"רציתי להתמודד עם העבר האפל"

ויליאם תורנהיל, שייט עני מלונדון, נתפס בגניבת כמה קורות עץ, ונשלח יחד עם אשתו ושני ילדיו הקטנים לרצות את עונשו בסידני שבאוסטרליה, שם הוא מתאהב בחלקת אדמה "לא מיושבת" ולוקח אותה לעצמו. זהו הבסיס לסיפור שגרנוויל משתמשת בו כדי להעלות את הקונפליקט הקלאסי שחוזר בכל ארץ חדשה שאליה מגיעים נפגעי רדיפות ואסירים מהיבשת הישנה (אירופה). עצם ההתיישבות שלהם על הקרקע, היא בעצם גזילתה מבעליה זה דורות.

היסטוריה משפחתית

הסופרת האוסטרלית ילידת סידני (1950), היא עורכת סרטים דוקומנטריים (לשעבר), עיתונאית ועורכת (לשעבר), ולכן לא מפתיעה בחירתה להשתמש בסיפור המשפחתי שלה כנקודת מוצא לכתיבה. בשיחת טלפון מביתה שבאוסטרליה היא מספרת על מקורות הנהר הסודי: "לאורך השנים שמעתי מאמי סיפורים על אבי המשפחה סלומון וייזמן, שהיה אחראי על דוברות בנהר התמזה. הוא גנב כמה קורות עץ, נתפס, נשפט, ונשלח לרצות את עונשו בסידני. מהר למדי קיבל חנינה ו'לקח לעצמו' 100 אקרים של אדמה על שפת נהר האקסבורי שליד סידני (באותה תקופה האדמה ניתנה למתיישבים על-ידי המושל, או שפשוט "נתפסה" בידיהם, א.ס). "חשבתי לעצמי שהמילים 'לקח לעצמו אדמה' טומנות בחובן סיפור, כי האדמה הזאת לא הייתה שוממת. גרו עליה בני העם האבוריג'יני".

*ואיך נבנתה העלילה?

"הספר התחיל לקרום עור וגידים כשניסיתי להבין איך וייזמן התמודד עם האנשים שמצא על האדמה הזאת. ניסיתי לדמיין איך זה התרחש. החלטתי להשתמש בסיפור שלו כדרך לראות את הדרך שבה האירופים נישלו את האבוריג'ינים".

צדדים קשים ואפלים באישיותם של הגיבורים מתגלים לעיני הקורא במהלך העלילה העוקבת אחרי ניסיונותיהם להתמודד עם מציאות שלא הכירו, ועם עם ששפתו לא מובנת וגם לא מנהגיו. החיבור הזה בין גזענות בסיסית ובורות, לבין מצוקה קיומית וחרדות פיזיות, מייצר אכזריות נוראה. גרנוויל: "מעל 200 שנה, האוסטרלים הלבנים העמידו פנים ששום דבר רע לא התרחש. מחקרים היסטוריים חדשים מגלים עובדות קשות על האלימות שהייתה אז. רציתי להתמודד עם העבר האפל".

סליחה מהאבוריג'ינים לדורותיהם

כשהתחלתי לכתוב את הספר לא ידעתי הרבה על האבוריג'ינים, אבל ככל שצברתי יותר ידע על המסורת שלהם, על חייהם ועל תרבותם, כך נחרדתי יותר ממעשי המתיישבים הלבנים. התרבות האבוריג'ינית המסורתית שונה מאוד מהמערבית. מבוססת יותר על שיתוף פעולה מאשר על תחרות, ועל קומונות של רכוש משותף מאשר על שאפתנות אישית תחרותית".

בשנים האחרונות אפשר לראות התעוררות של העיסוק בהיסטוריה האפלה של אוסטרליה בהקשר ליחס לאבוריג'ינים - התושבים המקוריים של היבשת הזו, באפלייתם ובהכחדתם. הסרט "ארוכה הדרך הביתה" של פיליפ נויס מ-2002, שהתבסס על ספרה של דוריס פילקינגטון, תיאר את הטרגדיה של "הדור הגנוב" - חטיפת ילדים אבוריג'ינים בהירי עור שנלקחו ממשפחותיהם כדי לקבל חינוך מחודש כדי שיחיו את חייהם כלבנים.

