עמיקם כהן על הסיבה למכירת פרטנר: "מהיום שעזבתי שם את המנכ"לות, האצ'יסון איבדו עניין"

הדרמה הגדולה של מכירת גרעין השליטה בפרטנר הגיעה אל רגע הסיום. ההסכם בין התאגיד הסיני האצ'יסון לבין בעל השליטה החדש אילן בן-דב, על כל פרטיו וסייגיו, נחתם. עכשיו יכול אדריכל העסקה, עמיקם כהן, להתרווח בספת העור בלשכתו ב"האצ'יסון ווטר" בהרצליה פיתוח, ולפזר את "ענן הבאזזים שהיו מאז תחילת העסקה". למשל, לספר למה באמת שאול אלוביץ' ויתר על העסקה, איך השתכנע בן-דב שהוא רוצה את פרטנר, ומה חושבת הנהלת האצ'יסון על המנכ"ל הנוכחי של פרטנר, שהחליף את כהן - חביבו של התאגיד הסיני - לאחר תשע שנים וחצי שבהן הקים וניהל את החברה.

"חלק הארי של מה שהתפרסם בעיתונות בשלבים השונים היו או הערכות ורכילות, או פונקציה של תרגילי הטעיה, והיו הרבה כאלה", אומר כהן בראיון בלעדי ל-G. "למשל, המועמד הזה לא יכול לעמוד בזה וההוא לא יעמוד בזה. היה ברור לי שיד מכוונת מוציאה את זה החוצה, אנחנו הרי מכירים את המשחקים האלה".

אז בוא נשמע את הסיפור האמיתי.

"אי-שם בסוף פברואר, באחד ממסעותיי להונג קונג לפגישה בהנהלת החברה, די במפתיע, קרא לי מנכ"ל האצ'יסון קניג פוק לחדרו, ואמר לי, 'עמיקם, אני רוצה שתמכור את פרטנר'".

למה הם רצו למכור?

"הסיבה העיקרית - לא נוח לי להגיד את זה, אבל אני מצטט דברים בשם אומרם - שמהיום שאני עזבתי שם את המנכ"לות, הם קצת איבדו עניין בסיפור הזה. זה מה שהוא אמר לי. אני חושב שהיו לכך גם סיבות נוספות" (שקשורות לעסקי התאגיד, ש' ל').

כאשר יצא מחדרו של קניג פוק, קיים כהן שתי שיחות. האחת הייתה עם דן אלדר, שעובד איתו מאז הקמת פרטנר ושחיכה לו בחוץ. כצפוי, אלדר הסכים להירתם ולעזור לו בתהליך המכירה. השיחה השנייה הייתה טלפונית, לישראל: "עשר דקות אחרי שסגרתי את דלתו של קניג פוק, הרמתי טלפון לשאול אלוביץ', שהביע בעבר יותר מפעם אחת את רצונו לקנות את פרטנר, ואמרתי לו, 'שאול, הנה ההזדמנות שחיכית לה'".

ומה אלוביץ' ענה?

"הוא אמר, 'תן לי לעשות כמה בדיקות, אני נוסע ליפן, וכשאחזור מיפן...' אמרתי לו, 'שאול, אנחנו מדברים פה על עסקה מהירה. אני מכיר את האצ'יסון, ברגע שקיבלו החלטה למכור, וההחלטה סופית, מנוי וגמור איתם למכור - כמובן לא בכל מחיר'".

למה היה חשוב להם כל-כך שזה יקרה מהר?

"הם מבינים מה המשמעות של למכור חברה ומה המשמעות של תקופת הביניים בהחלפת בעלויות, מה זה עושה להנהלה ולחברה. תוסיפי לזה את הסיפור שפרטנר כבר הייתה בעבר על המדף - התבקשתי על-ידי המנכ"ל של האצ'יסון פעמיים בעבר למכור. אבל אז הוא היה מוכן רק אם אצליח להביא לו מחיר מאוד מסוים, כמעט בלי נכונות לקיים משא ומתן. היום הרגשתי שהוא מוכן לנהל משא ומתן".

