הו מרינה

מרינה דמידוב ואדוארד קיסלמן סיימו טיול רומנטי בגלפגוס ועמדו לשוב ארצה. בדרך למטוס קראו לה לעצור. היא מתה בתא המעצר מהקוקאין שהסתירה בגופה, והוא כבר יישפט על סחר סמים ועל אחריות למותה. בראיון בכלא נודע לשמצה באקוודור הוא טוען שהוא הקורבן ושהיא הגזימה במעשי כשפים. מאחורי הברחות הסמים לישראל > ירון אביטוב, קיטו

ג'ורג', הצב הבודד והענק, שהפך לסמל המסחרי של איי גלפגוס, בוודאי לא יזכור את מראה פניו של אדוארד קיסלמן, שתיעד אותו במצלמתו. אבל קיסלמן יזכור אותו, את כלבי הים, אריות הים, הכרישים, הפינגווינים, האיגואנות ואת יתר פלאי גלפגוס, שהיו זירת המחקר של צ'רלס דארווין. ארבעים דקות בלבד חסרו לקיסלמן ולחברתו, מרינה דמידוב, להמריא בחודש שעבר בשלום משדה התעופה מריסקל סוקרה בקיטו בדרכם למדריד ומשם לישראל, כמו עוד זוג תיירים עטורי רשמים, המציגים לבני משפחותיהם את אלבום התמונות שצילמו באיי הפלא.

בני הזוג קיבלו כרטיסי עלייה למטוס, עברו את הבידוק הביטחוני, חלפו על-פני הדיוטי פרי, ועשו את דרכם אל אולם ההמתנה. לפתע נשמע במערכת הכריזה שמה של דמידוב. מרינה, שאינה דוברת אף שפה חוץ מרוסית, ביקשה מקיסלמן הרב-לשוני שיתלווה אליה, ומכאן החל הסיוט של השניים, שהוביל למעצרם בחשד להברחת קוקאין, למותה של דמידוב בתא המעצר מבצקת ריאות בעקבות ספיגת הסם שהיה מוחבא במקום מוצנע בגופה, ולמעצרו של קיסלמן, שנותר בודד כמו הצב ג'ורג, ממתין למשפט, שבסיומו עלולות להיגזר עליו שנות מאסר לא מעטות.

הגרסאות ביחס למעצרם הדרמטי של השניים, וביחס למותה הטרגי של דמידוב, אינן אחידות. קיסלמן סבור שתפרו לו תיק, והמשטרה המקומית משוכנעת שקיסלמן היה המוח מאחורי הברחת הקוקאין. כך, במסיבת עיתונאים הכריז מפקד מחלקת הסמים במשטרת קיטו, רמירו מנטילה, שבני הזוג נתפסו עם 1.7 קילוגרמים קוקאין. עם זאת, בהארכת המעצר של קיסלמן נטען שמדובר בכמות של 3.2 קילוגרמים, ויוחס לו החשד לשתי עבירות סמים ולרשלנות שגרמה למות חברתו - עקב העובדה שלא יידע את המשטרה, לכאורה, בנוגע לסמים שנמצאו בגופה.

מאוחר יותר נטען שבמזוודתו של קיסלמן נתפסו כ-300 גרם קוקאין, וגם הם הוחבאו בבקבוק שמפו ובקצף הגילוח, שהושתלו שם, לטענת קיסלמן, בלא ידיעתו, על-ידי דמידוב, שהבריחה את מרבית הסמים בגופה ובמזוודתה. אלא שלאחר בדיקת הרנטגן, שבה התגלה הסם רק במזוודה של דמידוב, קיבל על עצמו קיסלמן משום-מה את כל האשמה, ומאוחר יותר התכחש לה.

בראיון ל-G, הנערך בכלא גרסיה מורנו בקיטו, טוען קיסלמן שהאמת נקברה יחד עם דמידוב, שחזרה לישראל בארון מתים, ואילו הוא רק נפל קורבן לתאוות הסם שלה. בכלל, אם תשאלו את קיסלמן, כל הפרשה הזו היא מעין הכישוף האחרון שעשתה לו דמידוב, נכדתה של בעלת אוב ידועה באוקראינה.

