משה קראדי: "במשטרה אתה המנכ"ל, יו"ר הדירקטוריון והדירקטורים עצמם"

רבים מהמפקדים הבכירים במערכות הביטחון משתלבים לאחר פרישתם בעולם העסקי כמנהלים בכירים מאוד ■ אילו התאמות עליהם לעבור כדי להצליח באזרחות? ■ רב-אלוף דן חלוץ, מנכ"ל קמור מוטורס: "השוני המהותי הוא שבאזרחות הסנקציה מהירה וחדה הרבה יותר מאשר בצבא"

25/11/2009, 06:29

רבים מהמפקדים הבכירים במערכות הביטחון משתלבים לאחר פרישתם בעולם העסקי כמנהלים בכירים מאוד. מה בתפקידם הופך אותם למנהלים עסקיים מוכשרים, ואילו התאמות עליהם לעבור כדי להצליח באזרחות? שוחחנו עם כמה בכירים.

"במשטרה אתה המנכ"ל, יו"ר הדירקטוריון והדירקטורים"

רב-ניצב משה קראדי, מנכ"ל דלק פי גלילות

גיל: 49

תפקיד קודם: מפכ"ל המשטרה

משה קראדי / צלם תמר מצפי

"כשאתה מתמנה לתפקיד מפכ"ל יש לזה יתרון, אבל גם חיסרון, כי ביום שאתה מקבל את התפקיד אתה גוזר את דינך לסיים את הקריירה. אין לך לאן להתקדם מהתפקיד הזה. היתרון הוא שבניגוד לתפקידים אחרים בהם אינך יודע מתי תפרוש, ברגע שמונית יש לך זמן להתכונן מנטלית לפרישה ולהכין את הקרקע לתפקיד שאחרי. כך ההתאקלמות קלה יותר.

"לכן, כשסיימתי את תפקיד המפכ"ל כבר הייתי מוכן נפשית לתפקד הבא, ובאופן טבעי קיבלתי הצעות בארבעה מישורים: פוליטיקה ארצית, פוליטיקה מקומית, תפקידים ניהוליים במגזר הציבורי ותפקידים ניהוליים במגזר העסקי. את שתי ההצעות הראשונות פסלתי על הסף, והתלבטתי בין המגזר הציבורי לעסקי.

"בסופו של דבר החלטתי שאם עושים את השינוי, עושים אותו עד הסוף. לכן, כשבאה ההצעה מקבוצת דלק היא נראתה לי נכונה. בחנתי אותה בראייה אסטרטגית, כהצטרפות לקבוצה חזקה ומגוונת שעוסקת גם בנדל"ן, גם בפיננסים וגם באנרגיה.

"לשמחתי, נפלה בחלקי הזכות לפרוש מוקדם מהממוצע, כי התמניתי למפכ"ל בגיל 44 ופרשתי בגיל 47. זה נתן לי יתרון".

*עד כמה שונה התפקיד במשטרה מהתפקיד במגזר העסקי?

"כל התהליכים של קבלת ההחלטות ועבודת המטה שונים. במשטרה עבודת המטה סדורה ומובנית יותר, ותהליך קבלת ההחלטות נכון יותר. בעולם העסקי, לעומת זאת, מרגע שהתקבלה ההחלטה המימוש אפקטיבי יותר. למרות שבעסקים יש רגולציה, במשטרה ובצבא יש ביורוקרטיה. והביורוקרטיה מכבידה יותר.

"שוני נוסף הוא נושא ההתייעלות והחיסכון. כמפכ"ל, אתה מנהל תקציב בהיקף של 7 מיליארד שקל, אבל רק בסעיף ההוצאות. הארגון לא מייצר הכנסות. בעולם העסקי, לפני שאתה מתחיל את ההוצאות אתה עסוק בלהכניס כסף, וזה קשה יותר. בעולם העסקים אתה נמדד סביב הרווח, אז באופן טבעי קל לך יותר לחשוב ולתפעל את המערכת באופן יעיל.

