לא קל להיות כלה מאוקראינה

אני מודה שאחרי שראיתי את לוח המשדרים של ערוץ יס דוקו הערב, ערכתי חיפוש אינטרנטי קצר כדי לבדוק שמא אני מחמיץ איזה יום שנה מיוחד בנושא נשים. מה שמתחיל הערב עם "קול באישה תפילה", שמתעד את מאבקן של נשים להתפלל ליד הכותל, הופך בהמשך לשני הפרקים של "כלות מאוקראינה" ולאחריהן ל"בטוח לגמרי" שמתעד עוד מאבק נשי - הפעם נגד שתלי סיליקון. מאחר שלא מצאתי ציון דרך מיוחד בתולדות המאבק הפמיניסטי, אני מניח שמדובר בצירוף מקרים בלבד. ועכשיו, "לכלות מאוקראינה, 8 שנים אחרי" הסרט ההוא.

בפרק הראשון בתיעוד מסעם של גברים ישראלים לאוקראינה, כדי למצוא אישה לחיים, ומסען של צעירות אוקראיניות לישראל בעקבות ה"אהבה", הייתה הבמאית, נילי טל, מעין "זבוב על הקיר". רוב המשתתפים בסרט ההוא (שקשה מאוד לקרוא להם "גיבוריו") היו אנשים מאוד לא מתוחכמים, שהמצלמה לא גרמה להם להפריד בין מה שהם מרגישים לבין מה שראוי להיאמר מול המצלמה.

התוצאות היו מרתקות, ולא רק בגלל הנושא העסיסי (לפחות בנקודת המוצא שלו), אלא דווקא בגלל העליבות של שני הצדדים. בצד אחד היו גברים ישראלים, חלקם נראו גבוליים, כמעט כולם הם כאלו שלא יצלחו (או שלפחות לא הצליחו) למצוא בת זוג לחיים בנסיבות "טבעיות". לרובם הייתה תפיסה מעוותת של דמות האישה ותפקידיה עוד לפני שהחליטו לקנות כלה בכסף, דבר שנתן לתפיסת העולם המעוותת שלהם משנה תוקף, שהרי עכשיו הם גם "לקוחות".

הנשים שבצד השני נראו אומללות. סביר להניח שאף אחת מהן לא הייתה יוצאת אפילו לדרינק עם הגברים שממול, אלמלא היה זה עבורן הסיכוי היחיד להגר מערבה. אני זוכר שהביטוי "קופי אדם" עלה על שפתותיי יותר מפעם אחת במהלך הצפייה ההיא, אבל בסיומה אי אפשר היה שלא לחוש רחמים גם כלפי הגברים, בעצמם קורבנות של נסיבות חברתיות ואישיות מיוחדות, כך שיותר משהיה זה סרט מקומם (שהרי הכל נעשה כחוק ומתוך הסכמה בין אנשים מבוגרים) זה היה סרט עצוב.

כחלוף שמונה שנים מהתיעוד ההוא, לא הכל עצוב כל-כך, אבל עדיין הייאוש זועק כמעט מכל פריים. מה כבר ניתן היה לצפות מסוג של עבדות מודרנית? הרי מי שטס לאוקראינה כדי להביא משם כלה, עשה זאת בעיקר בשביל לספק שני צרכים עיקריים. הראשון הוא היצר המיני, והשני, רצון למצוא מישהי שתמלא תפקידים נשים "קלאסיים", כמו תחזוקה של הבית, טיפול בילדים וכיו"ב.

הנשים, מצדן, קיוו ש"חלקן" המצופה בעסקה יהיה קטן בהשוואה להזדמנות החדשה שיזכו לה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות (ישראל), וחלקן מצאו את עצמן בסיטואציה מוגבלת באופן בלתי אפשרי. דבר אחד נותר כשהיה לפני שמונה שנים: גם סרט ההמשך הוא מרתק לצפייה. *

יש תשובה

יצחק תשובה במגעים לרכישת 20% ממניות קשת

חלק ניכר מגיליון "הערב" שאתם אוחזים בידיכם, מוקדש לנעשה בשוק הטלוויזיה בישראל, אבל יש לעתים שמקרה אחד, לכאורה זניח, מאיר את כל העסק באור קצת אחר. איש העסקים יצחק תשובה מתעניין ברכישת מניות בנק לאומי בקשת (20% ממניות הזכיינית).

אבל לא זה הסיפור, אלא שווייה המוערך של החברה לצורך מו"מ: כ-30-35 מיליון דולר, פחות מ-150 מיליון שקל. אם תרצו, יש כאן את כל הסיפור בקליפת אגוז: קשת הגדולה, עם אבי ניר הגאון בראשה, עם ה"אח הגדול", "כוכב נולד", "פולישוק" ו"מסודרים", עם רייטינג, שווה כמו יאכטה מפוארת, כמו מטוס מנהלים משוכלל, כמו אחוזת מגורים קטנה בשכונה יוקרתית במערב.

יש לי חבר שנוהג לומר ש"אנחנו שוכחים שכל המדינה פה זה חצי ניו-יורק, זה כל הסיפור". 100 ערוצי טלוויזיה? שני ערוצים מסחריים? שלושה זכיינים? מדינה קטנה עם שיגעון גדלות. זה כל הסיפור. *