כשנתיים מאז הכרזתה, וכמעט שנה מאז החלה הפעילות למימושה, הרפורמה המיוחלת ב
רשות השידור מבוששת לבוא. כמו ג'יפ המתחפר בעומק הבוץ, כך מתנייעת הרפורמה - גלגליה מסתובבים על ריק. מנכ"ל רשות השידור,
מוטי שקלאר, משתוקק לרגע שבו הג'יפ ייחלץ עצמו, אם אפשר בטרם הבוץ ייבש.
כדי שהדבר יקרה, שקלאר מנסה לנסח הסכמי שכר חדשים לעובדי הרשות.
משימה לא פשוטה, בהתחשב בעובדה שתנאיהם של חלק ניכר מהעובדים יורעו. לטענת שקלאר, הם ייאלצו להשתכר על-פי שעות עבודתם, ולא על-פי דיווחים כוזבים לכאורה.
בראיון ל"גלובס" שקלאר אומר כי מה שחסר עכשיו לרשות השידור, זה עוד כסף; ומודה שעדיין, רוב כספי האגרה הולכים למשכורות מנופחות ומיותרות. אבל הוא אופטימי. אחרי המהלך שכלל את חתימת הוועדים על הסכמי הפרישה במסגרתם יעזבו 700 עובדים, כצעד ראשון לכינון הרפורמה, הוא משוכנע כי למרות הקושי הרב, לא תיוותר לעובדים כל אופציה מלבד פתיחת חוזי העבודה שלהם. הגירעון הכבד שבו שרויה הרשות, אינו מאפשר אחרת. על אחת כמה וכמה כאשר משתמשים במושגים של עצירת בזבוז כספי הציבור, כפעולה שתוביל לייעול ולשיפור, ולדרך חדשה - הרפורמה.
"אם הרפורמה לא תצלח זו תהיה החמצה", אומר שקלאר. לדבריו, הישג נכבד כבר הושג: "כל נושא הפרישה מאחורינו. זה לא פשוט בגוף ציבורי להביא לפרישה כזו, להגיע להסדר עם 11 ועדים על פרישה של 700 עובדים, ולהביא 150 עובדים חדשים. למה צריך עובדים חדשים? כי אני רוצה דם חדש, רוצה צעירים".
לדבריו, "מה שנשאר כעת בעיקר זה הסכמי עבודה בעייתיים ברשות השידור, שכולם יודעים שהם בעייתיים - מהאוצר ועד אחרון העובדים. הם יודעים שאי-אפשר להמשיך את החגיגה הזו, של המשמרות הפיקטיביות, שבה הם מקבלים שכר בלי קשר לשעות עבודה שלהם. משמרות שמהותן לייצר עוד כסף למשכורות. לא העובדים אשמים, משרד האוצר בנה את זה כך".
* איך השיטה עובדת?
"על משמרת עבודה של שעתיים אתה מקבל כמו עשר שעות. אבל כל זה משתנה כעת. היום הם מקבלים שכר רק על-פי עבודה בפועל. מורידים להם 10%-15%, ואם היום עובד מקבל 20 אלף שקל, זה כי הוא עובד מאה שעות מתוך מאה, ולא 20 מתוך מאה".
כועס על האוצר
* כמה עובדים הערוץ הראשון צריך באמת?
"בעולם מושלם, הרבה פחות. על-פי בדיקות מחמירות של חברות חיצוניות, ובהתחשב במצב הנתון, שיקללנו בין הדברים והגענו למסקנה ש-700 עובדים צריכים ללכת הביתה. 700 כפול 250 אלף שקל בשנה שכר ממוצע, זה הכסף שאני חוסך והוא ילך לתוכן. לכן התוכנית העסקית שלנו מדברת על כך שב-2010 - אם הרפורמה היתה קורמת עור וגידים והיתה יוצאת לדרך - היו לי עוד 60 מיליון שקל להשקעה בתוכן, ב-2011 יהיו כבר 70 מיליון שקל, וב-2014 הסכום יעלה ל-200 מיליון שקל".
לא פשוט להיות מנכ"ל רשות השידור בימים אלה. שקלאר סופג ביקורת מבית, ונאלץ להתמודד עם סכסוכים פנימיים ומחנאות בגוף שבראשו הוא עומד. על הדרך צריך גם להדוף שמועות, כמו אלו שהופצו באחרונה, על כך שהשר הממונה על רשות השידור, יולי אדלשטיין, אינו מרוצה מהתנהלותו ודרש את החלפתו - שמועות שהופרכו הן על-ידי שקלאר והן על-ידי אדלשטיין.
נוסף על כך, לטענת שקלאר, משרד האוצר מקשה אף הוא. פקידי האוצר ובראשם שר האוצר, יובל שטייניץ, מבקשים לראות בהקדם תוצאות בשטח, ולפי שקלאר - לא עושים ככל שביכולתם כדי לסייע.
