מיהו זאבי ברגמן - האיש שימזג את נייס עם ורינט?

כשדירקטוריון חברת נייס חיפש מועמד שיחליף את המנכ"ל הוותיק חיים שני, עמדה בפניו דילמה - לכמה מנהלים בישראל יש ניסיון גלובלי במכירות למאות לקוחות במאות מדינות, בהנעת אלפי עובדים ממגוון רחב של תרבויות, ובניהול קו מוצרים מגוון? כמה מהם צעירים מספיק, אך די מנוסים כדי להוביל חברה לא פשוטה שניצבת בפני אתגרים רבים? כמה מהם חוו את החוויה המצמררת של צניחת מכירות של מוצר מרכזי בשיעור של 80% תוך שנה? מעטים. מעטים מדי.

בראש הרשימה הקצרה של המועמדים - שכללה גם את שי שילר, ששימש בעבר כמנכ"ל אמבלייז ומנהל בכיר בקבוצת קומברס , ודן בודנר, מנכ"ל המתחרה ורינט (הנמנית על קבוצת קומברס) - בלט שם אחד, זאב (זאבי) ברגמן. ברגמן (שטורח לבטא את שמו ב-רג-מן, ריש מנוקדת בסגול) הוא אחד המנהלים המוכשרים שהנפיקה קומברס, והיו לא מעט כאלו.

בכירי קומברס אחרים שעזבו את הקבוצה, המשיכו לתפקידים בכירים בגופים מובילים אחרים. ניתן למנות ביניהם את שכי גרליץ, מנכ"ל נס טכנולוגיות; מיקי קרביס, אחד המנהלים הבכירים לשעבר בקומברס; ציפי עוזר-ערמון, שפרשה לפני כשנה מתפקידה כמנהלת ארגון המכירות והשיווק העולמי של סנדיסק; אמיר פושינסקי, משנה למנכ"ל פריזמה ואחראי על השיווק, הפרסום והמכירות, והרשימה עוד ארוכה.

ברגמן צד את עינו של היו"ר המיתולוגי של קבוצת קומברס, קובי אלכסנדר, כשהיה אחראי על המכירות בשוק הגדול ביותר של החברה - השוק האירופי. כבר בשנת 1998 קרא לו אלכסנדר לשיחה פרטית והודיע לו שבעוד שלוש שנים הוא יתמנה למנכ"ל במקום איציק דנצינגר. וכך, בניגוד לדימוי השליפה מהמותן של המנהל הישראלי, המינוי של ברגמן נבנה לאט, מבעוד מועד, ובתיאום עם דנצינגר.

התוכנית המקורית הייתה לקדם את ברגמן למנכ"ל, ואת שילר לתפקיד מנהל מכירות אירופה ומספר שתיים בחברה. עם זאת, שילר הפתיע ועזב את החברה מספר חודשים לאחר מכן, ועבר לתפקיד מנכ"ל גיאו אינטראקטיב (כיום אמבלייז), עבורה גייס מאות מיליוני דולרים, ואף הביא אותה בימי הבועה העליזים לשווי שיא של כמעט 7 מיליארד דולר. משם המשיך שילר לענף ההון סיכון כשותף בקרן קונקורד. אמבלייז, אגב, נמצאת כיום באחת מתקופותיה הקשות ושווייה עומד על 63 מיליון דולר בלבד.

למד מקומברס

אך לברגמן זה לא הפריע. הוא אהב הישגים ואתגרים, ושמח לקבל עוד ועוד סמכויות, עד שבפועל היה אחראי ל-80% מפעילות החברה. עם זאת, למרות אהבתו לעמדות כוח, התאפיין ברגמן בניהול לא פורמלי, פתוח לביקורת, עם ישיבות שכללו לא מעט "דאחקות", ולא רק דו"חות, מספרים ומצגות יבשות.

ברגמן תמיד האמין שלנהל חברה זה לנהל גם קשרים בין אנשים, וגם כשהדירקטוריון דחק בו לפטר יותר עובדים במהלך קיצוצים מאסיביים שנאלצה קומברס לבצע, הוא סירב, מחשש לפגיעה באותם "קשרים בלתי פורמליים" שמניעים את הארגון.

מספרים שכאשר התפטר מתפקידו לפני כשנתיים וחצי, ציין שלא הביא בחשבון בעיה מהותית אחת - שהוא ומחליפו דאז, ירון צואלה, יצטרכו לריב על חניית המנכ"ל בזמן החפיפה.

