"טוב, מה הכותרת שלך?"

לשכנע את יעקב אילון להתראיין זו משימה לא קלה. לראיין את אילון, זו בוודאי משימה לא קלה. יותר מ-15 שנה על המסך שלכם, אילון בונה בקפידה את תדמית המגיש הבכיר. לא מתפזר, לא מרחיב, נמנע מכל נושא שאינו מקצועי פרופר. הוא בורר בקפידה את החלקים בשיחה שהם אוף-רקורד, אך דואג גם לשים סוגריים ולהחזיר את הראיון און-רקורד, מבלי שנתבקש. גם בנושאים מקצועיים, אך גוררי אש, כמו חילופים תכופים של כוח אדם במערכת חדשות 10, יחסי העיתונאים והמנכ"ל בחברה, או לחילופין, אופציית הרכישה של מניות נוספות בערוץ על ידי "פוקס" והמלחמה של "ידיעות אחרונות" ברביב דרוקר, לא ייענו.

החשיפה המשמעותית האחרונה לה זכה אילון מחוץ למסך, הייתה בעת המאבק נגד סגירתו של הערוץ בינואר האחרון. ראיון שנערך איתו ועם מיקי חיימוביץ' במוסף "7 לילות" הצליח אולי להחדיר חזרה את החשש של מגיש חדשות 10 מחשיפה שאינה בביתו המקצועי, בוודאי במגזיני בידור.

למה אתה לא שש להתראיין?

"אני כבר עושה את זה, אז בוא נעשה את זה וזהו (צוחק). וברצינות, אני סובל מעודף חשיפה אינהרנטי, כל ערב בטלוויזיה, וזה די והותר גם ככה. זה בלתי שפוי. יש תחושה שלא צריך להוסיף חשיפה על חשיפה, להפך, צריך להוסיף קצת שקט".

זה גם עניין של אופי. אתה מתחרט על ראיונות במהלך השנים למגזיני בידור?

"לא היו הרבה כאלה. אבל כן, לפעמים הנטייה להתמקד בצדדים רכילותיים פחות מעניינת אותי. לא מעניין אותי להיות במחזור הסלבריטיס והרכילות".

מזה אתה מצליח להתחמק יחסית.

"אני מנסה".

ערוץ 10

בשבוע שעבר מאז הראיון, חזר מצבו של ערוץ 10 לסחרור רגולטורי שסופו אינו נראה לעין, מה שהכריח אותנו לחזור אל אילון, המותש מהנושא, לטובת חיטוט נוסף בפצע. הוא עצמו עצוב כשהוא מדבר על כך, אך שומר על פאסון. "להגיד לך את האמת, אני לא בעניינים. תראה, אנחנו, אנשים שעובדים בחדשות, קפצנו בינואר כשפתאום התגלגל כדור שלג מטורף ונראה כאילו הולכים לסגור את הערוץ בלי סיבה נראית לעין. כל הגורמים עלו אז על הגגות, ועוד רגע סגרו את הערוץ ומאות אנשים שאנחנו עובדים איתם יום-יום נמצאים ברחוב. יש אנשים בערוץ שמתעסקים בזה כל הזמן, כי אין להם ברירה. במקום לעשות תוכניות אגב".

ביקשו את התערבותכם?

"לא, זה בא מאיתנו. קמנו בבוקר והבנו שאם לא עושים משהו, הערוץ ייסגר בגלל צירוף לא הגיוני של אירועים. ואז ערכנו, אנשי החדשות - לא רק המגישים - ישיבת חירום ואמרנו 'מה עושים?'. פתאום אנחנו רואים שהעסק עוד רגע הולך להסגר בלי היגיון. החלטה אחת התקבלה מייד - לא משתמשים במסך בשום פנים ואופן לצורך מאבק. החלטה שעמדנו בה. החלטה שנייה - אנחנו לא מנהלים מו"מ עם פוליטיקאים. החלטה שלישית הייתה מה כן עושים - מדברים ופועלים בכלי תקשורת אחרים, לעשות רעש כמה שאפשר.

"מעבר לרעש, היחיד שהיה יכול לעצור את כדור השלג הזה באותו רגע היה אריאל אטיאס, שר התקשורת. רפי רשף אמר באותה פגישה 'אם צריך לפגוש אותו, אפגוש אותו'. החלטנו לעשות את זה בגלוי, באור היום. באותו יום נשלח מכתב לשר שחתומים עליו אנשים מהערוץ ומחברת החדשות - 'אל תסגור את הערוץ'. השר זימן אותנו לפגישה. הלכנו, מול המצלמות, לא בהיחבא. אמרנו שם 'מרוב כל הדיבורים שכולם יודעים כל כך הרבה, שימו לב שמאות אנשים הולכים להיזרק לרחוב'. מאז הפגישה אף אחד מהחדשות לא עסק בזה. אבל אני לא יודע אם האיום על קיום ערוץ 10 הוסר".

ואם שוב חוזרים ל"סכנה ברורה ומיידית"?

"אז ההתערבות שלנו תהיה לפי אותם כללים. אבל אני לא יודע אם מה שהיה נכון אז, נכון גם הפעם".

אם יבקשו מכם, נניח, לשבת ולשדל באופן אישי אצל חברי ועדת הכלכלה.

"לא בא בחשבון. אנחנו לא עושים לובי. אנחנו לא במשחק הזה. הישיבה עם אטיאס הייתה קריאה לעזרה. זה גם היה ערב בחירות, והיה ידוע שהוא לא יישאר במשרד. הייתה חובה לזעוק 'תעצרו את העגלה הזאת'. אני לא מאמין שנחזור לאותה נקודה. אבל אני ניזון מידיעות כמו כולם. אני מקווה שעברנו את המצב שבו כולם עולים על הבריקדות. מה שכן, מי ירוויח מסגירת ערוץ 10 - עדיין לא הבנתי. ממש לא הבנתי".

לאודר בדרך החוצה. למה מימן ממשיך להשקיע?

"לא יודע, באמת לא יודע למה. יש כאן רצון לקיים כלי תקשורת בישראל, אבל מעבר לזה באמת לא ברור מה מרוויחים מזה כרגע. אני לא יודע מה יהיה. המצב נגרר ונגרר והערוץ גוסס לאט וכך גם התעשייה מסביבו".

רגולציה

יש לך בטן מלאה על הרגולציה.