"בן-דב היה מאוד מהוסס"

כהן ואלדר חזרו ארצה והחלו להיפגש עם כל מי שנראה היה שיכול להיות לו עניין בחברה. חלק מהגורמים היו מוטרדים מהמשבר, ואמרו על הסף שאינם מעוניינים; אחרים החלו לבדוק את העניין. ככל שעבר הזמן הצטרפו יותר רוכשים פוטנציאליים, כאשר - בעצתו של קניג פוק - בנק ההשקעות גולדמן זאקס שקד גם הוא על איתור גורמים בחו"ל.

באיזה שלב החל בן-דב לגלות עניין בפרטנר?

"אילן בן-דב דווקא התחיל את התהליך הזה די מאוחר יחסית. יום אחד הוא ביקש להיפגש איתי, והגיע לפגישה עם ים של שאלות. ראית שהבן אדם מאוד-מאוד מתלבט. אם להשתמש בסלנג של בני הנוער, הוא לא היה סגור על זה. ואפילו יותר מזה - הוא היה מאוד מהוסס".

כמה זמן נמשכו ההיסוסים?

"הפגישות שלנו התארכו מאוד. ניסיתי להסביר ולתת לו תשובות לשאלות בסוגיות אסטרטגיות. היו לו מחשבות ורעיונות, והיה צריך ללטש וללבן אותם, כמו לאן הולך שוק התקשורת, מה קורה עם התחרות, מהם מנועי הצמיחה, האם אפשר להתפתח עם זה לשווקים בחו"ל. אחרי סדרה של מפגשים, איתי ועם דני (אלדר), אילן התגבש והלך עד למצב של התלהבות גדולה עד כדי כך, שהוא אמר, 'אני לוקח את פרטנר, לא אתן את זה לאף אחד אחר'".

היו עוד מועמדים בדרך; למשל קרן פימי של ישי דוידי, שהצעתה בסופו של דבר הייתה נמוכה משמעותית מאלה של אלוביץ' ושל בן-דב.

"אני מוכרח להגיד שהם נראו לי פחות מתאימים לעסקה מהסוג הזה. ההשקעה בפרטנר הייתה אמורה להיות לטווח ארוך ולא לפרק זמן מוקצב, של נגיד חמש שנים, שבסופו צריכים לצאת (כפי שפועלת קרן השקעות בסגנון פרייבט אקוויטי, ש' ל').

"אצל קרנות כאלה, הציפיות הן, לפחות על הנייר, לקבל מודלים עם תשואות מאוד-מאוד גבוהות, ופה זה לא הסיפור. עסקת פרטנר זה לא מצב של מכירה פומבית, זו חברה מצוינת, עם תשתיות טובות ופרפורמנס עסקי מעולה, ולא מוכרים אותה כחברה להבראה. לי היה ברור לחלוטין שמי שצריך לקנות את החברה זה שחקן אסטרטגי עם אוויר, שבא ולוקח את העסק הזה לאורך זמן, ויש לו גם מחשבות להשתמש בפלטפורמה שפרטנר מספקת כדי לעשות דברים נוספים".

היו גם מתמודדים זרים, כמו קרן פרמיירה האירופית. העדפת שהקונה יהיה גורם מקומי?

"היה לי מאוד חשוב, אישית, שהקונה יהיה ישראלי. האמת היא שגם לא היה הגיוני שחברות זרות יהיו מסוגלות לתת את מה שמשקיע ישראלי, שחי פה ושמכיר את שוק הטלקום, יודע לתת. מידת העניין של גורמים כאלה, שיש להם פורטפוליו שלם של עסקים, היא לטווח קצר יותר: רוצים לשים סכום ולקבל את הסכום פלוס דלתא ביציאה. את זה אני כמובן פחות אוהב, אבל מובן שאם מישהו מהחוץ היה מציע הצעה טובה יותר, לא הייתי עומד בדרכו".

לך אישית היה פייבוריט?

"בתחילת הדרך מאוד רציתי ששאול ייקח; גם בשל היכרותי רבת השנים איתו וגם מפני שהבנתי שהוא מאוד-מאוד רוצה והאמנתי גם שהוא מאוד-מאוד יכול. כאשר, בשלב מאוחר יותר, אילן נכנס לתמונה, גם הוא וגם שאול היו מבחינתי מועמדים ראויים וטובים, לפחות מההסתכלות שלי כאחד שרוצה שהנכס הזה ימשיך להתקיים הרבה שנים".

