צ'רלס ברונפמן: "כור היתה טעות; חשבתי שבני גאון הפך את החברה הכושלת להצלחה, אבל לא הייתי ער להכל"

(עדכון, הראיון המלא) - ברונפמן בראיון בלעדי למגזין G: "יום אחד, בשלוש בבוקר, קיבלתי טלפון שיצחק תשובה יצא מהמו"מ, ונוחי אמר 'אני בפנים'. מי שלא רצה לבוא לא יכול לכעוס עליי" ■ עו"ד פיני רובין בתגובה: "תשובה לא נסוג מעסקת כור, ברונפמן לא מדייק"

אתה מפסיד, הלב שלך נשבר, אתה מרוויח שוב, ושוב מפסיד, ושוב מרוויח. ככה זה בחיים", מסכם המיליארדר הקנדי צ'רלס ברונפמן בפשטות את הביוגרפיה המשפחתית והאישית הסבוכה, עתירת שיברונות הלב, בעודו מלטף בהיסח הדעת את פרוותה השחורה של כלבתו בת ה-14 יופי, הרובצת לרגליו.

כלוב צר מאוד

הרפתקת כור של ברונפמן התרחשה ב-1997, כשקרן ההשקעות של משפחת דיסני, שמרוק, בניהולו של סטנלי גולד, הגיעה למסקנה שהתאגיד ההסתדרותי לשעבר הבריא מספיק - תחת שרביטו של בני גאון - כדי להיות אטרקטיבי לרוכשים ולהימכר ברווח. בנק הפועלים, הבעלים השני של הקונצרן, הצטרף למכירה, ולברונפמן קסם הרעיון להיות בעליו של אחד משני הקונצרנים הגדולים במשק. כבר היה לו נציג כאן, יונתן קולבר, בנו של ידידו ושותפו ליאו קולבר. האב קולבר עדיין עובד עם בנו של צ'רלס, סטיבן. אבל יונתן נפלט בדרך מן המשוואה.

באותן שנים דווקא פרח הרומן בין ברונפמן לקולבר הצעיר. במהלך שנות ה-90 רכשה משפחת ברונפמן מניות בשופרסל, עד שהגיעה לאחזקה של 20%. קולבר, כנציגו של ברונפמן, ניסה לרכוש מניות נוספות ולהיות מעורב דרך הדירקטוריון בניהול החברה. בעל השליטה דאז, רפאל רקנאטי, העדיף פחות בלבול מוח, ופדה את המניות ב-41.5 מיליון דולרים, רווח של יותר מ-25 מיליון דולרים, יחסית למחיר הרכישה. היום מעדיף ברונפמן להעניק צביון קצת שונה למכירה ההיא, ואומר, "חשבנו ששופרסל צריכה להיות בידיים ישראליות".

כך או כך, הכסף שימש להשקעות משותפות של קולבר ושל ברונפמן בישראל, בטבע, באסם, באופטרוטק וגם ב-ECI, וההשקעות הניבו מימושים נאים. על הרקע הזה, הזדמנה לברונפמן רכישת כור, והוא שש אליה ואף הלווה לקולבר כסף כדי שירכוש גם הוא מניות בקונצרן. במסיבת העיתונאים החגיגית לרגל הרכישה ב-1997 תיאר ברונפמן את קולבר כ"כמו בן עבורי". היום הוא קצת יותר מסויג, ואומר, "הוא לא היה כמו בן, יותר כמו חבר טוב".

ועכשיו?

"אני רואה אותו מפעם לפעם, אבל אנחנו לא קרובים".

מה הייתה כור עבורך?

"בחיים עושים טעויות, וכור הייתה טעות. לא עשיתי מספיק דיו דיליג'נס (בדיקת נאותות). לא באמת הבנתי מה זה היה. חשבתי שבני גאון לקח את החברה הכושלת הזאת והפך אותה להצלחה, אבל למעשה היו שם דברים שלא הייתי ער לקיומם. אני רגיל לעסוק בשלושה-ארבעה כיווני פעילות, ופתאום מצאתי את עצמי שקוע בקונגלומרט, ואני לא אוהב קונגלומרטים. ולא תשמעי ממני אומר מילה רעה על יונתן, כי לי הייתה המילה האחרונה בכל דבר".

מה קרה שם?

"יונתן לא הבין בזמנו - הוא מבין את זה עכשיו - שיש הבדל אדיר בין להיות משקיע לבין לנהל חברה. אני ידעתי איך לנהל, לא ידעתי איך להשקיע. הוא ידע איך להשקיע, אבל לא איך לנהל. מעטים האנשים שמסוגלים לעשות את שניהם".

ודני בירן, הנשיא אז, איך אתה מעריך את פועלו?

