע בחיי החברה הגבוהה, שבו לורד פיטר, רווק עשיר ומבוקש, פגע בשמה הטוב של ארבלה פרמור, יפיפייה ידועה, כשגזר תלתל משערה ובכך נתן פומבי לעובדה שהיא המאהבת שלו.

כל זה על רקע רדיפת הקתולים באנגליה של אותן שנים, וניסיונות היעקובינים - מהפכנים צרפתים קיצוניים, שרובספייר הוא מהידועים שבהם, לגרום להפיכת חצר ולהחלפת המלך האנגלי.

אובססיית מין

שימוש ספרותי באירועים היסטוריים ממקומות מרוחקים לצורך ביקורת על המצב החברתי והפוליטי העכשווי, אינו חדש. ככה נוצרו "האיליאדה והאודיסיאה" - הומרוס, "ריצ'רד השלישי", "מקבת" ו"המלט" - שייקספיר, "אני קלאודיוס" - רוברט גרייבס, ואחרים.

הספר "שערוריית העונה" הוא הדרך של פרופ' ג'י לדבר על תרבות הסלבריטי העכשווית, על הקשר הון-שלטון ועל כוחה של התקשורת: "תבוא לנשף המסכות מחר בערב, מר סטיל?", שאל לורד פיטר בחיבה. "אני מקווה שתכתוב עליו ב'ספקטייטור' (עיתון ספרותי שנוסד ב-1711 והיה בעל השפעה פוליטית ותרבותית עצומה. א.ס.) ותהפוך את כולנו למפורסמים". ("שערוריית העונה", עמ' 66).

"מה שבאמת מעניין אותי, זה הקשר בין הצלחה מסחרית לספרות", אומרת ג'י, "אני מאמינה, אולי באופן פרוורטי, שספרות ממוסחרת טובה היא בעלת ערך ספרותי גבוה, ומקווה שליצירה הספרותית הטובה ביותר יש כוח להפוך להצלחה מסחרית... רציתי לכתוב רומן עכשווי, קומדיה מודרנית על מצבים שאירעו ב-1711".

והיא אכן הצליחה לייצר ספר מענג ביותר, לא ספרות גדולה, אבל מלאת תובנות. לא על עצמנו ועל תקופתנו, אלא על אותם אנגלים של המאה ה-18 שרק חיצוניות בראש מעייניהם, שאדם נמדד בעיניהם לפי כמות נכסיו ומיקומו בסולם החברתי, ושמציצנות לחדר המיטות של הידוענים הוא צורך קיומי שלהם.

*בקריאה עכשווית העיסוק האובססיבי של גיבורי הספר במין, מכה בתדהמה, הרי התקופה נתפסת בעינינו כשמרנית ביותר.

"כולם מעירים על הסקס..." צוחקת ג'י, "ובאמת, רציתי להזכיר לקוראים שאמנם האירועים התרחשו 100 שנה לפני ג'יין אוסטין, אבל עדיין אנשים עשו סקס. למעשה, כנראה שהיה להם יותר סקס מאשר לנו היום. זו היתה תקופה מאוד משוחררת מינית. לנשים לא נשואות היו חיי מין, וגברים לא נשואים ניהלו חיים מופקרים... חופש מיני היה אחד האספקטים החשובים ביותר של תרבות המאה ה-18, וניסיתי בכתיבה שלי לתפוס את הרוח הזאת".

*ובכל זאת, איך נכנסים לראש של אנשים שנולדו לפני 300 שנה?

"היה באמת קשה מאוד להיכנס לדמותו של פופ. הכתיבה של המאה ה-18 מאוד מנומסת, אפילו במכתבים קשה למצוא חשיפה...אבל התפעמתי מכמות הפרדוקסים שבכתיבתו. הוא כתב את 'המסה על הביקורת' - פרשנות ביקורתית מהודקת ורשמית ביותר, ובאותה עת גם את 'אלואיז לאבלארד' - פואמה מלאת תשוקה ומיניות על בגידה רומנטית ואובדן. הבנתי שקיים קול אישי מאחורי קולו הרשמי של פופ, ורציתי לגלות אותו".

ג'י מדברת על התחקיר שעשתה לצורך הכתיבה ומדגישה כי "את כל החומר שמופיע בספר מצאתי בארכיונים. נראה לי שבלי זה אין טעם בכתיבה".