האצ'יסון הפגינה משחק קשוח ביותר, עם סדרת כללים נוקשים, כולל קנס הפרה דרקוני של כ-140 מיליון דולרים ופרק זמן קצוב לסיום העסקה.

"האצ'יסון לא שיחקו משחק של להושיב שני גורמים בשני חדרים ולראות מי משלם יותר, ולא ניהלו משא ומתן בצורת הבזאר סוסים שאנחנו מכירים. הייתה להאצ'יסון רשימה של דרישות, והם ביקשו פשוט את כל המתמודדים להתאים את עצמם לדרישות שלהם, ובמקום שלא התאימו את עצמם - להגיד או-קיי, אז מה אתם כן מוכנים לעשות.

"קנס ההפרה לא דרקוני. הנושא הזה צץ בשלב יותר מאוחר של המשא ומתן, כאשר קניג (המנכ"ל) הבין שהעסקה עלולה להימשך הרבה מאוד זמן, והוא רצה למנוע זאת. בסיכומו של דבר, אני חושב שאילן הופתע מאוד מהנדיבות שגילה כשהגיע להונג קונג. היו כל מיני דברים בעסקה שעמדו בסימני שאלה גדולים, ואני אמרתי לאילן, אם אתה רציני, סע, תיפגש, ותראה מולך אדם שיהיה מוכן גם לעשות ג'סטות".

למשל?

"למשל בנושא הלוואת הבעלים שהאצ'יסון הייתה מוכנה להעמיד לקונה (כ-150 מיליון דולרים, ש' ל'). בסופו של דבר אילן קיבל אותה בתנאים פנטסטיים. בניגוד לכל מיני דיבורים כאלה ואחרים שנשמעו, העסקה נעשתה במחיר הגון לשני הכיוונים. גם האצ'יסון שבעי רצון, כי קיבלו פחות או יותר מה שהם רצו, וגם אילן מאמין ששילם מה שהיה צריך לשלם ולא יותר".

ומה בעצם קרה עם אלוביץ'?

"קרו כמה דברים. קודם כול, למרות שהיה לו פור כי הוא התחיל לפני כולם את הסיפור, אלוביץ' ניסה לבנות מודל שהעמיד את האצ'יסון במצב לא נוח: הוא רצה לעשות מיזוג של 012 סמייל, שבשליטתו, עם פרטנר תוך כדי ביצוע העסקה. זה נראה קשה מאוד לביצוע מבחינת היתרים רגולטוריים (012 סמייל היא מפעילת שיחות בינלאומיות, וכיום אין היתר להיות במקביל מפעיל סלולרי ומפעיל שיחות לחו"ל, ש' ל'), והאצ'יסון פחדה שזה ימשוך את העסקה הרבה מאוד זמן. זה היה המכשול הראשון".

הבנתי שהייתה מכשלה כיוון שהוא לא הסכים לקבל עליו את התנאי של קנס ההפרה.

"נכון שהוא לא הסכים, אבל לא זאת הייתה הבעיה - הוא גם הסכים לתנאי קצת אחר. אבל היה חשש מאוד גדול שהעסקה לא תוכל להתבצע במתכונת ששאול רצה לבצע אותה. כשהוא הבין שהאצ'יסון נחרצים בעניין הזה ולא יוותרו, הוא עצמו ויתר על המתכונת המקורית של העסקה שתכנן, ואמר, ההתמודדות הרגולטורית תהיה בעיה שלי. אבל אז היו מכשלות אחרות".

כמו מה?

"בין היתר בנושא הלוואת הבעלים, שבמתווה הראשוני הייתה הלוואה עם ריבית באחוזים גבוהים, ועוד כל מיני תנאים שהרתיעו אותו. ניסיתי להרגיע אותו, אמרתי לו סע לשם וזה יסתדר. אבל הוא לא נרגע. אני מאמין שאם היה עוד שבוע, גם שאול היה מתאים את עצמו לתנאים שהיו מקובלים על האצ'יסון. הרי במהלך משא ומתן על עסקה כזאת עוברים תהליך".

כספית, אלוביץ' הציע יותר.

"כן, אבל בשקלול הכולל ההצעות היו מאוד דומות. אם היה עוד שבוע, אני מאמין שהדברים היו כמעט מתאזנים".

למה בעצם היה דחוף לגמור באותו שבוע?

