Error 404: Gilad Shalit been not found

RT@idokius: כך פגעה הדיסלקציה הטכנולוגית בנוכחות של פרשת סרטון שליט ברשת; מה גורם לפייסבוק להיות זירה מאופקת יותר מטוויטר; ורון מיברג וגיא פינס צוללים לבלוגספירה בקפיצה נועזת

עלו על סרטון

הפארסה (לדעת רבים) של שחרור אסירות פלסטיניות תמורת סרטון גלעד שליט לוותה בפארסה קטנה של דיסלקציה טכנולוגית (שהודגמה בראש ובראשונה בשימוש במילה "קלטת", כשלמעשה דובר בקובץ על תקליטור).

אותה דיסלקציה עיכבה את העברת הסרטון לשידור המוני ומתחה את עצביו של הציבור, שלפי נתוני הרייטינג היה צמא עד מאוד לסימן החיים המתועד של שליט. במשרד ראש הממשלה, צרובי ביקורת על התנהלות מערך ההסברה של לשכת נתניהו, הקפידו שאף ערוץ טלוויזיה לא יקבל את הסרטון לפני האחרים - ערוץ 2 שידר אותו בפ*ו*ל, וערוצים 1 ו-10 התחברו ל"פיד" שלו.

בצעד מתבקש העלה משרד ראש הממשלה את הסרטון גם לאתרו הרשמי, אולם במקום להשתמש בשירות שיתופי כמו יוטיוב האמריקני או פליקס הישראלי, בחרו שם להעלות את הסרטון רק באמצעות קאסטאפ, חברת שירותי "סטרימינג". בכך נמנעה מהגולשים האפשרות להטמיע בנוחות את הסרטון בבלוגים ובפורומים, ולקיים סביבו דיון.

זו הסיבה שגולשים רבי-תושייה הקליטו את הסרטון מהטלוויזיה והעלו ליוטיוב (אחד הסרטונים אף הוסר מיוטיוב, והוחלף בהודעה, לפיה הוסר בגלל טענה של חדשות 2 לזכויות יוצרים עליו. בחברת החדשות הכחישו בשיחה עם "פירמה" כי ביקשו הסרה ואמרו שאולי מדובר בהסרה אוטומטית על-ידי גוגל, מפעילת יוטיוב. מגוגל טרם נמסרה תגובה).

במוצאי שבת הוסר הסרטון מאתר משרד רה"מ. חדשות 2 באינטרנט ביררו ודיווחו כי "במשרד ראש הממשלה הסבירו כי לאחר שהקלטת פורסמה בכל כלי התקשורת, לא היה עוד צורך בהשארתו באתר, כשירות לציבור, ולכן הוא הורד ממנו". ההסבר המטופש הזה, ביחד עם ההחלטה המטופשת להתבסס רק על קאסטאפ, מעוררת שוב קנאה בהבנה האינטרנטית שמפגין ממשלו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה. נאומו השבועי של הנשיא, למשל, עולה ביוטיוב עם כתוביות באנגלית ובספרדית, וגם כקובצי MP3 ו-MP4 באתר הרשמי וכתמליל.

הפייסבוק יעבור לדום

"גלעד שליט גלעד שליט גלעד שליט גלעד שליט גלעד שליט גלעד שליט גלעד שליט גלעד שליט פרסומות גלעד שליט גלעד שליט". העקיצה הזאת, שכוונה לחדשות 2, פורסמה על-ידי משתמש הטוויטר אפי פוקס, יום אחרי פרסום הסרטון של שליט.

היא לא הייתה היחידה: טוויטראים רבים (ואני ביניהם) השתמשו בהומור שחור, סאטירה או סתם בדיחות חסרות טעם בבואם לעסוק בסיפור. בפייסבוק, לעומת זאת, נדמה שהרוח הייתה הרבה יותר ממלכתית ומדוכדכת, כראוי למעמד. בגיליון "פירמה" הקודם עמד רותם דנון על ההבדל הזה בפרשת מותו של אסף רמון: בעוד בפייסבוק פורסמו בעיקר הודעות עצב וזעזוע בלי לנקוב בשם המפורש, בטוויטר חשפו את שמו של רמון עוד לפני ההודעה הרשמית, ותיבלו בבדיחות.

ממה נובע ההבדל ההתנהגותי? ראשית, פייסבוק היא רשת חברתית ענקית שחברים בה מאות אלפי ישראלים, בעוד טוויטר עדיין שייכת למעגלים הראשונים של המאמצים המוקדמים, כך שלפייסבוק יש הרבה יותר נציגים של המיינסטרים, ואולי היא גם נתפסת על-ידי חבריה כמקום יותר מיינסטרימי, שבו ראוי הלך רוח לאומי ומכובד.