"יצא לי לפגוש את דן חלוץ לפני כמה חודשים והחלפנו חוויות מהקריירה הראשונה והשנייה. שנינו הגענו למסקנה, שאם אפשר היה לייצר מסלול בו שולחים בכיר במערכת הצבאית או במשטרה לקדנציה בעולם העסקי לפני הפרישה, זה היה טוב הרבה יותר. צריך להתנסות בניהול וייעול של גוף עסקי גדול, כי כשאתה לא עסקי קשה לראות איך אפשר באמצעים שלך למקסם את ההתייעלות".

*איך בא לידי ביטוי השוני בקבלת ההחלטות?

"יש הבדל גדול בתהליך קבלת ההחלטות ובזמן קבלת ההחלטות. בעולם העסקי, תכליתן של רוב ההחלטות היא לייצר כסף ולמקסם את הרווח. כמפכ"ל משטרה ההחלטות הן ברמה אחרת לגמרי, ברמת השמירה על זכויות הפרט והכלל או חופש התנועה, וחלק גדול מההחלטות שלך תלויות בחיי אדם. אתה חורץ גורלות ומשפיע על איכות החיים של הציבור.

"בתפקידי במשטרה הייתי לא אחת צריך לקבל החלטות גורליות תוך שניות, כשמסד הנתונים מעורפל. לפעמים בארבע בבוקר. בעסקים זה לא קיים. התפקידים בעולם העסקי לא פחות מאתגרים ובהחלט מצריכים חשיבה מעמיקה, אבל הם יותר נוחים במובן של תהליך קבלת ההחלטות. אין לך את המתח שמלווה אותך כמפכ"ל 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע.

"יחד-עם-זאת, היכולת שלך לנהל גוף כמו משטרה, ביחס לחברה בעולם העסקי, היא קצת יותר מתסכלת, כי הפער בין התכנון לביצוע הוא גדול הרבה יותר מאשר בגוף עסקי. בגוף עסקי אתה יכול לבצע 99% מהדברים שתכננת.

"כמפכ"ל, אני מכין תוכנית עבודה, אבל אז הממשלה מחליטה לבצע התנתקות וזה משנה את כל תוכנית העבודה שלך מקצה לקצה. ההשפעות החיצוניות דרמטיות מאוד ואתה לא שולט בהן.

"בעולם העסקי, גם תהליך הפיקוח והדירקטוריון הוא הרבה יותר מסודר מהבחינה הזאת שיש מנכ"ל, דירקטוריון ויו"ר דירקטוריון שקובע את המדיניות, מפקח ומודד אותך. במשטרה אתה המנכ"ל, יו"ר הדירקטוריון והדירקטורים עצמם". *

"באזרחות לא קיימת פקודה, ובצבא אתה לא יכול לפטר"

רב-אלוף דן חלוץ, מנכ"ל קמור מוטורס

גיל: 61

תפקיד קודם: רמטכ"ל צה"ל

דן חלוץ / צלם יונתן בלום

"אנשים זה שם המשחק מבחינתי, ואני התאהבתי באנשים שפגשתי בקמור. הדבר שהוביל אותי להחליט לקחת את התפקיד היה האנשים שאיתם דיברתי. זה גם תאם את הרצון שלי להיות בחברה שהמופע התקשורתי שלה הוא נמוך יותר.

"בנוסף, כמובן, גם ראיתי בזה אתגר. בתחום שאני עוסק בו היום, ניהול חברת אחזקות, אתה למעשה מוכר מוצרים. לקנות ולמכור זה רעיון שעוטף את כל עולם העסקים. העקרונות הם אותם עקרונות, בין אם אתה קונה או מוכר אוניה, מכונית או מטוס.

"מעבר לאנשים, הייתה חשובה לי מידת החופש. החופש ליזום ולעשות דברים. לא כל מקום גמיש באותה מידה, וגיליתי בעלים עם גמישות מחשבתית שתאמה את רצונותיי".

*עד כמה אתה מזהה קווי דמיון ושוני בין התפקיד הצבאי לפרטי?

"יש שוני מהותי מבחינת מערכת הענישה וההיררכיה. בצבא יש היררכיה פיקודית ברורה ובעולם העסקי אין. אתה צריך להתאים את עצמך לכך ולהבין שבמערכות האזרחיות נושא הפקודה אינו קיים.

