האג'נדה של סרוסי: מה מתכנן יו"ר הפועלים הנכנס?

החלפת יו"ר בבנק גדול היא אירוע נדיר, שמשפיע על המערכת הבנקאית ועל המשק כולו. ביום ראשון הקרוב זה יקרה, כאשר יאיר סרוסי ייכנס לתפקיד יו"ר בנק הפועלים . סרוסי מקבל מהיו"ר היוצא, דני דנקנר בנק מוכה, חבול וחבוט, שמלקק את פצעיו לאחר שלוש שנים תזזיתיות של פרשיות בלתי פוסקות, שערוריות, הדחות ומחיקות ענק. בנק שמתגאה בסיסמה "להיות ראשון זה מחייב", אך זו כבר אינה תואמת את המציאות.

מצפה לסרוסי עבודה קשה, ממושכת ורבה, כשהסטטיסטיקה פועלת נגדו. כל היו"רים והמנכ"לים שכיהנו בבנק בשנים האחרונות, חמישה במספר, סיימו תפקידם בטרם עת בגרסה מודרנית של חד גדיא: עמירם סיון נאלץ לעזוב לאחר מחלוקות עם שלמה נחמה. כך גם מחליפו אלי יונס. נחמה בתורו פוטר על ידי בעלת השליטה שרי אריסון. צבי זיו התפטר לאור חילוקי דעות עם היו"ר דנקנר, והאחרון נקלע לעימות עם הרגולטור שגרם לעזיבתו.

Quo Vadis ("לאן אתה הולך" בלטינית), יאיר סרוסי? מה האתגרים שעומדים לפניו, לאלו כיוונים אליהם ילך ומה הדילמות בהן יתחבט?

1. לחזק את הלימות ההון

סרוסי, 53, אינו הבנקאי הממוצע. ראיית העולם שלו ממלכתית ויש לו הבנת מאקרו ברמה האסטרטגית. הוא גדל במשרד האוצר ונחשב לאדם שיודע לעבוד בשיתוף פעולה ומחשיב מאוד עבודת צוות. מאז 1993 הוא ניהל את הפעילות של מורגן סטנלי בישראל, כך שהנפקות, דירוגים, מיזוגים ורכישות הם לחם חוקו.

המהלך הראשון שסרוסי הוביל, עוד לפני מינויו הרשמי, היה גיוס מוצלח מאוד של הון משני עליון בסך 1.7 מיליארד שקל בסוף יוני, שלאחריו נפתרה בעיית ההון של הבנק. הפועלים יציג בדו"חות הרבעון השני הלימות הון של מעל 12%, חצי שנה לפני היעד. סרוסי טיפל אישית בגיוס, שמבחינתו היה נקודת מפנה. חוויה מתקנת לבנק. גיוס מוצלח ש"יזכיר לכולם מי אנחנו", ישדר לארגון מסר וייצור מומנטום חיובי.

מאחורי המהלך ניצבות שתי תפיסות בסיסיות של סרוסי: שלא כקודמיו, הוא לא יהיה מנכ"ל-על אלא יו"ר שיתווה אסטרטגיה (ראו מסגרת). ואין לו יעד לטווח הקצר, להחזיר א תהפועלים להיות מספר אחת. מבחינתו, אחרי שבנק הפועלים יתחזק זה יגיע מאליו.

מעבר לגיוס כאירוע מכונן, סרוסי, כאיש שוק הון מובהק, רואה בהלימות הון גבוהה עניין מרכזי, בייחוד כיום. הלימות הון גבוהה משדרת חוסן, ביטחון ועוצמה. לכן היה לסרוסי חשוב מאוד להוריד מסדר היום את עניין ההון, ולהגיע מוקדם ככל הניתן ליעד. בשיחות בנושא עם בנק ישראל, סרוסי מציג עמדה ברורה: בנק הפועלים לא צריך להיות על הקצה עם ההון המינימלי הנדרש, אלא להיפך. להיות עם שולי ביטחון גדולים ככל הניתן, גם במחיר של פגיעה בתשואה על ההון.

זה לא טריוויאלי אלא תפנית של 180 מעלות ממדיניות הבנק בשנים הקודמות. בעבר דגל הפועלים בתפיסה שיש להחזיק רק את ההון הנדרש לפעילות הבנק ואת העודפים לחלק לבעלי המניות. כך חולקו בשנים שלפני המשבר דיבידנדים בסך 6 מיליארד שקל - הון שחסר לבנק כשהגיעו הצרות. סרוסי סבור להיפך, שהלימות ההון חשובה יותר מתשואה. למזלו, בסוגיית מדיניות הדיבידנד, נושא עם פוטנציאל לעימות עם בעלי מניות, אין בעיה. ממילא עד שנת 2012 הפועלים לא יכול לחלק דיבידנד מסיבות רגולטוריות.

