יצירה ניהולית

מנהלים וכתיבה, זה לא סותר? - ישאל הקורא הנבוך השבוי בדימוי רומנטי של סופר מתלבט ומיוסר שמחכה לביקור המוזה באפלת חדרו הבודד. דימוי הפוך לסטריאוטיפ המנכ"ל (הייטק למשל) המוביל בעוז את אנשיו לפיצוח הרעיון הבא שיכבוש את השוק האמריקני בסערה או לפחות את השווקים במזרח הרחוק.

בהמשך לאראל מרגלית - שותף, מנהל ומייסד JVP, שהקים את מתחם "המעבדה" בירושלים ומאמין שפריצת הדרך הבאה תגיע מחיבור בין אמנות לטכנולוגיה, לפיד שמתנהל כל חייו בין כתיבה לבין ייעוץ ומחקר ארגוני, טוען שיש הרבה משותף בין כתיבה לניהול, בעיקר בימינו שבהם חלק נכבד מהתהליך נעשה באמצעות הודעות מייל וטקסטים כתובים. את הסדנאות שהוא מעביר שנפתחות היום, מאיישים הרבה מנכ"לים ואנשי היי-טק שמקבלים באמצעות הכלים הסיפוריים ערך מוסף לעבודתם המקצועית.

"אפשר למצוא כל מיני זיקות מעניינות בין המעשה של הסופר לבין המנהל. למשל השליטה בדמויות ובעלילה. סופרים שונים מתחילים לכתוב עם רמות שונות של עלילה מובנית. יש כאלו שיש להם שרטוט אדריכלי של הכל, ויש שיוצאים לדרך עם איזו נקודת מוצא ומעט מאוד יידע על ההמשך.

*מאיר שלו אומר שהוא נותן לדמויות להתבטא, אבל הן צריכות לדעת מי בעל הבית.

"עצם העובדה שהוא בחר להגיד את זה - אומרת משהו. הכתיבה מלמדת שיש גבול לניסיון לשלוט מהרגע הראשון עד סוף העלילה, הרבה פעמים אין לך סיכוי. גם ברמת העלילה וגם ברמת הדמויות".

*ומנהלים?

"רוב המנהלים רוצים להשיג שליטה גדולה ככל האפשר על הפרויקט, אבל את רוב המהלכים המורכבים לא פוליטיקאים ולא מנהלים מסוגלים באמת לחזות עד הסוף, וחלק מהרגישות הניהולית זה ללכת עם הדברים. לא לאבד שליטה ולקבל את ההתפתחויות כפי שהן קורות.

"אם מנהל רוצה לשלוט על האנשים סביבו, אזי כמו פיונים בשח, לכל כלי יש את המהלכים שלו, רק שאת הצירופים שנוצרים לא תמיד ניתן לחזות. בטווח האנושי גם הכלי עצמו לא לגמרי צפוי. והכתיבה היא מעין סימולציה של זה. כל משפט, כל סיפור, נוצר בין הכוונה המודעת לבין איך שזה מתפתח, ויש משהו יסודי בחוויה הזו שמנהל נבון שמוכן לתת לעצמו ללכת למקומות האלו מגלה עד מהרה".

פיתוח אמפתיה לזולת

אילוסטרציה: אסתי סגל

ברשימה של יוצרים (מתחום הכתיבה) כמו סמי ברדוגו, ציפי שחרור, עמיחי שלו, ציירים כמו יונתן הירשפלד, יואב אפרתי, יהודה פורבוכראי, צלמים כמו ענן צוקרמן, אנה ים, אוהד אשר, אוצרות כמו שרית שפירא, תמי כץ פריימן, והעיתונאית דנה גילרמן, שמעבירים קורסים בסדנת אמני הקיבוץ, אפשר למצוא את לפיד שמשתמש בניסיון שלו משנות ייעוץ למנהלים ומחקר ארגוני, כדי להגיע לתובנות ניהוליות הנובעות מהכתיבה.

לפיד: "מה שמאוד מעשיר בסדנאות האלו הוא המפגש. לא רק עם הטקסטים אלא גם בינם לבין עצמם.

"מפגש של האנשים שבאים ממקצועות וממקומות שונים, וכל אחד מביא מתוך עצמו.

"זה מאוד מעשיר. בעיקר מי שכל היום שלו זה ניהול משימתי מאוד לחוץ".

*עד כמה הכתיבה מפתחת יכולת הבנה של הזולת?