"בעולם העסקים, כשאתה בכיר יותר בהיררכיה ולא עושים מה שאמרת, הסנקציה מהירה וחדה הרבה יותר מאשר בצבא. במערכות הצבאיות אתה לא יכול לקום בבוקר ולפטר מישהו. באזרחי זה קיים, לא עושים בזה שימוש יומיומי אבל האופציה קיימת ושני הצדדים יודעים שהיא קיימת.

"הבדל מהותי נוסף הוא בין גוף מתוקצב לגוף שצריך להרוויח. אנשים במערכות הציבוריות עובדים בתקציב ולא עוסקים בלהרוויח. ולהרוויח שקל זה קשה עשרות מונים מ'לבזבז' שקל. בתקציב אתה לעולם לא רואה כסף, אתה רואה שורות. אנשים במערכת הצבאית אינם מתעסקים עם דברים שהם אלמנטריים בעולם העסקים, כמו משכורות ותשלום מסים, כל הדברים הבנאליים האלה.

"דבר נוסף הוא התרבות הארגונית. רוב שנותיי גדלתי בחיל-האוויר, שתרבותו הארגונית היא אחת מהאיכותיות ביותר שיש במקומותינו. זאת תרבות שיורדת לפרטים אבל רואה את התמונה הגדולה. היא מנהלת את הדברים מתוך גישה שהתקציב שעומד לרשותה הוא תקציב הציבור והשימוש בו צריך להיות יעיל. זאת תרבות של דיון, עמידה בזמנים ועבודות מטה שמניחות לפני מקבלי ההחלטות תמונה עמוקה ורחבה.

"בעולם הפרטי אחד הדברים שאני רואה זה מטות הרבה יותר מצומצמים, גם אם יש בזה יתרון. תהליך קבלת ההחלטות, למשל, הוא הרבה יותר אינטואיטיבי, שזה משהו שפחות מקובל בעולם הצבאי.

"ההבדל המהותי שעומד מעל לכל זה הוא סוגיית האחריות. בצבא, בסופו של דבר, האחריות היא לחיי אדם. כאן האחריות היא לשורה התחתונה של רווח והפסד. אי-אפשר לקנות חיי אדם אבודים בכסף, אבל כסף אפשר לקנות בכסף".

*מה היתרון המובהק שהבאת איתך מהצבא לעסקים?

"הייתי אומר שזו היכולת להסתכל על התמונה הגדולה, ובו-בזמן להיות מסוגל לצלול לפרטי הפרטים של נושאים ספציפיים. מדובר בתהליך מובנה של ניסיון להעריך מצב ולתת לו תשובות באופן שיטתי. לבצע תוכניות עבודה. באתי ממערכת שהייתה מורגלת בתוכנית עבודה שנתית.

"אין הבדל אם אתה הולך להרוויח את הכסף או להוציא אותו, הדברים צריכים להיעשות על-פי תכנון ויש להשוות את הביצוע לתכנון. בצבא זה לחם חוק. לתחקר אירועים. בעסקים עושים את זה פחות, למרות שיש מקום לתחקר אירועים. החל באירועים שבין ספק ללקוח ועד קבלת החלטות. האם קיבלנו החלטות נכונות? ואם כן, איך קיבלנו אותן? זה דבר שמוטמע בי מתוקף המערכת בה גדלתי".

*אתה מתגעגע לאקשן האינסופי שיש בצבא?

"לא. ואגב, טלפון בארבע בבוקר בדרך-כלל לא מבשר טובות. לכן, כשעושים את המעבר יורד נטל כבד מהכתפיים. המושג להתגעגע הוא בעיניי מושג שמעכב התפתחות. לא במובן הרגשי, אלא מהבחינה הזאת שאם אתה חי בנוסטלגיה לתפקיד קודם אתה חי בעבר.

"לחיות בעבר זה אומר להסתכל אחורה, וכשמסתכלים אחורה נופלים על כל אבן קטנה בדרך קדימה".