מעבר לכך, פייסבוק הוא "נוכחות רשת כוללת" של אדם, כזו המכילה פרטים אישיים עליו, תמונות, פרטים על חברים ומשפחה, רשימת אירועים שהשתתף בהם ועוד, ולצד שורת הסטטוס הקצרה והמהירה יש אפשרות לכתוב גם note, רשומה ארוכה יותר, בדומה לפוסט בבלוג.

טוויטר, בסופו של יום, הוא רק שורת הסטטוס, והפעילות בו דומה לשיחה בחדר צ'ט גדול, כשהמשתתפים כותבים טוויטים ומגיבים לטוויטים של משתתפים אחרים, ויכולים גם להפנות אליהם טוויטים מסוימים על-ידי הוספת שם המשתמש הרצוי בגוף הטוויט (אופציה שנוספה לאחרונה לפייסבוק, כדי להפוך אותו דומה יותר לטוויטר).

אנשים, באווירה של חדר צ'ט, מרשים לעצמם הרבה יותר חופש ממה שאדם מרשה לעצמו בתעודת הזהות האינטרנטית שלו, למרות שהטוויטים לא נעלמים, וזמינים לחיפוש בארכיון.

אגף הגבייה

העיתונאי הוותיק רון מיברג עזב באחרונה את "מעריב", ומצא את עצמו, אחרי יותר משני עשורים וחצי, בלי בית מנייר. בכתבה על 25 שנה לעיתון "חדשות", שפורסמה ב"פירמה" באפריל האחרון, אמר מיברג שאם מישהו היה מקים אתר בדמות האפינגטון פוסט או סלייט (מגזין אינטרנט איכותי שהיה בבעלות מיקרוסופט ונמכר ל"וושינגטון פוסט"), הוא היה מצטרף מייד: "הייתי צועק 'אחרי!' ויוצא ראשון מהעמדה".

אתר כזה טרם הוקם, ומיברג, שיתקשה למצוא עבודה אצל המו"לים הגדולים, החליט לנסות ולפתוח אתר עצמאי משלו. המודל העסקי: מנויים משלמים. "מכיוון שמדובר בהשקעה גדולה בזמן וכסף, ומשום שאני מעוניין לשמור על עצמאותי המערכתית ואינני ממומן על-ידי איש, אני מציע לקורא את האתר בתשלום", כתב מיברג באימייל לחברים, שנחשף בנענע10. "לכן אני מציב בפניך את השאלה הבאה: האם תהי/ה מוכן/ה לשלם $50 לחצי שנה או $100 לשנה כדי להיות מנוי על הבלוג/אתר שלי? תשובתך תכריע את גורלו של אתר זה".

לישון עם הדגים

אין לנו בשורה אופטימית למיברג. "כמעט בלתי אפשרי להרוויח כסף מתוכן, שלא לדבר על תוכן איכותי (אבל את זה אפילו גוגל יודעים)", אומר דורון "רד פיש" פישלר, אחד ממייסדי אתר ביקורת הקולנוע העצמאי "עין הדג", שהודיע באחרונה על סגירתו הקרובה אחרי כמעט תשע שנות פעילות. "אבל את זה די ידענו, והמטרה של האתר לא הייתה להרוויח כסף".

"בואו שבו שנייה. אנחנו צריכים לדבר", כך פתח פישלר את הודעת הסגירה של "עין הדג" (fisheye.co.il/the_end), שפורסמה בסוף ספטמבר וגררה עד כה יותר מאלף טוקבקים. "ובכן, זה מה שקורה: 'עין הדג' עומד להיסגר. סליחה, זה יצא דרמטי מדי. בואו נגדיר את זה כפרידה ניסיונית. הפסקה ללא הגבלת זמן. חופשה ללא תשלום. בחינת אפשרויות נוספות. בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה: ביי".

פישלר נימק את הסגירה בעייפות העורכים, אבל סיפר גם שהחבורה ניסתה "למסחר את 'עין הדג' במידה שתהפוך את השעות המושקעות בו משעות פנאי לשעות עבודה", והודה ש"לעשות כסף מתוכן באינטרנט זה בכלל לא קל".

כתבת על עייפות. אם הייתם מגייסים כסף, הייתם מעבירים את הניהול לאחרים?

