הכניסה לתערוכת הצילומים של דוד עדיקא בגלריה ברוורמן בתל-אביב טומנת הפתעה. לא תמצאו כאן את החוויה המנוכרת של התבוננות בתמונות, במקומה ממתינה "הצעת הגשה", סעודת טעימות מנקודת מבטו של עדיקא - צלם החווה את שליחותו המקצועית כמתעד, מלקט ומגיש לקהלו את "מסקנותיו" הוויזואליות. עדיקא נהנה לשמוע את המושג שבא מתחום האוכל - "כל עניין הטעמים והקשר של אסתטיקה לטעם, סוגיית הסגנונות, מעסיקים אותי מאוד", הוא אומר.
מול הכניסה צילום צבעוני שנראה כזר אורות או פרחי צלופן מלאכותי, מנצנץ. המבט נמשך לקיר הימני, הצבוע בתכלת בהיר, חלבי, ועליו צילום שחור-לבן ממוסגר באותו גוון תכול. מנגד קורץ ומפתה הקיר השמאלי, בוורוד, כמו זועק למשוך את תשומת הלב דווקא אליו, ואל התמונות שעל גביו - דמות נערה-אישה שצולמה מכרזת פרסום לשמלות כלה, ולצידה שולחן מסעדה מחופה במפת שעוונית, מוכן לסעודה - שניהם מעכו.
בתווך משלים את "תמונת החלל" הקיר הירקרק. על גביו "טבע דומם", צילום זר ורדים בפריחתו, על סף הקמילה. דווקא אותו הוא מכנה "קיטש".
דוד עדיקא, ללא כותרת (עכו) 2008
ערך מוסף דקורטיבי
צבעוניות הקירות והמסגרות המחקות אותה פה ושם מעניקים לתערוכה ערך מוסף של הקפדה דקורטיבית. דבר אינו מקרי באנסמבל של תמונות הנראות כלקוחות מז'אנרים שונים - צילומי רחוב של חלונות ראווה מלאי קריסטלים נוצצים (מאלנבי), ממוסגרים בשחור ומבליטים את הריחוק של עין המתבונן; שטיחים תלויים על שלד בית לא גמור בנצרת, ממוסגרים בעץ טבעי; שלט מספרה ברובע מהגרים בפריז, שכאילו נלקח היישר מתמונת העולם האלג'יראית של בעליו/לקוחותיו.
בין העבודות שבחר עדיקא להציג ישנם הדים והקבלות, קווי מתאר המשקפים אלה את אלה, צבע השלג הבוהק על פסגות הרים במפת פלסטיק זולה משתקף בעיקול השד העטוף בסאטן צחור בשמלת הכלה. הנערה שפניה אופרו עד למושלמות בובתית נראית כבת דמותה חסרת הזהות של האישה ב"סלון אסתטיק" הפריזאי.
העבודות עוסקות לא מעט בפני השטח, כפי שמעיד עדיקא במובן הכי שטחי של המילה. "הצבע לקיר כמו מייק-אפ, מייצר אסתטיקה שטוחה, פתיינית כמלכודת דבש של יופי מלאכותי".
המקורות הערביים של חלק מהתמונות מקבלים משנה תוקף בכותרת התערוכה, "כל קוף בעיני אמו צבי" - פתגם ערבי ש"בצורה מתומצתת ומדויקת טומן בתוכו אמת שאני מאמין בה. זהו מוטו שמלווה אותי שנים רבות, עוד מילדותי", מספר עדיקא, בראיון שנערך בגלריה, שעות ספורות לפני פתיחת התערוכה. גם הוא עצמו מתבונן בצילומיו כאב בילדיו, בגאווה מהולה במידה של ביקורת.
אסתטיקה תלוית תרבות
"כל קוף בעיני אמו צבי" - היופי הוא בעיני המתבונן, האסתטיקה תלוית תרבות, מקום, מוצא וחינוך. הוא עצמו גדל בירושלים, בן למשפחה כורדית, למד בבצלאל (בוגר התוכנית לתואר שני באמנות) ומלמד כיום בבצלאל ובשנקר.
"אני אוהב את זה שיש בזה גם את ההתבוננות (במילה 'בעיני'), נקודת המבט שמתורגמת לדעה, להצהרה. יש בזה ביטול היררכיה וקבלה ללא תנאי", הוא אומר, אבל אותה היררכיה עצמה מוטמעת מראש במבט, שהוא תלוי תרבות וטעם, כפי שמדגיש עדיקא, ללא מלים, בעצם הצגת עבודותיו.
הוא ישראלי, איש "תרבות המערב", אך מבטו נמשך אל המזרח, אל התרבות הערבית שבה הוא מתחכך מבית, אל האותנטיות של המוגזם, המלאכותי, הקיצוני בחיותו - עד שנראים בו כבר סימני המאמץ ועליבות הקמילה, הקיטש והמוות.
עדיקא: "המבט המתורבת מכניס טעמים למסגרות לפי סולם ערכים חיצוני - טוב טעם, חוסר טעם. התערוכה בודקת עבורי את הגבולות האלה. שם התערוכה הוא מבחינתי עוד עבודה בתערוכה, הפתגם הוא ויזואלי מאוד. אין בו התנגשות למרות שיש הנגדה: קוף לעומת צבי, כל עולם הערכים והדימויים של הקופיות לעומת הצביות.
"השעירות הנמוכה, הכפופה, לעומת התמירות קלת הרגליים, האצילית. זהו מפתח רעיוני עבורי ואסוציאטיבי עבור הצופה". לכן גם לא טרח עדיקא להדגימו בתמונה משלו. אין בכך צורך. עצמו את עיניכם ותמצאו אותו שם, בעיני המתבונן. *
"כל קוף בעיני אמו צבי", דוד עדיקא, גלריה ברוורמן, השרון 12, תל-אביב, www.bravermangallery.com. שעות פתיחה ברוורמן: ב'-ה' 11:00-19:00, שישי-שבת 11:00-14:00
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