בכלא הקשה באקוודור

התלוויתי לקונסול ישראל באקוודור, גלעד ברגר, בביקורו אצל קיסלמן בכלא, לאחר שזה ביקש ממנו במפגיע לשוחח עם עיתונאי ישראלי. קודם לכן דאג ברגר להטסת גופתה של דמידוב ארצה. "אני עושה זאת מסיבות הומניות", מסביר ברגר, חובש כיפה, שכמו דמידוב וקיסלמן גם הוא חיפאי במקור. כלא גרסיה מורנו, שבו אנו נפגשים, הוא אחד מבתי הכלא הקשים באקוודור. בבית הכלא הזה נרשמו בעבר לא מעט מקרי רצח, וגם כמה מקרי בריחה של אסירים, והוא שוכן באחת משכונות המסוכנות של קיטו - די להסתובב בה כזר לבד בלילה, כדי שהדבר ייחשב בבחינת הזמנה לשוד או לרצח. בכלא, שבו היה עצור בשנת 2005 נשיא אקוודור המודח, לוסיו גוטיירס, שבבחירות בחודש שעבר הציג שוב את מועמדותו לנשיאות, היו עצורים בעבר ישראלים נוספים, שהשתחררו בינתיים ושבו ברובם ארצה.

אנחנו נכנסים. סוהרי הכלא אינם מצליחים למצוא בספר הכלואים את שמו של קיסלמן. האם הועבר לכלא אחר? האם קרה לו משהו? מתברר שהוא נמצא באגף השני של הכלא, המוקף חומות כה גבוהות שאין בהן לכאורה שום תקווה לבורחים פוטנציאליים. סוהר בכיר, הלבוש באזרחי והנראה יותר כמו כוכב רוק, מסדר לנו מפגש עם קיסלמן במסדרון הצר שליד חדר הרופא, אולם לאחר מכן סוהר אחר קוטע את הראיון ומודיע בפתאומיות שזמננו תם, ובקושי רב אני מצליח לחלץ מקיסלמן עוד כמה תשובות.

קיסלמן, שצימח בינתיים זקן, הגיע לבוש בג'ינס שלושת-רבעי ובסווט-שרט שחורה. מכל עבר בוקעת המולה רבה, בעיקר צעקות של אסירים, עד שאנו מתקשים לשמוע אותו, והוא מתקשה לשמוע את אחיו, אחרי שברגר מארגן בשבילו שיחה טלפון סלולרית אליו לישראל. קיסלמן, שדיבר עם בני משפחתו רק פעם אחת מאז מעצרו, מתרגש מאוד, ומשיב לאחיו בלקוניות, כפי שישיב בהמשך גם לי בכל הקשור לנסיבות מעצרו, כאילו מתייצב מולו חוקר משטרה אקוודורי.

מהשיחה עם אחיו אני יכול להבין רק שתי מילים: "דא" ו"נורמל". "אמרתי לאחי שהמצב כאן נורמלי", מסביר קיסלמן לאחר מכן, ומודה בחום לקונסול בשמו ובשם אחיו. "עשיתי את המצווה שלי להיום", יאמר לי לאחר מכן ברגר, שבדרך לכלא סיפר שביום מותה של דמידוב מצא את קיסלמן בהלם עמוק וכפול: בשל המעצר ובשל מות חברתו. במפגש הפעם נדמה שההלם התרכך קמעה. קיסלמן מתאמץ לחייך אל המצלמה, אבל ניכר בו שהחיוך מאולץ ושעיניו עצובות. הוא מתקשה, כמובן, להשלים עם גורלו. "אני לא מרגיש את עצמי אשם אלא קורבן", הוא אומר. "הייתי נותן עכשיו הרבה מאוד כסף כדי לחזור לחיים הקודמים שלי".

