השערוריות החדשות של ועדת החקירה הציבורית זיילר

האם ייתכן, שהוועדה לא תכבד כללים אלמנטריים של ועדות חקירה ציבוריות, וחלק מחבריה יפעלו תוך חשש כבד לניגוד עניינים?

התשובה המתבקשת לשתי השאלות הללו היא כמובן, לא, אבל זה מה שקרה בוועדת החקירה הציבורית לבדיקת התנהלות השירותים הווטרינריים.

השר שלום שמחון (עבודה) היה זה שיזם את הקמת הוועדה. הוא היה גם זה שבחר את חבריה. שניים משלושת החברים בוועדה, כפי שנחשף בתחקיר G מחודש מרץ השנה, נראו כמי שנגועים בניגוד עניינים חמור. הראשון, יו"ר הוועדה, השופט בדימוס ורדי זיילר, היה קשור לשמחון לאחר שקיבל את סמכויות השר לעניין עברות משמעת של וטרינרים תמורת ריטיינר של 6,000 שקלים לחודש. הפתרון לניגוד העניינים הזה (שקיבל את אישורו המפליא של היועץ המשפטי לממשלה), היה הקפאת המינוי המשמעתי עד לסיום עבודת הוועדה.

חבר הוועדה השני שביחס אליו עלתה סוגיית ניגוד העניינים הוא יהודה עפרון, וטרינר ותיק וחבר בכיר במפלגת העבודה ובתנועת המושבים. במשרד החקלאות ובמשרד היועץ המשפטי לממשלה, כלל לא חשבו שמדובר בניגוד עניינים על רקע פוליטי.

לגבי חבר הוועדה השלישי יעקב שגיב, לא הושמעה שום טענה. לפני כחודש הוא התפטר מחברותו בוועדה, ובכך עורר שורה שלמה של סימני שאלה נוספים ביחס להתנהלותה.

ועדת חקירה תחת איפול

בתחקיר G מחודש מרץ השנה, נחשפו הסכסוכים האישיים בצמרת משרד החקלאות ומחדלים חמורים בשירותים הווטרינריים. לקראת פרסום התחקיר, הטיל יו"ר הוועדה זיילר איפול על עבודת הוועדה, בנימוק של שמועות על הפחדת עדים ו"שיפוץ" עדויות. התחושה שעלתה מדיוני הוועדה באותה תקופה, הייתה כי ראש השירותים הווטרינריים, ד"ר משה חיימוביץ', יימצא במסקנותיה כמי שלא מתאים לתפקיד; לגבי סגנו, יהודה מאירוביץ', הייתה התחושה כי הוועדה תקבע שסגנונו הניהולי אינו ראוי.

התחושות הללו התאמתו. בתחילת יוני פרסמה ועדת החקירה אזהרה לחיימוביץ' ומאירוביץ', ובה נאמר שהשניים יצרו אווירה מאיימת בקרב עובדי השירותים הווטרינריים, וכן כי הם האחראים לירידה ברמת השירותים ולהתנהגות בלתי נאותה של בכירי השירותים העוסקים ביבוא ויצוא מזון מן החי. היו"ר זיילר, אף הורה להעביר את החומרים נגד השניים, למשטרה.

כשהחל השלב האחרון של עבודת הוועדה, שכלל את גיבוש המסקנות והאזהרות, הגיע הפיצוץ. שגיב, התפטר בסוף יולי במחאה על אופן עבודת הוועדה. זיילר אפילו לא ניסה לשכנע אותו לחזור בו, אם כי שליח מטעמו של שר החקלאות עשה זאת. שגיב דחה את הפנייה. קשה לדמיין אירוע מביך מזה בוועדת חקירה ציבורית.

שגיב מסרב להסביר את התפטרותו. "התחייבתי שאינני מוציא לציבור את אופן התנהלות הוועדה ואני חייב לעמוד בדיבורי", אמר ל-G.

לא ראוי שהציבור ישמע מה קרה בוועדה?

"אני לא יכול להסביר את התפטרותי מטעמים אתיים מובנים, וסוכם שלא תצא הודעה לציבור".

מבדיקה שערך G עולה, ששגיב התפטר במחאה על מה שנראה לו כעיסוק מגמתי של הוועדה בעניינים האישיים ובסכסוכים בין בכירים בשירותים הווטרינריים.

