"סופרים עסוקים רוב הזמן בעצמם ובאגו שלהם"

אלון חילו, 37, זוכה פרס ספיר 2009 על ספרו "אחוזת דג'אני" (ידיעות ספרים), נולד ביוני 1972 בעיר יפו להורים שעלו מסוריה. עובד כיועץ משפטי בחברת היי-טק, בעל תואר במשפטים ובוגר החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל-אביב. תושב הרצליה, נשוי ואב לילדה. בחר להצטלם ב"לחם ארז" בהרצליה.

*מהו בית הקפה האהוב עליך, ומדוע?

"'אני לא מחשיב כחיים אלא את הזמן שביליתי בכתיבה ובבתי קפה' - את המשפט הזה לא המצאתי, אבל אני עומד מאחורי כל מילה. הרבה בתי קפה בארץ אהובים עליי, פועה' ביפו, ליד שוק הפשפשים, תולעת ספרים בכיכר רבין בתל-אביב, תמול שלשום בירושלים, אבל הבחירה הטבעית היא קפה הבית, בדיוק מטר וחצי ממקום מגוריי בהרצליה - סניף שכונתי, קטן וידידותי של לחם ארז".

*איזו דמות היסטורית היית שמח לפגוש לקפה?

"הייתי מאוד סקרן ואף נרגש לפגוש את חיים מרגליות קלווריסקי ההיסטורי לכוס קפה, ולשמוע ממנו באמת מה הוא חושב על הספר 'אחוזת דג'אני', שבמרכזו הוא עומד כדמות ספרותית. קלווריסקי עלול לזעום על כך שהצגתי אותו בספר בתור רודף שמלות כפייתי, אבל מצד שני עשוי להכיר לי טובה על כך שהחזרתי את שמו לתודעה הציבורית בישראל".

*יש סופר שהיית רוצה להזמין לקפה?

"האמת היא שכרגע אין לי ממש כוח להתחכך בסופרים. מדובר באנשים שעסוקים רוב הזמן בעצמם ובאגו שלהם - ואני לא מוציא את עצמי מהכלל. כמה אפשר?"

*לאיזה ספר אהוב אתה חוזר שוב ושוב?

"בעיקר לספרי השירה שליוו אותי בתור תיכוניסט בתיכון ליד האוניברסיטה בירושלים: יונה וולך, נתן אלתרמן ונתן זך. בכל שנה נדמה לי שאני מבין משהו אחר משורות שיריהם - אז או שאני סנילי, או שאני מחכים עם הזמן".

*איזה ספר ילדים אהוב עליך במיוחד?

"כל הקלאסיקות של לאה גולדברג, שאני נהנה מאוד להנחיל לדור הבא - כלומר, לבתי תמרה בת הארבע - וביניהן: 'המפוזר מכפר אז"ר', 'כובע קסמים', 'דירה להשכיר' ו'הילד הרע'".

*מהם הספרים האחרונים שהרשימו אותך?

"אני קורא עכשיו את 'הביתה' של אסף ענברי ומתרשם מאוד מאיכותה הספרותית של היצירה".

*אתה בעיר זרה, ויש לך פנאי לבקר רק במקום אחד. לאן תלך?

"הייתי הולך, כמו כל תייר צייתן, למונומנט המסמל את העיר. אבל האמת היא שהדבר שאני הכי אוהב בעולם הוא לנחות בעיר זרה, ולגלות אותה לאט-לאט, כמו שמגלים את נבכי הנפש בטיפול פסיכולוגי. תמיד מעניין אותי לבדוק היכן האזורים המוארים, של קריות המוזיאונים ובתי העירייה, והיכן אזורי השוליים האפלוליים, של מאורות הפשע ושכונות העוני, ואיך העיר מתווכת בין החלקים הסותרים באישיותה".

*איזה ספר תיקח לטיסה?

"כבר עשיתי את הטעות הפטאלית כשלקחתי לטיסה ארוכה-ארוכה מתל-אביב לסידני ספר פרוזה ישראלי 'איכותי' ו'ספרותי', שהתגלה עד מהרה כפצצת שעמום. אלוהים ישמור! אם לפחות היו מקפידים שם על עלילה מינימלית! מעכשיו - רק ספרי טיסה".

*איזה מקום תופסים מוספי ספרות בתפריט הקריאה שלך?

"מקום חשוב. חשוב לדעת מה מעסיק את הזירה הספרותית בארץ ובחו"ל".

*לו היית שר החינוך, מה היית משנה בכל הקשור ללימודי הספרות בתיכון?

"שר חינוך? אני?"

רוב הקוראים בעברית מעדיפים רומנים ולא שירה או סיפורים קצרים. מה דעתך?

"עם יד על הלב, ובלי לזלזל בז'אנר הסיפור הקצר שכבודו במקומו מונח, גם אני אישית מעדיף רומנים. אם כבר, אז העונג המזוקק יותר הוא שירה, שהיא היהלום המלוטש של עולם הספרות. זכורה לי פגישה עם משוררת נודעת שהטיחה בי: 'רומנים! אני לא יכולה לסבול את זה! כל כך הרבה מילים!'"

*כתיבה נשית, כתיבה גברית. יש הבדל?

"אני מאוד מושפע מתורת הין והיאנג הסינית, ומנסה ליישם אותה בכתיבתי, כך שבמקום חלוקה דיכוטומית בין נשי לגברי, אני מנסה להגיע להרמוניה באמצעות שילוב של השניים: היסטוריה (יאנג, גברי) עם פנטזיה ומיסטיקה (ין, נשי); צורה מובנית ועיצוב מוקפד מול תוכן מתפרע וכאוטי; נושאים פוליטיים וכבדי משקל, עם סיפורי אהבהבים ופלירטים שובבים".

*מה מעורר בך השראה?

"הבריחה מהשראה".

*למי, או למה, אתה מתגעגע?

"באופן מנוגד לספריי ההיסטוריים, הנוברים בעבר מפואר ודקדנטי של משפחות, אני בכלל לא טיפוס נוסטלגי, ולמען האמת די מתעב נוסטלגיה. אני מביט על העבר בזעם, ויותר נרגש מן העתיד".

*האם יש לך חלום גדול, שטרם הגשמת?

"להיות מתאבק מקצועי". *