קיסלמן שולט בכמה שפות (רוסית, גרוזינית, ארמנית, אזרבייג'נית, ערבית, אנגלית, עברית, וקצת ספרדית), וכך הוא מצליח לתקשר עם האסירים האחרים, המגיעים ממגדל בבל של מדינות, וגם עם המקומיים. חברו הטוב ביותר הוא פלסטיני מיריחו שהיגר לארצות הברית והכלוא באקוודור. "הוא מתייחס אליי מאוד יפה", מספר קיסלמן, "וסידר לי לקבל שיחות בטלפון שיש לו בתא. כשהייתה לי כאן שפעת, הוא עזר לי עם תרופות. הוא מדריך אותי איך להתנהג בכלא. הוא מספר לי על הכלא דברים מאוד מפחידים - איך רוצחים אנשים וחותכים אותם לחתיכות בגלל שהם לא משלמים על סמים. יש לי פחד כאן על החיים, כי שמעתי על הרציחות, אבל ברוך השם אני מגן על עצמי ואף אחד לא מאיים עליי". לא, על פוליטיקה הוא לא מדבר עם ידידו, "אבל אולי נעשה הסכם שלום בגרסיה מורנו".

אז מה קרה שם?

קיסלמן, 31, ודמידוב, בת 19 במותה, נפגשו לפני יותר משנה ברחוב הרצל בחיפה, לא הרחק מאחת המסעדות שבהן עבד קיסלמן בנערותו, ולא הרחק מהבית שבו התגוררה משפחתו כאשר עלתה ארצה לפני 16 שנה. קיסלמן, שאביו היה סוחר חלקי חילוף משומשים לכלי רכב, המשיך בדרכו והתפרנס מכך. לדבריו, הוא קיבל שכר חודשי שנע בין 15 ל-20 אלף שקלים בחודש. סמים? חס וחלילה. עבירות פליליות? חס ושלום. רק תקיפה אחת של שוטרים במועדון לילה, כאשר הם ערכו על גופו שלו ועל גופם של שניים מחבריו חיפוש. מה חיפשו אז השוטרים, קיסלמן אינו יודע. אולי סמים? "מה פתאום? בארץ לא היה לי קשר לסמים, ואף פעם לא ישבתי במעצר, לא היו לי תיקים אחרים, וגם מעולם לא עישנתי סמים. הרווחתי מספיק כסף מחלקי החילוף", אומר קיסלמן, שנהג למכור אותם באמצעות פרסום אנונימי באינטרנט.

בעוד קיסלמן עושה קופה נאה ממכירת חלקי חילוף, התגוררה דמידוב בקריית אליעזר בחיפה. הוריה של דמידוב, כך קיסלמן, לא הצליחו להתאקלם בארץ, ואף חלו ונזקקו לתרופות. ניסיונות חוזרים ונשנים של G לשוחח עם בני משפחתה של דמידוב לא צלחו - הם מסרבים לשיתוף פעולה עם כלי התקשורת. קיסלמן מספר שמרינה החלה להשתמש בסמים בגיל צעיר, וכאשר הוא פגש אותה היא הייתה לאחר תהליך גמילה שעברה במוסד גמילה ליד נתניה. קיסלמן ראה אותה ונדלק, ומאז הם היו לזוג.

הוא נולד בבאטום בגרוזיה למשפחה אמידה, שבילתה את חופשותיה בים השחור. "מעולם לא היה חסר לי כסף - לא בגרוזיה ולא בישראל", הוא מבהיר. ב-1993, לאחר שפרצה מלחמה בגרוזיה, עלו בני המשפחה ארצה. "ברחנו בגלל המלחמה", מספר קיסלמן. "זו הייתה תקופה מסוכנת. כל היהודים העשירים והחכמים עזבו, כי אחרת היו הורגים אותנו בגלל הכסף".

