"ביבי מוכשר אך חלש; שלדון אדלסון שלא מקיז כאן את דמו החליט לעשות לנו שטיפת-מוח עיתונאית"

בן כספית כועס. הוא כועס על מערכת החינוך, על האלימות, על מסך הטלוויזיה המדרדר, על מצבה של העיתונות הכתובה, על הקולגות האדישים, על הפוליטיקאים שלא עושים את העבודה שלהם, וזאת רק ההתחלה. לדבריו, הציבור איבד עניין בדברים החשובים באמת, ופחות ופחות אנשים מתעניינים בתהליכי קבלת החלטות ובנעשה בחדרי חדרים, בלשכות של המנהיגים.

"חזות הכל היא לעשות מכה מהירה, לירוק לכל באר שמישהו אי פעם שתה ממנה ולדרוך על כל ערך", הוא אומר בראיון חגיגי ל"גלובס". "אין כאן שום תרבות ביקורת, אחריות אישית או ניסיון לחקור את הדברים ולשאול שאלות. וזה מחלחל. הנוער של היום אפילו לא עובר על העיתונים המודפסים, הכל אצלם עובר ב-SMS. מה שמעניין זה לעשות קומבינות ולהגיע לטלוויזיה. תראי לאן הגענו: תלמיד תיכון שואל את שר הביטחון, איך המדינה יכולה להגן עליו כשהוא יהיה חייל; במקום להבין שהדיל הוא הפוך. כל אחד מרוכז רק בעצמו".

כספית, המולטי-טאלנט של התקשורת הישראלית, מודאג מהאופציה ש"האנושות הולכת ומיטמטמת", כדבריו. "אנחנו הופכים, כביכול, יותר ויותר מתוחכמים, הודות להתפתחות הטכנולוגית", הוא מסביר. "אבל בפועל, כשרואים לאן זה הולך - ירידת הקשב לעיתונות רצינית או לכל דבר שהוא קצת יותר עמוק - מתקבלת תמונה הפוכה. אני לא מצליח להבין את הנרקיסיזם הזה שהתפתח כאן לאחרונה, שכל אחד חייב לעדכן את כל העולם מה הוא עושה, בכל רגע נתון דרך הפייסבוק, הטוויטר והיו-טיוב".

תוכנית בלי פוליטיקאים

באחרונה, תוכנית האקטואליה "עושים סדר", בהגשתם של כספית וגל גבאי, שמופקת עבור הטלוויזיה החינוכית ומשודרת מדי יום בערוץ 2, ציינה 300 תוכניות. על רקע תרבות האינסטנט והריאליטי שכספית מתאר, הוא מרגיש שניצחונה של התוכנית הקטנה הוא הישג חשוב. "ניגשתי לפרויקט מאוד ספקן", הוא משחזר. "העלינו רעיון לעשות תוכנית אקטואליה, אבל בלי לרוץ אחרי הקקופוניה הרגילה והמרואיינים הרגילים אלא תוכנית עם יותר עומק ודעתנות. האמצעים של התוכנית זה הדבר הכי מגוחך שתראי בימי חייך: עורך, שתי תחקירניות, גל ואני. אין לנו אפילו תקציב מוניות מחוץ לתל אביב. אנחנו מתמודדים מול המכונה, שאני מאוד מעריך, של רפי רשף; שמגיעים עם ניידות שידור, ראיונות ממקום האירוע ומגיש מוכר. למרות הכל, הצלחנו. הצלחנו להביא סוג של קשב, למרואיין ולצופה".

יש הטוענים כי תוכניות אקטואליה טובות בעיקר לשמירה על יחסים טובים בין גופי השידור לפוליטיקאים. נבחרי הציבור מוזמנים לתת את דעתם בשידור ובתמורה הם שומרים על קיומה של הפלטפורמה המשדרת.

