החרם החלבי

idok is מפקפק בקבוצות החרם בפייסבוק, ממנף את התוכן בתשלום באינטרנט, מגלה את הגאווה הציונית של "נמלטים" ומברך את צאתה של וואלה! מהגטו. וכמה מילים אחרונות על טוקבקים בתשלום

מחאה שמחאה

מקומון תל אביבי פרסם פעם שפיצוציות מפקיעות מחירים של מוצרים בפיקוח ובהם לחם וחלב. חשבתי אז שמדובר בהיטפלות: אלו סיפקו שירות של מוצרי צריכה בשעות הלילה. ואז הגיעה AM:PM ושברה את השוק: רשת עירונית של סופרמרקטים שפתוחים תמיד. מכירתה לדודי ויסמן הפכה אותה מסטארט-אפ עירוני ללוח מטרה: חרדים נגד פתיחה בשבתות, חילונים נגד אי-מכירת אוכל לא-כשר וסגירה בשבתות, פעילים עירוניים נגד פגיעה במכולות המשפחתיות. וכותב שורות אלה נגד הפרת חוק הפיקדון.

לאחרונה חשף "העיר תל-אביב", שהרשת מטילה על עובדיה קנסות כבדים, ספק חוקיים, על היעדרויות, איחורים ונזק לסחורה, ועוד מגוון התעמרויות. הגולש ישראל קליין הקים קבוצת פייסבוק שקוראת להחרים את הרשת, אולם גייס רק תשעה תומכים. כמה בלוגרים בולטים קראו להחרים את הרשת, והפנו לקבוצת פייסבוק ותיקה יותר, "AM:PM הורסים את תל אביב", שמרכזת את כל המחאות יחד, ואספה בינתיים 136 חברים. הקבוצה נגד המחירים הגבוהים צברה 103 חברים, ובזו נגד הסגירה בשבת יש 153.

המספרים האלה מביכים במיוחד כשמדובר בתחקיר עיתונאי נגד רשת גדולה ומוכרת כמו AM:PM. "ויראל" שהפיצה אם לילד אוטיסט על יחס מגעיל מצד בעל הפיצרייה הזעירה "פיצה שרגא" בדיזנגוף סנטר הרעיש את המדינה עוד לפני שמישהו בכלל חשב להרים טלפון לשרגא גרוס ולשמוע את גרסתו. אבל סיפור כואב על התעמרות בילד חסר אונים, והזדמנות לנקום בבריון, חזקים מחוש האחריות המחייב בדיקת עובדות. לקבוצת הפייסבוק נגד הפיצרייה, הצטרפו עשרות אלפים. אולי יותר מסך לקוחותיה אי-פעם.

אקטיביזם פסיבי

האם חרם פייסבוק הוא בכלל יעיל? פעיל הרשת חנן כהן חושב שכן, וכתב בבלוג שלו: "מטרת חרם כזה והפצתו היא לא להפחית את ההכנסות. מטרת חרם כזה היא להוציא שם רע לגוף שאותו מחרימים(...) אם מתמזל המזל, ופועלים נכון, ההכרזה על החרם מגיעה לתקשורת ההמונים, מה שמגביר את האפקטיביות של הוצאת השם הרע".

קבוצת מחאה בפייסבוק היא אקטיביזם פסיבי. מתישהו, אני חושב וגם חושש, מישהו יבין שמערבוב של מחאה ורשת חברתית אפשר לרקוח אקטיביזם מקארתיסטי: חבר בקבוצה ייתפס כשהוא מתגנב בלילה לקנות סיגריות ויוקע בפומבי. אפליקציה תציג את החברים שהזמנתם לקבוצה נגד AM:PM ולא הצטרפו. צילומים של קונים ברשת יתויגו בידי חברי הקבוצה. בפרפראזה על החמישייה הקאמרית, אם לינץ' אינטרנטי עבד ברמה המוניציפלית, אין סיבה שהוא לא יעבוד ברמה המקומית.