"ההיכרות עם אנשי צבא סללה לי את הדרך לתפקיד בשופרסל"

תא"ל ישראל איינהורן, יו"ר מחסני כמעט חינם

גיל: 58

תפקיד קודם: ראש חטיבת תכנון וכוח-אדם

ישראל איינהורן / צלם עינת לברון

"רציתי קריירה אזרחית עסקית ולא ללכת לתפקיד ממלכתי, לכן החלטתי להשתחרר. מה שהנחה אותי היה מצב שוק הנדל"ן, שהיה בפריחה, לכן הלכתי להיות סמנכ"ל בחברת בנייה. שנה שלמה למדתי את התחום והבנתי שהוא משעמם אותי. כל התפקידים שלי בצבא היו קשורים בחדשנות והפריה של הנפש, ולכן עשיתי שינוי ופניתי לתחום הקמעונאות.

"ההיכרות עם אנשי צבא סללה לי את הדרך לתפקיד בשופרסל. עמי סגיס היה אז המנכ"ל ובשורת ההנהלה היו עוד גנרלים, ואני התברגתי לתפקיד סגן נשיא שופרסל. הייתה לי משאת נפש אחת: להגיע לטופ, להראות שגם באזרחות אני יכול לעשות את זה.

"עמי סגיס ואני ניהלנו מערכות מטה בצבא, לא פיקדנו על יחידות שטח, והבאנו לשופרסל את הידע של ניהל מערכות ענקיות עם אלפי אנשים. התוצאה הייתה שהבאנו לרשת תוצאות שיא. יצירתיות הייתה לנו קצת פחות, כי לא באנו מהשוק האזרחי ולא היו לנו מספיק אנשים מבחוץ שבאו מתחום השיווק והפיתוח העסקי.

"עם זאת, היתרון של אנשי צבא ותיקים הוא שבמבט אחד או שניים הם מבינים את המטריה, ולא מבלבלים את המוח. בסך-הכול לא היה שוני גדול בין המערכת הזאת לצבא, למרות שבצבא נהניתי מהתפקידים האחרונים שעשיתי כמו שלא איהנה כנראה מאף תפקיד בחיי".

*אילו יתרונות יחסיים הבאת מהמערכת הצבאית לתפקיד הנוכחי?

"הבאתי את הניסיון הצבאי, את יכולת הניהול של מערכות גדולת, את המנהיגות שגורמת לאנשים ללכת אחריך, ואת התרבות הארגונית שמתאימה לצמיחה כזאת. בשלוש השנים האחרונות צמחנו פי-שניים וחצי, והיום המחזור שלנו הוא יותר ממיליארד שקל.

"אנחנו קומנדו, יודעים כל צ'ופציק, לא גדולים מדי, 20 חנויות, בלי לוגיסטיקה משוגעת, אנחנו מוכרים למטר פי-שניים ושלושה מהרשתות הגדולות, וזה מוריד את כל ההוצאות שלנו. האחים רני ועדי צים, השותפים שלי בכמעט חינם, הם סוחרים. אני איש ניהול. מבחינתי, הזמן משחק תפקיד מרכזי בניהול ואני אהיה מוכן לתת 'גרוש נוסף' כדי לא לבזבז זמן בוויכוח. זה משהו שסוחרים לא יעשו.

"גם ניהלתי את מערך מניעת הגניבות שלנו כמו מבצע צבאי. בסופרים יש גניבות גדולות, לא רק של לקוחות, אלא של ספקים ועובדים. לוולמארט, למשל, יש פחת של 1.7% שמקורו בגניבות, ואם הרשת רושמת רווח של 3%, חצי מתקזז בגלל הגניבות. אז הבאתי אנשי מקצוע, התקנתי מצלמות ואבטחה ומיגרנו את התופעה".

*מה עיכב אותך בהתפתחות העסקית כתוצאה מדברים שהבאת מהשירות הצבאי?

