אותות בחלל

החלל הוא הקנבס של נגה יודקוביק-עציוני וגם הנושא שלה. בתערוכה "אותות", שנפתחה בבית האמנים בתל-אביב בסוף השבוע האחרון, היא משתמשת במרחב העומד לרשותה כשהיא יוצרת, מניחה ומציבה הרכב של חפצים, הנראים בתחילה חסרי פשר. "אני מתייחסת לחלל כמשהו מכונן ונותנת בו אזכור לאותות באופן מינימליסטי", היא אומרת בשיחה שנערכה לקראת התערוכה.

בתערוכה זו היא שואבת את השראתה מאותות העוז והגבורה, אותות מלחמה צבאיים וציוני מעמד שונים, שהם חלק מהשפה ומאתוס הגבורה בתרבות הישראלית. אך המינימליזם שלה יוצר תחושת חסר. ההיעדר הזה זוכה להסבר אם מתבוננים על קורות חייה.

יודקוביק-עציוני היא אמנית פעילה כבר יותר מעשור, בוגרת בצלאל שהמשיכה ולמדה באמסטרדם. כבת-קיבוץ וכבת למשפחה שכולה, תכנים ביוגרפיים מחלחלים לעבודותיה, גם אם באופן סמלי בלבד. בתערוכה זו מגיעה לשיאה לא רק יכולת ההפשטה והמינימליזם אלא גם החשיפה של הקשר שלה לאביה שנפל במלחמת ששת הימים, כשהייתה ילדה קטנה.

כפי שמדגישה אוצרת התערוכה, יהודית מצקל, באופן פרדוקסלי, דווקא ההיבט הסמוי של העבודה הוא בעל האחיזה הברורה יותר במציאות הניתנת להסבר, ואילו האסתטיקה שלה, ההצבה בחלל של היצירה עצמה, נותרת בלתי מפורשת. "יש חשיבות לחלל הריק, למקצבים. זה בסך הכול עיסוק בדימוי אחד, הכפלה שלו והפשטה שלו", מתארת האמנית יודקוביק-עציוני את דרך התבוננותה. *

בית האמנים, אלחריזי 9, תל אביב, ב'-ה' 10:00-13:00, 17:00-19:00, ו' 10:00-13:00, ש' 11:00-14:00