"האצ'יסון לא רצו לחכות. היה לוח זמנים מוכתב מראש, ב-5 באוגוסט מגישים את ההצעות הסופיות וסוגרים כמה ימים לאחר מכן. הם בחנו את ההצעות וראו שההצעה של אילן הרבה יותר בשלה נכון לאותו זמן".

מינוף גבוה? "איזה שטויות"

אחת הטענות המרכזיות שהועלו עם היוודע פרטי העסקה, נגעה במינוף הגבוה שכרוך בה. בין היתר התראיינו בכירים עלומי שם בענף הסלולר ואמרו שמכיוון שבן-דב עשה עסקה כה ממונפת, הוא ייאלץ ליטול יותר דיבידנדים על חשבון השקעות בפיתוח. כהן מבטל את הטענות הללו בהינף יד. "איזה שטויות", הוא זועם. "אלה אנשים שלא מכירים את מבנה החברה. החברה היום משלמת 80% מהרווח הנקי כדיבידנד לבעלי המניות, ההון העצמי של פרטנר הוא בערך פי ארבעה מההון העצמי של סלקום. גם אם יעשה הפחתת הון, עדיין יישאר מספיק. זה סתם קשקוש, כמו כל הבאזזים האחרים סביב העסקה הזאת".

אתה רואה את עצמך ממלא איזושהי פונקציה בפרטנר בעתיד?

"כדי לענות על כך צריך ללכת קצת להיסטוריה. כשהודעתי שאני מסיים את תפקידי בפרטנר והתחלתי תהליך חפיפה עם דוד אבנר, פנו אליי בהאצ'יסון ואמרו לי, אתה האדם שלנו בישראל, תהיה אתה יו"ר החברה. אבל האמת שלא רציתי. היו לי עם קניג פוק כמה ארוחות ערב שבהן ניסיתי להוריד אותו מהעניין בעדינות. אמרתי לו, בכל מקום שניהלתי ועזבתי, חתכתי כמו סכין, לא נשארתי עם סרח עודף. מה, אשב בפרטנר אחרי שתשע שנים וחצי ניהלתי אותה ואחזיק למנכ"ל את היד?"

אז איך בכל זאת שמך עולה כמועמד להיות היו"ר?

"כאשר התחלתי בפברואר להיפגש עם מתעניינים בפרטנר, הבנתי מרובם, בעיקר הגורמים המוסדיים, שהם מוכנים לקחת חתיכה מפרטנר (כחלק מקבוצה של רוכשים, ש' ל') רק אם אני אהיה יו"ר החברה. הם הציגו את זה באופן מאוד ישיר על השולחן. בהתחלה ניסיתי להתנער מזה, אבל כשהבנתי שזה תנאי, אמרתי, 'אם זה עוזר לעסקה, אעשה את זה'. אבל לכולם היה ברור שאני לא עושה את זה בלב שלם".

ומה לגבי בן-דב? הוא הציע לך להיות יו"ר?

"אילן, בשלבים הראשונים, גישש איתי בכיוון הזה. אמרתי לו, 'שמע, כיוון שכבר נתתי תשובה כזאת לאחרים, אז לא אוכל להגיד לך אחרת. אבל תעשה מה שאתה מבין'".

אתה מעדיף שזה לא יקרה?

"כן, בטח. אמרתי לאורך כל הדרך שאני מעדיף שזה לא יקרה".

חלק מההערכות היו שמי שיזכה יגמול לך שתהיה בעל מניות בדרך כלשהי.

"אם היה מגיע מין מצב כזה שהייתי יושב עם הקונה, והקונה היה אומר לי, אני רוצה שתהיה יו"ר החברה, אז היינו יושבים ומדברים באילו תנאים. לא הגענו לזה בכלל. בכל פעם שהנושא הזה עלה, אמרתי, קודם נגמור את העסקה ואז נדבר".

בן-דב ישאיר את ההנהלה? את דוד אבנר?

"אני לא רוצה לדבר בשמו. הוא יעשה לו את הבחינה שלו. הוא אדם מאוד נבון".

ובבחינה שלך, כמי שעכשיו ירד מחדש לקרבי הקרביים של החברה שהקים בתהליך המכירה, איך אתה רואה את ביצועי החברה?