לפני מספר חודשים, עוד בתפקידו הקודם, אמר סרוסי כי "יעדי התשואה של הבנקים בכל העולם היו גבוהים מדי והובילו למשבר. הלחץ לייצר תשואות גבוהות הוביל לנטילת סיכונים. לכל תשואה מלווה רמת סיכון מסוימת אנשים שכחו את זה. בנקאות היא עסק בוגר, כך שניתן לצפות בבנקים טובים מאוד לתשואה של 15% ובבנקים טובים ל-10%".

אם כך לאיזה שיעור תשואה על ההון יש לצפות בבנק הפועלים בשנים הקרובות? אפשר להעריך בזהירות שמדובר ביעד דו ספרתי נמוך, 11%-12%.

2. להחזיר את ההרמוניה למערכת

לפני הכול, בנק הפועלים זקוק לשקט. האתגר של סרוסי הוא להרגיע את הבנק, להשיב לאנשים את הביטחון בעצמם ובארגון, ולהחזיר את ההרמוניה למערכת. בפגישות עם מנהלים הוא נשמע כמו גבי אשכנזי משוחח עם מפקדים אחרי מלחמת לבנון השנייה: מפגין מנהיגות מרגיעה, מדבר בשקט ובנינוחות, ומפגין חשיבה סדורה וקוהרנטית.

סרוסי נוהג להגיד בשיחות אלו שבנק הוא עסק של ניהול סיכונים וסיכונים, מה לעשות, מתממשים לפעמים. כל הבנקים בעולם ספגו במשבר וגם הפועלים, אבל שאף אחד לא יתבלבל, הבנק נשאר איתן, חזק ועומד יציב על שתי הרגליים. ועכשיו ממשיכים הלאה.

סרוסי ישים דגש רב על מסרים פנים-ארגוניים, כמו שקיפות בתהליכים, קבלת החלטות סדורה וניתוחי אירוע. ערך מאוד מהותי בעיניו הוא האחריות. אחרי קבלת ההחלטה, גם אם מישהו התנגד לה, הוא עדיין חלק מהמערכת ועליו לפעול כדי לממשה.

ערך נוסף הוא עבודת צוות, שיושג באמצעות שיתוף פעולה פנים ארגוני ופרויקטים חוצה חטיבות. בארגון כמו הפועלים, המונע משיקולים פוליטיים, זהו חידוש, וסרוסי עשוי לגלות שתרבות ארגונית לא משתנה במהירות.

אתגר נוסף הוא להחזיר את ההרמוניה עם ירושלים. אחרי שלוש שנים בהן הפועלים חטף מהרגולציה השכם והערב, התמונה מתחילה להשתנות. בתפיסתו של סרוסי היחסים עם הרגולטור היו טובים לאורך השנים ואין סיבה שלא יהיו כך בעתיד. מבחינה מקצועית, בדרגי העבודה, אין לבנק בעיה מול ירושלים. לזכותו תעמוד העובדה שכולם, כולל בנק ישראל, רוצים כבר לשים סוף לפרשיות העבר ולהתקדם הלאה.

3. לשקם את הדירקטוריון

אורגן נוסף שזקוק לשיקום הוא הדירקטוריון, שהפך בשנים האחרונות לשק חבטות תקשורתי ורגולטורי. לא זכור לנו דירקטוריון שכל כך הרבה פרוטוקולים של דיוניו הועברו לרשויות (והודלפו כמעט מיד), שהחלטותיו נידונו בפומבי ונסרקו במסרקות ברזל.

דירקטור בבנק הפועלים יודע היום שיש סיכוי סביר שכל התבטאות שלו תגיע לרשות ניירות ערך, ותמצא את דרכה לעמוד הראשון של צהובון כלכלי, ושכל החלטה שלו תצטרך לעמוד במבחן מחמיר. כאן יש לסרוסי משימה קשה: להחזיר את הביטחון לדירקטוריון, ובבד בבד ליצור דיאלוג בין ההנהלה לדירקטוריון. זהו תהליך שיקומי לא פשוט, סיזיפי במהותו שדורש זמן רב.

