המירוץ לאוזון

אילו רק מחצית מהאנשים שמעידים על עצמם באדיקות שהם צופים קבועים של ערוץ 8 היו באמת עושים את זה באותה אדיקות, הם לא היו מגרדים עכשיו בראשם ותוהים מי זו עתר פרידמן. למעשה, סביר להניח שכולנו כבר היינו מעודכנים בצילומי פפראצי חושפניים שלה, בהופעותיה בפתיחות של חנויות בגדים, ובפיסות רכילות לוהטות על חייה האישיים, כראוי לסלבריטאי האינסטנט מז'אנר הריאליטי.

לצערה של פרידמן, רוב האנשים משקרים בנוגע להרגלי הצפייה שלהם, ועל אף שבשבת ישודר בערוץ 8 (הוט) הפרק השלישי והאחרון של "צומת דרכים", הסדרה שבה היא מככבת, היא נותרה עד לכתבה הזו מחוץ לאור הזרקורים. "זה לא שרציתי להיות מפורסמת בכל מחיר, או לקבל איזה קמפיין דוגמנות אחרי זה", אומרת פרידמן, שקודם ניסתה את מזלה באודישנים ל"הישרדות" ול"האח הגדול". "המטרה שלי הייתה להשתתף באחת התוכניות האלה, לקבל חשיפה ובמה, ולנצל את זה כדי לדבר על הדברים שבאמת מעניינים אותי".

תכננת לשבת במועצת השבט בפנמה ולדבר על אנרגיה סולארית, או לשכשך בבריכה בנווה אילן עם הבובלילים ולשכנע אותם לבנות בית מבוץ באשקלון?

"כן, פחות או יותר. רציתי לשחק את המשחק, כמו שאומרים, אבל גם לשלב בזה תכנים ירוקים. לא לדחוף את זה בכוח לתוכנית. הבעיה הייתה שבכל פעם שניגשתי למיונים והגעתי לשלבים די מתקדמים, ניפו אותי כשאמרתי להם שאני רוצה לדבר בעיקר על אקולוגיה. נראה שזה נשמע להם רציני מדי, או פשוט משעמם. ואז, כשכבר האמנתי שאני צריכה לוותר על התוכניות שלי, קיבלתי אי-מייל שבו נכתב שמחפשים אנשים שמתעניינים באיכות סביבה לצורך מסע שישודר בטלוויזיה. מילאתי מהר את הטפסים ושלחתי אותם ממש ברגע האחרון. למעשה, כבר איחרתי, כי השלב הראשון של המיונים כבר הסתיים, אבל למזלי הם הכניסו אותי בכל זאת".

ב"צומת דרכים", המבוססת על התוכנית האמריקאית Roadtrip Nation - שבה יוצאים שלושה בוגרי קולג' צעירים למסע חוצה יבשת כדי לחפש, ואולי גם למצוא, את עצמם - יוצאת פרידמן עם שניים: מעוז יעקב (עובד סוציאלי חביב שמתלבט בין הגשמה עצמית לקריירה מכניסה) ועומר פומרנץ (איש היי-טק מצליח שנקלע למשבר גיל העמידה, קצת מוקדם מדי), למסע במיני-ואן אל נקודות ציון מסקרנות בחיי הקהילה האקולוגית בישראל, ולמסע פנימי מסקרן לא פחות, אל המקום שבו הדאגה לסביבה והייעוד האישי של כל אחד מהם נפגשים. בדרכים הם פוגשים אנשים שבשבילם חיים ירוקים אינם מסתכמים בסטיקר שהדביקו לרכבם, או בהפרדת בקבוקי הפלסטיק משאר הזבל בבית (ראו בעמודים הבאים).

מתערטלת מול המצלמה

לפרידמן, 32 - שמספיקה במרוצת שלושת הפרקים לבכות, להתוודות, לריב, להשלים, להטיל בעצמה ספק, ולמצוא בעצמה כוחות כדי לסלוח ולהתחיל מחדש - יש כל מה שכוכב ריאליטי זקוק לו: עיניים בהירות, תלתלים זהובים שממסגרים את פניה הנאים ברישול מכוון, גזרה שניתן לדחוס בקלות לג'ינס צמודים או לבגד ים של שני חלקים, פה גדול ודעתני, ובעיקר תאווה להתערטלות פנימית מול עדשת המצלמה. עם זאת, בניגוד לרוב הכוכבים לרגע שנולדו בבית האח הגדול או באיי הפנינה, פרידמן מביאה לטלוויזיה משקל סגולי של איכות ואישיות מורכבת יותר מהפוסטרים החד-ממדיים שהורגלנו אליהם פעמיים בשבוע.