"זה לא שהחברה היום לא עושה יפה. היא עושה היום יפה. אבל לצערי הרב היא איבדה את הבכורה שלה. זה דבר שאפשר לתקן אותו. יש לחברה נכסים מאוד גדולים בעולם הסלולר, המותג הכי חזק, תפיסתית היא עדיין נחשבת לחברה עם השירות הטוב ביותר. אפשר בהחלט לעשות מהפכה בעניין הזה. אני מאמין שהיא יכולה לחזור לבכורה. כמובן, תלוי מאוד איך היא תמשיך להתנהל".

אגב הנהלת פרטנר, מערכת היחסים שלך עם דוד אבנר עלתה על שרטון דווקא לאחר שעזבת את החברה. זה דבר שעשוי להיות משמעותי כאשר שוקלים אם תהיה יושב ראש.

"אני לא רוצה לגעת בנושא היחסים איתו. רק דברים רעים יוצאים מזה".

יש לך סיכום עם האצ'יסון על דמי תיווך שתקבל?

"לא. לא דיברתי עם האצ'יסון על כסף עשר שנים. הפעם היחידה שדיברתי איתם על כסף הייתה כאשר הקמתי את החברה, ואז ניהלתי משא ומתן, לא רק בשבילי אלא בשביל כל הנהלת פרטנר. במשך השנים ראיתי כמה הם נדיבים. לא צריך לדבר איתם על כסף. אם הם יחליטו שמגיעים לי דמי תיווך, אקבל. ואם יחליטו שלא - הנושא לא יעלה כלל. אבל יהיו דמי תיווך. אני בטוח שיום אחד קניג יבוא ויפתיע אותי".

עסקי המים זורמים לאט

לכהן, 61, אכן יש סיבה להניח שימשיך להיות חביב על הנהלת האצ'יסון. יש לו יחסים חמים ומתמשכים עם קניג פוק, שאף כיהן אישית - ועדיין מכהן, עד הסגירה הסופית של העסקה - כיו"ר פרטנר. אפילו "הזקן בכבודו ובעצמו, לי קה-שינג בעל הבית (המיליארדר ההונג קונגי, בעל השליטה בהאצ'יסון, ש' ל'), התבטא יותר מפעם אחת שפרטנר הייתה סיפור ההצלחה הכי גדול של האצ'יסון", מתגאה כהן.

לאחר שהודיע בשעתו שהוא מפסיק לנהל את פרטנר, הציעו לו אנשי התאגיד להמשיך לעבוד איתם, ולבחור בעצמו את המתווה. כהן רצה שהעסק יהיה לפחות בעל גרעין ישראלי, ושלא יצטרך לעשות "בגילי המופלג" רילוקיישן ולעבור להתגורר בנכר זה או אחר. תנאי נוסף שלו היה שהפעם יהיה שותף מנהל, לא שכיר. תנאיו התקבלו, והבעלות על האצ'יסון ווטר מתחלקת בין התאגיד (80%) לבין כהן וצוותו (20%), כשהאצ'יסון מממנת את מלוא ההשקעות, ואת חלקם היחסי של שותפיה תנכה בבוא היום מהרווחים.

כהן חשב על אנרגיה, אבל "בתחום האנרגיה הכול עוד ממשלתי. אם מחר היו מפריטים את חברת חשמל, הייתי משכנע את האצ'יסון לקנות". לאחר שנואש מהתאמה אנרגטית, החליט על תחום המים. האצ'יסון עוסקת הרבה בתשתיות, ישראל נהנית ממוניטין גבוה בתחום התפלת מים וטיהורם, ואילו סין היא המדינה בעלת בעיית המים החמורה ביותר, בשל גודלה וריבוי האוכלוסין בה, ועל כן מושקעים ויושקעו בה מיליארדי דולרים מדי שנה בפתרונות שונים. "אמרתי, וואלה, זאת קומבינציה נהדרת".

התוכנית המקורית של כהן הייתה להיכנס בגדול: לקנות את תעשיית המים בישראל - את IDE, לשעבר "הנדסת התפלה", הנמצאת בבעלות כי"ל וקבוצת דלק, ו/או את תה"ל, המוחזקת בידי קרדן. הוא הגיע עם כל התוכניות לפגישה עם לי קה-שינג, והאחרון "זרק הצדה את כל התוכניות ואמר לי, 'כמה כסף אתה צריך?' אמרתי, בשלב ראשון 600 מיליון דולר. אמר לי, קח".

