זבל חברתי

פעיל הרשת נמרוד ברנע פנה לאקדמיה ללשון העברית, וביקש שתדון במינוח עברי לפלטפורמת המיקרובלוגינג טוויטר. הוא לא עשה זאת רגע אחד מוקדם מדי: אם חדשות ערוץ 2 כבר משתמשים בטוויטר, הוא עבר את נקודת האל-חזור בדרך מסתם טרנד, למיינסטרים ולפאתטיות (אבי דיכטר בטוויטר? באמת?).

ברנע כתב: "עד כה הצטברו מספר מונחים עבריים בתחום, אשר מתורגמים מאנגלית: Twit (הפעולה אשר מבצעת הזנת תוכן לשירות) - ציוץ (בהטייה: לצייץ, צייץ, יצייץ, אצייץ וכו'). בראשי עלתה המחשבה לתרגם את עצם שם השירות לעברית, מכיוון שהוא הפך מחברה עסקית גרידא לתופעה חובקת כל. מעתה במקום לומר Twitter בלעז, אמור 'צייצן' בעברית".

האקדמיה ללשון, תמיד עם היד על הדופק אחרי שהגופה כבר התקררה, נתנה תשובה סופית באמצע אוגוסט, חודשיים וחצי אחרי הפנייה. יו"ר הוועדה למונחי טכנולוגיית המידע, אמנון שפירא, מסר לברנע כי "הוחלט שאין לדון בתרגום, מפני שמדובר במותג מסחרי (בעיקרון, אנחנו לא מתרגמים שמות מסחריים פרטיים, כגון Facebook, Google או Windows)". נימוק דומה נתן שפירא בראיון לכותב שורות אלה, כשהסביר למה פודקאסט (תוכנית רדיו אינטרנטית) לא יתורגם לעברית - "פוד" מגיע מ"אייפוד", הנגן של אפל. אגב, בעבר קבעה האקדמיה שהסגוויי ייקרא בעברית "רכינוע", למרות שמדובר במותג מסחרי.

חודש לפני כן, הודיעה הוצאת הרפר-קולינס הבריטית כי תכניס למהדורה הקרובה של מילונה החשוב, Collins English Dictionary, שלוש מילים מתחום הטוויטר: טוויטר, שם עצם שמתאר את האתר ופועל שמשמעותו לכתוב הודעות קצרות בטוויטר; Twitterati, משתמשי טוויטר; ו-Twitterverse, האתר ומשתמשיו. איליין היגלטון, עורכת בכירה בהוצאה, הסבירה ל"דיילי מייל": "כמעט לא עובר יום בלי כתבה שקשורה לטוויטר. על כן אין זה מפתיע כלל וכלל שהשנה יש לנו במילון לא ערך אחד, אלא שלושה ערכים הקשורים לטוויטר".

ובינתיים האקדמיה ללשון העברית ממשיכה לחפש תרגום ל"רלוונטיו*ת בעידן האינטרנט".

עלי באבא ו-140 הזבלנים

ב-1978 נשלח על גבי ארפאנט, הרשת הצבאית-אקדמית שהקדימה את האינטרנט, אי-מייל פרסומי לדגם חדש של מחשבי DEC. קהילת האינטרנט המזערית נדרשה להפרעה החדשה, שזכתה לשם "ספאם" ולהגדרה המקובלת: "אי-מייל פרסומי בלתי קרוא, שנשלח לכמות גדולה של נמענים".

עם התפתחות הרשת והיווצרות מדיומים ודרכי תקשורת חדשים, גם הגדרת הספאם דרשה עדכון והתאמה. אי-מייל פרסומי מחבר (בין אם זה חבר אמיתי ובין אם זה חבר-רשת-חברתית) - הוא ספאם? ופרסומות חוזרות ונשנות בשורת הסטטוס בפייסבוק? ותגובה פרסומית לטוויט (רשומה) של משתמש טוויטר? ומה עם טוויט פרסומי, שכותבו ממען למשתמשי טוויטר אחרים, כלומר מאזכר את שמות המשתמש שלהם, כך שהם יראו את הטוויט שלו ברשימת הטוויטים שמתייחסים אליהם?