"השיטה פשטה את הרגל. זה פשוט. היא פשטה את הרגל כבר מזמן. זה שהיום, ב-2009, ערוץ 10 הולך להיסגר וערוץ 2 נאבק גם הוא בבעיות כלכליות, זו תוצאה של שיטה ששנים פשטה את הרגל. שהתחילה עקום מהיום הראשון. התראיינתי ודיברתי נגד זה עוד ערב המכרז השני על ערוץ 2, שאחרי המהלך הגאוני מספר אחת שבו לקחו ערוץ עם שבעה ימים וחילקו לשלוש, כי שבעה מתחלק יפה בשלוש, כידוע. ואז עשו מכרז, זרקו אחת והשאירו שתיים. אמרתי אז שאין בזה היגיון, למה זה טוב? אז אמרתי. במכרז ההוא לקחו מאות מיליונים מהזכיינים. למה? על מה? תנו להם לעשות טלוויזיה. זה נראה כמו עיקרון בלתי-נגמר שמה שעובד - צריך להרוס".

ובמכרז ערוץ 10?

"טרגדיה בפני עצמה. עשו מכרז לפי פרמטרים שהיו נכונים בערוץ 2, עשר שנים קודם. חשבו שזו פרה חולבת של מזומנים. השיתו עליו כללים מטורפים. אפילו לא היה ברור למי שקנה את המכרז ושילם מיליונים שזה בכלל ערוץ שלא נקלט באוויר, למשל. זה דפק אותו בצורה בלתי-רגילה. הערוץ קרס תוך שלושה חודשים פעם ראשונה. זו השיטה והשיטה ממשיכה. ובינתיים כל הזמן רק באים בטענות ובדרישות לטלוויזיה המסחרית. זה לא יכול להיות חד-צדדי".

רמת המחויבות של ערוץ 10 נמוכה משמעותית מזו של ערוץ 2. יש שיגידו שהאשם המרכזי במצבו של הערוץ הוא בעיקר ניהול גרוע במשך השנים.

"זה פשטני. חיי הערוץ היו מסובכים מהרבה בחינות, מרגע לידתו העקומה. כדי להרים אותו על הרגליים אחרי ההתרסקות הראשונה נדרשו המון כסף ומשאבים. השאלה היא מה האינטרס של המדינה והרגולציה. אם האינטרס הוא שתהיה טלוויזיה מסחרית, חיה ונושמת, אז צריך לדאוג שזה יקרה, לא לדאוג שזה לא יקרה. עם כל זה שיש מקהלה די קבועה שמשמיצה את הטלוויזיה המסחרית, כל אחד מסיבותיו".

מי במקהלה?

"כל מיני. נעשו דברים מפוארים בטלוויזיה בישראל ב-15 השנה האחרונות. להזכירך, היא באה למדבר. ישראל פיגרה שנות דור בתחום, אחרי מדינות מפותחות. ועם כל הקשיים צמחה פה תעשיית טלוויזיה וחדשות מפוארת. דרמות ודוקו ובידור וחדשות. מפוארת. רק צריך היה לתת לה להמשיך ולצמוח. זה אפשרי, זה לא בשמיים. לכל עיר בארה"ב בסדר גודל של 6-7 מיליון איש יש חמש תחנות טלוויזיה, והכל בסדר. מה קרה?"

אני ממנה אותך לרגולטור-על לזמן מוגבל. שרטט מתווה מושלם.

"אתה לוקח אותי לתחום שאני לא עוסק בו באופן שוטף".

אתה מאנשי החדשות היחידים שגם היו בתפקיד ניהולי בקבוצה שרצה למכרז ערוץ החדשות.

"יתרון אחד, זה להפנות את מרב הכסף לעשייה טלוויזיונית. לא בידים, תשלומים ומיסים. ובמעבר לשיטת רישיונות, לקבוע את הקווים לגבי אתיקה עיתונאית ושידורית".

נניח שנעבור לשיטת רישיונות. היית ממשיך למנות בחברת החדשות דירקטורים מטעם הציבור?

"חשוב לי בעיקר שיהיה להם רקע עיתונאי".

החדשות בהרחבה

כצופה מהצד, מה גורם להידרדרות במעמדן של מהדורות שישי, מוסד שנחשב אלמותי בטלוויזיה הישראלית?

"מה אתה מכניס אותי לצרות? אני מקווה שפורמט סיכום השבוע יחזור גם לערוץ 10".

מי אשם? האינטרנט שגורם לרידוד הצריכה החדשותית הרחבה?

"לא חושב. אני לא יודע מה רמת הסובלנות לחדשות. מצד שני, אני מסתכל על כמות השעות שבה משדרים חדשות ביום וזה מטורף. תסתכל כמה שעות אקטואליה יש. אני לא חושב שיש לזה אח ורע במקומות אחרים. ימי שישי הם מאוד מסובכים לפיענוח. אני לא מתיימר להבין. גדולי הרייטינגאים מנסים להבין מה קורה שם. איזה סוג צפייה, משפחתי או לא משפחתי, כן אצל חברים או לא אצל החברים. זו לא סיבה להספיד את הז'אנר".

מה שנולד כמצב זמני לפני שנים, שבו לחברת החדשות יש כל כך הרבה שעות שידור על מסך ערוץ 10, הפך קבוע.

"זה משתנה כל הזמן. אנחנו שוב מגיעים למצב שבו הנפח הולך וגדל. זה מאונס. ערוץ 10 ניצב בעידן של אי-ודאות. אז איך ייצרו תוכניות לטווח ארוך? אלה בדיוק המקומות שבהם נגרם נזק. גוררים את ההחלטות והחקיקות והדיונים, ובינתיים הערוץ נמצא בוואקום. הוא צריך לייצר תוכניות וקשה לו. ונפח החדשות גדל".

אבל כמו שהוכח - שטח משוחרר לא הוחזר.

"לאו דווקא. במשך תקופה ראית, שחוץ מ'היום שהיה' לא נגעו בפריים טיים.

היית מפחית בכמות שעות האקטואליה על המסך?

"לא יודע מה להגיד לך. כל עוד אנשים רואים אקטואליה ועוסקים בחיים שלנו פה ומנהלים דיון בענייני השעה, זה לא בדיוק מפריע לי שזה בא על חשבון איזה שעשועון או טלנובלה. אני האחרון שיתלונן שיש יותר מדי חדשות. רק צריך שאלו יהיו חדשות עם השקעה".

