קודם ניקח את תל-אביב

עלי מוהר ופולמוסאי וקולמוסאי שלו, היו רווים נחת בליל אמש. מסתבר שהסצנה התל-אביבית מפורסמת מאוד בעמים, ועל חיי הלילה שלה מדברים רבות וטובות ברחבי ברלין. נציג מכון גתה שהגיע מבירת גרמניה במיוחד לאירוע הפתיחה של מפגשי הספרות ישראל-גרמניה, סיפר על כך בהתפעלות לקהל שהצטופף בלופט של קסטיאל בת"א.

השנה שבה תל-אביב חוגגת 100 ליציאה מהחומות ולהקמת עיר חדשה על חולות של זהב, היא השנה שברלין חוגגת 20 לנפילת החומה שחצתה אותה לשני עולמות מיוסרים.

הסניף התל-אביבי של מכון גתה(רשת מרכזי התרבות הגרמנית) והאוצרת עדינה שטרן, עורכים סדרת מפגשי סופרים ישראלים-גרמנים וקהל, כדי לציין את שני האירועים האלו. הערב שהתקיים אתמול תחת הכותרת "תל-אביב-ברלין: חלליות, מערכות שמש ומולדת", נתן את אות הפתיחה.

הברלינאים החדשים

בדיון שהנחה ניר ברעם, התייחס ח"כ דב חנין, (מועמד "עיר לכולנו" לראשות עיריית תל-אביב), לעיר במושגים של חומרה ותוכנה. חומרה היא הבניינים והמרחב העירוני, ותוכנה - אלו התושבים. פרנציסקה איישטט-בוליג, יו"ר סיעת הירוקים בבית הנבחרים של עיריית ברלין, ציינה שבניגוד לתל-אביב שבה מורגשת העשייה הכלכלית המרכזית של המדינה, ברלין אינה עצמאית במובן הכלכלי, ומשאבים רבים מוזרמים אליה ע"י המדינה.

יוכן פישר, מו"ל ובעלים של הוצאת ספרי אמנות, ארכיטקטורה וצילום מברלין, שהקשיב קשב רב לדברי חנין אמר שבמובנים רבים ברלין דומה ומתנהגת כמו תל-אביב. שלמרות 750 שנותיה, היא בעצם עיר צעירה ודינמית: "אומרים שברלין לא קיימת אלא מתהווה".

הוא מסביר שבעשור האחרון (שני עשורים לאחר נפילת החומה) הגיעו אליה הרבה מאוד ברלינאים חדשים שהם תושבים מאזורים שונים של גרמניה, אבל גם הרבה מאוד אמריקנים, אירופים וגם ישראלים - "בגלל ההתחדשות וההזדמנויות שהעיר הזו מעניקה".

אבל את הדברים המעניינים באמת הוא סיפר כשעה לפני האירוע, בפגישה שקיימנו בבית קפה סמוך למקום. יומיים לאחר האישור שנתנה הממונה על ההגבלים העסקיים להסכם בין "הספרייה החדשה" להוצאות "כנרת, זמורה, ביתן, דביר" השותפות בצומת ספרים (הסכם שמחזק עוד יותר את המונופול שלהם), ועשרה ימים לאחר נאום הקנצלרית אנגלה מרקל בפתיחת יריד הספרים בפרנקפורט, שבו הודיעה על התנגדות גרמניה לפרויקט הספרייה הדיגיטלית של גוגל, סיפר פישר על מצב זכויות היוצרים בגרמניה - "נשמרות על-פי חוק", התחרות בשוק הספרים - "אצלנו אין מבצעי מכירות", על הרטה מולר, זוכת פרס נובל לספרות - " גם היא הופתעה ולכן בימים הראשונים לא ידעה מה להגיד לעיתונות".

תנופת בנייה מרתקת

פישר שהגיע לברלין שלוש שנים לפני נפילת החומות, ייסד את JOVIS הוצאת הספרים שלו, לפני כ-15 שנה בעיקר כי "רציתי שינוי. רציתי לעשות משהו חדש בחיי". ברלין אז (וגם היום) בתנופת בנייה מרתקת, והוא פרסם ספר ארכיטקטורה שנמכר ב20,000 עותקים, "שזו הייתה בהחלט הצלחה. וזו הייתה ההתחלה".

*מה מצב המו"לות בגרמניה? בישראל קיימות מלחמות מחירים שפוגעות מאוד בהוצאות.

"אצלנו יש משהו כמו 'חוק תמחור הספר', שאומר שהמחירים בפיקוח, על-ידי חוק. אם אתה מוציא לאור ספר, אף אחד לא יכול למכור אותו במחיר נמוך מזה שאתה החלטת עליו, וזה מעוגן בחוק.

*זה בעצם "חוק לאנג" של שר התרבות הצרפתי שמיושם בצרפת.

אכן. גם לנו יש כזה, אבל שלנו קיים עוד לפני החוק הצרפתי. בצרפת הוא התקיים כמה שנים ואז עצרו אותו, והיה להם במשך כמה שנים מה שנקרא 'תחרות חופשית' שגרמה הרבה נזק לחנויות הספרים העצמאיות ולהוצאות, ולכן הם חידשו אותו. אצלנו החוק הזה קיים מאז ומתמיד. לפחות כל חיי".

*האם קיים אצלכם מיזוג בין הוצאות ספרים לרשתות שיווק?

לא. ורשתות הספרים הקמעונאיות אינן יכולות למכור ספרים מוזלים או בהנחה. יש מכירות מוזלות על ספרים ש'אתה לא רוצה', כלומר כאלו שהתיישנו, אחרי שנתיים, שלוש, ארבע שנים. ספרים שכבר לא מבוקשים בחנויות. ההוצאה מוכרת את הספרים למפיץ שמוכר אותם לרשתות ולחנויות במחירים נמוכים. ואז אפשר לרכוש ספר במחיר יורו אחד או שניים. אבל זה קורה רק כשההוצאה מחליטה על כך".

כשאני מעלה בשיחה את זכייתה של הרטה מולר בפרס נובל, מתברר שההפתעה שהכתה ברחבי תבל עם התפרסם שמה של זוכת פרס נובל לספרות 2009, לא פסחה גם על גרמניה, ועל מולר עצמה, שבימים הראשונים לא הצליחה למסור הודעה מסודרת לעיתונות.

על השאלה האם שמה ידוע בגרמניה, כי בעולם לא שמעו עליה עד אז, עונים פישר ועדינה שטרן (אוצרת האירוע) פה אחד: "כן!", "לא!". שטרן טוענת שנתקלה בשמה שוב ושוב במדורי הביקורות (הטובות מאוד) בעיתון. פישר אומר שהיא מוכרת, אבל רק בברלין. ככל הנראה המבקרים הכירו ואהבו את יצירתה, הציבור לעומתם לא הכיר ולא קרא. עד להודעה על הפרס כמובן. *