מצויד בגיבוי הפיננסי הנאה, חזר כהן לארץ וניהל משא ומתן לרכישת IDE - ללא הצלחה. אחר כך ניסה לעשות זאת עם תה"ל, וגם שם העלה חרס בידו, ואפילו די מהר. הצ'ק השמן של האצ'יסון לא הרשים את משפחת עופר, לא את יצחק תשובה, וגם לא את יוסף גרינפלד. "קיבלנו משתי החברות תשובות שליליות די על הסף, לא הגענו לניהול משאים ומתנים", מספר כהן.

מה קרה? לא רצו למכור?

"אני מניח שהיו מוכנים למכור, במחירים לא ריאליים. הם רצו שאנחנו נשלם את כל החלום מראש - הרי בעסקות מהסוג הזה, חלק גדול מהעניין זה החלום. אבל לא משלמים את כל החלום אלא איזו פרמיה עליו. לא צריך להיות חזירים".

הכניסה המהירה והחלקה לתחום, בדמות רכישת חברה גדולה מנוסה ופועלת, לא הסתייעה. אז החלו כהן וצוותו בהאצ'יסון ווטר לחפש חברות בחו"ל, כדי שתהיה להם פלטפורמה לגשת לפרויקטים בתחום המים. אחד התנאים במכרזים כאלה הוא להציג פרויקטים קודמים דומים, ועל אף שבין אנשי החברה יושבים כמה מקצוענים שהשתתפו בלא מעט פרויקטים שכאלה (ראו מסגרת). כחברה צעירה לא היה לה בתיק שום דבר להראות, מה שהיווה מכשלה רצינית. גם המהלך הזה לרכישת חברות עוד לא הניב פירות, היות שבהאצ'יסון חשבו שעיצומו של המשבר הוא לא הזמן המתאים למסע קניות, וההחלטות מתעכבות. יש גם כוונה להכניס שותפים חדשים להאצ'יסון ווטר, אבל האצ'יסון בררנית מאוד בהכנסת שותפים. "ובקיצור, העסק נמשך כמו מסטיק", מסכם כהן את אכזבתו נטולת הסבלנות.

מה שכן עשתה האצ'יסון ווטר היה לחבור ל-IDE ולגשת יחד לפרויקטים של התפלה בהודו, בסין וגם בישראל, ביניהם מכרזי ההתפלה באשדוד ובשורק. גם כאן מדובר בנשימה ארוכה, שכן בין הזמן שמתחילים לדבר על מכרז כזה ועד הזכייה והתחלת העבודה יכול לחלוף זמן רב ולהותיר את כהן משועמם במקצת.

לא ידעת שזה תחום בקצב אחר?

"ידעתי, אבל לא הערכתי עד כמה זה מסטיק כזה. זה נראה לי הזוי. המון זמן".

אל על? המדינה לא עוזרת

כהן, שהמים לא סיפקו את הצורך שלו להיות עסוק כל הזמן, רק שמח כאשר לפני יותר מחצי שנה, ובמסגרת סכסוכי הבעלות בין האחים איזי ודדי בורוביץ', קיבל הצעה להחליף את איזי בתפקיד יו"ר אל על. המציע, יחד עם דדי ותמיר בורוביץ', היה לא אחר מאשר חיים רומנו, מנכ"ל אל על.

כל מי שמכיר קצת את היסטוריית היחסים בין כהן ורומנו, הופתע מאוד מן המינוי. רומנו היה אמור להיות יורשו של כהן בפרטנר, כהן טיפח אותו לתפקיד, אולם התמהמה בפינוי הכיסא מסיבות שונות. ורומנו, שמאס בציפייה, קיבל את ההצעה לנהל את אל על. האקט התפרש אצל כהן כבגידה. עכשיו פתאום הם אוחזים ידיים על כבש המטוס.

זה יפה שאחרי המתח והכעס ביניכם רומנו יזם פנייה אליך שתהיה יו"ר.