שקלאר: "בוועדת הכלכלה לפני חודש נציגי האוצר ערכו מצגת עם נתונים על שוק הטלוויזיה. תחת סעיף 'כמה כסף יש בשוק הטלוויזיה' הוציאו שקף, שהראה שתקציב רשות השידור הוא יותר מ-800 מיליון שקל. לא מוזכר שהסכום הזה כולל את הרדיו, 8 ערוצי רדיו, את הטלוויזיה בערבית. הציבור לא יודע זאת. הנתון האמיתי הוא בסביבות 400 מיליון שקל. לכן אני כועס על האוצר".
* אולי גם בגלל 15 מיליון שקל שביקשת שיעביר כסיוע לתוכן, ובאוצר סירבו?
"כן. כי זה ביטוי לחוסר הבנה".
שקלאר מודע לתדמית השלילית של הערוץ הראשון בקרב רוב הציבור משלם האגרה, אבל בניגוד לרבים אחרים הוא סבור שימי הזוהר של ערוץ 1 לא עברו מהעולם. על אף שהקרב על הרפורמה רחוק מלהסתיים, הוא כבר חוזה את העתיד - האופטימי לדעתו - של ערוץ 1. יש לו תוכנית מגירה, למעשה - יש לו כמה תוכניות במגירה. "יש הרבה סדרות בתכנון. יש סדרה סאטירית שאני מת לעשות אותה, של אפרים סידון וג'קי לוי, על פרשת השבוע. אין לי את התקציב לזה. זה חלום שלי".
מאדירים את המסחרי
בשיחה עמו הוא נזכר בימים שקדמו לתפקידו הנוכחי, אז הפצירו בו קרוביו לא להכניס ראש בריא למיטה חולה. "חברי הטובים התחננו בפניי: 'מוטי, אל תלך לשם. אל תיכנס. הערוץ הראשון זה ערוץ אנרכיסטי'. למרות זאת הלכתי. היה בזה משהו ילדותי, במובן החיובי של המילה".
* יכול להיות שהרפורמה היא אקמול? תרופה שאין בה כדי לרפא מחלה חשוכת מרפא?
"אני מקווה מאוד שהרפורמה תצליח, ואז נתחיל לייצר. נביא בידור איכותי. תוכנית אירוח. מוזיקה. אנשים לא יודעים מה זה פרברים, דודאים. יודעים רק מה שהולך עכשיו. נביא צופים צעירים, גם מתוך מחשבה לטווח ארוך. גם בזכות הכדורגל".
"הייתי עושה 'שיטת השקשוקה' כל חודש. אם היה לי כסף. זו הסיבה שלקחתי את הכדורגל. 11% רייטינג. אחוז דו-ספרתי. אני לא רוצה להגיע ליותר מ-13%-14%. לא חושב שערוץ 1 ישאף לרייטינג, כי אז הוא יעשה דברים שהוא לא צריך לעשות, והוא צריך לעשות דרמות איכותיות".
* עם או בלי רפורמה, הציבור מצפה מערוץ ציבורי עם תקציב כל-כך גדול, שיהיה אלטרנטיבה לערוצים מסחריים, שיהיה מעצמת תוכן מקורי.
"אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו את האפיון התוכני שיש בשנתיים האחרונות לערוץ 1. אני אומר את זה ללא היסוס. אנחנו כמו עיתון 'הארץ' של פעם, כשעסק בדברים עמוקים, לא של היום. למשל, התוכנית 'שווה מחשבה'. יושבים אנשי הגות מובילים בארץ, כל אחד מהדיסציפלינות שלו, בלי מנחה, אחד מול השני. או הסדרה על גיא אוני. סיפורה של מדינת ישראל דרך האופנה מאז ועד היום - בעבודה. כמו 'היינו שם בצבע' ששודרה".
"אם בוחנים את ערוץ 1, בעיסוק התוכני שלו, הוא בהחלט ממוצב כאלטרנטיבה לערוצים מסחריים. הוא היחיד שעוסק מדי שבוע בתחקירים, בדוקומנטרי, בשיח תרבותי, בפוליטיקה - לא פוליטיקה מיידית. אנחנו הערוץ היחיד שעוסק בדברים האלה. עושים את זה, חד-משמעית, רק בפורמטים אולי פחות מעניינים".
* למה התקשורת לא אוהבת, לטענתך, את הערוץ הראשון?
"התקשורת מכוונת ומאיצה את העניין של הצלחה של כל מה שהוא מסחרי. ככל שאתה מרוכז בעצמך ויותר דואג לעצמך, והעולם החומרי הוא המשמעותי ביותר עבורך, אתה מחפש יותר ריגושים, ומה נותן יותר ריגושים מצרכנות. ואם המרכיב המסחרי עומד מאחורי התקשורת, בוא נקרא לילד בשמו, אלה התוצאות. ריגוש ועוד ריגוש ועוד ריגוש, ויצירת אווירה בקרב העיתונאים".
טענה נוספת ששקלאר שולף היא ההתעלמות הגורפת של התקשורת משידורי הערוץ הראשון. או כפי שהוא מכנה זאת: "גישה ברנז'אית תקשורתית עדרית שמשתקפת ביחס לערוץ הראשון". לדבריו, "אף אחד לא סופר את זה. אף אחד בתקשורת לא מדבר על זה. אין ביקורת טלוויזיה בתקשורת על הערוץ הראשון. לא קיים, לא מדברים עליו. זו ברנז'ה ששבויה בתוך עצמה, בצהוב, בשטחי".