טלוויזיה

בחדשות 10 הרייטינג הוא נושא כאוב. הרוח הגבית של פרגון הברנז'ה לא היתרגמה שנים רבות למספרים. חלק עיקרי בדוקטרינת החברה היה להשקיע מאמץ ניכר בכל אירוע חדשותי חשוב, במערכות הבחירות, במלחמת לבנון השנייה וגם במקרים ספוראדיים כמו רכישת קלטת רון ארד. אבל למרות שאלה ייצרו עלייה ברייטינג ומעט אחוזים שנשארו, לטובת עלייה מסוימת לאורך זמן, הם לא ייצרו את האפקט שנתן סיקור רצח רבין לחדשות 2, שעקפו בשעתו את "מבט לחדשות" עם דחיפת המסך המתחזק של הערוץ המסחרי.

"אין ספק שאלמנט הפלטפורמה של חדשות 2 הוא חזק ביותר", אומר אילון. "אבל האם חדשות 10 היא עובדה קיימת נחרצת על המפה התקשורתית בישראל? ודאי. עכשיו אתה רוצה להתווכח איתי על מספרים? בסדר. בניגוד למה שנדמה, אנחנו לא מתנהלים כל יום לפי המספרים. אנחנו יודעים מה הם יחסי הצפייה. יודעים שביום שיש 'האח הגדול עם 30 אחוזי רייטינג, זה גם ישפיע על מהדורת חדשות 2. וביום שיש 'הישרדות' זה ישפיע הפוך".

רק שזה משפיע יותר על אושרת קוטלר.

(צוחק) "אנחנו עוסקים בשלנו, לא במספרים".

אבל עדיין חסרה לך דחיפה מהפרוגרמינג של ערוץ 10 כדי לטפס משמעותית ברייטינג.

"כשאתה משווה את המהדורה שלנו מול 2, אני לא רואה סיבה שנפגר. אבל הפערים, נזכור, הם לא כמו שהיו בשנים הראשונות. זה עולם אחר היום. חדשות 10 זו עובדה משמעותית על המפה. זה מה שאמרנו במערכת הבחירות ליועצי תקשורת, שבהם היינו צריכים להיאבק כדי להשיג ראיונות. אתה לא יכול לנהל, למשל, מערכת בחירות בישראל בלי חדשות 10. בשנה-שנתיים הראשונות, בחדירה, אי אפשר היה להגיד את זה בביטחון מלא. היום אפשר".

ובמצב אופטימלי, אילו שיבוצים היית רוצה לראות בלוח המשדרים של ערוץ 10?

"מה אני מבין בזה (מחייך)".

אתה איש טלוויזיה כמעט 20 שנה. צופה. עובד בערוץ מסחרי.

"אני מבין בחדשות. לכולם יש רעיונות, לשים תוכנית אחת פה ואחרת שם. אני לא מתיימר. באמת. אני לא יודע איך עובד בידור, אף פעם לא הבנתי לחלוטין למה תוכניות מסוימות כן תופסות או לא תופסות. לא התעמקתי בזה".

הזכרת ריאליטי. אתה צופה בז'אנר?

"פה ושם. ריאליטי זה דבר מאוד רחב. צפיתי קצת ב'הישרדות'. בשתי העונות. 'המרוץ למיליון' זו תוכנית חביבה, ראיתי כמה פרקים. 'האח הגדול' פחות מדבר אליי. הצצתי בזה, לא נדבקתי".

והדיון התרבותי חסר הפרופורציות שהיא עוררה?

"אני לא מתרגש מזה. זה גל, זו אופנה. אפילו שזה הגיע לארץ באיחור של שבע שנים. נעבור גם את זה. העיקר שהטלוויזיה המסחרית תוכל להתקיים וליצור תוכניות כמו 'עובדה' ולהפיק דרמות ולקיים חדשות ברמה גבוהה. ומדי פעם יהיו תוכניות שיהיו קונטרוברסליות".

כלכלה

אתה לא יכול להתעלם מכך ששיאי הרייטינג של עינב בובליל היו שייכים פעם למשדרי ליל הבחירות, שהרייטינג שלהם למשל ירד פלאים.

"כן. בחירות נהיו בישראל דבר קצת יותר מדי תכוף, כנראה. אבל יכול להיות שהציבור בישראל נהיה אדיש. אדיש מדי. פה התפקיד שלנו, ואנחנו מנסים, להיות חדים וביקורתיים וקצת נועזים יותר. קח דוגמה כמו נושא המיסים. היינו מאוד חדים בנושא, ונראה שהציבור בישראל לא ממש התעורר. ראש הממשלה ושר האוצר עשו מיצג איך הם מורידים את המיסים ושבועיים אחרי זה העלו אותם. היינו מאוד אגרסיביים בסיקור העניין. הראינו מה קרה בתהליך אישור התקציב. אבל אני רואה שהציבור, בניגוד למקומות אחרים, תפס אדישות.

"אתה נמצא בעיתון כלכלי. בנושא הזה, למשל, אנחנו עושים שעות נוספות בניסיון להסביר עניינים סבוכים. יש לנו כלי פנטסטי שייחודי לנו (אילון מדבר על מסך המגע המשוכלל של חדשות 10, ר"ד) והוא דורש הרבה עבודה. תכנות בכל פעם מחדש ברמה גבוהה. זה כלי להסביר בו, למשל, את נושא המדיניות הכלכלית, הנושא המופשט הזה שאף אחד לא מתעמק בו יותר מדי. כל מה שמדברים עליו בעיתונים הכלכליים, אג"חים, טייקונים".

זה לא מיתרגם להרבה דקות שידור. הנושא הכלכלי הוא "החם" ביותר בשנה האחרונה, ועדין לא מקבל ביטוי מספק.

"בחצי השנה האחרונה, לראשונה ענייני כלכלה מקבלים את המשקל הראוי להם".

זה לא מעט מדי ומאוחר מדי?

"מאוחר מדי, כן. כי זה קרה אחרי הקטסטרופה. אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם".

ועדיין, אם נסכום את דקות הסיקור של פרשת בנק הפועלים נגד בנק ישראל מול זמן הסיקור שניתן לסיפור רוז פיזם, זה לא הרבה.

"זה לא זה על חשבון זה. אנחנו מהדורה של שעה. יש מקום להכל. זה עניין של התכוונות וכוונה. בסיפור האג"חים והטייקונים, לדוגמה, ערכנו תחקיר ובדיקות של הדוחות הכספיים. מה סך החובות של כל אחד מהטייקונים, לאילו בנקים, מה מועד הפירעון. הלכנו לרואי חשבון שעברו על החומרים ווידאו אותם. סידרו את העסק והעברנו את זה לתצוגה אינטראקטיבית ופיצחנו את העניין הזה בטלוויזיה. זה לא מובן מאליו, כי זה נושא שכביכול נוגע לכל אחד, רק שאף אחד לא שם לב".