"אני לא התעסקתי איתו. רק עם יונתן, ודני היה איש של יונתן".

מנהל בכיר לשעבר בכור מאשר כי ברונפמן אכן קיבל יידוע שוטף, ושבכל יום נוהלה שיחת ועידה בינו לבין קולבר. אולם, עם כל הכבוד לטכנולוגיה, שיחות ועידה טרנס-אטלנטיות אינן ניהול יומיומי, ולמעשה ברונפמן סמך בכל דבר על הצוות הניהולי החדש שלו - קולבר כסגן יו"ר וכנציג שלו, דני בירן כנשיא, ובני גאון כמנכ"ל. אבל רק לזמן קצר. "כששני קופים נכנסים לכלוב צר", מתאר המנהל לשעבר, "הם מתחילים לריב". גאון היה רגיל לנהל לבד, קולבר ובירן, לאחר תקופה קצרה של לימוד, רצו לנהל בעצמם, והתוצאה הייתה כמעט בלתי נמנעת.

הוויכוח לא נסב על ענייני אגו בלבד, אלא על החלטות מהותיות לגבי עתיד החברה. כור נשענה אז על כמה וכמה תחומים: בתחום התשתיות היא הייתה בעלת מחצית ממשאב, החברה האם של נשר, בשיתוף עם כלל. בתחום הטלקומוניקציה החזיקו שני הקונצרנים ב-ECI. היו לכור אחזקות נוספות בתחום, כמו טלרד, חברת הכימיה הוותיקה מכתשים אגן, ועסקי תיירות שהלהיבו את דמיונו של גאון בשנות האופוריה סביב תהליך השלום. קולבר ובירן חשבו שצריך להתמקד בטלקומוניקציה, וכאשר ממילא נדרשו על-ידי הרגולטור להפריד אחזקות מכלל, בחרו להיפרד מפרת המזומנים משאב ולהעמיק את האחזקות ב-ECI, שלה הבטיח קולבר עתיד כ"נוקיה של המזרח התיכון", וברונפמן החרה החזיק אחריו וכינה אותה "העתיד שלנו". גאון חשב שמדובר בטעות ולא הסכים למהלך, ובדיעבד כפי הנראה צדק. קולבר ובירן אפילו ניסו בשלב מסוים למכור את מכתשים אגן כדי שיהיה יותר כסף עבור עסקי ההיי-טק, אולם, אולי למזלם, העסקה לא יצאה לפועל מסיבות של אי-הסכמה על מחיר. בסופו של דבר, ועם קריסת ההיי-טק העולמי, התברר שהייתה זו טעות לתאגיד כה גדול להתבסס במידה כה רבה על פורטפוליו מצומצם, מה גם ש-ECI סבלה משורה של טעויות ניהוליות ושל אזהרות רווח.

"אם להיות כן", מודה ברונפמן, "לתת לבני גאון ללכת הייתה טעות. אני הייתי נגד זה. חשבתי שצריך שהוא יישאר".

אז למה הוא היה צריך ללכת? כי הוא לא הסתדר עם קולבר ועם בירן?

"כן".

גאון עצמו אמר בשעתו שהיה צריך לפרוש מוקדם ממה שפרש, וכי נשא זמן רב מדי "את סגנון הניהול הזר לי", ואפילו תיאר שהמציאו לו "שם קוד בסגנון המוסד בשיחות הטלפון שלהם".

גאון בא אליך כשהדברים לא עלו יפה. מדוע לא צידדת בו?

"הייתי במרחק אלף מיילים משם. קרוב לוודאי שאמרתי לו, דבר עם יונתן".

מה רוצה תשובה?

בשלב מסוים, לפני שלוש שנים, רמז ברונפמן לקולבר כי אין הוא מתעתד להמשיך ולהזרים כסף לכור, וכי עדיף למצוא קונה. וכאן נכנסת לתמונה אחת מאבני הפינה של המיתולוגיה העסקית הישראלית: על-פי הסיפור הרווח, סיכמו ברונפמן, קולבר ובירן עם יצחק תשובה על מכירת הקונצרן תמורת כ-400 מיליון דולרים, ולאחר מכן סגרו עם נוחי דנקנר, שכבר היה בעלים של כ-10% מכור, על מכירתו תמורת כ-440 מיליון דולרים. מקורביו של תשובה הנעלב צוטטו אומרים ש"ככה לא מתנהגים", ואפילו הוסיפו וסיפרו כי תשובה ועורך דינו פנחס רובין כבר היו בדרכם לניו יורק לחתום עם ברונפמן כאשר נרקמה העסקה עם דנקנר.