סערה באינטרוויזיה

באמצע מאי יצאה הודעה על שירות חדש באתר yes.walla - צפייה בפרקי סדרות ברשת, מיד עם סיום שידורם בטלוויזיה. ל-yes אין שירות VOD כמו שיש ל-HOT, והשירות האינטרנטי הוא תחליף סביר לכך. אבל בגוף ההודעה הסתתרה פצצונת: בעוד השירות יינתן חינם ללקוחות yes, גולשים אחרים שירצו לצפות בפרקים ישלמו ארבעה שקלים לפרק. בלון הניסוי של וואלה!, שלא זכה לתשומת לב בזמן אמת ומוחזר כ"סקופ" רק מספר שבועות אחר כך, הקפיץ את אנשי HOT-ynet, הבית האינטרנטי החדש של HOT שהושק כשבועיים אחרי ההודעה לעיתונות, אחרי חודשים ארוכים של עבודה.

בפרינט, כש"ידיעות אחרונות" מעלה את המחיר, "מעריב" מתאים את עצמו כמה ימים מאוחר יותר. במקרה ההובלה של וואלה! באינטרנט, הצלחה של ניסוי התכנים בתשלום תדביק בווירוס הזה את שאר האתרים המסחריים הגדולים, יותר מהר מדעיכת שפעת החזירים בתודעה הציבורית.

"המודל היה ונשאר חינם, ונמשיך לשדר את תכני הוידאו באופן הזה. המודל הכלכלי הוא עדיין פרסומות", מנסה להרגיע את "פירמה" סמנכ"ל התוכן של וואלה! יהורם דילמאני. "יחד עם זאת, יהיו תכנים שלא נוכל לשדר בחינם, בגלל מגבלות מצד ספק התוכן. כמו סרטי קולנוע, או הסדרה 'גיבורים'. מוקדם לומר אם זה מודל הכנסות חדש, אפילו שתוצאות השבועיים הראשונים לשירות החדש משביעות רצון ומפתיעות, כשנמכרו 40 אלף פרקים, עד כמה שידוע לי זה חסר תקדים באינטרנט הישראלי. אבל אנחנו בטח לא בונים על זה כעל מקור הכנסה משמעותי בזמן הקרוב".

ובינתיים, מעבר לים, אולפני הטלוויזיה בארה"ב הבינו שהם לא יכולים לרכז את תכניהם באתר אחד, כי אומת האינטרנט האמריקנית עצומה והזנב ארוך מאוד. פוקס, NBC והמצטרפת הטרייה ABC מזרימות תכנים לאתר Hulu, ממנו אפשר להטמיע אותם בכל מקום באינטרנט, כך שכל בלוג יכול לשדר את הסימפסונים ואת קונאן אובראיין (אבל לצפות אפשר רק מארה"ב; הרשתות לא רוצות לוותר על כספי הסינדיקציה. הכסף שאתם משלמים ל-yes/HOT, למשל, מהווה מקור הכנסה עצום עבורם).

הזנב בישראל קצר יותר, והאינטרנט מרוכז במספר מצומצם של אתרים גדולים, כך שכיוון עתידי אפשרי הוא פירוק הבלעדיות יס-וואלה!/ הוט-וויינט/ ערוץ 10-נענע10/ וכו', לטובת סינדיקציה - התכנים יוצעו למכירה לא בלעדית וכל אתר יבחר איך לעשות מהם כסף: בתשלום חד-פעמי, במנוי קבוע, בפרסומות או בדרכים שטרם נודעו.

גם ספקיות האינטרנט הן מועמדות אפשריות לשת"פ כזה, ואולי יסכימו לשלם יותר עבור בלעדיות שתבדל אותן מול המתחרות: הירשמו לאינטרנט של 012 וקבלו את העונה הבאה של "החיים זה לא הכל" לפני שאר הגולשים (אלא אם הם הורידו אותה כבר באינטרנט).