ובכל זאת, פחות משנה אחורה, במהדורה היו שלושה כתבים בדסק התרבות אבל כתבת כלכלית אחת.

"נכון. אגב, תרבות זה טוב שיש. זה לא בא אחד על חשבון השני. האם צריך יותר כלכלה? כן. האם אנחנו מנסים לשבור את הראש איך? כן. מצליחים? לפעמים".

אבל זה כן בא אחד על חשבון השני. לרוחב היריעה הכלכלי נדרש יותר כוח סיקור מפרשה שמורכבת מילדה עם עיניים עצובות, סבא מופרע וחיפושים בירקון.

"בסדר, אמרתי. יש דברים שהטלוויזיה לא עומדת בפניהם. בפני רצח ילדה, הטלוויזיה לא תעמוד אף פעם".

העיתונים הכלכליים דווקא מכים על חטא.

"כל העיתונות הכלכלית מכה על חטא. תראה מה קורה עם רשת CNBC בארה"ב, למשל. יש בעיה בכל עניין סיקור כלכלה".

ועדיין נראה, למרות דוגמת סיקור המיסים שנתת, שיותר קל לכם כשמדובר ב"צבע". נגיד הצמדת הפרצוף של לב לבייב להפסד שלו.

"אתה הכי לא יכול להתלונן על אדישות הציבור, ומצד שני לא להיות קומוניקטיבי איתו. אתה חייב שאנשים יתחברו לנתונים. אני לא יכול לבוא כל ערב ולומר 'ערב טוב, הנה הדוח הכספי של אפריקה ישראל. בואו נעבור סעיף סעיף'. לא יכול".

תשעה מתוך עשרה צופי המהדורה, אם נהמר בגסות, לא יוכלו להסביר לך מה גרם למשבר הכלכלי וכן יוכלו לספר את תולדות חייו של רוני רון.

"אלה החיים ואיתם אנחנו מתמודדים. אנחנו יכולים רק לנסות. אפנה אותך לניסיון להסביר, בצורה ייחודית לנו, מה הביא לנפילה בוול סטריט, שגררה אחריה את שאר העולם. אנחנו יכולים לעשות רק מה שאנחנו יכולים לעשות. צריך לעשות יותר. אבל זה קשה, מבחינה טלוויזיונית. זה נושא לא קומוניקטיבי, לפעמים מופשט, מלא מספרים, שדורש יותר מאמץ מאשר לספר סיפור על אנשים".

בעיתונות המודפסת, עוד לפני המשבר, התחום רק פרח.

"בהחלט, אבל אני לא בטוח שהעיתונות הכלכלית מגיעה למסה היותר גדולה, שטלוויזיה שואפת להגיע אליה. בסופו של דבר, עיתונות כלכלית מגיעה לאנשים שמתעניינים בנושא".

גם אם זה 20% מהקהל זה עדיין שווה מבחינת רייטינג.

"בסדר, אבל התפקיד שלנו הוא בין השאר להביא את הנושאים הכלכליים לאנשים שלא מתעניינים בהם באופן מובנה. להגיד לצופה, 'מה קורה עם הכסף שלך'. הטלוויזיה היא לא סטרילית, והחדשות לא מנותקות מהחיים. הטלוויזיה לא תעמוד אף פעם בפני סיפור שבו סבא ואמא ירצחו את הילד שלהם. תשכח מזה. מי שמתיימר לא לעשות את זה, לא באמת ישרוד בתחום באיזושהי צורה. צריך את התמהיל. צריך לעסוק, בעיקר במהדורת שעה, גם בתרבות וגם בקצת ספורט וגם בכלכלה וגם בפוליטיקה. וגם בסיפורים אנושיים, טרגדיות ופלילים. האם לפעמים דברים יוצאים מפרופורציה? בוודאי. אנחנו גם בסך הכל עוסקים באמנות 'היחסי'. אין פה מדע מדויק. אבל צריך לשמור על תמהיל סביר".

אמריקה

מה אתה חושב שעידן אובמה יעשה לרשת כמו פוקס ניוז?

"יעשה לה טוב, למרבה ההפתעה. פוקס לא מסתירה את זה וגם לא מתנצלת שהיא נמצאת במקום מסוים על המפה הפוליטית. היא נמצאת במקום טוב בימין, לצד המפלגה הרפובליקנית ונגד הדמוקרטים. הקהל שלה, ומכאן הצלחתה, הוא קהל משוכנע שרוצה לראות שמרביצים לדמוקרטים, וזה יותר אפקטיבי כשהנשיא הוא דמוקרט".

ובכל זאת, הצמיחה המשמעותית שלה הייתה בעידן בוש.

"אני לא רואה סיבה שעכשיו היא תקטן. יש אפשרות לנהל עימות כל הזמן עם הבית הלבן, ופוקס מנסה בכל יכולתה. למרות מה שנראה מבחוץ מבחינת הפופולריות שלו, יש קולות ימניים מאוד תקיפים נגד אובמה. בימין תוקפים אותו בצורה קשה".

ערוץ חדשות ימני היה מצליח בישראל?

"לא חושב שבישראל יש מקום לערוץ שיש לו אופי פוליטי. מעבר לזה שזה מנוגד לכל עיקרון עיתונאי ואני לא אוהב את זה באופן אישי".

שני העיתונים המרכזיים בישראל והחינמון המרכזי שהצטרף אליהם, עשו איזשהו "שיפט" במהלך השנים. למקום יותר פטריוטי, "נאמן".

"אני לא יודע להגיד את זה. אני לא בטוח. תראה, יש אסכולות, יש אסכולת CNN, אסכולת פוקס ניוז ויש קונטרה לפוקס ניוז במלחמת ערוצי החדשות בארה"ב, בדמות MSNBC שלקחה את הצד השמאלי. אז עכשיו יש ערוץ ליברלי וערוץ ימני, אך למרות ש-CNN סוגרים עכשיו ירידה חדה אחרי הבחירות, הייתה להם שנה פנטסטית בצפייה ובהשפעה.

