"המשבר מצמיח את המיליארדרים של המחר"

ביום ראשון, בשעת בוקר מאוחרת, דירתם של דפנה וגדעון פישר, בקומה 16 באחד ממגדלי היוקרה ברמת-אביב ג', שוקקת חיים. הילדים אמנם בגנים ובבתי-הספר, אך בעלי הבית, המצויים במשרדם בד"כ בשעות הללו, נמצאים בבית באופן חריג, וגם המטפלת של תומר התינוק, בן חמישה חודשים, והנהג של פישר, שמנייד אותו ממקום למקום כבר שנים, מסתובבים בדירה כבני בית.

ברקע מתנגנת מוזיקה קלאסית, משרה שלווה ורוגע לקראת תחילתו של שבוע עמוס. בעל הבית יושב על ספה כהה בסלון, ולצדו מגשים עמוסים בכל טוב. מגש עם פירות טרופיים, מנגו, פסיפלורה, קיווי ועוד; פלטת גבינות ולחם מחיטה מלאה; פלטת ירקות וצלחת עוגיות מפתה. הוא מוזג לעצמו כוס לימונענע ואומר, בטון של נער מאוהב, "אשתי המדהימה הכינה".

הנייד שלו מצלצל. "היי מתוק. מה שלומך? כן. או-קיי, ניפגש יותר מאוחר. נשיקות, ביי", הוא אומר למתקשר. שיחה נוספת נכנסת. "תודה מתוק", הוא עונה, הפעם למתקשר אחר. באופן מפתיע, השיחות הללו לא היו שיחות עם בני משפחה או חברים קרובים. כך עונה פישר ללקוחותיו. "אשתי תמיד אומרת לי מה זה 'נשיקות' ו'מותק'? אבל ככה אני עם הלקוחות".

ביוגרפיה מקוצרת

"גדלתי בפתח-תקווה להורים ניצולי אושוויץ. אמי הייתה עקרת-בית שגידלה חמישה ילדים, ואבי היה רכז עבודות בכיר בחברת מקורות. לימים, אחרי שהוא הלך לעולמו וראינו מי הגיע לשבעה התחלנו לחשוב שהוא עבד בעוד עניינים 'מטעם המדינה'. הוא היה שנים באיראן, באוגנדה ובכל מיני מדינות כאלה לתקופות ארוכות מאוד ללא המשפחה, והגיע הביתה לישראל לעיתים רחוקות. היו ימים ושבועות שלא ראינו אותו, אבל כשהוא היה מגיע זה היה מאוד עמוס ואינטנסיבי. אהבנו את הבילויים איתו.

"היחסים שלי עם אמי היו קרובים והשעות הרבות איתה, ההתייעצויות, החוכמה שלה והיכולת שלה לתת לנו להרגיש כאילו הכול נורמלי, למרות שהם היו בשואה ולמרות שאבא עבד אי שם - הותירה בי חוויות ילדות של חום וחיבוק ואהבה. לא הרגשתי שום חסך".

האחים שנעלמו

"להוריי היו 7 ילדים, ששניים מהם נעלמו. רק כשהוריי נפטרו, אחיי ואני גילינו זאת. הם נפטרו בסמיכות. אמי נפטרה בגיל 62, פתאום בלי שהייתה חולה קודם. בהלווייתה אבי אמר 'אני מציע לכולם להתנהג בהלוויה הזאת כאילו אתם בהלוויה שלי, כי עוד כמה שבועות אני מצטרף אליה'. חשבנו שזו סתם אמירה של הבעת צער עמוק, אבל הוא באמת נפטר תוך מספר שבועות. הוא כתב צוואה, סידר לעצמו התקף לב והצטרף אליה.