"זו תיאוריה מאוד הגיונית, אבל אם בודקים את הליין אפ של 'עושים סדר', רואים שהיא לא תקפה לגבינו. כשהתחלנו את התוכנית, הדבר הראשון שאמרתי זה 'בלי פוליטיקאים'. אפשר לספור על אצבעות של שתי ידיים, לכל היותר, את מספר הפעמים שחרגנו מהכלל הזה. יחסית לתוכנית אקטואליה, אין אצלנו פוליטיקאים. מה שכן, אני מודיע קבל עם ועדה, שאני משתמש בכל כושר השכנוע שלי כדי לעזור לחינוכית לשרוד".

"אני, בהגדרה, חבר של הפוליטיקאים. אבל כל הפוליטיקאים האלה שאני נהיה חבר שלהם - ואני נהיה חבר שלהם למען קוראי - כולם יודעים שברגע שאני אתפוס אותם על משהו, הם יחטפו בלי רחמים. חשוב לזכור שאני מכיר אמנם המון פוליטיקאים, אבל ההשפעה שלי היא לטוב ולרע. יש לא מעט פוליטיקאים שלא מדברים איתי, כמו אהוד ברק וישראל כץ".

החברים שלי רוצים מקפצות רייטינג

לדברי כספית, למרות ש"עושים סדר" מצליחה לשמור על קהל צופים נאמן ורייטינג יחסית יציב, לא כולם שמחים על קיומה - במיוחד קברניטי הערוץ השני. "הזכיינים של ערוץ 2, שחלקם הגדול חברים מאוד טובים שלי, לא מבינים בשביל מה הם צריכים גוף אנכרוניסטי שתקוע להם בלוח השידורים בין חמש לשש, כשהם רוצים לייצר מקפצות. אנחנו תקועים להם כמו עצם בגרון. הם היו שמחים להעיף אותנו במגף ממוסמר. לשמחתי, יפה ויגודסקי מתעקשת. ומי שמכיר את יפה, יודע שכשהיא מתעקשת, לא כדאי להיות בצד השני. היחסים שלנו עם אבי וייס וחיליק שריר מחברת החדשות של ערוץ 2, מאוד מתוחים. אני מגן על חלקת הנשמה הזו בגופי, ואני שמח שיש כאן ניצחון קטן של שפיות".

* גם מחוץ לחברת החדשות יש לא מעט אנשים שרואים בטלוויזיה החינוכית גוף אנכרוניסטי שאיבד מהרלוונטיות שלו.

"מי שטוען שצריך לסגור את החינוכית, מכל סיבה שהיא, מוותר לטובת התוכן השיווקי, הריאליטי, הצעקנות והרדידות. לא כולם חייבים כל הזמן לראות את התכנים המסחריים. לא כל מהדורות החדשות צריכות להתעסק בראיונות צהובים עם אשתו של הנרצח או המאהבת של העבריין".

"בכל בוקר קמים המנוולים מהאוצר וזוממים איך לסגור את התחנה הזו. זה מעליב אותי שאנשים שאין להם מושג ירוק בחינוך, מגיעים לועדת החינוך ומדברים על סגירת החינוכית. באותה מידה, מעליב אותי שבכל פעם שמישהו מצליח לקחת את הרפורמה בערוץ הראשון שני צעדים קדימה, החבר'ה האלה מושכים אותה שלושה צעדים אחורה. תראי כמה אנשים הרפורמה הזו קברה. אפילו את גביש. חייבים להציל את השידור הציבורי, כי המצב כרגע בלתי נתפס ובלתי קביל. שימי לב איזה קול צעקה קם כשדובר על סגירת ערוץ 10. צרחות, הפגנות, כתבות בעיתונים ובמהדורות החדשות. אבל כשמדברים על סגירת ערוץ 1 או החינוכית, כולם צוחקים".