"אבל חדשות זה עסק לטווח ארוך. אתה לא עושה מהלכים קצרי טווח, כי מצב רוח משתנה והפוליטיקה משתנה. מי שיישאר יציב ואמין לטווח הארוך, יוכל לשרוד וינצח בקרב על ליבו של הצופה. ובזה אני מאמין. עדיין".

מה אתה חושב על אופן ההתנהלות של אובמה, שמייצר קשר חדש עם הבוחרים ומדבר עם חלק ניכר מקהלו מעל ראשה של התקשורת.

"זה די מדהים. זה תהליך מדהים. התקשורת וכנראה שרוב הציבור האמריקני עדיין מהופנטים ממנו. מערכת הבחירות, באיזשהו מקום, לא נגמרה שם. הוא ממשיך בקצב של מערכת בחירות, זה מה שמדהים. הוא כל רבע שעה עושה משהו ומופיע כאילו שלא נגמרה המערכה. אני חושב שאין יום שלא שומעים אותו".

אבל על המינויים של השופטת סוניה סוטומאיור ושל ג'ו ביידן קראתי לראשונה בפייסבוק, ישירות ממנו. הוא מייתר ברמה מסוימת את התקשורת.

"הוא ברמת חשיפה והופעה כאלו, שגם התקשורת התמסרה לו. זו תוצאה של הרבה דברים. של פעילות בלתי נגמרת. התקשורת לא מספיקה להסדיר נשימה ולהגיב על דבר אחד, והוא מיד עושה דבר שני. שנית, הוא מופיע ומתראיין בקצב שלא היה קודם. גם כתוצאה מהמשבר הכלכלי. הוא כל כך דרמטי, שדי התמסרו לדברי ההרגעה של אובמה ורוצים לשמוע איך הוא פותר אותו.

"מסיבות עיתונאים שלו שודרו בפריים טיים ברשתות הטלוויזיה, והרייטינג היה בשמיים. אבל מה, זה הרג אותן כי הן לא יכלו לשבץ פרסומות בנאומים שלו. זה לא יימשך לנצח, אלא אם כן יתחילו לשבץ פרסומות בנאומים שלו (צוחק). כרגע הם במצב התמסרות. זה לא יימשך הרבה זמן באופן הזה".

דור הנפילים בחדשות האמריקניות הולך ונעלם, ג'נינגס, ברוקאו וראדר עזבו את המסך, ותוכניות האקטואליה שם מאבדות אחוזי צפייה מדי שנה.

"מי שנכנס לנעלי הגדולים, למשל, זה בריאן וויליאמס מ-NBC. הוא בהחלט תפור על המידות האלה. מהדורות החדשות ברשתות סובלות כבר שנים מירידה במעמדן, בגלל האינפלציה התקשורתית וגם בגלל שהן תקועות, היסטורית, בשעת שידור מוזרה של 18:30. מה שהיה מתאים לשנות ה-60 לא בהכרח מתאים להיום".

בכל זאת, היית מוצא פעם כמה תוכניות אקטואליה ב-20 המובילות בטבלת הרייטינג. היום "60 דקות" לבדה בעשירייה השנייה.

"גם הם סובלים מקיצוצים. אבל עדיין מייצרים בארה"ב תוכניות חדשות ברמה גבוהה מאוד. בעלות סטנדרט שאפשר לשאוף אליו. ועדיין רואים אותן מיליונים כל ערב. עם כל הרעש של CNN במערכת הבחירות למשל, ראו את המהדורות האלו יותר".

אם פעם המגישים הבולטים היו המכובדים שבחבורה, כמו ברוקאו או ראדר שהזכרנו, היום מי שמתבלט הם הרעשניים ובעלי האג'נדה, כמו מגיש הרדיו הימני ראש לימבו או כריס מתיוס מ"הארדבול".

"יש טווח ארוך וטווח קצר. הם יהיו רעשניים ואחר כך ישכחו מהם. אבל ה'אנטיטי' של NBC ניוז יישאר. אתה בונה את המותג לטווח ארוך, היו צעקנים לפני ויהיו צעקנים אחרי".

פוליטיקה

בארה"ב, בזכות אובמה, הפוליטיקה פורחת. אנחנו עברנו מערכת בחירות מפוהקת, ומגיעים היום למצב שאייטם אקוטי כתהליך ההתפרקות, אולי, של מפלגת העבודה, הוא כמעט נון-אייטם אצלכם.

"אנחנו מתווכחים על 'ניוז ואליו'. אני לא יודע להגיד לך אם זה ניוז ואליו היסטרי, שמפלגה של 13 מנדטים מנהלת מאבקים פנימיים".

אי-אפשר להתייחס אליה רק כמפלגה של 13 מנדטים.

"זה מה שהיא. אני יכול להגיד באופן עקרוני, שעיסוק פוליטי טהור, יום יומי, במהדורות החדשות - ירד. חלפו הימים שמהדורת 'מבט' הייתה נפתחת בעשר הידיעות הבאות: ראש הממשלה אמר, ראש האופוזיציה אמר, השר הזה אמר, השר הזה הגיב, בוועידת מפלגת העבודה נאמר וכו', זה עבר עם פריצת מהדורת החדשות של חדשות 2, ושונה במודע.

"העיסוק הפוליטי היום, הוא יותר בצמתים. ועידות חשובות, בחירות, פריימריס. אבני דרך. המריבות בעבודה? לא בטוח שזה כזה דרמטי עבורנו".

נפח מוקטן מרדד את הדיון הפוליטי ואת רמת העניין בפוליטיקה. לא שווה להקריב את זה לטובת סיפורים אנושיים או אייטמי תרבות?

"שנים התמודדנו עם הטענות 'למה אין במהדורה תרבות?' אין עודף תרבות. להפך, צריך עוד. סיפורים אנושיים תמיד יהיו. כתבות מגזיניות ותחקירים, בטח שצריך יותר. אני לא בטוח שהעיסוק הפוליטי ברמה שהצגת עובר את הסף. הוא יקבל את הסיקור כשזה יגיע לפיק. כשהמורדים יפרשו, יהיה לזה סיקור כמובן".

תפקיד הכתב החוקר כמעט נעלם לגמרי. גם בעיתונות המודפסת. דסק התחקירים של חדשות 10 היה מינורי עד לא קיים.

"לכן גם הגענו למסקנה שתחקירים זה לא עניין לדסקים, אלא לכתבים".

כתב שנדרש למלא "סטנד-אפ" ברפי רשף, דיווח בלונדון וקירשנבאום, כתבה למהדורה וסיקור שוטף לאינטרנט והרדיו של הערוץ, לא ממש יכול להרים תחקיר.