4. לבנות אסטרטגיה של יתרון יחסי

את האסטרטגיה של סרוסי ניתן לתמצת במשפט אחד: לנצל את היתרון היחסי, ולעבות את נקודות החוזק. סרוסי מבין ש-2009 כבר לא רלוונטית. אין לו יכולת להשפיע עליה ועל תוצאותיה. הכוונה שלו היא להשפיע על הבנק דרך תוכנית העבודה לשנת 2010, שתהליך המחשב שלה מתקיים בתקופה זו ויגיע לשיאו בדיוני התכנון השנתיים ("מוריה") בדצמבר וינואר.

לקראת 2010 בכוונתו לעדכן את האסטרטגיה של הבנק, לבחון מחדש נושאים רבים ולקבל החלטות בדגש על בהירות ופשטות. למרות שהיה בשנים 1997-2002 דירקטור ויש לו הכרות בסיסית עם הבנק, סרוסי עדיין מסתכל על הארגון מזווית ראייה חיצונית המקנה לו יתרון. תהליכי החשיבה שלו רעננים והוא לא מקובע בתפיסות רבות שנים, כל שכן אינו מחויב להחלטות עבר.

בתחומים רבים יש צורך בדירקטיבות אסטרטגיות, למשל בתחום הקמעונאי. בנק הפועלים יצא בתחילת 2009 במהלך גדול של "פועלים אקספרס", סניפים מהירים המיועדים לעשירונים 4-7, כעת זה הזמן לאמוד את המהלך ולהחליט על קצב ההתקדמות בפורמט החדש.

במקביל, מאבד הפועלים במהירות נתח שוק במשכנתאות (כיום 17%). זהו נתון מטריד, שמשמעותו כי מחצית מלקוחות הבנק לוקחים משכנתא אצל המתחרים. מצד אחד, מדובר במוצר עם מרווח נמוך ולכן הבנק העדיף רווחיות על נתח שוק. מצד שני, הפועלים ירד בנתח השוק שלו יותר מהצפוי. ההערכות הן כי סרוסי יוביל תיקון שיגדיל את נתח השוק של הבנק בחזרה מעל 20%, אך מבלי לסבסד או לקחת מחירי הפסד.

תחום אסטרטגי נוסף הוא היציאה לחו"ל. סרוסי אינו דוגל בסיסמאות של שלמה ("תוך כמה שנים נגיע לכך ש-30% מההכנסות יגיעו מפעילות חו"ל") נחמה, וגם מהרהר שוב במדיניות הכניסה לשווקים מתפתחים של דנקנר. גם כאן הוא שואף לבנות אסטרטגיה שתביא לידי ביטוי את היתרון היחסי של הבנק. אמנם מדובר בתקופה של הזדמנויות כשהשווקים עוברים טלטלה, אבל אין קיצורי דרך ורכישה גדולה כנראה אינה על הפרק. סרוסי ישאף למצות קודם את הפלטפורמה הקיימת בשלוחות הבנק, ובמקביל לבנות תרבות ארגונית שתבין כי צמיחה עתידית תבוא מפעילות חו"ל.

אחת הסוגיות היא השלוחה בתורכיה. בנק פוזיטיף מרוויח יפה אבל תקוע. הוא לא פורץ קדימה מכיוון שאין לו היתר רגולטורי לקבל פיקדונות, ולכן אין לו מספיק הון. הבעיה קיימת מאז 2006 ולא נפתרה. סרוסי מתכוון לעשות מאמץ אישי לפתור את העניין. ברור שבמבנה הנוכחי אין להפועלים יתרון יחסי בפוזיטיף, ואם הבעיה לא תיפתר יצטרכו לקבל החלטות.

5. לעבוד בשיתוף עם הוועד

מוקש גדול הוא ועד העובדים. מעל שנה שבנק הפועלים שם בראש סדר העדיפויות שלו את ההתייעלות וריסון ההוצאות. העימות עם הוועד הוא לאורך כל הגזרה, מתוכנית ה-Back Office, ה"בנקאות הרזה" (Lean Banking) ועד פריסת סניפי פועלים אקספרס.

כאן סרוסי יהיה מעורב רק אם יהיה חייב. מבחינתו זו סוגיה שההנהלה צריכה לפתור. קינן אגב, נתפס בהקשר הזה כאיש המתאים ביותר להתנהל מול הוועד. סרוסי משוכנע שוועד הפועלים אינו ועד מיליטנטי מהסוג של בנק דיסקונט בעשור האחרון, אלא יהיה קואופרטיבי, יירתם למשימות הבנק ויראה את טובתו.