פישלר: "לא. אם אפשר היה לחיות מזה, הייתי חי מזה בכיף". בתגובה לאחד הגולשים כתב: "האם אנחנו עייפים מהאתר? כן, אנחנו עייפים. אבל מחר ננוח, נצא לחופש, נחזור ונקום בבוקר רעננים יותר. השאלה היא לאיזה יום אנחנו קמים: ליום שבו אנחנו יכולים להקדיש את כל כולנו לעבודה על האתר, ואז ללכת לנוח קצת, או ליום שבו אנחנו צריכים ללכת לעבוד בעבודה א' ואז בעבודה ב' ואז סידורים וברבורים ועניינים ואז, אם יישאר זמן, לדאוג לאתר במקום לנוח.

"יש הבדל עצום בין אתר שהעבודה עליו היא עבודה, לבין אתר שהעבודה עליו נעשית בשברי זמן פנוי ובמקום שעות שינה. אנחנו הגענו למצב שבו האפשרות השנייה היא כבר לא אפשרות".

לדברי פישלר, "ביחס לאתרים עצמאיים אנחנו ענקיים, ביחס לאתרים הגדולים אנחנו זעירים". הוא מספר על מאות אלפי דפים נצפים בחודש, שהיתרגמו לקצת יותר מ-50 דולר בחודש מפרסומות של מערכת גוגל אד'ס. "אני בטוח שממספר כזה של כניסות אפשר להשיג הרבה יותר כסף, אבל בשביל זה צריך שיווק, ושיווק זה עבודה".

יש מקום להתאגדות אתרים עצמאיים לטובת כוח כלכלי, כמו רשת פרסום משותפת?

"אני בספק אם זה יעבוד. בשביל פרסום טוב צריך פילוח. אם אתה מאגד קבוצת אתרים שאין להם דבר במשותף חוץ מזה שהם עצמאיים, אתה רק מקבל עוד גוגל. אפשר לעשות מזה כמה גרושים, לא להתפרנס. היה ניסיון כזה של וואלה (וואלה נטוורק, ע"ק), שהשתתפנו בו לזמן קצר, ואחר כך הוא נסגר".

כמה הרווחתם ממנו?

"300 שקל בחודש, פלוס מינוס".

שער הגיא

מן העבר השני, גיא פינס השיק לאחרונה את בלוג הרכילות והבידור "גיאפי" (guyp.co.il). בניגוד למיברג, פינס הוא כוכב טלוויזיה מצליח שמסקר תחום סופר-פופולרי. בניגוד לעין הדג, מאחורי פינס עומדים גופי מדיה חזקים: "פינס גלעדי תקשורת", חברת ההפקות שלו ושל אביב גלעדי, וקונקטור, חממת מיזמי המדיה האינטרטיים של גלעדי, אודי רקנאטי ועופר שני.

פינס משדר בימים אלה את העונה ה-13 (והאחרונה) של תוכניתו הפופולרית ועטורת פרסי הטלוויזיה "ערב טוב" ב-HOT, וזה זמן טוב לבסס נוכחות אינטרנטית בלתי תלויה, בין אם התוכנית תחזור במקום אחר ובין אם לאו. מפרסמים כנראה שיהיה לו יותר קל לגייס מאחרים, כמו גם הכנסות משיתופי תכנים עם גופי תקשורת וספקי סלולר. בעבר, פינס סיפק תכני ניו מדיה לאורנג' ולאחר מכן לסלקום, אך בזירה האינטרנטית העניין לא הבשיל לכדי משהו רציני (למרות כוונת סלקום להפוך את פינס לעוגן אינטרנטי אצלה). בהמשך, יוכל פינס לרקום שיתוף פעולה, שיהפוך את גיאפי למדור הרכילות הרשמי של אתר גדול כמו וואלה או ynet.

גלי בראון, עורכת תכניתו של פינס, סיפרה ל"פירמה" כי "הבלוג הוא רעיון שמתגלגל אצלנו כבר הרבה זמן כמוצר משלים לפעילות הכללית שלנו בתחום חדשות הבידור. מראש לא תכננו משהו שנסמך על תכני התכנית, אלא כזה שיש לו חיים משלו, בשפה שיותר ויותר בלוגים בעולם מתחילים לדבר בה. הכניסות הולכות ומתרבות בקצב שהפתיע אותנו. בחרנו לעלות ללא פעילות מסחרית כדי להתקדם בפיתוח התוכן, עם התלהבות של מתחילים, ולראות לאן תנשוב הרוח".

עוד עידוק: room404.net