למרות הביקורת הלא-מסויגת של שקלאר מהתוכן המשודר בערוצים המתחרים - ערוץ 2, ערוץ 10, הכבלים והלוויין, הוא מודה כי בתפקידו הקודם, כמנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, היה לו חלק בהפיכתם של הערוצים למה שהוא מכנה במילים "צרכנות", "חומרים מסחריים" ו"מוצרים".
שקלאר: "בתקופה של לפני המכרז של ערוץ 2, אני מודה, אני חלק מהאשמים במרכאות. לפי השקפת העולם שלי, לערוצים המסחריים יש מונופול בשוק הפרסום, ויש להם מחוייבויות ואחריות. לכן הם היו צריכים לייצר דברים בעלי ערך. ביקשתי לדרוש מהערוצים המסחריים רבגוניות בתכנים, לעסוק בפריפריה, ובחודשיים האלה הם התחפשו לערוץ 1, או לערוץ 1 אלטרנטיבי. רשת, קשת וטלעד יצרו סדרות כמו 'מעורב ירושלמי', 'עשרת הדיברות', 'מרחק נגיעה' וזכו לרייטינג גבוה".
* זה היה לפני עידן הריאליטי.
"אני מאמין באמונה שלמה שבמצב הקיים אם היו משדרים שידורים איכותיים, היה להם רייטינג גבוה. אבל ה-DNA שלהם זה מוצר, לראות רווח. לכן הם התפרקו מהכסות הציבורית התרבותית שאפיינה את ימי המכרז. אי-אפשר להחזיק את זה לאורך זמן".
* אז מה, המכרז היה משחק, הצגת תיאטרון?
"לא. הם חיים בהישרדות. מי שחי בתחושת הישרדות, מרגיש שהוא חי על זמן מוגבל. לא מסתכל לטווח ארוך, לא נוגע ברבדים עמוקים. הרצון לשרוד ולהרוויח בכל מחיר - קשה מאוד לעמוד מול זה. לכן ההכוונה היא לריגוש מיידי".
* למה מה שהיה צריך להיות בערוץ הציבורי, צריך להיות אצלם?
"על בסיס זה שאין ערוץ 1 במגרש. בנוסף לחומרים מסחריים, זה צריך להיות חלק מהתמהיל. בכל דיון שנעשה אמרתי על בסיס זה, שאין ערוץ 1 במגרש. ברגע שערוץ 1 יממש את תפקידו העיקרי, וייתן ביטוי לכל מרכיבי השידור התרבותי - דרמה, תעודה, תרבות - יהיה מקום להקל על ערוצים 2 ו-10".
* עכשיו מקילים עוד יותר, ועוברים משיטת הזיכיונות לשיטת רישיונות.
"זו תהיה הזניה טוטאלית של התקשורת. אין ספק בעניין הזה. אני נגד מעבר לרישיונות. צריך לזכור שעוסקים בתרבות. או שעוסקים בתרבות, תיאטרון, דרמה, תעודה, או שאתה עוסק במוצר. אם אתה עוסק במוצר, תעשה רישיונות. בדיוק כמו חנות פלאפל: אתה פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר".
אין רייטינג? שיטת המדרוג אשמה
לגבי הרייטינג הנמוך של הערוץ הראשון, בהשוואה לתקציבו הרב, טוען שקלאר כי הסיבה היא ליקויים בדרך בדיקת המדרוג. "שמישהו יסביר לי את שיטת מדידת הרייטינג. לא יכול להיות שיש לנו אחוזי רייטינג נמוכים לכדורגל, ענף שיש לו אותו קהל אוהדים, שלא מעניין אותם באיזה ערוץ זה משודר. מה, אנשים לא יכולים ללחוץ 11? נכון שלערוץ 2 יש יתרון, כי הוא הפך לשומר המסך של הטלוויזיה. אבל סדרה על מילואים, שכולם דיברו על זה, או הסרט 'שיטת השקשוקה', שעשה כל-כך הרבה רעש. איך כל-כך מעט רייטינג?"
* אתה רומז שזה מכוון?
"משהו דפוק בשיטה. אני מתכוון לעשות סקרים מקבילים".
מוועדת המדרוג נמסר בתגובה: "שיטת מדידת הרייטינג בישראל מבוססת על הנהוג והמקובל בעולם בתחום של מדידת צפייה שיטתית לאורך זמן, ופועלת על-פי סטנדרטים מדעיים מן המחמירים שיש בשדה. ככל מדידה מדעית היא פועל בגבולות של סטיית תקן סטטיסטית. השנים הרבות בהן המערכת פועלת (12), מוכיחות שהיא בדרך משקפת את מציאות הצפייה החיצונית נאמנה. כך או כך, רשות השידור היא חברה ותיקה בוועדה למדרוג, ושותפה לבניין פרויקט הרייטינג, בתור שכזו היא מוזמנת להעלות כל עניין או הסתייגות ביחס למערכת בפני הועדה, ואלה יזכו להקשבה".
כתבות
ני"ע