"לא היה לתשובה מה להיעלב", חושף ברונפמן את שאירע שם. "הוא זה שהפסיק את המגעים. אני לא יודע מה קורה אצלו בבית, אני יודע רק מה קורה אצלי. ויום אחד, בשלוש בבוקר שעון ניו יורק, קיבלתי טלפון שיצחק תשובה יצא מהמשא ומתן, ונוחי אמר 'אני בפנים'. מי שלא רצה לבוא לא יכול לכעוס עליי".

זה כל מה שקרה שם?

"למען האמת, חבר טוב שלי ושל תשובה (ברונפמן מסרב לחשוף את זהותו) התקשר אליי למחרת ואמר, 'מזל טוב, שמעתי שמכרת את כור'. 'הבחור שלי' - הוא התכוון לתשובה - קיבל את זה, נכון?' אמרתי, לא. האיש היה המום, ושאל מה קרה. עניתי לו, 'הוא ויתר על העסקה', והאיש אמר, 'הוא עושה את זה כל הזמן. הוא חושב מהלב, לא מהראש, ואז מתחמם במשא ומתן ומוותר על עסקות'.

"בכל מקרה, גם אם תשובה כעס על נוחי, הם השלימו. אני זוכר שנוחי התקשר לספר לי, 'שמע, יצחק ואני עומדים לעשות יחד עסקים בלאס וגאס' (הכוונה לפרויקט הפלאזה). בסוף, כמובן, לא עשו זאת, כי העולם התהפך".

פגשת את תשובה מאז?

"לא. פגשתי את תשובה לפני כן, בניו יורק. למעשה, זאת הייתה שיחה די משונה. הוא אמר לי שבנו בן ה-25 אמר לו שכדאי לקנות את כור. אמרתי לו, אתה מדבר עם הבחור הלא נכון, תדבר עם יונתן. וזה מה שהוא באמת עשה".

אז בוא נחזור לקולבר. הוא קיבל ממך הלוואה לרכישת מניות כור, וכשקיבלת בחזרה את המניות שהיו הערבות להלוואה הן היו שוות כשליש - 25 מיליון דולרים שהתכווצו לכ-8.6 מיליון. לא כעסת?

"אף אחד לא מאוד שמח כשהוא מפסיד. אומרים שלניצחון אבות רבים והכישלון יתום. זה היה ההסדר שעשינו. אנחנו אנשים של כבוד, יונתן איש של כבוד. זה היה ההסכם, אז זה היה ההסכם".

כשנמכרה כור, הודיע קולבר כי הוא יוצא לשנת חופשה, והפליג לחו"ל. השנה התארכה לשלוש, ולאחרונה נודע שהוא חזר, ואף הודיע כי יביא עמו את עסקיו לארץ. ברונפמן לא יהיה בתמונה. "אני כבר לא עושה עסקים, רק פילנתרופיה", הוא מבהיר.

אבל הבן שלך, סטיבן, עושה עסקים. מנהל את קלארידג' בקנדה, אפילו בשיתוף עם אביו של קולבר.

"הילדים שלי אף פעם לא היו קרובים אליו. אני הייתי זה שעשה איתו עסקים, לא הם. אמנם מסיבות של מיסוי הם היו בעלי המניות של כור, אבל הם אף פעם לא היו מעורבים בכך".

אם אתה חבר כל-כך קרוב של אביו, הם בוודאי נפגשו בילדותם לא מעט.

"הם לא גדלו יחד, כי הם לא בני אותו גיל, סטיבן צעיר יותר (45). יונתן (47) הלך לבית ספר יום יהודי, ילדיי לא. לא היה להם הרבה קשר. זה רק טבעי שהם לא יעשו איתו עסקים".

אתה יכול להעריך כמה כסף הפסדת בכור? על-פי החישובים היה מדובר במאות מיליוני שקלים לפחות.

"כל מה שאני יכול לומר הוא שתודה לאל יונתן חי חיים טובים עם משפחתו, אני חי חיים טובים, יש לי מה שאני צריך - בית בניו יורק, בית בפאלם ביץ', בית בירושלים. כולנו בסדר".

ועדיין, אין טינה?

"אני לא מכיר אף אחד שכל הזמן מרוויח. אם הפסדת ופשטת רגל, זה סיפור אחר. אבל אם הפסדת והמשכת בעסקיך, לא כדאי לשבת כל היום ולחשוב על ההפסדים שלך. יש הסיפור על הבחור שקונה יאכטה, ומישהו שואל אותו כמה עולה להחזיק אותה. אז הבחור עונה לו, מי ששואל כמה עולה להחזיק יאכטה, לא יכול להרשות לעצמו להחזיק יאכטה. אבא שלי תמיד אמר, המספרים לא משקרים, רק השקרנים לפעמים מספרים סיפורים. אם עושים חשבון כולל של כל הפעילות שלנו בישראל, אני חושב שהרווחנו ולא הפסדנו".