"כמי שמכיר את כל תחנות השידור מקרוב, אני יכול להגיד שהערוץ הראשון הוא עם ישראל. יש שם אנשים רגילים, שבאים עם שקית ניילון וסנדוויץ' מהבית, בלי בדל מיתוג או פוזה. אז נכון שיותר נחמד לשבת בטאטי, מתחת לבית הורד, עם כל האנשים היפים והמעודכנים. אבל הערוץ הראשון הוא ישראל האמיתית, לכן, חייבים לתת לו גלגלי עזר. אם הייתה פה הנהגה אמיתית, היא הייתה מנסחת חוק תקשורת חדש, אחד, שכולל את הערוץ הראשון, החינוכית, הערוצים המסחריים והטלוויזיה הרב-ערוצית, במקום כל הרשויות והועדות שמבזבזות זמן וכסף".

* באחרונה אנחנו עדים לגל שחיתויות בלתי נתפס בחלונות הגבוהים. מדינת ישראל עומדת בפני פשיטת-רגל מוסרית?

"יש כאן שחיתות שצריך להילחם בה ולבער אותה, אבל אין כאן יותר שחיתות ממדינות מקבילות. בהשוואה לאיטליה, צרפת, גרמניה, ארה"ב ובטח אנגליה, ישראל הרבה פחות מושחתת. לדעתי, בדרג המדיני, רוב האורוות כבר נוקו. אולי נשארו עוד כמה כינים, אבל לא יותר".

* אתה מאמין שבמהלך השנה החדשה, שבאה עלינו לטובה, יתבצע תהליך מדיני פורץ דרך?

"מאחר שהמפה הפוליטית בארץ מאוד לא מוגדרת וברורה, הכל שאלה של מנהיגות. אני לא רואה עכשיו מנהיגות. אני חושב שבנימין נתניהו הוא איש מוכשר אבל חלש. אין לו חוט שידרה, אין לו עוצמה פנימית והוא פאניקר. הוא לא בנוי לעשות פריצת דרך - לא ברמה האישית, לא ברמה המנטאלית ולא ברמה אידיאולוגית. למען האמת, גם המצב לא בנוי כרגע לפריצת דרך. אם אולמרט וליבני לא הצליחו להגיע להסדר, אז בטח שביבי ובוגי לא יצליחו. אולי תהיה איזושהי התקדמות עם המו"מ מול סוריה, אבל קשה לי להאמין שמעבר לזה".

'ישראל היום' הוא הגרסה הישראלית של 'פראבדה'

הבית העיתונאי של כספית זה שנים רבות הוא עיתון "מעריב", שמנווט בשנים האחרונות במים סוערים של הפסדים כספיים וטלטלות במערכת. הנאמנות שלו לעיתון היא כמעט עיוורת, כמו גם הרגש העז שהוא חש כלפי המתחרים.

* מה יהיה עם "מעריב"? רק באחרונה פורסם כי ההפסד התפעולי של העיתון גדל בקרוב ל-60% ברבעון האחרון.

"'מעריב' זה הבית שלי. אני אעשה הכל - כל מה שאני יודע וכל מה שאני יכול - כדי שהעיתון הזה ינצח במלחמת הקיום שלו".

* כרגע, המאבק של "מעריב" נראה כמעט אבוד.

"ההבדל בין ההפסדים שלנו להפסדים של האחרים הוא שאת ההפסדים שלנו רואים בבורסה. גם 'הארץ' מפסיד, ו'ידיעות' לא מרוויח כמו פעם. המשבר הקיומי של 'מעריב' יושב על ארבעה גורמים: המשבר הגלובלי, משבר הפרינט, העובדה ש'מעריב' מלכתחילה נכנס למצב הזה בלי חגורות שומן, והתערבות של גורם זר בשוק הפרינט בארץ. אם תוציאי את אחד הגורמים שהזכרתי קודם, לא משנה איזה מהם, אנחנו מאוזנים".

