ביהמ"ש: הורה שיכפיש את בן-זוגו בבקשה למשמורת על ילדיו - יחוייב בהוצאות לטובת המדינה

שני ההורים הפרודים הגישו תביעה לקבל משמורת בלעדית על שתי בנותיהן הקטינות, כשכל תביעה מציגה מצג שונה בתכלית מזה של הצד השני. כך למשל טען האב, באמצעות עו"ד אדי שגיא, כי "האם אינה מסוגלת מבחינת אישיותה לדאוג לצרכי הקטינות", כי היא לוקה באינטליגנציה הרגשית שלה, וכי "מרבית הטיפול בצרכי הקטינות בוצע ומבוצע במהלך השנים על-ידי האב".

האם טענה מנגד, באמצעות עו"ד תרצה נוה, כי "מאז נולדו הקטינות הן גודלו וטופלו על-ידי אימן", בעוד "האב יוצא כמעט מדי ערב מהבית לבלות עד השעות הקטנות של הלילה" - ועוד.

השופט אריאל בן-ארי (אטינגר) ציין כי לאור ההבדל התהומי בין התיאורים הללו, אין מנוס ממינוי פקידת סעד לסדרי דין, כדי שתברר את הדברים ותגיש תסקיר מפורט לבית המשפט.

אך בטרם הוא עושה כן, שידר השופט מסר ברור לפרקליטי ההורים: "בסופו של ההליך, שבמרכז ענייניו עומדת שאלת המשמורת, יתברר מי מהצדדים הוא זה שמסר לבית המשפט תיאורים שאינם תופסים במציאות. על אותו צד יהא לשאת בהוצאות שנגרמו למדינה (ללשכת הרווחה ולבית המשפט) ולצד שכנגד", קבע.

לדבריו, "אם סבור אותו צד כי הטלת משימה על לשכת הרווחה היא עניין שיש לעשותו כלאחר יד וללא מחשבה עמוקה תחילה - טעות בידו. יש לדברים מחיר כלכלי, ומי שנושא בו הוא המדינה - ואין כל הצדקה לכך שהמדינה תשחית את אוצרותיה לריק. ספק רב אם התביעה לעריכת תסקיר היתה נשמעת ברמה בקלות כה בלתי נסבלת, לו מי שתבעה היה נדרש לממנה".

מחיר כלכלי

השופט בן-ארי ציין כי "לשכות הרווחה בכל הרשויות המקומיות עמוסות לעייפה במטלות שמוטלות עליהן, וכורעות תחת הנטל. הטלתה של משימה נוספת על לשכות הרווחה צריך שתיעשה במשורה ורק במידת הצורך. אם לא כך יהיה - יקרוס שירות הרווחה".

הוא הציע לשני הצדדים לשקול האם אכן בכוונתם לקבל את המשמורת על הילדות, אם שכל רצונם הוא בהסדרי ראייה ולא במשמורת, שאז אין צורך בתסקיר כלשהו. (בש"א 3133/09).