צנח לו תלתל

בניגוד לבן דורו - ג'ונתן סוויפט, המוכר בארץ בזכות "מסעות גוליבר" (סטירה חברתית נוקבת בפני עצמה) אלכסנדר פופ מוכר כאן למתי מעט. המתרגמת דר' ניצה בן ארי, נזכרת בגעגועים בימיה כסטודנטית בחוג לאנגלית עת רוותה נחת מהפואמה שלו "The Rape of the Lock" (בספר הוא מתורגם ל"גזילת התלתל" א.ס.) ומציינת: "קשה קצת לתרגם את זה כי אם נקרא לזה 'אונס התלתל' זה לא יאמר לקורא העברי דבר, אבל זו יצירה שהתפרסמה בכל העולם ותורגמה לכל השפות האפשריות ובעצם הפכה את אלכסנדר פופ מאדם אנונימי לאחד המשוררים המובילים באנגליה של זמנו".

*אז מי היה אלכסנדר פופ?

"המעניין אצל פופ זה שכל התנאים היו נגדו. הוא נולד למשפחה קתולית, בתקופה שמעמדם של הקתולים היה מאוד מסובך באנגליה. אפילו חינוך קתולי כמו שצריך לא יכול היה לקבל ונאלץ ללמוד בכל מיני בתי ספר מחתרתיים, ולבסוף בעצם ללמוד בעצמו בבית. בסביבות 1700 נאלצה משפחתו לעזוב את ביתה בלונדון בגלל איסור על קתולים לגור בעיר או בקרבתה.

"וזה עוד כלום. הוא לקה באיזו מחלת עצמות קשה כשהיה בן 12, והתפתח לילד נמוך ביותר, גיבן, מכוער ומעוות, שסבל מכאבי ראש, פרקים ושרירים תמידיים. הוא התקשה ברכיבה ואפילו בהליכה. ולמרות כל זאת ואולי בגלל כל זאת, התחיל לכתוב בנעוריו והספר, בתוספת האיורים של אוברי ברדסלי הידוע, קנה לו מקום כמשורר מצליח שזכה להצלחה חברתית ואפילו בקרב נשים.

"כל האנטי כישורים האלו, אפשרו לו ראייה מאוד ביקורתית על החברה, והוא כתב כמה ביקורות מצליפות ביותר על בני דורו כולל על חברים מפורסמים כמו ג'ונתן סוויפט".

*איך הופך סיפור רכילות לפואמה כל-כך חשובה?

ב"The Rape of the Lock" יש ביקורת חברתית קשה על חברה שרק מתעסקת בטקסים וחיזורים ורכילויות כשברקע האירועים הפוליטיים של היעקובינים שרצו להחזיר את המלוכה... היה ברור לגמרי שמתחת לגזילת התלתל יש גם את גזילת הבתולים. כל הפואמה הסטירית הזאת נכתבת בשפה נקייה שמכסה על טקסט מאוד אירוטי.

למשל, כשהוא כותב שהוא רוצה למות בחיקה אין בכלל ספק שהכוונה היא לאורגזמה. כל הביטויים המכובסים האלה היו מאוד ברורים. שורות הסיום המפורסמות 'תלתל זה לתהילה המוזה תקדש / ושם בלינדה ברקיעים תחתום אש', מבטיחות לארבלה שהתלתל השדוד יביא לה יותר פרסום מכל דבר אחר בחייה.

"הספר נכתב בערך ב-1712. כשפופ ערך מחדש את הפואמה ב-1717, הלורד פיטר שעליו מדובר כבר מת מחצבת, ארבלה נישאה למישהו אחר, והמריבה בין שתי המשפחות כבר לא היתה אקטואלית, אבל השיר הפך לנכס תרבותי, ומקומה של ארבלה (או בלינדה) נשאר חקוק בין הכוכבים בדיוק כפי שכתב".

כדאי להזכיר שפופ נחשב לסופר השני או השלישי המצוטט ביותר באנגליה. "יש האומרים שהוא בא מיד אחרי שייקספיר וטניסון", אומרת בן ארי. "זה מעמד רציני ביותר אם חושבים על כך שהתרבות הבריטית אוהבת ציטוטים לדוגמה: Amusement is the happiness of those who can not think או "טפשים ממהרים להכנס למקום שבו מלאכים מפחדים אפילו לדרוך", והמפורסם שבהם: "לטעות זה אנושי. לסלוח זה אלוהי".

לשמחתנו פופ היה אנושי, והעלבון שספג, שעליו ככל הנראה לא היה מסוגל לסלוח, הפך לאחת הפואמות המדוברות של זמנו, ולאחת החשובות שנכתבו בשפה האנגלית. *