אביו של קיסלמן מת בארץ שנה לאחר עלייתם. קיסלמן מספר שאביו היה תמיד שומר מסורת, ושחלם על העלייה לארץ, אולם כאן נכונה לו אכזבה קשה. האב, ששירת במלחמת העולם השנייה כקצין בגדוד טנקים בצבא האדום, נפצע מרסיס בצווארו ולקה בהלם קרב, ביקש סיוע מהסוכנות, אבל הושב ריקם. "אני זוכר את הפקידה שאמרה לאבא שלי שלא מגיע לו שום דבר", כואב קיסלמן. "הוא יצא משם מאוכזב קשות, ואחרי זה חטף שיתוק ומת".

לאחר מות אביו, עזב קיסלמן בן ה-16 את בית הספר והחל לעבוד כמלצר במסעדות בחיפה. הוא התגייס, שירת כנהג, ולאחר שחרורו עבד כקבלן שיפוצים, פתח חנות בגדים, והחל לסחור בחלקי חילוף לכלי רכב, כמו אביו. "זה העסק הכי טוב שיש", הוא מספר. "תאמין לי שאפשר לעשות מזה כסף".

אם ככה, בשביל מה הסתבכת בעסקת בלדרות?

"כנראה אלוהים הביא אותי לעונש הזה".

למה אתה חושב שאלוהים העניש אותך?

"כנראה יש על מה".

על מה בדיוק, קיסלמן לא מוכן להרחיב. "זה כבר ביני לבין אלוהים", הוא משיב בדיפלומטיות. "חס וחלילה, לא הרגתי אף בן-אדם, ולא עשיתי רע, אבל כנראה יש דברים שבכל זאת עשיתי. הפכתי לאדם מאמין. אין לי תפילין".

ברגר מתערב: "אתה רוצה לקבל תפילין? אתה רוצה סידור?"

קיסלמן: "אני רוצה ספר תנ"ך. אני צריך את זה מבחינה נפשית ורוחנית, להתחזק".

כשפים או כספים?

קיסלמן ביקר לראשונה באקוודור באוקטובר אשתקד, וגם אז היה זה באיי גלפגוס. האם כבר אז קשר את הקשר עם רשת מבריחי הסמים? קיסלמן תמה על שאלתי. "אקוודור מדינה מאוד יפה, במיוחד גלפגוס", הוא נשמע כמו תשדיר שירות של משרד התיירות האקוודורי. "אני יכול להראות לך תמונות, ואז תבין לבד. הנופים, האוקיינוס. האנשים דווקא טובים; לא הרוב, אבל יש".

וסוחרי סמים?

"לא היה לי קשר איתם".

הביקור הראשון העניק לו טעם של עוד, קיסלמן רצה לשוב לאקוודור, והציע הפעם לחברתו להצטרף אליו. "אני הזמנתי אותה ושילמתי הכול, אז למה שהיא תגיד לא?" הוא אומר. השניים טסו לחו"ל דרך רבת עמון, ונשאלת השאלה מדוע היה חשוב להם לעצור דווקא שם. קיסלמן טוען שזה בגלל המחיר הנמוך של הכרטיס.

כששואלים אותו מדוע היה לו כך-כך דחוף לחזור לאקוודור, הוא שוב משתומם על עצם השאלה: "למה לא, אם יש אפשרות ויש זמן והמקום יפה? מרינה אהבה טבע".

חשבתי שמרינה אהבה סמים?

"לא, אתה טועה. היא אהבה לצייר. במהלך הטיול היא ציירה לא מעט ציורים. כשעצרו אותנו, לקחו לה את כל הציורים".

מה היא ציירה? נופים? בעלי חיים?

"לא, היא ציירה הרבה דברים מפחידים כמו מוות".

היא דיברה על המוות?

"היא לא דיברה איתי על המוות, אבל היא הייתה מאוד מוטרדת בקשר למשפחה שלה ולמצבם הכלכלי. היא גם סיפרה לי על הסבתא שלה שעסקה בכישופים, ושלדבריה יכלה להרוג אנשים".

למה הכוונה?

