"זה היה בלתי אפשרי עבורנו לצמוח יותר לבד", אמר היום ל"גלובס" אבי ברנמילר, מנכ"ל סולל ובעל מניות בחברה, "לסימנס עצמה קשה להתקדם בשוק התרמו-סולארי בלי הטכנולוגיה המתאימה. לכן, השילוב של הטכנולוגיות הוא מצב בו כל הצדדים יוצאים מרווחים. אחרי שתסתיים תקופת ההסתגלות, בטווח של שלוש-ארבע שנים, הפעילות של סולל תגדל במאות אחוזים בהשוואה להיום".

מחזור המכירות של החברה צפוי להיות 200 מיליון דולר ב-2009, ואם כך, הרי שברנמילר מכוון לפוטנציאל של יותר ממיליארד דולר.

זו העסקה השנייה שסימנס העולמית מבצעת בשוק הסולארי בישראל. לפני חודשיים היא רכשה 40% ממניות חברת האנרגיה הסולארית ערבה-פאואר תמורת 15 מיליון דולר.

"חברה כמו סולל שווה לנו הרבה מאוד, וזה פשר המחיר הגבוה שאנחנו משלמים", אומר אליעזר טוקמן, מנכ"ל סימנס ישראל, "היא מייצגת עבורנו סינרגיה גבוהה בתחום הקלינטק".

המחיר גבוה בהשוואה למתחרות. מתי תוכלו להחזיר את ההשקעה?

טוקמן: "המחיר הוא סביר. אמנם בצד הגבוה, אבל שווה לסימנס. השוק הסולארי הולך לצמוח בצורה דרמטית וסולל מעורבת במכרזים רבים. היא שווה לנו יותר מאשר לקונים אחרים, שכן אחרי השלמת הרכישה נוכל להציע ללקוחות יותר מ-70% מהציוד הנדרש להקמת תחנות כוח סולאריות".

האם סולל תישאר בארץ

בעקבות הרכישה סולל תהפוך לחברה-בת בבעלות מלאה של סימנס, ותהווה יחידת רווח והפסד עצמאית, שתשוייך לחטיבת האנרגיות המתחדשות של סימנס. החברה תפעל על בסיס תקציב שנתי שטרם נקבע.

כפי שדוווח ב"גלובס", מפעל סולל יישאר בארץ וכל העובדים ישמרו על מקום עבודתם. ברנמילר ימשיך לנהל את סולל גם באכסניה החדשה שלה. ברנימלר דוחה את הטענות על כך שבטווח הארוך רוב פעילות הייצור של החברה תועבר לחו"ל.

"היחידה בישראל תוביל את הפעילות התרמו-סולארית של סימנס בעולם. אם יתברר שיש שוק גדול בסין או בהודו, ברור שנקים מפעלים מקומיים כמו שעשינו בספרד. אבל הפעילות בישראל לא תיפגע. לפי ההסכם עם סימנס, כל הפיתוח יהיה בארץ וההערכה שלי היא שפעילות הייצור תורחב, שכן יהיה שוק גדול גם בישראל. עד סוף 2010 נמכן את כל מערך הייצור שלנו ככה שלא בהכרח הייצור בסין יהיה זול יותר".

גורמים בתעשייה המקומית ספקניים לגבי ההבטחה הזו, ומעריכים שחלק גדול מהפרויקטים יבוצעו בארצות שבהן הם נפרסים. הניסיון מלמד שיש פער גדול בין ההבטחות בזמן המו"מ למה שקורה בפועל. ייתכן, שהפיתוח של סולל יישאר בארץ, אבל בטווח הארוך לסימנס יש אינטרס להעביר חלק גדול מהייצור לחו"ל במטרה להוזיל עלויות. לו שיכון ובינוי של שרי אריסון אכן הייתה רוכשת את סולל, היא הייתה יכולה להפוך לחברת ענק ישראלית, אך קיים פוטנציאל עצום בחבירה לסימנס.

פרויקט הדגל של סולל הוא בספרד, שם היא מקימה תחנה תרמו-סולארית בהיקף ייצור של 50 מגוואט - הגודל המקסימלי מבחינת הרגולטור הספרדי.

לדברי ברנמילר, התחנה תחל לפעול באמצע 2011. החוזה בגין התחנה נקבע ל-25 שנה, כמקובל בספרד, כשסולל תהיה שותפה למכירות החשמל שייוצר בה.

הפרויקט הוא בהשקעה כוללת של 300 מיליון דולר, רובה ממימון של גוף בנקאי, וכ-10%-20% ממנו ממומן בחלקים שווים על-ידי סולל ושותפתה הספרדית לפרויקט, חברת התשתיות סאשיר.

למרות הקשיים בהקמת הפרויקט, בסולל מאמינים שהוא ייצא אל הפועל כמתוכנן. "הרצון שלנו הוא להקים פרויקטים כאלה ברחבי העולם", אומר ברנמילר, "וזו אחת הסיבות שבגללן קיווינו לחבור לסימנס".

החבירה לסימנס מחזקת את מעמדה של סולל בתחרות מול חברת Schott, יצרנית הקולטנים התרמו-סולאריים הגרמנית, שהיא המתחרה היחידה בעולם של סולל. למוצר של שתי החברות יש דרישה רבה, שכן רבים כמו סימנס סבורים שהשוק האמיתי הוא דווקא לשדות תרמו-סולאריים ופחות לשדות סולאריים פוטו-וולטאים.

מה מידת ההשקעה שלכם במו"פ?

ברנמילר: "אנחנו משקיעים עשרות מיליוני דולרים בשנה ועובדים על נושאים רבים כמו אגירת אנרגיה וכן תחנת כוח היברידית שבשעות שאין שמש תייצר אנרגיה באמצעות גז טבעי או דלק נקי אחר, וכך תפחית את עלויות הייצור.

איך בכוונתכם לשלב את סולל בפעילות של התאגיד?

טוקמן: "מכיוון שעוד לא בוצע קלוזינג לעסקה והיא עדיין לא עברה לבעלותנו, עדיין לא הצבנו לה יעדים. בעסקאות החדשות עם סולל, הציוד הנוסף של סימנס כבר יהיה משולב כך שהרווח שלנו יהיה מיידי".

ברנמילר וטוקמן אינם פוסלים שיתוף פעולה עם שיכון ובינוי, מי שפרשה מהמרוץ לרכישת סולל, במכרז הענק שפרסמה המדינה להקמת תחנות הכוח התרמו-סולאריות באשלים. זאת, על רקע הערכות שהשותפות המקורית בין סולל לשיכון ובינוי במכרז תתפרק בעקבות כישלון המו"מ בין הצדדים. "התוכנית היא להמשיך במכרז", אומר ברנמילר, "החיבור בין סולל לסימנס יגדיל את הסיכוי שפרויקטים סולאריים יבוצעו בישראל".