"ניסיתי להימנע מלצנוח למערכת האזרחית מלמעלה. התחלתי מלמטה, כמחסנאי, לא כמנהל גדול, כדי ללמוד את העבודה. זה נתן לי את הכוח לרוץ הלאה, כשאתה בא ישר כמו גנרל גדול ואתה לא יודע מה קורה למטה, אתה צריך שאנשים יעשו בשבילך את העבודה וככה זה נראה".

"לא היה אכפת לי לנהל שלוש חנויות מכולת, רק לא לחזור לארגון כמו הצבא"

סגן-אלוף אבי בן-חור, מנכ"ל ג'יימס ריצ'רדסון

גיל: 56

תפקיד קודם: סגן מפקד הבור של חיל האוויר (נווט פנטום בטייסת עטלף)

אבי בן חור / צלם תמר מצפי

"לא היו לי הרבה אלטרנטיבות כשהשתחררתי ולא ידעתי מה אני הולך לעשות, אבל היה לי יותר קל להגיד מה אני לא רוצה לעשות. יכולתי להישאר בצבא עוד כמה שנים אבל בחרתי במודע לפרוש בגיל 40, כי יש הבדל בין פרישה בגיל מוקדם לפרישה בגיל 50.

"בגיל צעיר אתה נכון יותר לקריירה שנייה, בשעה שהרבה אנשים שמשתחררים בדרגת אלוף ימצאו את עצמם במינהל ציבורי או בפוליטיקה ופחות בעולם העסקי".

מדוע החלטת לא להשתלב בארגון גדול?

"דחיתי הצעות בתעשיות הצבאיות והביטחוניות ובגופים ציבוריים ובחרתי בארגון קטן בו תהיה לי יכולת השפעה. לא היה אכפת לי גם לנהל שלוש חנויות מכולת, רק לא לחזור לארגון כמו הצבא".

*במה השירות בצבא נתן לך יתרון?

"היום ברור לי שהבאתי לעסקים את התרבות עליה חונכתי בחיל-אוויר. בראש ובראשונה הבאתי תכנון קדימה ועבודה לפי יעדים. אני רואה היום הרבה ארגונים שלא פועלים לפי תוכנית אסטרטגית אמיתית.

"שנית, אני מקפיד על שרשרת ניהולית מוגדרת. הרבה ארגונים לוקים בכך, אין להם חלוקת סמכויות לפי כישורים ואין להם הגדרת סמכויות מובהקת. לכן, גם העבודה לא מתקדמת בכיוון הרצוי. חובה שתהיה היררכיה ניהולית מוגדרת, כך שכל אחד יודע מה התחום שלו. אצלי ברור מאוד מי מדווח למי.

"שלישית, בצבא למדתי לקבל החלטות בצורה מושכלת ומסודרת ולא אימפולסיבית. יש ארגונים שנוטים לדחות קבלת החלטות, אצלי יש קבלת החלטות במועד ולפי הצורך.

"רביעית, אני עורך לכל מהלך תחקור ויישום, שזה משהו שעושים בחיל-האוויר אחרי כל טיסה או מבצע. אני מתחקר גם הצלחות כי לפעמים אנחנו מייחסים אותן לעצמנו למרות שלא תמיד זה כך".

*איפה היית צריך לעשת אדפטציות?

"אפשר לומר שהסתגלתי בצורה אבולוציונית. זה שייך לגיל הפרישה. היכולת להמציא את עצמך מחדש, לשנות שיטות חשיבה ואורחות חיים בגיל 50, קשה הרבה יותר מאשר בגיל 40. אם אתה לא סתגלן ולא יודע להתפשר ולוותר, לא תוכל להתאים את עצמך לארגון אחר, ולא משנה באיזה גיל אתה.

"התכונה הכי חשובה שלי כמנהל היא היכולת למצוא פתרונות לכל מצב, גם על-ידי פשרה. בעולם הכלכלי אין פתרון אחד לסוגיות, לעומת הצבא שם יש פתרונות חד-משמעיים. בתחילת דרכי הניהולית הייתי קיצוני הרבה יותר, ראיתי את הדברים בשחור ולבן. עם הזמן למדתי שדרכי הביניים הן הנכונות והן אלה שעובדות בסופו של דבר למען הארגון".

