כבודם במקומו מונח

"חסר תקדים" מוכיחה שלעתים, גם במסגרת פרויקטים חינוכיים מעיקים, יש הברקות: התוכנית נולדה כשיתוף פעולה בין בית המשפט העליון למטה שנת ה-60 למדינת ישראל (בינינו, ישראל לא מזכירה לכם קצת גברת שהתחילה לשקר בקשר לגילה?...) והיא מגוללת את סיפורן של החלטות משפטיות תקדימיות שעיצבו את פני המשפט הישראלי. אם נפרט את רשימת השופטים הנכבדים שמשתתפים בתוכנית, מסבירים ומנמקים את החלטותיהם, סביר להניח שלא נצליח לדחוס פנימה אפילו את המאבטחים, ולכן נזכיר רק את ברק, שמגר, מצא, זמיר, שטרסברג-כהן ודורנר.

התוכנית, שמנחה עורכת הדין ארנה לין, מורכבת מראיונות ומשחזורים מומחזים של דיונים משפטיים. הפרק הראשון, שישודר הערב, עוסק בעתירה שהגיש "הוועד נגד עינויים" נגד השב"כ ומשתתפים בו נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרון ברק (שמעניין לנתח את עמדתו בדיעבד, אחרי שהתבטאויותיו הפומביות האחרונות הבהירו מה הוא חושב על מדינת ישראל והציונות בכלל), עו"ד אריה רוטר, לשעבר היועץ המשפטי של השב"כ, ופרופסור אייל בנבנישתי.

איך גורס הסלוגן הוותיק של הערוץ הזה? "איכות היא לא מילה גסה", וואלה, צודקים. *

נפלאות הטלפתיה

"חייה הכפולים של ורוניק", ו' 22:00, יס 3

אשרי, אדם גשמי אני: כופר בגלגול נשמות, מיידה גבישי קריסטל בחתולי רחוב, מתווכח בקולי-קולות על כדורגל, במקום שבו אחרים הולכים לסדנאות ויפאסנה, וכשאני מגיע לחוף הים, נותן את עיניי בריבות נאות במקום לתרגל יוגה אל מול השקיעה. אלא מה? לפעמים אפילו כופרים גמורים כמוני נתפסים ליופיו של משהו שהוא קצת על-חושי, שלא לומר סהרורי.

קז'ישטוף קישלובסקי יצר ב-1991 את הפנטזיה הפילוסופית המרהיבה הזאת, שלמרות יופיה (ועוד יותר מכך, הפסקול המדהים שלה) לא זוכה כאן, משום מה, ליותר מדי שידורים חוזרים, אפילו בערוצים הייעודיים.

זהו סיפורן של שתי נשים צעירות: ורוניקה הפולנייה ו-וורוניק, מורה פריזאית. שתיהן נולדו באותו היום ובאותה השעה, אך לא נפגשו מעולם - ולמרות זאת, יש ביניהן קשר טלפתי שמאפשר להן להרגיש האחת את השנייה. לא משנה מה אתם חושבים על עלילה שכזאת, או על סוג סרטים מסוגננים מעין אלו, אבל אירן ז'אקוב עושה כאן תפקיד נפלא, וכל הפירוטכניקה באלפי גוונים של אפור שמסביב, הופכת את הסרט הכאילו-קומפקטי והמלנכולי הזה למשהו שימיס גם את הקשוח שבלבבות. *

פרויקט מסלול

הסיפור האמיתי

"תופרי החלומות", שבת 23:15, ערוץ 2

מזל שהרגולציה כופה על הזכיינים לשדר, מדי פעם, גם סרטים דוקומנטריים שהופקו בתמיכת הרשות השנייה. חבל שזה קורה כל-כך מעט ובשעות מאוחרות כל-כך, שכן יש לעתים שהסרטים הללו מתחרים בהצלחה גם בתוכניות מסחריות "רגילות".

"תופרי החלומות" הוא סרט קטן על חלומות גדולים. הוא מתרחש בבית הספר "פסגות" שבמגדל העמק, אליתר דיוק, בסלון הכלות של בית הספר. תלמידי מגמת עיצוב האופנה מבלים שם את שנת הלימודים האחרונה שלהם, בטרם ייצאו אל "העולם האמיתי" זה שרחוק מעמק יזרעאל רק שעתיים של נסיעה, אבל במושגים של "קריירה", שנות אור.

עיצוב אופנה הוא ממילא תחום יצרי ועמוס בחלומות שמרביתם עתידים להתנפץ. כשכל זה משולב עם להט הנעורים של גיבורי הסרט, מדובר בעומס רגשי כפול: מי מהם יצליח לשרוד את היציאה מהחממה, מהסביבה המשפחתית והלימודית האוהבת והמחבקת, ולצלוח את הפוליטיקה של עולם האופנה רק בזכות כישרונו? זהו רק אחד מההרהורים שקשה להימלט מהם לאורך כל הצפייה במשדר. *