"אלה תוצרי לוואי ששייכים לקריאה ולכתיבה גם יחד. הכתיבה במקרה הזה היא כאילו דרגה יותר גבוהה מהקריאה. כיוון שבקריאה יש אלמנט פסיבי אבל זה עדיין מאוד תורם. מרתה נוסבאום, פילוסופית בתחום הלימודים הקלאסיים והמשפט, כתבה ספר שבו היא מסבירה מדוע חשוב ששופטים יקראו רומנים. בדוגמאות שהיא מביאה יש ניתוח פסקי דין של שופטים שמסוגלים להיכנס לדמויות ולהבנה אמפתית. וברור שזה מגיע מקריאה".

צניעות במובן העמוק של המילה

"כשמדברים על מקצוע הניהול אז אחד האלמנטים זה כתיבה", מסביר עדי יעקובוביץ, איש היי-טק ויזם בעולם העסקי הגלובלי IMER (International Medical Evaluation and Referral), שעבר סדנאות ניהול וגם קורס כתיבה יוצרת אצל לפיד. "בתוך השיח הניהולי יש כל מיני סוגים של תקשורת ואחד ממצבי הצבירה זה לכתוב.

"בשש השנים האחרונות העיסוק שלי הוא בעולם הגלובלי, שבו אני עובד עם תרבויות אחרות, בשפה שהיא לא שפת האם שלי והמורכבות היא רבת-מימדים".

יעקובוביץ מדבר על אחת המורכבויות המוכרות לכל מי שמנהל קשרי עבודה עם חו"ל: "לפעמים יש פה מלחמה ואתה צריך לספר מה קורה, לחזק את הביטחון של הפרטנר שלך שזה לא נורא כמו שזה מופיע בטלוויזיה, בצירוף לאלמנטים פרקטיים של תנועות בבנק למשל. סוג של תקשורת מילולית שנתקלתי בו לצערי פעמיים מאז שאני יזם, כי היו שני אירועים דרמטיים - נאסראללה בצפון וחמאס בדרום, ולא יכולתי להגיד שלא קרה פה כלום".

*ואיך זה עובד מול תרבויות זרות?

"אני יכול לכתוב ספר על הטעויות שנובעות מהעובדה שהעיסוק שלי הוא גלובלי. אתה מגיע מתרבות א', ולא מכיר את התרבות המקומית, ואז אתה עושה טעויות. והדבר כמובן בא לידי ביטוי בכתיבה.

"האלמנט הכי בסיסי שאני משתדל ללכת איתו הוא צניעות. במובן העמוק של המילה, של - 'אתה לא יודע הכל'. צא מתוך הנחה שאתה לא מבין. גם כשאומרים לך אדום 18 חיובי, זה לא אדום 18 חיובי במובנים שאתה מכיר. וכל מה שנגזר מזה. צריך לשאול עוד פעם ולהיות זהיר. לא בטוח שזו הסיבה, אבל אני מאוד לקוני בכתיבה שלי. מאוד מקצר. מאוד מדויק. כתיבה תמציתית היא הרבה יותר מורכבת, וזה דורש התמדה, סבלנות, נחישות".

לפיד מדבר על הצורך של המנהל להכיר לעומק את החומר שבו הוא עוסק, המקבילה לתחקיר שעושה סופר: "כשאתה בא לכתוב רומן שקורה נניח בבאר-שבע ואתה תל-אביבי, אז אתה נצרך לתחקיר. רוב המנהלים יניחו שהם יודעים, אבל מניסיוני, הם צריכים לשאול. יש פה איזו יהירות והיא תמיד מביאה להכרה כמה קשה להבין איך אחרים ממש חושבים. כמה פרוייקטים הסתבכו או נפלו רק בגלל שלא מתעניינים לעומק בדבר שאחר כך מתגלה... הכל היה אחר אם המנהל היה שואל את האנשים שלו, מראיין לפני שהוא יוצא לשינויים. מדהים כמה מידע מפוזר סביבו.

"בסדנה אני מבקש מהם לתאר אירוע בגוף ראשון או בגוף שלישי. במונחים של הסופר היודע כל או במה שנקרא המספר הלא מהימן...והדברים האלו משקפים את המציאות בצורה הרבה יותר עשירה".

יעקובוביץ: "הרבה פעמים אני מבין את הצד השני לפני שאני מבין את עצמי. ואני משתמש בו כדי להבין את עצמי, לפעמים בצורה קיצונית. הזולת הוא כלי רב חשיבות בשביל להבין את עצמך". *