ברבורים בפלורנטין

שלושה ציורים בלבד, קטני מידות וצנועים, על נייר, תלויים על הקיר בקומת הכניסה של גלריה "פלורנטין 45" בתל-אביב, ומטרימים את התערוכה הנפרשת מלוא העין רק בקומה שמתחת. שלישיית היצירות המופיעה למעלה מהדהדת אחר-כך בזיכרון, כמו מראי מקום, מול הביטויים הרבים, המורכבים יותר, שבחלל העיקרי של הגלריה.

כאן מקיימות ביניהן העבודות רשת של קשרים והקשרים, התפתחויות ומבטים מצטלבים. זוהי תערוכה קבוצתית של שלושה אמנים, אשר גם אם אינם מגדירים את עצמם כ"קבוצה" הם נתפסים ככזו.

העין מדלגת בין סדרת ציורים דומיננטיים של מאשה זוסמן, המזכירים שטיחי עורות פשוטים, בין קיר של איורים גרפיים, כמו סקיצות דיגיטליות, של ינאי סגל, ולתמונות מרוקעות של אבי סבח - שמרבה לתעתע ביצירות על מצע בלתי-שגרתי.

עבודה של זוסמן עבודה של סבח

פה ושם העבודות מתבדלות זו מזו ומסתגרות בתוך עצמן, ובנקודות אחרות הן נראות כאילו הסמיכות ביניהן מתבקשת. אולי בגלל הדרך המשותפת שעשו יוצריהן, אנשי "ברבור", גלריה ירושלמית לא מסחרית, הנטועה בקהילה ומנוהלת על-ידי אמנים.

הקשר המשולש בין מאשה זוסמן, ינאי סגל ואבי סבח, הוא כבר "כמעט קשר משפחתי", כפי שאומרת זוסמן, כשהיא נדרשת להגדרות. "נפגשנו בתחילת הלימודים בבצלאל בשנת 2000 וכשסיימנו, אחרי ארבע שנים, היה ברור לנו שנמשיך ביחד". בתחילה חלקו חללי סטודיו שכנים ומשותפים בסדנאות האמנים בירושלים. שם התחילו להזמין קהל לסטודיו פתוח ולמסיבות אמנות מפעם לפעם.

נטע זר ומוזר בשכונת נחלאות

בשלב מאוחר יותר חיפשו בית להצגת תערוכות ("לא רצינו להיות תלויים באישור ובלוחות הזמנים של הגלריות", מסבירה זוסמן), ומצאו אוזן קשבת אצל אורי עמדי, איש המינהל הקהילתי של מרכז העיר בירושלים, שהיה לדבריה, האיש הנכון במקום הנכון, ופשוט רצה לעזור. "העמידו לרשותנו מבנה של גן ילדים נטוש, שיפצנו אותו בכוחות עצמנו והפכנו אותו לגלריה", מספרת זוסמן.

כך הוקמה "גלריה ברבור", נטע זר ומוזר בשכונת נחלאות הירושלמית, בין ישיבות חרדיות ותושבים קשי יום לבין אנשים שזיהו את הפוטנציאל הנדל"ני של השכונה היפה.

לא רחוק מהשוק, מבית האמנים וממרכז העיר, הפכה הגלריה עם השנים למוסד אלטרנטיבי, חריג ומרתק. הגלריה מציגה תערוכות ופרויקטים אמנותיים - לאו דווקא של פעיליה.

את הגלריה מנהלים עד היום זוסמן, סגל וסבח, יחד עם אמנים ושותפים אחרים, שחלקם התחלפו עם השנים. "בשנה הראשונה עבדנו לגמרי בהתנדבות וחיפשנו תרומות ומימון. אחר כך קיבלנו תרומה והכרה של משרד התרבות, שמסייע לממן חלק מהעבודה וההשקעה במקום". עם הזמן הוקמה לצד הגלריה גינה קהילתית, והחלו להיערך בה פעילויות תרבות מגוונות, הקרנות סרטים, מפגשי מוזיקה ועוד.

"הפעילות החברתית-קהילתית לא הייתה דרישה שהציבו לנו. להיפך, קיבלו אותנו ללא תנאים וזה דבר נדיר. אנחנו יזמנו את הפעילות. רצינו למצוא דרכים למשוך אנשים ולהיות מעורבים בשכונה, כחלק מהצורך להשתלב בסביבה". אם בתחילה חשבו שהקהל העיקרי שלהם יהיו סטודנטים לאמנות מהדירות השכורות בנחלאות, הרי שהתברר להם ש"ברבור" מושכת קהל ירושלמי מגוון.

היציאה מירושלים אינה זרה להם, כאמנים פעילים המציגים בתערוכות רבות. אולם זו הפעם הראשונה שהם מוצגים כך יחד, כקבוצה. התערוכה חושפת פנים חדשות ואינטימיות של הקשר ביניהם.

יש משהו ביתי ונינוח באופי העבודות - האגרטלים המופיעים בציוריו של סגל מתכתבים עם ה"טפטים" ו"הווילונות" של דוגמאות חוזרות שיוצרת זוסמן ברישומי העט האינטנסיביים שלה, ואלה מנהלים דיאלוג עם עבודות הנחושת הדקורטיביות והציורים האקספרסיביים יותר של סבח. התערוכה עוטפת את המתבונן ומזמינה אותנו לחלל שמותירים היחסים הפתוחים בין האמנים. *

"אדרבא", גלריה פלורנטין 45, ב'-ה' 11:00-13:00, 16:00-18:00. ו' ושבת 11:00-13:00. שיח גלריה עם האמנים בתערוכה יתקיים בשבת הקרובה, 21.11, 12:00