"אחרי ששניהם נפטרו התחלנו לפשפש להם בדברים והתגלה, שב-1952 נולדו להם תאומים, בן ובת. בלידה אמרו לאמי, שהייתה אז ילדה בת 17.5 בלבד, שהיא לא ילדה את הבת, שהיא ילדה רק בן ושהיא מסטולית ולא מבינה כלום על לידות. שכנעו אותה שלא הייתה שום בת, אבל בפועל מסרו את הבת למשפחה אחרת. עד היום אנחנו לא יודעים איפה היא ומה היה איתה. הבן שנולד, סמי, חלה בגיל 8 חודשים בפוליו. באחד הלילות בבית-חולים ביקשו מאמי לצאת מהחדר כדי לטפל בו, וכשהיא חזרה אמרו לה שקברו אותו בקבר משותף, ושככה זה במדינה צעירה. היא מעולם לא ראתה ולא הייתה בקברו".

משפטים

"מגיל מאוד צעיר הייתה לי תחושה שאני אעשה משהו שיהיה בו משום כניסה לנעליים של האחר, כדי לעשות את זה יותר טוב ממנו. לא ידעתי אז לקרוא לזה עריכת דין, אבל זה מה שרציתי לעשות. קרו כמה מקרים שבהם אנשים מאוד יקרים לליבי נקלעו למצוקות שבהן שמעתי אחרים מייעצים להם וחשבתי ביני לבין עצמי שאם אני הייתי מטפל בזה, הדרך, ובעיקר התוצאה, היו הרבה יותר טובות.

"לאחר 4 שנות שירות בצה"ל כקצין, השתחררתי מהצבא וטסתי לארה"ב. אחותי גרה שם עם בעלה וילדיהם ואני נסעתי לעזור לה וגם כדי לעבוד ואחר-כך ללמוד. בשלב הזה כבר הבנתי שהמקצוע היחיד בעולם שבו נותנים לך סט של עובדות וכללים, שבעזרתם אתה צריך ללוות אנשים בעניינים שלהם ולמקסם את התוצאה עבורם - זה עריכת דין.

"עבדתי שם בעבודות מזדמנות שונות, בקבלנות, שיפוצים, טפסנות ועוד, הכול כדי לגייס את הכסף שצריך כדי לממן את השנה הראשונה בלימודי המשפטים. ידעתי שמהשנה השנייה אני כבר אקבל מלגות, וכך היה. כשנרשמתי לאוניברסיטת קיימברידג' לתואר ראשון ושני, מהשנה השנייה לא שילמתי שקל לשכר לימוד. כשסיימתי, נשאר לי יותר כסף ממה שהיה לי כשהתחלתי מרוב המלגות שקיבלתי".

אהבה למקצוע

"אם היו שואלים אותי כמה אני אוהב את המקצוע בין 1 ל-10, הייתי אומר 11. אנחנו רגילים לתשובות כאלה בעולם האומנות, ממתופף, צייר, משורר, אבל קשה לאנשים לקבל שמישהו מרגיש כך במקצוע חופשי שגרתי, במיוחד בעריכת-דין. בעיניי עריכת-הדין היא המתנה שבזכותה אני יושב עם אנשים, פותר להם בעיות, הופך להיות איש אמונם, ומגיע באמצעות זה לדברים אחרים לגמרי, כמו פילנטרופיה ועסקים. זו ברכה".

המשבר הכלכלי

"להבדיל מארה"ב, ששם יש עדיין הרבה מאוד סימני שאלה, בארץ מתחילים לראות את סימני הקריאה ויודעים כבר שהקטסטרופה כאן הרבה פחות חמורה ממה שחשבו שיהיה בהתחלה.

"לדעתי, בעקבות המשבר אנו נראה שינויים משמעותיים במפת העסקים העולמית והישראלית. היום אני שותף לבחינת ולרכישת עסקים, גם ברמה האישית וגם עבור לקוחות שלנו, שלעולם לא היו מגיעים אלי ואל לקוחותיי לולא המשבר. אם פעם היו מדברים על גורם מסוים שצריך לרכוש אותו במאות מיליונים היום קונים אותו בעשרות מיליונים, אז גם לקוחות שלי, שלא יכלו להרשות לעצמם לרכוש אותו בעבר, מרשים לעצמם לרכוש אותו היום.