למקורביו הסביר שגיב, לשעבר סמנכ"ל משרד החקלאות, שהרגיש שלא הייתה לו ברירה. "עשיתי דברים רבים בקריירה המקצועית שלי ומעולם לא קרה לי שאמרתי באמצע משימה שלקחתי על עצמי, הן בארץ והן בחו"ל, פוס, לא משחקים. אין בכלל דבר כזה אצלי. אבל כאן הייתה בחירה בין שתי אופציות שנגעו באינטגריטי שלי ולא הייתה לי ברירה אלא להתפטר. נאמר לי שעוד לא קרה שחבר בוועדת חקירה התפטר, ואמרתי 'אין דבר, אז פעם אחת זה יקרה; אני לא יכול לנהוג בניגוד למצפוני'".

עוד אמר שגיב למקורביו כי נושאי עבודתה של הוועדה הזו הם מאוד מאוד חשובים. העובדה שהדיונים גלשו לעניינים מאוד אישיים - זו בעיה. "אני מדגיש, הנושאים בתחום בריאות הציבור שהוועדה הזו עסקה בהם, הם מאוד חשובים, וחבל שלא יטופלו", הסביר שגיב.

מדוע לא יצאה הודעה רשמית ומי ביקש משגיב שלא לדבר על התפטרותו?

השר שמחון והיו"ר זיילר התבקשו להגיב. ממשרד החקלאות נמסר: "מר יעקב שגיב התפטר מחברותו בוועדה מבלי שנימק את החלטתו. שר החקלאות ופיתוח הכפר, הצטער על התפטרות זו אולם אין לו ידיעה על הסיבות שהביאו את מר שגיב לנקוט בצעד זה".

היועץ המשפטי לממשלה העדיף שלא להגיב לדברים.

מסלול מקוצר

הוועדה שיזם השר שמחון, אושרה בממשלה ביוני 2008, במסלול הייחודי של ועדת בדיקה ממשלתית. כזו הייתה גם ועדת וינוגרד וכזו הייתה ועדת פריניאן. הממשלה, בהמלצת שר המשפטים הקודם דניאל פרידמן, העניקה לוועדה סמכויות של ועדת חקירה ממלכתית.

אולם בחוק העוסק בוועדת בדיקה ממשלתית, יש חור: לא נאמר בו איך במידת הצורך מוחלף חבר בוועדה. בהתפטרות המחאה שלו, יצר שגיב עוד בעיה לא פתורה - הוא הותיר מאחוריו שני חברי ועדה. כידוע, מספר זוגי של חברים אינו עולה על הדעת בערכאה משפטית או אפילו מעין משפטית. בנושא הזה, במקרה של ועדת חקירה ממלכתית, החוק הוא חד משמעי: אסור שיהיו פחות משלושה חברים, ואם נוצר מצב שכזה, הרי שנשיא בית המשפט העליון העליון ימנה מיד חבר ועדה חדש.

במקרה הזה, שמחון לא היה חייב לפי החוק לפנות לנשיאת בית המשפט העליון כדי להחליף את שגיב, אבל מן הראוי היה שלפחות יעלה את הנושא בפני הממשלה. שמחון לא עשה זאת, והחליט שהוועדה, בהרכב של שניים, תמשיך לעבוד כרגיל.

מהיכן הסמכות לשבור כלל אלמנטרי של ועדות חקירה ציבוריות? משרד החקלאות מסר בתגובה: "על-פי חוות דעת משפטית שקיבל שר החקלאות מהיועץ המשפטי של משרד החקלאות, ולאחר התייעצות עם משרד המשפטים, שאלת הרכב הוועדה מסורה לשיקול דעתו של השר. השר החליט, על דעת היו"ר זיילר, לא למנות חבר חדש. ההחלטה מבוססת על השלב המתקדם שבו מצויה עבודת הוועדה, הקושי והעיכוב הרב שעשויים להיווצר ממינוי חבר חדש, ולאחר שהשתכנע כי הוועדה תוכל לעמוד במשימתה בהצלחה גם בהרכבה הנוכחי".

היועץ המשפטי מני מזוז, מאשר את הגישה הזאת: "סעיף 8א' לחוק הממשלה, העוסק בסמכויות ועדת בדיקה ממשלתית, אינו כולל הוראה כלשהי בנוגע להרכב הוועדה. לאור הוראות החוק, ובשים לב לכך שעבודת ועדת הבדיקה*נמצאת בשלבים מתקדמים, נמסר ליועץ המשפטי של משרד החקלאות כי עמדתו, לפיה*אין מניעה משפטית*להמשך עבודת הוועדה בהרכב של שני חברים, מקובלת על היועץ המשפטי לממשלה".**

lichtman@globes.co.il