ניצחון לעו"ד צדקיהו הרמולין בסכסוך עם עו"ד שרגא בירן העו"ד העשיר בישראל ישלם לשותפו חמישית משווי משרדו

בית המשפט קבע כי "זיהוי הנכסים השייכים לשותפות קשה במיוחד, לאור עירוב הפעילות העסקית של השותפות בפעילות הפרטית של שרגא בירן ובני משפחתו". לכן מונו עו"ד אלקס הרטמן ממשרד ש. הורוביץ ושות', ורו"ח יוני קפלן, שהיה סגן נציב מס הכנסה, כמומחים-בודקים מכריעים, שיקבעו אילו נכסים שייכים לשותפות וכן מהו שווייה. על קביעתם הסופית ניתן יהיה לערער רק אם ביהמ"ש ישוכנע שהכרעתם "לוקה בפגם מהותי היוצר עיוות דין קיצוני".

מקורבי הרמולין מעריכים את חלקו בכמה מאות מיליוני שקלים, שכן לטענתם בשנת 1981, אז הוא נכנס לשותפות, לא היו לבירן כל הנכסים שיש לו כעת (ר' מסגרת). "אם אכן התנהלו הנכסים של השותפות ושל בירן בערבוב", הם טוענים, "לא מן הנמנע שכל הרכוש הפרטי שנצבר - מקורו ותחילתו בכספי וקשרי השותפות עם לקוחות המשרד".

מקורבי בירן אמרו בתגובה ש"הנייר סובל הכל", אך סירבו לפרט (מטעמים מובנים) מהו להערכתם שווי המשרד. בירן טען בהליך שקשה להצמיד "תג מחיר" לפרויקטים רבים המצויים בהליכי הבשלה שונים. סביר להניח שההתדיינות בין הצדדים תימשך עוד זמן רב.

שותף או שותף ברווחים

משרד בירן עוסק בעיקר בתחום הנדל"ן. המשרד מבצע עסקאות ענק ולעיתים קרובות חלק משכר הטרחה שהוא גובה מבוסס על קבלת זכויות בעין (שטחי מסחר, דירות, זכויות עתידיות בפרויקטים וכו').

הסכסוך בין בירן להרמולין פרץ בתחילת 2005. באמצעות עוה"ד ד"ר יוסי שגב, סיני אליאס ואורי אדלשטיין תבע הרמולין לפרק את השותפות ולקבל את חלקו בה - 19% מכל רכושו של בירן. לדבריו, הרקע לפירוק הוא איבוד האמון בשרגא בירן ובבנו, עו"ד בעז בירן. הרמולין טען שבירן התנתק מהמשרד לטובת עסקיו האישיים.

בירן טען מנגד, באמצעות עוה"ד רם כספי, ניר כהן, רונן לפן ורונית מאיר, כי הרמולין כלל לא היה "שותף" במשרד לפי פקודת השותפויות, אלא קיבל את שכרו בדרך של "השתתפות ברווחים". לדבריו, במשך שנים נהנה הרמולין מהמוניטין של בירן וזכה בזכות רבת-ערך להשתתף ברווחים של אחד המשרדים המובילים במדינה, מבלי שהביא בעצמו לקוחות או תיקים משמעותיים למשרד, ומבלי שתרם למוניטין.

התנהלות בערבובייה

השופט מגן אלטוביה דחה את ניסיונו של בירן להתכחש לשותפות עם הרמולין, וציין ששוכנע כי "כוונת הצדדים בעת כריתת הסכם השותפות היתה ליצירת קשרי שותפות כמשמעותם בפקודה". זאת, למרות שמושכות ניהול השותפות הופקדו בידי בירן, והוא זה שהועמד באור הזרקורים וייצג את השותפות כלפי חוץ. אלטוביה ציין שגם כלפי חוץ וגם כלפי רשויות המשרד המשרד הוצג כשותפות. כן נקבע שבנו של בירן, בעז, ועו"ד דייויד אמיד, אינם שותפים מלאים בשותפות. כאמור, אלטוביה ציין ש"נכסי המשרד ונכסיו של בירן התנהלו במידת מה בערבובייה".

אלטוביה הוסיף שהרמולין צודק בטענתו שהדרך החוקית האפשרית היחידה שהיתה בפניו לביצוע חלוקת נכסי השותפות בין השותפים היא פירוקה (צעד שהרמולין לא חפץ בו כשלעצמו). אלא שקיים "סעד חלופי ראוי וצודק", שכן "כניסתו של המשרד להליך פירוק יביא בסופו של יום לירידת ערכה של השותפות ובתוך כך יזיק גם להרמולין".

השופט קבע שפקודת השותפויות מאפשרת לבית המשפט שלא להיענות לבקשת פירוק, ובכך הסמיך את בית המשפט להתוות את הדרך להפרדתו ול"ניתוקו" של שותף משותפות פעילה שלא באמצעות פירוקה. לכן, הרמולין יקבל כסף תמורת הסתלקותו מהשותפות: "יש להגדיר ולהעריך את מסת נכסי השותפות ולאחר מכן לקבוע את שווי זכויותיו של התובע בשותפות - בכך אפשר יהיה להעניק לתובע את תמורת זכויותיו חרף אי-ההסכמה בין השותפים וזאת מבלי לפרק את השותפות".

בדיקת מומחים

באופן חריג, מינה השופט אלטוביה את קפלן והרטמן למומחים, להם "תהא סמכות של מעין כונסי נכסים לצורך הוצאתו לפועל של פסק הדין".

השופט אלטוביה קבע כי המומחים יוכלו לדרוש כל חשבון ומסמך מהצדדים ויוכלו להיעזר בעצמם במומחים נוספים.

עוד נקבע בפסק הדין כי המשרד ימשיך להיות מנוהל בינתיים בידי עו"ד בירן ובנו, אך הם ידווחו למומחים על כל עסקה מטריאלית שנערכה מיום מתן הודעת הפירוק ועד היום.

בירן חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 268 אלף שקל. (ת.א. 1083/06). *