"זה הכניס גם משרדי עורכי-דין חדשים לעסקים הגדולים. אם פעם היו פונים רק אל שלושת משרדי עורכי-הדין המובילים כדי לעשות עסקאות ענק, היום יש עוד 20-30 משרדי עורכי דין, גם בינוניים ומשרדי בוטיק, שעושים אותו דבר. פעם מי שהיה עוסק בעסקאות של מאות מיליונים היו רק משפחת עופר, שרי אריסון, נוחי דנקנר ויצחק תשובה. אותם ייצגו תמיד רם כספי, פיני רובין, יגאל ארנון, וזהו בערך. תמיד אותו מילייה נפגש בחדרי הישיבות של העסקאות הגדולות, גם בעריכת-הדין וגם בעולם העסקי. היום המעגלים האלה התרחבו. לקוחות שלנו רוכשים עסקים במעגלים הבכירים ביותר וממזגים ומתמזגים שם, וזה נתן פוש גם למשרדי עורכי-דין שקשורים איתם.

"המשבר איפשר ללקוחות של משרדים שאינם מייצגים את הנוחי דנקנרים להיכנס למשחק. בשורה התחתונה השחקנים משתנים, וזו רק ההתחלה. בשלוש-חמש שנים הקרובות נראה את זה מתעצם עוד יותר. אלה שלקחנו כמובן מאליו שיש להם נזילות לרכישה לא יהיו הראשונים לרכוש, והפוך, אלה שלא חשבנו שיכולים להרשות לעצמם לרכוש יקפצו למים העמוקים. העולם הזה ישתנה. המיליארדרים של המחר נולדים עכשיו. אנחנו צפויים לראות בקרוב את השרי אריסון, היצחק תשובה, הלב לבייב והנוחי דנקנר הבאים. אבל לאו דווקא במקום הקיימים, אלא בנוסף לקיימים".

סדר יום

"יש ביטוי באנגלית שאומר שאם אתה רוצה שמשהו ייעשה תבקש מהאדם העסוק ביותר שאתה מכיר לעשות אותו. אני מאוד מעריך את זה. אני עסוק מאוד, מקבל על עצמי עוד ועוד, ונהנה מזה.

"אני ישן מעט מאוד. 4-5 שעות בלילה. אבי לימד אותי שאת הדברים הכי חשובים צריך לעשות בבוקר. מכיוון שיש כל-כך הרבה דברים חשובים בעיניי - בהם בילוי עם הילדים, זמן עם האישה, אימון כושר אישי, להתעדכן מה שקורה בעולם דרך העיתונות הכלכלית - אז אני קם מוקדם בבוקר, בסביבות 6:00, ועושה אותם. מהבחינה הזו אני איש של בוקר. מצד שני, יש הרבה דברים שאתה חייב להיות איש של לילה בשבילם, כמו כל הקוקטיילים והפעילויות החברתיות שמתחילים רק ב-20:00-21:00 בערב ומסתיימים ב-24:00 בלילה. אחר-כך אני עושה עוד הרבה דברים לפני שאני הולך לישון, שולח עשרות מיילים, עובד מול ארה"ב, קורא 'גלובס' ועוד ועוד".

זמן

"אין אצלי דקה אחת מבוזבזת ביום. קשה לי מאוד לראות אנשים מבזבזים זמן, עד כדי כך שהילדים שלי, כדי לשמח אותי, מספרים לי שהם רואים עכשיו DVD חכם או רואים תוכנית בטלוויזיה שאפשר ללמוד ממנה, להבדיל מתוכנית טלוויזיה שהיא רק פאן. הם גם יודעים שכשהם מבקשים שאקח אותם לסרט, הם צריכים להסביר לי, מיוזמתם, למה נכון להשקיע את השעתיים האלה דווקא בסרט הזה ולא בעניין אחר".

ספורט

"אני עושה הרבה ספורט. בבוקר אני עושה אימון כושר עם מאמן אישי ובערב אני הולך עם דפנה לקנטרי-קלאב ליד הבית ואנחנו שוחים יחד במשך שעה ואחר-כך מתאמנים במכון כושר. בדרך-כלל ב-10:30 בלילה, בזמן שאני על ההליכון ודפנה על ההליכון שלצידי, אנחנו צופים יחד בתוכנית של גיא זוהר בערוץ 10. כך יש לנו גם זמן זוגי ביחד, אנחנו גם עושים ספורט וגם מתעדכנים בחדשות".