אותו "גורם זר" עליו מדבר כספית, הוא שלדון אדלסון, המו"ל של החינמון "ישראל היום", שתוך מספר חודשים, מאז כניסתו לשוק, הצליח לנשל את "מעריב" ממעמדו כעיתון השני הנקרא במדינה.

לכספית, כצפוי, יש דעה מוצקת על החינמון החדש. "'ישראל היום' זה לא עיתון", הוא מוחה. "כל עוד לא תופיע שם מילת ביקורת על השלטון, זה לא עיתון. יש כאן בן אדם, עשיר כקורח, שלא חי כאן, שלא מקיז כאן את דמו, ומחליט שהוא משקיע מאות מיליוני דולרים כדי לעשות לנו שטיפת מוח עיתונאית. מאז יציאתו לאור, בכל ההסתבכויות של נתניהו, לא נכתבה שם מילה רעה על ביבי. 'ישראל היום' הוא הגרסה הישראלית של 'פראבדה' (שופרה הרשמי של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות לשעבר, בתקופת המלחמה הקרה - ד.י). כשביבי הסתבך בפרשת הנסיעה ללונדון, הנושא לא הוזכר ב'ישראל היום', למעט מאמר דעה בעדו. ביום הפריימריז, כשהוא צריך לנצח את פייגלין, הכותרת הראשית היא 'ליכודניקים, לכו להצביע'. יש פה מכשיר תעמולה עם מצע פוליטי ברור, במסווה של עיתון אובייקטיבי, ואף אחד לא עושה משהו נגד זה. מדובר בסכנת נפשות.

"אין לי בעיה נגד עיתון ימני. אבא שלי חבר מרכז ליכוד, אני הצבעתי ימין לא מעט. אבל אני מאמין שאם מישהו מהימין עושה פשלה, צריך לדבר על זה. האג'נדה של אדלסון היא לא נתניהו, אלא ימין. אם נתניהו ילך למהלך מדיני אמיץ, העיתון יתנפל גם עליו. אני לא מבין למה לערוץ טלוויזיה או לחברת בזק, למשל, לא יכולים להיות בעלי מניות מחוץ לארץ ולעיתון כן. איפה ההיגיון? הגענו למצב שכספי ההימורים של לאס וגאס ומקאו מממנים את העיתון שעומד להיות הנפוץ ביותר בישראל, שיש לו אג'נדה פוליטית ברורה, וכספי הבינגו ממיאמי (הכוונה לכספיו של ארווינג מוסקוביץ' - ד.י) מממנים את כל הקיצוניות בשטחים. ואנחנו ממשיכים לעשות מילואים ולשתוק".

כספית גם מוצא בעובדה שהחינמון נמדד בסקרי TGI - מחדל. "אדלסון יכול לקום מחר בבוקר, אם תעלה מניית ההימורים שלו בלאס וגאס, לתת הוראה להגדיל את ההפצה מ-250 ל-400 אלף עותקים, וביום אחד לעבור גם את 'ידיעות'. הרי ברור שמי שמוכן לוותר על יותר ממאה שקלים בחודש כדי לקרוא את העיתון שהוא אוהב, הוא הרבה יותר קשוב, בהשוואה למישהו שקיבל את העיתון בחינם".

"אומרים ש'ישראל היום' זו המצבה של 'מעריב'. אנשים לא מבינים ש'מעריב' זה צרות של עניים. 'ישראל היום' זו המצבה של 'ידיעות', של 'הארץ' ושל כל העיתונות הישראלית".

* מאחר ש"ישראל היום" מודפס בבית הדפוס של רשת שוקן, הלא אם העיתון ייסגר, גם "הארץ" יכול למצוא את עצמו בבעיה.

"'הארץ' נמצא בפרדוקס מאוד בעייתי, ובאמת אפשר לראות לעיתים את הצביעות. לא פעם עסקיו של אדלסון מתוארים בהרחבה יתרה בעיתון".