"הסבתא עסקה במשהו כמו קבלה, אבל זה היה כמו כישופים. כמו בתנ"ך, ששאול המלך הלך לבעלת האוב - ככה היו באים לסבתא שלה. למרינה היה ספר ברוסית בקשר לכישופים. שאלתי אותה למה היא הביאה איתה את הספר הזה לאקוודור, בשביל מה לה את זה? אני לא רציתי לגעת בספר הזה בכלל, אבל היא קראה את זה במלון כמה לילות לפני שהיא מתה".

ונראה לך שיש לזה קשר למותה בכלא?

"אני מתחיל לחשוב שמשהו כאן לא היה נקי. אדם שמתעסק בכישופים זה דבר מסוכן. כנראה היא קיבלה בירושה משהו מהסבתא שלה, והיא שיחקה באש. רק אלוהים יודע מה קרה. מגיל 12 היא הייתה לבד, ברחובות. ההורים שלה לא תפקדו, והיא עזרה להם עם תרופות וגם בכסף, ואני יודע שהיא דיברה כמה פעמים בטיול עם אימא שלה. אני אף פעם לא פגשתי את הוריה, ולא הלכתי אליהם הביתה. נפגשנו במקומות אחרים. בשביל הגיל שלה, הייתה לה הרבה חוכמת חיים. בזמן שהיינו בקשר היא הפסיקה להשתמש בסמים. המחשבה שלי הייתה לתקן אותה. ובאמת, בזמן שהייתי איתה, היא הייתה נקייה. אתה ישר רואה אם אדם משתמש בהרואין או לא".

אתה החבר הראשון שלה?

"היה לה חבר לפניי, אבל הוא יושב בכלא".

אז החבר הקודם שלה יושב בכלא בישראל, אתה יושב עכשיו בכלא בקיטו, והיא מתה. חתיכת ביש מזל.

"אולי זה עונש. רוב הזמן כאן אני חושב מה בעצם עמד מאחוריה. למה היא סיבכה אותי בכל זה? הרי לא היה חסר לי שום דבר בחיים. אבל אולי בעצם אני סיבכתי את עצמי כשהכרתי אותה".

אתה מצטער שהכרת אותה?

"יותר גרוע: אני מצטער בכלל שנולדתי. החיים שלי היו יפים ואני הפכתי אותם לקשים. זה קודם כול טעות שלי כל מה שקרה פה, למרות שאני לא יודע מה בדיוק קרה פה. איך היא בכלל מתה ולמה".

היכן לדעתך השתילה מרינה בגופה את הסמים?

"גם זו שאלה טובה. את זה אף אחד כבר לא ידע".

אבל היא הייתה איתך כל הזמן, לא?

"רוב הזמן כן, אבל לא כל הזמן. לילה אחד היא לא ישנה איתי בגלפגוס, והעורך דין שלי חוקר מה היא בדיוק עשתה. היא יצאה בשמונה בערב, ואמרה שהיא תיכף חוזרת. חשבתי שהיא הולכת קצת לנשום אוויר בחוף הים ליד המלון, אבל היא לא חזרה. כל הלילה לא ישנתי, כי חיכיתי לה. בסוף היא חזרה בשש בבוקר וסיפרה שהיא הסתבכה במשהו כשישבה עם חברים, שאיתם היא ישבה כל הלילה. אולי בלילה הכניסו לה את כל הסמים לגוף".

נראה שמישהו הפעיל אותה, נתן לה כסף, הוראות לאן לפרוק את המשלוח.

"אני לא יודע אם קיבלה וכמה ולאיפה. שאלתי כאן בכלא בכמה מוכרים קילוגרם של קוקאין ואמרו לי שב-2,000 דולר, ובשביל 2,000 דולר בטוח שלא שווה למות וגם לא לשבת בכלא. הרי זה כסף שאני עושה בפחות משבועיים עבודה בישראל, ובלי סיכון".

