אריה ניר היה מו"ל במובן המקורי והמלא של הרעיון. אדם שהקים הוצאת ספרים מאפס, בחר בעצמו את ספריו, יצר תמהיל הגיוני בין הספרים שהוא אוהב ובין הספרים שיממנו את מה שהוא אוהב, שיווק אותם ונשאר בחיים. לכן, כשהלך לעולמו ביום שני בגיל 67, נרעשה קהילת הספרים המקומית: אושיית מו"לות מתה לפתע, והשאירה אחריה חלל.
ניר אהב את מאחורי הקלעים של התעשייה. בתור מרואיין הוא היה תמיד אדיב ונעים וקואופרטיבי, הכיר את עולם המו"לות על בוריו, אבל ביקש בדרך-כלל להישאר רחוק מקדמת הבמה. למרות הפרופיל התקשורתי הנמוך שעליו שמר, ההוצאה שלו - שנקראת, פשוט, על שמו, הייתה הוצאת ספרים יציבה ששמרה על מקומה הקבוע בענף הספרים.
ניר הקים את ההוצאה שלו בשנת 95', אחרי שפרש מספריית מעריב, שם שימש כעורך ראשי וכמנכ"ל. השנים של ניר שם היו גם שנותיה היפות של ספריית מעריב, שהייתה אז אחת ההוצאות הגדולות והמרכזיות בארץ, בבעלות מעריב והד ארצי. ניר הוציא לאור את מייקל קרייטון ואת סטיבן הוקינג, ספרים בנושאים חברתיים, פוליטיים, ביוגרפיות. הוא ערך את ספריהם של אפריים קישון, יהושע בר-יוסף, יורם קניוק, חנוך ברטוב.
לאחר שפרש הקים את ההוצאה שלו, שמנתה שלושה אנשים בלבד: הוא, חיה לנדא ורחל הלוי, שהייתה שותפתו עד לפני כמה חודשים. יותר מ-150 ספרים ראו אור בהוצאה, שהתמחתה בספרי עיון פופולריים ובספרי מתח. לאט לאט החל ניר להוציא גם קלאסיקות שאהב תמיד: תרגומים חדשים ומוערים ל"שלושה בסירה אחת", "האקלברי פין", "הקוסם מארץ עוץ", "כלבם של בני בסקרוויל".
הוא גם הוציא את ספריו של העיתונאי האמריקני תומס פרידמן, את ספרי המדע הפופולרי של מריו ליביו ואת ספרה של שרה אנג'ל. ואלבומים, מותחנים, ספרי פסיכולוגיה ובריאות, ועוד ועוד.
"הכל לוט בערפל"
"בעולם המו"לות של היום אריה ניר הוא נדיר", אומר חברו המאייר דני קרמן. "הוא אהב ספרים והוציא לאור את מה שאהב. הוא הוציא גם דברים שלא אהב, אבל ידע בדיוק למה הוא מוציא אותם. הפרויקט המשותף שלנו - המהדורה המוערת של 'שלושה בסירה אחת', לא היה יום שלא דיברנו עליה. זה פועל יוצא של השיגעון שלי לתמזה ושל החברות שלנו".
כעת עומד לרדת לדפוס פרויקט נוסף של ניר וקרמן, בשיתוף הוצאת כנרת - הוצאה מחודשת ל"ילקוט הכזבים" של דן בן אמוץ וחיים חפר, בליווי הערות ואיורים של קרמן. "אריה היה צריך למסור את זה לדפוס ממש השבוע", מספר קרמן, "אני מניח שעכשיו זה יתעכב. הוא היה חבר קרוב ואיש שיכולתי לסמוך עליו, האמנתי בו, בטעם שלו, ביכולות שלו. אחרי שאהד זמורה מת, אריה היה אחד המו"לים האחרונים שעוד קוראים את הספרים לפני שהם מפרסמים אותם".
לא ברור כעת מה יעלה בגורלה של הוצאת אריה ניר. האם תמשיך לתפקד? האם תיבלע בבטן הלווייתן של אחת ההוצאות הגדולות? אלה שאלות רגישות מאוד. קרמן: "אין לי מושג מה יהיה עם ההוצאה, הכל לוט בערפל. הלוואי שיהיה מי שימשיך אותה. אם צריך עזרה, נשמח לתת".
סוג של בוטיק
החלק השני של ניר בהוצאה היה במשך שנים רחל הלוי, שהייתה עד עזיבתה לאחרונה שותפה ועורכת ראשית, ועבדה עם ניר במשך 20 שנה, עוד מימיו כמו"ל ספריית מעריב. "הוא קיבל אותי אז לעבודה", היא מספרת. "מהר מאוד נוצר קשר עבודה חזק. כשאריה עזב את ספריית מעריב עזבתי קצת אחריו מתוך כוונה להמשיך לעבוד איתו. הוא הפך את ספריית מעריב ממועדון קוראי מעריב להוצאה רצינית, מכובדת ואיכותית.
"ניסינו בהוצאה לשמור על סוג של בוטיק בתוך עולם הספרים שנעשה תעשייתי", אומרת הלוי. "זה התבטא פחות בסוג הספרים ויותר בדיאלוג עם סופרים, מתרגמים, עורכים, בצורת העבודה שלנו. התייחסנו לכל ספר כאל עולם ומלואו ולא כמוצר. לאריה היה חוש אסתטי מפותח, הוא עמד מאחורי עיצוב הספרים, הוא היה מסוגל לשנות שם של ספר רק כי האותיות לא עלו יפה בדפוס".
*איזה מין אדם הוא היה?
"מורכב. חכם, ידען, עם חוש הומור. אבל גם אדם שהלך בנתיב משלו, אינדיבידואליסט, עומד על שלו. דבק במטרה. משקיען גדול". *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.