*מה תוכל לומר למנהל שעובר עכשיו מהצבא לעסקים פרטיים?

"אתה צריך לנסות למצוא את הצפון האמיתי שלך. כמו בסרט החדש של וודי אלן, 'מה עובד בשבילך'. אם אתה הולך למקומות שאין לך בהם יתרון יחסי, ואתה לא יכול להביא את הצפון האמיתי שלך, אל תלך לשם. אם נפלה לידך הזדמנות לקריירה שנייה, תעשה חשבון נפש מה מתאים לך, ותבחר בזה, גם אם זה לא להיות מנכ"ל גדול". *

"ה'מסחרה' שקיימת בעולם העסקי הייתה חדשה לי"

רב-סרן סבינה בירן, שותפה ב-MPV ייעוץ עסקי ולשעבר מנכ"ל ישראייר

גיל: 42

תפקיד קודם: קצינת מחקר במטכ"ל

סבינה בירן / צלם עינת לברון

"הג'וב הראשון שלי אחרי השירות היה מנכ"ל חברת התעופה האמריקנית טאואר. השתחררתי מהצבא כי הג'וב הזה הוצע לי. כנראה בגלל שאני הישגית ומחפשת אתגרים, קסם לי האתגר והפוטנציאל הכלכלי".

*היה לך "שוק תרבותי" במעבר המידי לשוק הפרטי?

"לא היה שוק תרבותי כי לא נשארתי בצבא עד תפקיד של אל"מ. אגב, גם כי ידעתי שבצבא קשה להתקדם כאישה לדרגות בכירות. אם הייתי נשארת עוד 20 שנה בצבא היה לי קשה יותר להתמודד, כי הייתי מתרגלת למערכת, לזה שיש נהג בוס, למשל.

"המעבר שלי היה אופטימלי כי ידעתי ניהול מהו, לנהל חברה ולנהל פעילויות בצבא זה אותו הדבר, ניהול זה ניהול. האלמנט היחיד שהייתי צריכה ללמוד הוא האלמנט העסקי המסחרי שאין בצבא. ה'מסחרה' שקיימת בעולם העסקי הייתה חדשה לי, אבל מי שמצליח להשלים את זה מהר יצליח גם בעולם הפרטי".

*בסקטור האזרחי לא הרגשת את תקרת הזכוכית שיש לנשים בצבא?

"אני מאמינה שאין כיום תקרת זכוכית, בטח לא באופן גורף, אם כי זה קיים במקומות מסוימים בהם יש איים של שוביניזם שצריך לעבור אותם. בשירות שלי בצבא לא נתקלתי בזה, אבל גם כי הייתי בקבוצה של אנשי תכנון ואמ"ן שהיו משכילים ופתוחים מאוד, וזה כנראה חסך ממני את השוביניזם".

*איפה נאלצת לעשות אדפטציה מהצבא לעסקים?

"בעיקר בתחום הטרמינולוגיה והשפה העסקית המסחרית, ניהול כספים והיגיון עסקי".

*איפה הרגשת שאת מביאה ערך מוסף מהצבא?

"בעיניי המערכת הצבאית היא אחת המערכות המשובחות שיש במדינה. יצא לי לשרת במטכ"ל ולהכיר את הצבא על כל גווניו, ואני חייבת לומר שזו מערכת מדהימה בשיטתיות שלה. הבאתי איתי הרבה כלים מהצבא: מוסר עבודה, יכולת עבודת מטה, הנעה של ארגון שיש בו מאת ואלפי עובדים, לקיחת אחריות ומנהיגות".

*מה תוכלי לומר למנהל שעובר עכשיו מהצבא לעסקים פרטיים?

"החיים הם לא דלתות מסתובבות. אתה בוחר פעם אחת. מי שמשתחרר היום בדרגה בכירה, של סא"ל ומעלה, מביא איתו הרבה נכסים ורק צריך לבחור את התפקיד הבא. לכן, כדאי לו ללכת על תחום שמרגש אותו והוא יוכל ליהנות ממנו. אז ההצלחה תהיה בטוחה".

גלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>
 
 
חזרה למעלה