נמלטים בכבוד

באמצע מאי הסתיימה ברשת פוקס האמריקנית העונה האחרונה של "נמלטים". אולפני פוקס הפיקו סרט, שעלילתו ממוקמת לפני סצינת הסיום של העונה הרביעית. הסרט לא שודר בטלוויזיה ועבר ישירות ל-DVD, שיגיע לחנויות בסוף יולי. אבל אומת האינטרנט קצרת הסבלנות והריכוז לא רצתה לחכות, חיפשה, חיפשה ובסוף מצאה בביטורנט. האתר TorrentFreak מדווח על כמעט 2 מיליון הורדות של הסרט בסוף מאי.

מאיפה הוא הגיע? מישראל, כאן הוא שודר ב-yes בבכורה עולמית. כמה ימים אחר כך הוא שודר גם בבריטניה. כמו שציינו באתר rslog. net, "מי היה חושב שהבכורה העולמית תהיה בישראל מכל המקומות בעולם?" כמה מיליונים צפו בלוגו של yes stars, כשהם אסירי תודה שחסכנו להם חודשיים ו-26.99 דולר. ואם זו לא הסברה ישראלית במיטבה, אל תקראו לי עידוק.

לא כל השרשראות מזויפות

מציאת שרידי גופתה של הנערה הנעדרת דנה בנט הולידה אימייל שרשרת. כשהתקשורת עוד הייתה מנועה בצו איסור פרסום, המייל פרש את העלילה: הרוצח הוא ערבי שיש לו בת זוג יהודייה, אותה נהג להכות, והוא בכלל בכלא על גניבת מכוניות. הוא סיפר על הרצח לזוגתו, והתוודה על רציחות נוספות. זו מאסה במכות, והלשינה למשטרה על מעשיו.

עם למוד אימיילי-שרשרת אנחנו, וההמלצה הקבועה היא לפקפק בתוכנם של אלה ולחשוד בכוונות מחבריהם העלומים. בטח כשמדובר בסיפור כזה, טלנובלי בפיתוליו ושייקספירי בתככיו.

אלא שכאן, משהוסר צו איסור הפרסום והפרשה נחשפה, הסתבר שאותו אימייל היה מדויק למדי. עוד ניצחון לוויראליות הפרועה על התקשורת הממוסדת והאחראית.

שתולבקיסטים

בדיוק כשנדמה היה שטוויטר, פייסבוק ושאר הפעילויות החברתיות ברשת הפכו את הטוקבקים לדבר הזה שההורים שלכם עושים מול המחשב במקום לצעוק על הטלוויזיה, באו הטוקבקים-האנונימיים-בתשלום של חברת החשמל והחזירו להם את הצבע ללחיים.

הנה עוד סיפור: עיתונאי אחד פרסם באתר חדשות אייטם ביקורתי. עד מהרה הגיעו טוקבקים שניאצו אותו ואת הבנתו בתחום. בדיקת כתובת ה-IP העלתה שמדובר בשתולבקיסטים שגולשים מהחברה שאת מוצרה ביקר העיתונאי. הדבר התרחש בחודש שעבר, אבל סיפורים דומים לו שמעתי לא אחת. באחד המקרים פורסמה כתבה ביקורתית, ושניות מרגע פרסומה כבר הגיעו טוקבקים משמיצים, שבדיקת IP קישרה למשרד יחסי ציבור גדול.

העיתונאים, שחתומים על הכתבות ועומדים מאחוריהן, נאלצים להיחשף ללכלוכים אנונימיים מבעלי עניין. המחיקה הרפלקסיבית של טוקבקים שתולים היא טיפול בסימפטום: מחר יבואו חדשים. במקום זה, אני מציע לתת להם כבוד: לשכלל את יכולת איתור הטוקבקים השתולים ולסמנם באייקון מיוחד, ובציון מי עומד מאחוריהם, אם אפשר. אנשי רשת עם ניסיון וגישה לממשק טוקבקים מזהים כשמישהו מתנכל להם. חומר החיטוי הטוב ביותר הוא אאוטינג.