היא למדה ביולוגיה ואקולוגיה באוניברסיטת תל אביב, השתתפה במחקר שבחן את הנזקים לשוניות האלמוגים בים האדום, מטעם המכון הבין-אוניברסיטאי באילת, ולמדה לתואר שני במדעי הצמח במסלול לאקולוגיה ולאיכות הסביבה. לאחר מכן עבדה בשורה ארוכה של עבודות בתחום האנרגיה הירוקה, המיחזור והתפלת המים, והייתה פעילה ב"תנועה הירוקה", עד שהרעיון לככב בתוכנית ריאליטי שאב אותה אליו.

בסדרה היא מניחה למצלמה לצלול לתוך נשמתה בסדרת וידויים חושפניים וכנים, שבהם היא מדברת על עברה, על פחדיה ועל חלומותיה - אבל עושה זאת מבלי לאבד את זהותה ומבלי להתבזות ולהתפלש בתוך מדמנה של פטפוטים מיותרים ודרמות מתוזמרות מראש. בתמורה, המצלמה משיבה לה אותו יחס של כבוד ורגישות, ולא הופכת את רגעי הדרמה בכיכובה לפסגות של מלודרמה סכרינית ומופרכת.

"הרעיון המרכזי של צומת דרכים היה לחבר יחד שלושה אנשים עם גישות שונות לאיכות הסביבה, שנמצאים במקומות אחרים בחיים שלהם, ולשלוח אותם למסע משותף שבו הם יפגשו אנשים מעניינם שהפכו את האקולוגיה לחלק בלתי נפרד מהחיים שלהם", היא מסבירה. "מבחינתי זה היה פשוט מושלם. היו לי כל-כך הרבה רעיונות לתוכנית, כל-כך הרבה אנשים שרציתי לפגוש כדי לקבל מהם השראה, או שרציתי לחשוף בפני אנשים אחרים".

בתוכנית את מתוארת כ"עתר, 32, מחפשת את עצמה (בתחום האקולוגי)". את עדיין מחפשת?

"אני עדיין מחפשת. נראה שהחיפוש תמיד יהיה חלק ממני, אבל נדמה לי שאני הרבה יותר קרובה למקום שאליו אני רוצה להגיע. אחרי הצילומים, או יותר נכון בעקבות הצילומים, הקמתי עסק עצמאי משלי, גרין ליד, שהרעיון המרכזי העומד בבסיסו הוא לייצר פלטפורמה שמתווכת בין מי שזקוק למוצרים ירוקים או לטכנולוגיות סביבה לבין מי שיש לו הידע המתאים או שמספק את המוצר הנכון. מה שאני בעצם רוצה לעשות זה למצוא את נקודות החיבור האלה, בין עסקים לאקולוגיה.

"הצורך בחיבור הזה, שנראה לי פעם בלתי אפשרי, נהיה לי ברור כשהבנתי שאקולוגיה זה לא רק חיות וצמחים וזיהום אוויר. כל הזמן הזה שבו חקרתי את הטבע, לא שמתי לב שיש גם אנשים שמסתובבים לידי. הייתי עסוקה רק בדברים הרעים שהם עושים, כמו הזיהום בשפך הירקון, שפוגע בצורה אנושה במרקם הימי באזור ובעיקר בסוגי פלנקטון שנכחדו, ולכן לא הצלחתי להבין שבני האדם הם חלק בלתי נפרד מהאקולוגיה, ושכאשר להם יהיה טוב, באמת טוב - גם לכדור הארץ יהיה טוב".

עד עכשיו היינו רגילים לשמוע מאקולוגיסטים בעיקר תלונות ונבואות זעם.

"אני פחות מאמינה בהפחדה ובאיומים. זה היה אולי שלב חשוב ביצירת מודעות לנושא ההגנה על הסביבה, אבל אני חושבת שעכשיו אנחנו חייבים לעבור לשלב הבא - יצירת דיאלוג בין בני האדם לסביבה. אנשים יודעים שיש בעיה, אבל לא יודעים מה לעשות עם זה, חוץ מלפחד. אני רוצה לשדר גישה יותר חיובית לאקולוגיה - שאנשים יראו שיש פרויקטים יפים בתחום, שזה עובד, שזה קיים, שזה כלכלי. לא ממש אכפת לי מאכיפה ומקנסות, אלא דווקא ההיבט החיובי של האג'נדה הירוקה: לעורר מודעות, לתת תשובות קונקרטיות, לפתור בעיות ממשיות, לחבר בין מי שמתלבט מה לעשות למי שיודע איך לעשות את זה".