טלוויזיה

"אני כמעט לא רואה טלוויזיה. אני רואה חדשות בערוצים הישראליים, בעיקר את התכנית של גיא זהר, ומאוד אוהב לראות חדשות זרות. אני אוהב לראות איך אנחנו נראים בעולם דרך ה-BBC, CNN ושאר ערוצי החדשות הזרים.

"חוץ מזה, אני אוהב לראות עם דפנה סדרות טלוויזיה משפטיות, חוק וסדר, בוסטון ליגל וכל מיני כאלה. אבל באופן כללי, אם הטלוויזיה בבית תהיה שבורה חודשיים לא בטוח שאשים לב לזה".

קריאה

"אני אוהב להעשיר את עצמי בהמון מידע שהוא לא משפטי, אבל הוא עוזר לי בחיי המשפט. עכשיו אני קורא את הספר של דניאל כהנמן, "רציונליות, הוגנות, אושר", ומאוד נהנה ממנו. מעבר לכך, יש לי בכל זמן נתון רשימה קטנה של חמשת ה-MUST. אלה כל הספרים שאני חייב לקרוא, כי חברים המליצו או קראתי בעיתון שיש ספר מצוין".

מוזיקה

"אני מחובר למוזיקה כל היום, בבית ובמשרד. אני מאוד אוהב מוזיקה קלאסית, כשהאהבה הגדולה שלי זה בארוק. בשנים האחרונות התחלתי לשמוע גם ג'ז. במשרד יש לי אוסף של מאות דיסקים מיוחדים, שאין אותם בשום ספרייה בעולם, ותמיד מתנגנת מוזיקה ברקע. אני אוהב לעבוד כשהצלילים סביבי. הנעימות מוסיפות לי חדוות יצירה".

אלמלא הייתי עו"ד

"הייתי איש עסקים, שעושה עסקים בינלאומיים. היום אני שותף בכמה יוזמות עסקיות בארץ ובעולם, אבל אם לא הייתי עו"ד, זו הייתה הקריירה שהייתי בוחר".

עתידות

"החלום שלי הוא שבעוד 15-20 שנה, בסביבות גיל 60, בזכות הדור שאני מגדל עכשיו במשרד, יהיה לי יותר זמן לפעילויות ציבוריות, לעסקים ולפילנתרופיה. את הכול אני עושה היום, אבל הייתי רוצה להקדיש לכך יותר זמן".

לא יודעים עליי

"אני דרגה 3 באומנויות לחימה, בקנפו ג'יטסו. שנים התאמנתי בקאנטרי מתחת לבית אצל גדי סקורניק, עם יאיר לפיד ועוד חבר'ה טובים, והיום אני מתאמן עם מאמן אישי". *

רזומה

* אישי: עו"ד גדעון פישר (44), נולד בפ"ת ומתגורר בת"א. נשוי לדפנה (עו"ד במשרדו) ואב ל-4 ילדים: ליה, אריאל, אילאי ותומר. אחיהם של עו"ד רונאל פישר ודוד פישר, לשעבר מנכ"ל הקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה

* מקצועי: ראש משרד עוה"ד גדעון פישר, המונה 21 עורכי-דין ושותפים, ומתמחה בתחומי המשפט המסחרי, עסקאות בינלאומיות, יישוב מחלוקות וסכסוכים, ליטיגציה, מכרזים ועוד. לאחרונה הצטרף למשרדו נשיא ביהמ"ש המחוזי בדימוס, ד"ר אליהו וינוגרד

* תפקידים נוספים: יו"ר ועדת יחסים בינל' בלשכת עוה"ד; יו"ר ועדת הבוררויות באיגוד לשכות המסחר הבינל' ICC; בורר בבית המשפט הבינל' לבוררויות ICC בפריז ועוד