השדכן שכשל

במארס 2008 הושקה גירסה עברית לאתר ההיכרויות האמריקאי החינמי OKCupid, בניהולה של "קבוצת אתרים", בעלת הרשת החברתית "שין1". קסמו של OKCupid, הוא שבמקום לשדך לפי הקטגוריות המקובלות באתרים כאלה, הוא מתאים בני זוג על סמך מבחני אישיות ושאלות אמריקניות, שחלקם הגדול מגיע ממשתמשי האתר. כך הוא מושך גם אנשים שלא מחפשים בן זוג, ומשאיר כאלה שכבר מצאו: הם ממשיכים להכנס, להשתתף ולכתוב מבחנים. הרבה גיקים יש שם, כצפוי.

אבל הקסם לא הספיק: בתחילת פברואר נסגרה הגרסה העברית של האתר, והמשתמשים נאלצו לחזור לממשק באנגלית. "השימוש באתר עלה בצורה משמעותית, וכך גם ההכנסות מפרסומות", מספר ל"פירמה" המנכ"ל והמייסד-המשותף סם יגן. "מה שקרה זה שהשותף הישראלי נטש אותנו. אפילו הפסיקו לענות לאימיילים שלי". אולם זה לא הסיפור, או לפחות לא כולו: באותו זמן הודיעה החברה לכל המתרגמים והתומכים המקומיים שלה שהיא מפסיקה מיידית את העבודה על הגרסאות בשפות הזרות - צרפתית, הולנדית ופורטוגזית - וכי אולי תשיק אותן מחדש בעתיד.

מקבוצת אתרים נמסר בתגובה: "הקבוצה לא תתנצח עם OKCupid מעל דפי העיתון, ובכל מקרה, היא לא הסיבה להפסקת שיתוף הפעולה".

פיתוח מחופש

בינג, מנוע החיפוש החדש של מיקרוסופט, הוא קורבן של השיטות המלוכלכות שגוגל למדה ממיקרוסופט עצמה: בשנות ה-90 הביסה מיקרוסופט את נטסקייפ והשתלטה על שוק הדפדפנים כשהלחימה את אקספלורר שלה לתוך מערכת ההפעלה חלונות, שולחן העבודה של רוב משתמשי המחשבים האישיים. אבל מוקד הפעילות עבר לאינטרנט, ושולחן העבודה של האינטרנט הוא מנוע החיפוש של גוגל. זה הולחם לשירותי גוגל שימושיים אחרים, כמו לוח שנה, מעבד תמלילים, גיליון אלקטרוני, קורא RSS עם שיתוף פריטים ואפשרות לטקבק, כלי סטטיסטיקות לאתר ושירות פרסומות לאתר.

אם יש משהו שיגרום לי לעזוב את גוגל, שהתחילה כסטארט-אפ של שני סטודנטים מבריקים והפכה למונופול מסוכן, זו השליטה חסרת התקדים שיש לה על הפעילות האינטרנטית והמידע האישי שלי ושל חבריי לאומת האינטרנט. בינג עובד בסדר, וחשוב שקמה לגוגל תחרות בסדר גודל כזה, אבל במה אועיל לעצמי אם אעבור ממונופול מסוכן אחד למונופול מסוכן אחר?

והרי החדשות

שלוש שנים ומנכ"ל אחד אחרי שוואלה אסר על גוגל לכלול את כתבותיו בגוגל ניוז, שינה הפורטל את עמדתו וכעת כתבותיו מופיעות שם. בזמן הקרוב אמורים בוואלה להשיק רסס לכתבותיהם. אופטימיות תהיה פזיזה בשלב זה, אבל אם לא מדובר באירועים מבודדים אלא במגמה, משמח לראות שוואלה הבינו סוף סוף שהאינטרנט הולך לכיוון של פתיחות וביזור, ומי שיעמוד בדרכו יידרס או יישכח מאחור. *