"על זה בוכה המשורר. צריך יותר אמצעים. גם אם ממלאים הרבה שעות שידור בחדשות ואקטואליה צריך יותר אמצעים, יותר כתבים, יותר צוותים. ללא ספק, זו הבעיה".

אינטרנט

"המגיש הבכיר" ישמר את מעמדו לנצח? הדור הצעיר צורך חדשות באופן שונה לחלוטין, בעיקר ברשת.

"יכול להיות. אבל כשייכנסו מטוסים בתאומים, כולם יידעו איפה ללחוץ ולאן להתכוון".

ה"ניין אילוון" הוא מה שהרים את ynet אחרי שנתו הראשונה.

"לכן הדרך של הרשתות לשרוד בעולם אינטרנטי, היא להבין שיש פה מערכות הפצה נוספות. המותג החזק הוא עדיין שלהם ברוב המקרים. הן צריכות להשכיל וגם לעשות את זה באופן מוצלח. לדעת להתקיים בכל הלחץ הסביבתי הזה. מה ילדים מורידים באינטרנט? סדרות של CBS ו-ABC. יצרני התוכן הגדולים הם עדיין רשתות הטלוויזיה. שם עדיין נמצאות המסות. האינטרנט הוא כלי אדיר שצריך לדעת להשתמש בו. חלק עושים את זה בצורה מוצלחת וחלק פספסו את זה".

מי פספסו?

"אתן לך דוגמה לפספוס גדול. שתי מהדורות החדשות בישראל פיספסו את זה בצורה טוטאלית".

מול האופן שבו אתם מיוצגים כרגע באינטרנט, היה עדיף לך שלא תהיו מיוצגים כלל?

"מה פתאום. כדי לשרוד בעולם הזה אתה חייב להפיץ את המותג בצורה שמחזקת אותו בכל פלטפורמה אפשרית. אבל בצורה מזוהה וחזקה".

מה אתה חושב על נענע10?

"אני אומר, שתי מהדורות החדשות פספסו את האינטרנט בצורה שלא תיאמן. ערוץ 2 לא הצליח 13 שנה להקים אתר אינטרנט, וחדשות 10 חמש שנים".

בערוץ 2 יש שני זכיינים, זה יותר מסובך.

"התירוצים לא משנים. בכל זאת, אתה מכניס בגוגל 'חדשות 2' או 10 ולא יוצא לך אתר אינטרנט ייעודי. בערוץ חדשות עתידי, זה יהיה הדבר הראשון שיקרה".

אני מתרגם את זה לכך שהיית רוצה למצוא אתר לחדשות 10, נפרד מנענע10?

"בוודאי. לא ייתכן, זה פספוס אדיר שלחברות החדשות אין אתר משלהן. חומר חדשותי נשפך לאתרי בידור, ששם הראיון עם המודח האחרון בריאליטי וראש הממשלה מקבלים אותו משקל. או יותר נכון, הראיון עם המודח יקבל משקל גדול יותר. המותג של החדשות נעלם, לא קיים".

חדשות 10 לא קיימות בנענע10?

"אתה כל הזמן סוחב אותי לנענע10, ואני מדגיש שאני מדבר על שתי המהדורות. לשתיהן אין זרוע של המותג באינטרנט וזה פספוס מבחינתן. אגב, אני חושב ששתי החברות יודעות את זה. אבל הנסיבות היו כאלה ואחרות מבחינת שתיהן וזה הגיע למצב הזה".

ואם היית צריך לשנות את זה?

"מאוחר מדי, בלתי אפשרי ולא רלוונטי".

איך היית משנה את הניראות בנענע10?

"אל תיקח אותי לשם (צוחק). אמרתי מספיק".

מלחמות

במלחמת לבנון השנייה התאפיינתם בסיקור יותר ביקורתי.

"בכלל אצלנו באים בזווית תקיפה. זה ב-DNA שלנו לתת זווית יותר ביקורתית".

זה לא היה נראה ככה ב"עופרת יצוקה".

"עופרת יצוקה הייתה שונה מלבנון. גם בהתנהלות התקשורתית, בעיקר של הצבא. הרבה נאמר על זרימת המידע המאוד מצומצמת לעומת לבנון. הייתה לנו פחות נגישות. בלבנון ידענו, כי אף אחד לא הסתיר ומיד צצה הביקורת, שלימים התבררה כמוצדקת ביותר. ב'עופרת יצוקה'לא ידענו. ולא תקפוץ עם ביקורת על עובדות שאתה לא יודע. היה שיתוק מסוים. חיכינו לראות מה קורה".

אבל גם בתבנית של "עופרת יצוקה", כשהשטח סגור הרמטית, יכולתם להשתמש יותר במקורות חיצוניים.

"בשלבים הראשונים, הקריטיים, שבהם אתה מגבש את המידע, לא הגיע חומר מעזה, לא מספק. ניסינו, רצינו, אבל לא תמיד היה אפשרי".

בוא ניגע בכיוון ההפוך. סיקור יותר פטריוטי היה מייצר יותר אהדה אליכם.

"הציבור בישראל הלך למלחמה בעזה בקונצנזוס רחב ביותר. זה היה הלך הרוח. לבנון הייתה משהו אחר, מלחמה שנגררנו אליה באירוע מרגיז ומקומם. הסימפתיה של הציבור הישראלי לסבל הפלסטיני בכל מקרה הייתה כמעט אפס".

וזה לא משהו שרציתם לשנות?

"אנחנו צריכים לדווח, לא לשנות סימפתיות. אני רק נותן הסבר סביבתי על מה היה ה'סטייט אוף מיינד'. בכל זאת, אנחנו תקשורת ישראלית ולא ה-BBC שמדווח על סכסוך בגרוזיה. להגיד שגם אם הייתה לנו יכולת לסקר מבפנים יותר משהו בציבור הישראלי היה משתנה? אני לא חושב".

במבט לאחור על "עופרת יצוקה", היית מקריב עדיין כל כך הרבה שעות שידור שבהן טוחנים מים הלכה למעשה?

"כן, בטח. מלחמה זה מלחמה. המצב הכי קיצוני שיכול להיות. אני לא חושב שטחנו מים. זו טענה קצת רדודה. נזכיר מה היה בשבועיים הראשונים, עם טילים שנופלים פתאום על נתיבות, יבנה, אשדוד".