באפריל 1997, פרסמה האגודה האוסטרלית לזכויות הפרט דוח מקיף, לאחר שחקרה את הנושא. תגובת הממשלה הייתה אמביוולנטית. מצד אחד, הביעה צער על העוול שנגרם לעם האבוריג'יני. מצד שני, טענה, כי פעולותיה היו על-פי חוק (שבוטל רק ב-1972), ומתוך דאגה לטובת הילדים, וסירבה להתנצל. פרשת "הדור הגנוב" ושאלת ההתנצלות עליו, הפכו לנושא חשוב בפוליטיקה האוסטרלית.

האבוריג'ינים, ארגוני זכויות אדם ורבים מהאזרחים דרשו שהממשלה תתנצל. יום מחאה שנתי, שזכה לכינוי "יום ההתנצלות", צוין ברחבי המדינה. בטקס נעילת אולימפידת סידני ב-2000 הובעה מחאה, וחברי הלהקה האוסטרלית Midnight Oil הופיעו כשעל בגדיהם כתובה המילה "סליחה".

ספרה של גרנוויל מצטרף לגל הזה, והיא מסבירה: "יש רעב אמיתי בקרב הרבה אוסטרלים לבנים ללמוד על העבר שלנו ולהכיר במה שקרה, וההתנצלות של ראש הממשלה החדש שלנו, בפני העם האבוריג'יני, לפני שנה, מסמלת את זה. (בכינוס הפרלמנט ב-13.2.08, נשא קווין ראד, ראש הממשלה הנבחר מטעם הלייבור, נאום התנצלות בפני האבוריג'ינים ואנשי "הדור הגנוב". א.ס).

*הספר מלא בפרטים היסטוריים מדויקים. איך הגעת אליהם?

"לבד מהתחקיר בספריות, ביליתי זמן רב במקום שבו מתרחש הסיפור. כשעברתי לכתיבה מצאתי את עצמי ממשיכה בתחקיר. הכתיבה העלתה עוד ועוד שאלות. רציתי שהימים הרחוקים ההם ייראו לקורא בהירים וריאליסטיים ממש כמו ימינו אנו. הדמויות התבססו על אבות אבותיי, סלומון וייזמן ואשתו. אבל כדי לבנות את האופי שלהן נזקקתי לדמיון".

להסתכל ביושר על ההיסטוריה

גזילת האדמה ונישולם של האבוריג'ינים אינו דבר יוצא דופן. זהו אירוע שחוזר שוב ושוב במהלך ההיסטוריה. זה מה שקרה כשהגיעו המתיישבים הראשונים לאמריקה, זה מה שקרה בדרום-אפריקה וזה מה שקרה בוורסיה שונה אבל עדיין - בישראל: "הסיפור האוסטרלי הוא אותו סיפור שהתרחש במהלך מילניום. בכל מקום, קבוצה של אנשים לוקחת טריטוריה של קבוצת אנשים אחרת. בארצך, כמו בארצי, אלו בעיות שלקח זמן רב לייצר, וייקח זמן רב כדי לפתור. העדפתי לגלות מה באמת התרחש ולהסתכל ביושר על ההיסטוריה הזו - מאשר להרשות לעצמי להשתמש בזווית הראייה המסורתית שמכחישה את העובדות הקשות ומעוררות המחלוקת.

"כשאתה מצליח לדמיין לעצמך אמפתיה לאנשים שהורגלת להתייחס אליהם כאל 'האחר', הנוף משתנה. הבעיות הפרקטיות של חלוקת שטח כבר לא גורמות למחלוקת, אלא פותחות אפשרויות חדשות, לפעול מעבר למבוי הסתום המוכר.

"הדילמה שעומדת בפני אוסטרלים לבנים היום, היא איך להתייחס לדברים המכוערים שאבותינו עשו, שמתוצאותיהם אנחנו נהנים היום. בהסתכלות על ההווה, המצב כה מורכב עד שזה בלתי אפשרי לפתור אותו. להרגשתי, בללכת אחורה ולהסתכל על המקום שבו התחילו הבעיות, מוענקת אפשרות להבין אותן יותר לעומק". *