נשמע מאוד חיובי אבל גם נאיבי. את לא חושבת שזאת אחת הבעיות של הירוקים?

"למרות שהירוקים הם קבוצה לא גדולה, יש בה מגוון של קולות ושל גישות. יש רוחניים ויש אנשי עסקים, יש קיצוניים ויש מתונים. אני חושבת שככה זה צריך להיות. אני יודעת, למשל, שנהוג לתייג את הירוקים כשמאל, אבל זה ממש לא משקף את ההשקפה הפוליטית שלי. לא מבחינת הפתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני ולא מבחינת תפיסת העולם הכלכלית שלי. אני יכולה להסכים עם הרבה דעות של השמאל, אבל קשה לי עם זה שאנשי השמאל אומרים שצריך להיות שוויון בין כולם - חוץ ממתנחלים, מעשירים ומימניים. זה די בעייתי בעיניי".

השתתפת בבחירות המקדימות של "תנועה ירוקה" לרשימת המועמדים שלה לכנסת. כמה אנשים צריכים למות כדי שתהיי חברת כנסת?

"אני חושבת שמדובר ברצח עם, לא פחות מזה. נבחרתי במקום ה-33 ברשימה, לפני האיחוד עם תנועת מימד. לא המקום הכי ריאלי בעולם, אבל זו הייתה חוויה מרתקת, שהיה לי מאוד חשוב לעבור. זה ממש היה שיעור בסיסי בפוליטיקה: חיכיתי לראות אם אנשים יצביעו לי, ואז אדע שמישהו הקשיב לי, בעוד שמה שצריך לעשות זה להביא אנשים שחושבים כמוך כדי שיצביעו לך. בכל מקרה, זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת עשיתי משהו רציני, ולא סתם ישבתי וקיטרתי".

מי שמתחיל מתמכר

התשוקה של פרידמן לטבע והשקפת העולם הפוליטית שלה נולדו, כמוה, בסיני. עד גיל 5 היא הסתובבה בדיונות של נתיב העשרה ודיברה עם ציפורים ועם עקרבים, ואחרי הפינוי עברה עם משפחתה ליישוב הקהילתי חופית - שבו גדל לתפארת אחד מכוכבי הריאליטי הגדולים ביותר כאן: "נועם, כוורן, חופית". קטעים מהביוגרפיה של פרידמן מצאו את דרכם לתוכנית הטלוויזיונית, לרוב בלי תכנון מוקדם. כך היה כשגילתה שבעלת המסעדה האנתרופוסופית, שבה התארחו ושבה בישלו והדיחו כלים לפי כללי המקום, מתגוררת בבית טרומי שעבר לגליל מנתיב העשרה, וכך היה כשגילתה שמנהל בית המלון האקולוגי שבו השתכן צוות הצילום בנצרת היה איתה בקורס טיס.

למה היה לך כל-כך חשוב לדבר בתוכנית על העובדה שהיית בקורס טיס?

"זו הייתה נקודה מאוד חשובה בחיים שלי. אני רואה בה הוכחה למצוינות, לזה שאני מסוגלת לעשות גם דברים שלא חשבתי שאצליח בהם, דברים שאף אחד לא ציפה שאצליח לעשות. זו גם הדרך שלי להרגיש שעשיתי משהו חלוצי, ראשוני, להיות אישה במקום מאוד גברי".

אבל הודחת מהקורס. נכשלת.

"להגיע לקורס טיס זו כבר הצלחה גדולה מאוד. חוץ מזה, יש לי 15 שעות טיסה יותר מלרוב האנשים בעולם הזה - גם זה משהו".

עוד נושא שפתחת מול המצלמות הוא הזהות המינית שלך. למה זה רלבנטי לתוכנית על איכות סביבה?