"המתח ביחסים ביני לבין חיים היה על הרקע שאני האמנתי שגידלתי מישהו שיכול להחליף אותי, וכמו הפרה שנותנת חלב ובועטת בכד, הוא בעט בכד בדקה התשעים. כבר ישבתי בפרטנר הרבה שנים מבחינתי, ובחיים ראיתי את האוויר שאוכל לנשום כשאמשיך הלאה, ופתאום הוא בא והולך. כעסתי עליו מאוד, זה נכון, אבל ההערכה שלי אליו נשארה".

איך מצאת את תחום התעופה?

"זה ענף מרתק. עובדים מול גורמים מאוד מעניינים, כמו בואינג. וגם, במרבית תחומי הניהול את לא מתעסקת בחיים ומוות, ופה כן. את יודעת מה זה להיות אחראית על מטוס שיוצא וחס וחלילה תהיה שם תקלה. אני יכול להגיד לך שחיים מסתובב מאוד קפוץ".

בתחילה היה כהן דירקטור גם בכנפיים, המחזיקה את גרעין השליטה של אל על, אבל בתוך זמן קצר עזב. "מראש", הוא מסביר, "ההחלטה להיות דירקטור בכנפיים הייתה שגויה. בהתחלה, תמי ודדי חשבו שזה יהיה לטובת כנפיים שהיו"ר באל על יבין גם את המצוקה של כנפיים כבעלים. אבל מהר מאוד הגענו למסקנה שיכולים להיות פה ניגודי עניינים, וירדנו מזה".

תעופה היא ביזנס קשה. כל הזמן רואים חברות בעולם מולאמות מחדש או נעלמות. גם אל על מדווחת על קשיים ועל הפסדים.

"אל על היא חברה שמנוהלת נכון, וגם עברה מהפכת שירות גדולה, אבל באמת יש בעיה. אני חושב שבהתחשב באילוצים, החברה מנוהלת נכון, למרות שהיא מתמודדת התמודדות מאוד קשה עם הסכמי עבודה ארכאיים".

זו הבעיה, הסכמי העבודה?

"אנחנו, כחברת תעופה במדינת ישראל, סובלים מכמה בעיות. אנחנו קטנים מדי. כשאנחנו טסים למזרח - בגלל בעיות ביטחון אנחנו לא יכולים לטוס במסלולים הכי חסכוניים, והמשמעות היא שהמרווחים שלנו על כרטיסי הטיסה נמוכים יותר. ומצד שני, יש לנו עלויות ביטחון שלאף חברה אין כמותן, והמדינה מכסה רק 60% מהן. אף אחד לא מבין למה. אנחנו מדברים עם כל הגורמים, ובסוף נתקעים עם האוצר, שאומרים, 'ככה. בגלל שאנחנו יושבים על הברז, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לענות ככה'.

"בנוסף, אין לנו שום עזרה מהמדינה. הרבה פעמים אני מסתכל ממש בקנאה איך מדינות כמו גרמניה וצרפת עוזרות לתעשיות המקומיות שלהן. כשבאל על מישהו חשב לקנות איירבאס במקום בואינג, היה לנו מהממשל בארצות הברית כאב ראש לא נורמלי. ואצלנו - שום דבר. להפך. הצהרות של המדינה על שמיים פתוחים".

שמיים פתוחים זאת תחרות בריאה, לא?

"לא. כי המשמעות היא שכל העולם ואחותו יוכלו להגיע הנה, ואנחנו לא מסוגלים להתחרות בהם. נגיד שבמסגרת שמיים פתוחים יאפשרו לנו לטוס ממינכן לפרנקפורט. תראי לי גרמני אחד שיעבור וייה דולורוזה של שעתיים ביטחון כדי לטוס ממינכן לפרנקפורט".

כלומר, אתה אומר, לו המדינה הייתה דואגת לתעשייה שלה, היא לא הייתה פותחת את השמיים?

"ודאי. אלא אם כן המדינה אומרת, תהיה אל על או לא תהיה אל על - זה אותו דבר מבחינתנו. אבל אם המדינה חושבת שחשוב שיהיה מוביל לאומי, אז דיר באלק, תעזרו קצת".

הנה, הרגולטור בא לקראתם השבוע ואישר לאל על לטוס לאילת.

"אנחנו מברכים על כך מאוד. ניסינו לטפל בנושא הזה תקופה ארוכה. אבל זה עדיין לא משנה את העובדה שחייבים לטפל טיפול שורש במכשלה העיקרית של אילת בתחרות הגלובלית, סוגיית הביטחון".