הטוקבקים כבר הרשיעו

מגלפגוס טסו בני הזוג לגואיאקיל, ומשם המשיכו באוטובוס לילה לבירה קיטו. הם נחו חלק מהיום בבית מלון, עד לטיסה חזרה ארצה שאמורה הייתה לצאת בשעות הערב של יום שישי, ה-10 באפריל. עם הסמים, כאמור, נתפסו בני הזוג רק לאחר שהוכרז שמה של מרינה במערכת הכריזה של שדה התעופה. "בבדיקה המיוחדת שעשו בשדה התעופה לא מצאו אצלי סמים במזוודה", מבהיר קיסלמן, "אלא רק במזוודה שלה. אצלי לא היה כלום".

אז מישהו תפר לך תיק?

"שאלה טובה. אני לא רוצה להגיד כלום ולהאשים. אני לא יודע. אחרי זה המשטרה אמרה שהיו לי סמים בשמפו ובקצף גילוח. אבל אני לא שמתי סמים אצלי במזוודה. אולי זו המשטרה, ואולי כשיצאתי מהמלון בבוקר שלפני הטיסה לקנות אוכל מרינה שמה את זה אצלי".

אם לא מצאו אצלך סמים במזוודה, מדוע לקחת את האשמה על עצמך אחרי בדיקת הרנטגן?

"לא יודע. אני אדם כזה. נולדתי כזה, וכנראה שאמות כזה. בגלל זה יש לי הרבה שאלות לשאול את עצמי".

לאחר בדיקת הרנטגן נלקחו השניים לבדיקה נוספת בבית החולים, שבמהלכה לא נמצא דבר בגופם, גם לא בגופה של דמידוב, שלטענת קיסלמן הופשטה עירומה במהלך הבדיקה, ולעיני גברים. השניים הועברו לאחר מכן לבית המעצר של האינטרפול, והופרדו. "הייתי בהלם. שאלתי את מרינה מה קורה, והיא אמרה שהכול בסדר", הוא מספר. "אלה בעצם היו המילים האחרונות שהיא אמרה לי ביום שישי בלילה. למחרת בבוקר, ה-11 באפריל, אמרו לי כמה עצורים שקרה משהו לחברה שלי ושהוציאו אותה על אלונקה. אחרי שעתיים אמרו לי שהיא נפטרה. הרגשתי שוק ודיכאון, הכול יחד".

בארץ פורסם בתחילה שהיא כנראה נרצחה בכלא, ולאחר מכן ציטטו את משטרת אקוודור שטענה שהיא מתה מבצקת ריאות. מהי, לדעתך, סיבת המוות?

"הכול כבר יכול להיות, ואני לא מאמין לכלום. בעיניי זו רשלנות. אלה שבדקו אותנו בשדה התעופה ובבית החולים אשמים שלא מצאו אצלה מיד את הסמים על הגוף. הם יודעים שזו רשלנות שלהם, אבל עכשיו רוצים להפיל את כל התיק עליי. שאני כאילו הרגתי אותה, בכך שידעתי שיש לה סמים בתוך הגוף ושלא סיפרתי להם. אבל זה שקר. מה, הם אלוהים שהם יכולים להחליט אם ידעתי או לא? אני חף מפשע לגמרי. אני אדם נורמלי, ואני לא רוצה להרוג אף אחד".

הטוקבקים באינטרנט כבר הרשיעו אותך.

"אני אדם שעובד הרבה מול האינטרנט, ולא מבין מדוע אנשים צריכים להיות כאלה חלאות. מי שטוען שאני הייתי סוחר סמים כדאי שיפרסם את השם שלו, או שיגיד לי את זה בפנים, כי אני אלך איתו למשפט אחרי שאשתחרר".

בינתיים ממתין קיסלמן למשפטו, שאמור להיפתח אחרי שתושלם החקירה: "מצאתי עורך דין טוב ומנוסה. השופט אמר שאקבל בין שמונה ל-16 שנה, אבל בעזרת השם אני מקווה לצאת זכאי. אבל אם חס וחלילה ישפטו אותי למאסר ארוך, אני רוצה לעשות את זה בישראל. אתה יכול לעזור לי בעניין?" הוא שואל את הקונסול ברגר.

ברגר מבטיח לסייע לו בעניין התפילין והסידור. כל השאר, זה כבר בעזרת השם.**