אין ספק שברגמן אוהב לחייך ולצחוק, אך אל תטעו במראה החביב של האיש. ברגמן הוא טקטיקן, בעל יכולת נבירה בפרטים, שמבין בטכנולוגיה כמו גם בביזנס. לא מעט אנשים שצמחו סביבו "התאכזבו" אחרי שמונה למנכ"ל קומברס. הם הרגישו שהוא "חייב" להם ושהוא צריך לדאוג להם, אך לברגמן היו דאגות אחרות. אחת מהן הייתה לדאוג שקובי אלכסנדר, היו"ר, ובעלי המניות יחייכו, וזה אומר לדרוש מהעובדים תוצאות בשטח, ולא סיפורי קרבות ונוסטלגיה על הזמנה בשווי של 25 מיליון דולר שמגיעה בפקס.

זמן מה לאחר מינויו, קומברס כמעט שנפלה לתהום שאין חוזרים ממנה - מוצר הדגל של החברה כמעט שחדל להימכר, ושיעור של 80% מהכנסות החברה נמחק מדו"ח הרווח והפסד.

ברגמן למד לא מעט מההתמודדות עם אותו משבר, שהביא לשלושה גלי פיטורים, צניחה בהכנסות, כישלון של ארגון שרגיל להצליח, חוסר אונים של ארגון שמפתח עשרות מוצרים שהשוק שלהם התפוגג, ועובדים מוכשרים שמסתובבים חסרי מעש. כתגובה, ברגמן הקפיד להקשיב להם ועודד אנשים להביע את דעתם.

מבקריו טענו שמדיניות כזו מאטה את השינוי המתבקש, וש"לעתים נדמה שהוא מארגן מחדש את הכיסאות על הטיטאניק". ברגמן האזין קשב רב, והשיב שדיון פתוח מייצר אקלים שבו ההחלטות הטובות מתקבלות, והמחויבות הארגונית לביצוען גדלה. "לאף אחד אין מונופול על החוכמה", נהג לומר.

יביא למיזוג עם ורינט?

את הניסיון הזה ברגמן מביא עימו לנייס, חברה מוצלחת שעומדת בפני אתגרים פחות מורכבים מאלו שברגמן התמודד עימם בקומברס. בתקופת ברגמן ביצעה קומברס מספר רכישות, וניסיונו בביצוע מיזוגים בוודאי צפוי לתרום לחברה מוטת צמיחה חיצונית כמו נייס.

מבחינת נייס, הרכישה האולטימטיבית היא של ורינט. חיבור בין ורינט לנייס הוא הגיוני ברמת המוצרים, אך תמיד הוא נחסם "למעלה", ברמת האגו. בימים עברו, כך מספרים, מנכ"ל נייס היוצא שני ביקש להיפגש עם אלכסנדר "בעניין חיבור אפשרי בין נייס לוורינט". כשנפגשו השניים, כך מספרת האגדה, התעצבן אלכסנדר שזהו שני שרוצה לקנות את ורינט, בעוד שהיה בטוח שוורינט תהיה הרוכשת. מאז עברו הרבה מים בנהר, ורינט בלעה מתחרה גדולה ו"קשה לעיכול" בדמות וויטנס האמריקנית, שגם הכניסה למאזן החברה לא מעט חוב.

בשנתיים שעברו מאז פרישתו מקומברס, עסק ברגמן במספר יוזמות בחלקיקי משרה: יו"ר גליל סופטוור, בית תוכנה שמתמקד בהעסקת עובדי טכנולוגיה מהמגזר הערבי; יו"ר אאוטסמרט, ספקית פתרונות תקשורת מאוחדים; הוא אף ביצע מספר השקעות קטנות בסטארט אפים, אם כי ברור היה שאלו לא יספקו את הרעב שלו להישגים.

בין שלל הדברים שחביבים על ברגמן נמצאים גם המספרים, אהבה שמשכה אותו ללימודי תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב. מספרים שבתור ילד, כשגדל ברמת אביב, נהג להתחרות בתנועת "הצופים" עם חברים על "מי מחשב יותר מהר". שני נערים נהגו לעמוד האחד מול השני, ילד עם מחשבון כיס היה מכריז בקול "2378 ועוד 4582", וזאבי הצעיר היה מחשב את הסכום בראשו במהירות. שנים לאחר מכן, ברגמן המנכ"ל נהג לחשב בראשו ניתוחים כלכליים שהציגו לו מנהלי יחידות עסקיות, לתקן טעויות ולהגיע לתוצאות במהירות אל מול עיניהם המשתאות של הסמנכ"לים. ברגמן, 47, נשוי לשופטת בית המשפט המחוזי רות רונן. *

Eliav-a@globes.co.il