ומה לגבי כתיבת טוויט פרסומי ושתילת תגית פופולרית שאינה קשורה אליו, רק כדי להופיע בזרם הטוויטים של אותה תגית? בימי מהפכת-הטוויטר-שלא-התממשה באיראן, אתר "גלובס" העלה לעמוד הבית שלו חלון שמציג את כל הטוויטים שנשאו את התגית #iranelection ("בחירות באיראן"). אני ביקשתי לבחון את ההצפה הלא-מסוננת של תכנים במקרה כזה, ופרסמתי טוויטים לא קשורים עם התגית הזאת. האם אפשר להגדיר אותי כספאמר?

שני מוקדי ספאם הציפו את הטוויטרספירה העברית בחודש האחרון: סמסונג גלקסי ו-Mafia Family. הראשון, קמפיין חברתי של מקאן דיגיטל ו-Theffusion לטלפון סלולרי חדש של סמסונג, בו המשתתפים התבקשו לצייץ בטוויטר מדי חצי שעה במשך 48 שעות, תוך אזכור המותג בתגית #samsungalaxy, ומי שעמד במשימה קיבל את המכשיר.

כמה מהמשתתפים זכו לביקורת מצד טוויטרים אחרים, שטענו להתמסחרות ולספאם. הספאם השני, Mobster World, מטריד יותר. בחודש החולף הוצפו משתמשי טוויטר, ואני ביניהם, ב-DM (ר"ת של Direct Message, הודעה פרטית שרק הנמען רואה) מחברים לטוויטר, שאומר: "Hey, I just added you to my Mafia family. You should accept my invitation! :)", בצירוף לינק.

מדובר במשחק מבוסס טוויטר, שהמשחקים בו צריכים להקים משפחת מאפיה, לגייס חברים ולבצע משימות. חלק מהמשתתפים לא הבינו שבהצטרפותם למשחק, הם מתירים לאפליקציה שלו לשלוח בשמם הודעות לחברי הטוויטר שלהם.

אז מה זה ספאם? ארז וולף, שהשתתף במבצע סמסונג, סיכם אותו בבלוגו בפוסט "ספאמר אחותך והמון קישורים", שם כתב בין השאר: "כאשר אני כותב בחשבון הטוויטר שלי ולא מתייג אף אחד (כלומר לא מאזכר משתמשי-טוויטר אחרים, ע"ק), אני למעשה כותב לעצמי. מי שרוצה שיעקוב ויקרא אותי ומי שלא, שלא יתלונן שהתכנים שלי מפריעים לו". מנגד, ניב קלדרון יצא נגד המבצע והסביר: "אלה אנשים מוכרים שאני עוקב אחריהם. (...) הבחירה שלי נותרת אם להסיר את עצמי מרשימת האנשים שאני עוקב אחריהם או לא. (...) הבחירה אגב אם להוריד אותם או לא היא לא נעימה לי".

כלומר, הבחירה החופשית להיגרע מהספאם הזה אינה באמת חופשית. קלדרון מרחיב את ההגדרה של ספאם ומחשיב בו גם טוויטרים ששולחים הודעת תודה אוטומטית למי שמתחיל לעקוב אחריהם: "הם סותמים את תיבת המסרים בטוויטר ולאלה מאיתנו שבחרו לקבל נוטיפיקציות מטוויטר הן סותמות ומעצבנות אותם גם בתיבת המייל הפרטית. (...) כל אחד שרוצה יכול להתחבר לאפליקציה שתשלח עבורו הודעת תודה. זה ספאם במנות קטנות, אבל כשאתם עוקבים אחרי רבים, תגידו שלום לתיבת המסרים שלכם, היא תופקע מידיכם. אז עשו טובה לעוקבים אחריכם, אל תודו להם בטייס אוטומטי שהם עוקבים אחריכם, תהיו איתם בקשר אמיתי".