תעודת הביטוח של שרי אריסון

בין סרוסי לאריסון יש הכרות שטחית עוד מהימים ששניהם היו דירקטורים בבנק. כעת יעבדו בצורה שוטפת. כיו"ר יקיים סרוסי עם אריסון פגישות סדירות, יעדכן אותה במצב הנכס שבשליטתה, אבל מראש הוא הבהיר לה כי יהיה ענייני ולא אדם מטעם.

היכולת של סרוסי ליצור יחסי עבודה תקינים עם שרי אריסון היא מבחן גדול עבורו אך גם עבורה.

בעיני בנק ישראל סרוסי הגיע לבנק הפועלים כדי לשמש חיץ בין אריסון לבנק, על רקע אי הנוחות הרבה של הפיקוח על הבנקים ממנה, מאופייה וממעשיה. בעימות החריף בין אריסון לנגיד פישר ולמפקח חזקיהו עצר בנק ישראל צעד אחד לפני ביטול היתר השליטה.

ניסיון של אריסון להתערב עשוי להיגמר רע

סרוסי, כאדם חיצוני עם אינטגריטי והערכה מקיר לקיר, הוא תעודת הביטוח של אריסון. כל עוד הוא בסביבה, בירושלים יישבו בשקט. לכן ניסיון של אריסון להתערב, ישירות או דרך נציגיה, עשוי להיגמר רע. סביר שלא נראה שוב מקרים בהם דירקטור מקבל הצעה להתפטר מבא כוח בעלת השליטה או התערבות במינויים בבנק.

בדירקטוריון עצמו יצטרך סרוסי להתמודד עם אפרת פלד הדומיננטית, שתשמיע את קול אריסון, ולגייס את רוב הדירקטורים לטובתו. זה אתגר קשה במיוחד כי לסרוסי אין ניסיון ממשי בפוליטיקה של ארגונים גדולים, ולפחות מחצית מהדירקטורים הם מינוי של אריסון וחייבים לה את תפקידם.

עידן המחנאות נגמר

תפיסת התפקיד של סרוסי שונה מאוד מקודמיו. הוא אינו - ולא מתכוון -להיות מנכ"ל על כמו נחמה או דנקנר. הוא לא רואה את תפקידו בניהול שוטף של הבנק. לשם כך יש מנכ"ל. היו"ר צריך לקיים עם המנכ"ל וההנהלה דיאלוג, לתרום מניסיונו מהידע שלו ולתת למנכ"ל הכוונה וייעוץ. היו"ר צריך להבין את הביזנס, להתוות אסטרטגיה, להכיר את הפרטים, לדעת איפה הוא נמצא, אבל לא להחליף את המנכ"ל. עד שימונה ציון קינן באופן רשמי למנכ"ל לא ניתן יהיה לדבר על בניית מערכת יחסים סדורה בין מנכ"ל ליו"ר. כאן גורמת ועדת האיתור לבנק נזק אדיר, כי הפועלים מבזבז זמן יקר כדי להראות עמידה בכללי ממשל תאגידי שנראה כי חלים רק עליו. אך מרגע שימונה מנכ"ל חדש תצטרכנה להתקבל במהירות החלטות איוש וסבב מינויים יצא לדרך.

סבבים קודמים הציפו בבנק מחנאות ופוליטיקה פנימית. לסרוסי אין כוונה לאפשר זאת. מבחינתו עידן המחנאות נגמר, ומינויים וקידומים לא יהיו על בסיס "נקדם את מי שדומה לנו או את אנשינו". ההנהלה צריכה לכלול תמהיל של בעלי חשיבה אסטרטגית, לצד אנשי שטח שצמחו מלמטה.

מספר תפקידי מפתח על הפרק: תפקיד ראש החטיבה העסקית יתפנה בכל מקרה כי קינן, אם לא יבחר למנכ"ל, לא יישאר בבנק. איוש התפקיד יפתח סבב מינויים בהנהלה. גם איוש ראש החטיבה הקמעונאית יעלה על הפרק. את התפקיד ממלא כעת אורי פז, שיחסיו עם קינן אינם משופרים. ההערכות הן כי תוך כמה חודשים מכניסת קינן למנכ"לות יבקש פז לפרוש מתפקידו עקב נסיבות אישיות שמחייבות אותו להקדיש זמן למשפחתו.