כשהרקטה השלישית שנופלת על אשקלון עדיין זוכה לשלוש שעות שידור רצופות זה עוד שווה את זה?

"זה טוב שאתה בבית קפה בתל-אביב אומר את זה. כשזה נופל לך על הראש זה אחרת. מעבר לזה, שאני לא יודע אם זו תהיה הרקטה האחרונה בזמן הסיקור. היו כמעט מיליון איש בטווח. תחשוב על האנשים שחיים שם. ואם בסיפור הבא זה יהיה פה בתל אביב? לבוא ולהגיד 'אתם מקשקשים שם סתם בטלוויזיה' זה לא טיעון. איך צריך לעשות את זה? בשכל, בפרופורציות. אמרתי גם בזמנו, במצב מלחמה גם עצם השידור הרציף הזה, שאומר לך 'בסדר, עוד לא נפלו טילים', חשוב לאנשים. אם אתה בטווח הטילים ויודע שאין הסלמה, זה גם חדשות".

מה עם הטענה שהסיקור הרציף מחליש דווקא את העורף, גורם להלך רוח "מתבכיין".

"אפשר לסתום את האוזניים ואפשר לא להסתכל בטלוויזיה אם לא מוכרחים. אבל אנחנו בעידן שבאמת אלו שאלות כמעט לא רלוונטיות. מה אתה רוצה, שכולם יראו ב-CNN את המלחמה של ישראל? מה הפתרון, ללכת הביתה ולחכות שייפול טיל בתל אביב כדי לעלות לשידור? אנחנו בעידן תקשורתי, אונליין, 24 שעות. אין דבר כזה 'לא נשדר'. איך לא להשפיע על העורף לרעה? לא להתלהם, לא לצאת מפרופורציה. להפך, צריך להרגיע ולהכניס לפרופורציה. זה חשוב. אבל לא להיעלם".

לחילופין, בסיקור המושקע שערכתם לנאום אובמה בקהיר, לשם טסת, היה נדמה שנקטתם צד, עם נימה מעט מאיימת בסיכום האירוע.

"יש קודים ברורים ביחסי ישראל וארה"ב, בסיקור אתה מחפש לראות מה השתנה. וזה מה שעשינו. לבחון את הנאום, את הרטוריקה. לא היינו לבד באבחנות שלנו, אני יכול להפנות אותך לסיקור ב'ניו יורק טיימס' או ה'וושינגטון פוסט', כולם מדברים על עידן חדש ביחסי ישראל-ארה"ב ומסלול התנגשות".

עוד חדשות

במידה ונדרש קידום תוכן של הערוץ, נניח הפניה ל"הישרדות", נדמה שהשרביט עובר מהידיים שלך ומיקי תהיה זו שעושה את זה בדרך כלל. שאתה משמר את עצמך מחוץ לזה.

"לא קשור למיקי. אני יכול להגיד לך באופן עקרוני, שגם מיקי וגם אני נמנעים ממצב של לקדם תוכניות במהדורה".

אבל כשזה קורה, אתה נמנע יותר.

"אני חושב ששנינו באותה מידה לא אוהבים את זה. וזה כמעט לא קיים אצלנו, רק לעתים נדירות".

אתה לא חושב שזה חלק מהחוזקה של ערוץ 2? סינרגיה בין החדשות לתוכניות?

"אני לא אוהב קידום תוכניות במהדורה. זה נראה לי מחשבה על רווח לטווח קצר לעומת נזק לטווח ארוך".

אבל אם יש אייטם על גמר תחרות רובינשטיין שיש בו עניין ל-2% מהקהל, למה לא אייטם על "הישרדות" שמעניין 20%?

"בדיעבד אולי כן. אבל לא כדי לקדם דברים לפני, או באופן מלאכותי. זה דבר שלא צריך לעשות".

בשנים האחרונות נדמה שלא צומחים טאלנטים מסכיים משמעותיים בחדשות 10.

"הצמיחה מואצת כשחברה בתחילת דרכה. נזרקו למסך עשרות אנשים חדשים ורבים מהם עדיין שם ובולטים. אבל גם כאן הייתה רמת תחלופה גבוהה וזה לוקח זמן. יש בחדשות 10 הרבה אנשים מוכשרים".

את מי אתה יכול לסמן בדור הצעיר?

"אני לא רוצה לסמן מישהו ולפגוע באחרים. יש הרבה כישרונות שעוד נראה הרבה זמן".

את מי היית לוקח מהמהדורה המתחרה? מבלי להעליב אף אחד ב-10 כמובן.

"אתה מסבך אותי, עזוב (צוחק). כולם חברינו, כולם טובים".

מאז המעבר של גיא סודרי לחדשות 2, נראה שהמהדורות יישרו קו ברמה מסוימת מבחינת מבנה, שפה, תמהיל. השנה של אבי וייס חיזקה זאת וגם מפורגנת בברנז'ה. היית עושה צעדים רציניים כדי לבדל מחדש את המהדורה?

"אנחנו כל הזמן אנחנו עושים. כל הזמן מנסים להיות מקוריים. מנסים זוויות ופורמטים חדשים, מנסים לתקוף נושאים שקשים מבחינה טלוויזיונית. להיות ביקורתיים. אתן דוגמה מהחודש האחרון: כשבאה המשטרה ועשתה מסיבת עיתונאים מפוארת על פענוח רצח דנה בנט, הכותרת אצלנו הייתה 'המחדל של המשטרה', כשהרוצח היה אצלם ביד לפני שבע שנים".

אלה עדיין לא דברים שמבדלים באמת. זה קיים גם אצל המתחרים. אני מדבר על מהלך נרחב יותר.

"זה מהלך יום-יומי, לא הייתי הופך את המהדורה מעכשיו לעכשיו. יש הרבה דברים שעוד הייתי רוצה לעשות, ושגם נעשה, אבל לא אפרט אותם פה".

תן דוגמה בכל זאת.

"אני רוצה להרחיב את האפשרויות שלנו להיכנס לנושאים קשים טלוויזיונית, ואנחנו מפצחים את זה לאט-לאט. סיקור תקציב המדינה למשל, או נושאים צבאיים שמסוקרים קצת בסיסמאות, כי היריעה שלהם מסובכת".

את היריעה שלך באופן אישי אתה נמנע יחסית מלהרחיב, חוץ ממקרים בודדים. אותה פוזיציה, בלי ללכת לדוקו, או ז'אנרים אחרים.