שתיקת המתרגמים

זמן לא רב אחרי הרשעת מפעילי אתר הטורנטים הגדול בעולם The Pirate Bay ואי-הוודאות לגבי המשך פעילותו, הנחית א.ל.י.ס מכה נוספת על מורידי הסדרות והסרטים בישראל - סגירת אתר qsubs. א.ל.י.ס, ארגון ישראלי להגנה על זכויות יוצרים קולנועיות וטלוויזיוניות, פעל לפני שנתיים לסגירת מספר אתרי הורדות ישראליים.

הצעד הנוכחי הוא מכתבי איום משפטיים מא.ל.י.ס לשלושה מתרגמים פיראטיים מאתר qsubs, שיוצרים ומפיצים כתוביות בעברית לסרטים וסדרות שטרם הגיעו לארץ. במכתב נדרשים המתרגמים לסגור את האתר, מה שהם כבר ביצעו בעצת פרקליטם, ולשלם לא.ל.י.ס פיצוי של מיליון שקלים כל אחד.

הבחירה בספקי הכתוביות היא פגיעה אסטרטגית בבטן הרכה: סרטים וסדרות אפשר להוריד מאתרים ושרתים ברחבי העולם, וכשאחד נסגר אחרים באים במקומו. הכתוביות בעברית, לעומת זאת, הן תוצר ייחודי של גולשים מקומיים. אם הם יפסיקו לתרגם, לא יהיה לזה תחליף, לא בדור הנוכחי של תוכנות זיהוי הדיבור והתרגום האוטומטי.

אולי בגלל זה מקווים אנשי qsubs שיצליחו לרתום לעזרתם את אומת האינטרנט העברית. הם העלו באתרם תיבת תרומות של פייפאל למימון המאבק המשפטי, כשיעד הגיוס הוא 80 אלף שקלים. לפי מקור המקורב לקבוצה, פחות מ-2,000 שקלים נתרמו ביומיים הראשונים, בין 30 ל-500 שקל לתורם. אחר כך הם פנו למספר בלוגרים (ואני ביניהם) בבקשה לפרסם בבלוגיהם קריאה לתרום למאבק.

האם אותם ישראלים שלא רוצים לשלם על סרטים וסדרות יוציאו כסף כדי להגן על מתרגמי ההורדות שלהם?

סום וקסום ובשום ונפלא

לפי החוק היבש, גם ניר בסן עלול להיחשב פיראט. בסן, בן 21, אוסף מזה חמש שנים תוכניות נוסטלגיות מהטלוויזיה הישראלית, מ-1966, השנה בה הוקמה הטלוויזיה החינוכית, ועד לשנת 1998, "שבה לדעתי התחילה הטלוויזיה לילדים בשלבי ההתדרדרות שלה".

"לפני שלוש שנים החלטתי להעלות קטעים ליוטיוב, בשביל שכולם יוכלו להנות מהם", הוא מספר. "יש כאלה אנשים שהיו מעדיפים לשמור את התכנים לעצמם, אני מעדיף להפיץ את זה לכולם". בחשבון שלו ביוטיוב, youtube.com/nirbas, יש למעלה מ-400 סרטונים. "התגובות שאני מקבל הן מאוד מפרגנות, הרוב הן בסגנון 'החזרת אותי לילדות', 'אתה עושה עבודת קודש' וכאלה".

האם הוא לא חושש מבעלי הזכויות (שלאחרונה הקימו אגב את 23tv.co.il)? "בארץ לא ממש אכפת לערוצים שמעלים קטעים שלהם לאינטרנט, אבל בחו"ל הרבה יותר מקפידים, במיוחד כשמדובר בפרקים מלאים. אבל אני משתדל לא להעלות פרקים מלאים, בשביל זה יש אתרי נוסטלגיה. כמובן שיש פחד שיסגרו לי את הערוץ, ובטוח זה יקרה מתישהו, אבל כל עוד אנשים נהנים מהדברים, למה להפסיק?"

בסן היה שמח להעמיד את כישוריו לרשות ערוצי הטלוויזיה השונים: "אני לא עוסק כרגע בשום דבר, אבל מאוד הייתי רוצה לעבוד בארכיון של איזה ערוץ כמו החינוכית, ערוץ 1 או ערוץ הילדים, כדי לראות איך הכל מתנהל שם ואולי לעזור בסידור או משהו".

עוד עידוק: Room404.net