"אולי זה לא ממש קשור לאיכות סביבה, אבל רציתי שאנשים יראו לסבית בטלוויזיה אומרת שהיא לסבית. זה הרי לא היה יציאה מהארון, כולם סביבי יודעים את זה, ולא הסתרתי את זה גם כשרצתי לבחירות לכנסת. אבל עדיין היה לי חשוב שיראו בטלוויזיה גם לסביות מסוג אחר, מישהי יפה ונעימה ולא אגרסיבית וחמוצה".

את חושבת שזה מה שחסר גם לירוקים בציבוריות הישראלית?

"יש אנשים מפורסמים ויפים שמסתובבים בשטח הירוק בישראל. כמו אברי גלעד, ריקי בליך וניצן הורוביץ. אבל לדעתי חסרה דמות של מישהו שנולד בתוך תחום האקולוגיה ושפרץ לתודעה הציבורית ככזה, ולא פשוט אימץ גישה כזאת אחרי שהוא התפרסם".

זה מה שאת רוצה להיות, אקו-סלב?

"אני אשמח אם זה יקרה. יש לי הרבה התלהבות לנושא, יש לי משנה סדורה, וממש לא אכפת לי להיות ממותגת ככזאת. עד לאחרונה, כל הזמן כעסתי על עצמי שאני לא יסודית מספיק בחקר האקולוגיה, שאני קופצת מעניין לעניין, אבל עכשיו אני מגלה שזה יתרון מאוד גדול מבחינתי. אני מבינה לא מעט בהרבה תחומים, ויכולה לראות את התמונה הרחבה של המצב האקולוגי".

ונניח שתהפכי לסלבריטאית ירוקה; איך זה יקדם את איכות הסביבה, ולא רק את איכות החיים שלך?

"אני רוצה להיות בלב העניינים, לתקשר עם האנשים שבאמת משפיעים על החיים שלנו. כבר עכשיו, לפני שהציבור הרחב מכיר אותי, אני מעיזה לפנות לאנשים שאחרים חוששים לגשת אליהם. זה קרה לי עם אנשי עסקים גדולים שהייתי איתם בפגישות, כמו תשובה או אקירוב, שבאמת הקשיבו למה שהיה לי להגיד, בעיקר כי דיברתי איתם על מספרים ולא רק על אידיאולוגיה. הירוק היחיד שמעניין אנשים כאלה הוא הירוק של הדולר. היו כאלה שאמרו לי את זה בלי להתבייש, וזה בסדר גמור מבחינתי. אני לא רוצה להטיף להם, אלא לשפר את המצב".

איך?

זה יכול להיות ייעוץ למשרד קטן שרוצה לעשות משהו סמלי למען הסביבה, ועד להשקעה של מיליוני דולרים בשינוי מערכת הייצור של מפעל גדול. בספקטרום הירוק הזה יש מקום לכולם. הכול תלוי בשאלה אם האנשים שמקבלים את ההחלטות מודעים לאופציה של יירוק העסק שלהם".

ובינתיים, עד שהטייקונים יעשו את החשבונות שלהם, מה יכול האדם הקטן עם המצפון הגדול לעשות בחיי היומיום שלו?

"לצרכן הקטן יש כוח גדול. הוא יכול לעצב את פני השוק ולכוון אותו למקום הנכון. אני, למשל, עושה את הקניות שלי בסופר אורגני. כשאני הולכת לסופר רגיל אני פשוט לא יכולה לקנות שם שום דבר. אנשים חושבים שזה נטל מבחינה כלכלית, אבל יש לי תשובה מאוד פשוטה לכך: היית מוכן שהבן שלך ישתה חצי כוס רעל, או יותר, פעם בשנה, כדי שתוכל לחסוך 2,000 שקלים? חוץ מזה, צריך להסתכל על תוויות של מוצרים, לדעת מה ההשפעה שלהם על הסביבה, אבל גם לשם כך יש צורך בפעולה רחבה יותר, כמו קביעת תו תקן סביבתי ברור ופשוט שכולם יכולים לזהות".

מה עוד אפשר לעשות?

"לחסוך במים, לשטוף ירקות בתוך קערה ואז להשקות במים האלה את העציצים, להתקין בבית מנורות חסכניות, לרכוב על אופניים, לשים במרפסת של הבית מתקן קומפוסט שבו הופכים את האשפה הרטובה לדשן, ועוד הרבה מאוד דברים. חלקם פשוטים וחלקם עוד יותר פשוטים. מי שמתחיל עם זה פשוט מתמכר להרגשה הטובה שזה יוצר אצלו".**