"זה פול טיים ג'וב. זו בהחלט גם בעיה של לוחות זמנים. אבל כעיקרון, זה מה שאני עושה. לא חייבים לעשות הכל. חלק מהעניין הוא לעשות מה שאתה עושה לטווח ארוך".

בוא נדבר על הטווח הארוך. התחלת להגיש בערוץ 2 בגיל 32, אתה היום בן 48, חיים יבין פרש בגיל 75. אתה רוצה למשוך עוד 27 שנה?

"שאלה טובה, לא יודע. נעשה ערוץ חדשות, אחר כך נראה. בינתיים, כל עוד לא משעמם בשמונה בערב זה בסדר".

ובערוץ חדשות, איזה תפקיד תיקח על עצמך חוץ מהגשה?

"להקים את זה. כמו שהייתה התוכנית בעבר. ניהול שוטף זה דבר מאוד תובעני. להקים את זה, זה הדבר המרתק. להקים את זה נכון.

"טוב, מה הכותרת שלך?" *

"במדינת ישראל זה דבר טבעי"

אילון לא גונז את חלום ערוץ החדשות

אתה עדיין מאמין בכדאיות ובצורך של ערוץ חדשות בישראל.

"כן, כמובן. אבל תלוי איך".

ונניח שקם ערוץ כזה, מגיע להצלחה נאה ונוגס אחוזים מהפריים טיים שלכם, מה שיביא לא להפסד גדול, אלא קטטוני?

"אתה בונה פה שורת הנחות שאני לא יודע אם הן ממשיות. אני רוצה להסביר באיזו סיטואציה ערוץ חדשות יכול להצליח. אחד האלמנטים החשובים בו, הוא שתהיה לו סינרגיה עם אחד מערוצי הברודקאסט. גם כדי לצמצם עלויות. עושים מיזוג-מסכי. זה מה שיקרה באופן טבעי. ערוץ חדשות שיהיה בנוי נכון, כדי שתהיה לו היכולת להיות יצרן חדשות מהשורה הראשונה, הוא יתחבר לאחד מערוצי הברודקאסט".

אתה רואה את זה כתנאי סף?

"כדבר רצוי. זה תנאי די הכרחי לקיומו. אלא אם הוא יהיה משהו זניח, וזה לא מודל שאני מדבר עליו. אם תהיה לו סינרגיה עם ערוץ ברודקאסט, הוא גם יעמוד על הרגליים וגם לא יפגע בערוצי הברודקאסט. זה אפשרי ואף רצוי".

אתה עדיין רואה היתכנות למהלך כזה?

"כן. תראה, כבר היינו שם. למרבה הטרגדיה הרגולטורית זה לא קרה בסוף אבל זה יכול לקרות. וטוב שזה יקרה. נראה לי שבמדינת ישראל ערוץ חדשות זה דבר כל כך טבעי, לפחות כמו ערוץ מוזיקה (צוחק)".

ואם מבשילים התנאים.

"אז אני שם. בטח".

ערוץ חדשות בסינרגיה עם ערוץ 10 זה המצב האופטימלי?

"או ערוץ 2. אני ממתין כרגע, לראות מה יהיה. התהליכים האלה לוקחים שנים. אבל נראה לי שזה יכול לקרות. אם פלטפורמת האינטרנט בישראל תתקדם יותר, היום היא די מפגרת מבחינת ההתפתחות שלה, זה יכול לקרות גם בלי רגולציה. באופן טבעי".

אבל אם יהיה מיזוג-מסכי שכזה, גם אם נולד באינטרנט, הרגולציה תדאג להגיע לשם. זה כבר כמעט קורה.

"יכול להיות. אבל בינתיים זה לא שם והעובדות יכולות לבוא קודם".

אתה לא מתחרט בדיעבד על עזיבת ערוץ 2 לטובת מכרז ערוץ חדשות?

"בכלל לא. שמע, גם הייתה לי פריבילגיה להיות שותף גם להקמה של ערוץ 2 וכתוצאה מהמהלך הזה להקמה של 10. אחרת, אולי, זה לא היה קורה". *

"זה בגנים של הטלוויזיה"

מבט בדיעבד על סיקור השמועות בפרשת דודו טופז: "כשטופז מדבר, לא עומדים בפיתוי"

חלקו העיקרי של הראיון נעשה שעות ספורות לפני מעצרו של דודו טופז. עם זאת, הדיון על חלקה של התקשורת בחשיפת השמועות כשאלו עוד היו כאלה - שמועות, נותר עדיין רלוונטי גם לאחר הודאתו של טופז במעשים. לפני החשיפה.

סיקור השמועות היה ראוי?

"תמיד היו שמועות בישראל, אבל עם ההתפתחות הטכנולוגית, בעיקר הסלולר, זה התעצם ללא הכרה. המהירות שבה שמועות רצות בישראל היא מדהימה, ותמיד יש לנו התלבטות - מה עושים עם זה. אני אומר, שרק כשאין לך ברירה תתעסק בזה. אחרת כל היום תתעסק בשמועות. כולם בטוחים שהם יודעים הכל. כמו מקרה הבמבה, כשמייל אחד שיגע מדינה שלמה".

במקרה כמו הבמבה הייתם נזהרים שבעתיים להסתבך עם חברת ענק שעלול להיגרם לה נזק כלכלי.

"ברגע ששמועה משפיעה על החיים, יכול להיות שאתה חייב להתערב. אם אנשים מתחילים לעשות שטויות על סמך שמועה, התפקיד שלך לבוא ולהפריך אותה".

זה לא מקרה טופז.

"במקרה טופז השמועות לא באו מהטלוויזיה. פנו לטופז והוא נענה לזה והסכים לדבר. וכשדודו טופז בא ומדבר, זה משהו שקורה, זה כבר לא רק דיווח על גל שמועות. הטלוויזיה באה פה בסוף הגלגל. בוא נדבר עקרונית, הטלוויזיה בישראל היא עדיין ברמה גבוהה מאוד של עיתונות. למה עדיין? כי השד יודע מה יהיה בגלגול הבא. היא ברמה גבוהה, לא מושלמת. רחוקה מלהיות מושלמת. בגנים של הטלוויזיה תמיד יש דברים שהיא לא עומדת בפניהם. כשדודו טופז מדבר, לא עומדים בפיתוי. אבל הטלוויזיה לא מפיצה שמועות, עומדת בסטנדרטים גבוהים של עיתונות. לא רכילות ולא ספקולציות. מהבחינה הזו המצב רחוק מלהיות נורא". *