רפואה שלמה

ההתקדמות הרפואית (הטכנולוגית והמחקרית) המסחררת של העשורים האחרונים, היא אחד הגורמים לשינוי העולם כפי שהכרנו אותו עד כה. כבר לא מדובר רק על הארכת תוחלת החיים כמעט פי שניים, הכחדת מחלות סופניות, השתלת איברים, יכולות שליטה על תהליכי ההולדה ואפשרויות בריאה מלאכותיות, אלא על שינויים חברתיים, תרבותיים וכלכליים של החברה האנושית (עד סוף המאה צפויה רוב אוכלוסיית העולם המערבי להיות זקנה).

אבל מעבר לתהליכים הרחבים, גם הפריזמה הקטנה מפתיעה בקונפליקטים שבתוכה, כשחלק מהרופאים שכתפיהם בשמיים, לא רק שמעמדם אינו מרקיע שחקים, אלא שהם ממקבלי המשכורות הנמוכות בחברה שמקדשת הון וכוח. תנאי עבודתו הם מהירודים, והוא חשוף לאלימות גוברת מצד אותם אלה שנשבע להקדיש את חייו לריפויים.

אורנה כהן, עורכת כתב העת "זמן רפואה" (ההסתדרות הרפואית) ביקשה מדמויות מובילות בתחומי הרוח, האקדמיה, התקשורת והרפואה, לכתוב מאמרים לספר שבמכלול שלו נותן מפתח לעולם העשיר שסובב ונבנה מתוך מקצוע הרפואה. התוצאה היא ספר מרתק בשם "רפואה בין השורות", שיצא בימים אלה, מתוך כוונה לייצר דיון על רופאים, חברה, תרבות ומה שביניהם.

כהן מספרת על לידתו: "לפני כמה חודשים התקיימה ועידת ההסתדרות הרפואית שמתכנסת אחת לארבע שנים, ועלתה מחשבה להרחיב את היריעה. לא לעסוק רק בנושאים שהם לחם חוקם של הרופאים כמו יחסי חולה-רופא ומערכת הבריאות, אלא לצאת למרחבים המעניקים זווית ראייה נוספת על עיסוקו של הרופא ועל מהות מקצוע הרפואה. אני מקווה שגם הרופאים וגם הציבור יצאו מועשרים מהשילוב שנעשה בספר בין עולמות תוכן שונים".

75% מהרופאים היו שבים ובוחרים ללמוד רפואה

"בעידן של רפואה מסחרית, שבו הידע הרפואי נמצא בתהליך של דמוקרטיזציה והמטופל דורש להיות פציינט", כותב בספר פרופ' אבי דגני (נשיא קבוצת גיאוקרטוגרפיה), "מורגשת תחושת אכזבה מהמקצוע יחד עם אהבה גדולה למקצוע".

*אכזבה? לפי המאמר שלך 75% מהרופאים מעידים שלמרות האלימות והשכר הנמוך היו חוזרים ובוחרים ברפואה

"אבל מכלל ההן יוצא גם הלאו. אם 75% היו שבים אז 25% לא היו שבים. זה רבע מתוך השלם וזה הרבה מאוד. אנחנו רואים דרמה שמתחוללת במספר חזיתות, כאשר מי שמשלם את המחיר הם הרופאים. גם באלימות, גם בתביעות נגדם. גם בשכר. הם מותקפים בהרבה חזיתות".

"מהפכת האינטרנט ששינתה את פני העיתונות, הפרסום, הטלוויזיה, האמנות והתרבות, לא פסחה גם על עולם הרפואה ויחסי חולה-רופא", קובע ד"ר יוסי ורדי (לשעבר מיראבליס והיום יזם טכנולוגיות-עלית), ומדבר על העידן החדש המאפשר נגישות של החולה לכל מקורות המידע, ועל השינוי במערכת היחסים ששררה עד היום בינו לבין הרופא: "המטופל גילה לפתע שהוא יכול לחקור את מחלתו ולאסוף מידע עליה ועל אפשרויות הטיפול השונות, והחל להגיע לפגישות עם רופאיו כשהוא מצויד בערימת עמודים מודפסים מהאינטרנט".

דגני מוסיף: "מתחוללת היום מהפכה שקוראים לה 'דמוקרטיזציה של הידע הרפואי'. מדובר על מצב שבו אנחנו הרבה יותר משכילים. לפחות לכאורה. מידע נמצא בכל מיני מקומות באינטרנט ובשיח הפתוח, ואז באים אל הרופא ואומרים: 'רשמת לי תרופה X, אבל החבר שלי אמר ש-Y מתאים יותר, תואיל לרשום לי Y'. הרופאים לא מקבלים את זה ברוח כל-כך טובה, אף-על-פי שחלק גדול מהם הופך ליותר טולרנטי. בדרך-כלל אלה הרופאים הצעירים יותר".

רופא טוב הוא רופא שמדבר איתי

עד עכשיו מדובר בתחושות הרופא. ומה לגבי החולה?

דגני: "שכבתי פעם בבית-חולים, והגיעה באחד הבקרים ביקורת של רופאים. חמישה רופאים עם חלוקים לבנים מתייצבים לידי ואחר-כך עוברים למיטה של שכני. רק שהוא לא היה במיטה, הוא היה בשירותים או במקלחת וזה ערך הרבה זמן והוא לא חזר, מה שלא הפריע לרופאים לעמוד ליד המיטה, להסתכל על הצג ועל הכתוב ולקבל את כל הדיאגנוזות והחלטה על המשך טיפול בלי שראו אותו. אני מספר את זה כדוגמה להתנשאות הרפואית שהיתה נחלת הרופא המבוגר. הוא היה אלוהים, הסתכל מלמעלה... האנטיתזה היא הזעקה של החולה מלמטה.

"במחקר שערכנו לאחת מקופות-החולים התברר, שאנשים מצטרפים לקופה בגלל הפרסטיז'ה (מה שמאוד עזר בשלבים מוקדמים למכבי) ועוזבים או נשארים בגלל רמת השירות. שאלנו מה זה שירות טוב וקיבלנו את התשובה: שהכי חשוב שהרופאים יהיו טובים. שאלנו מה זה רופא טוב, והתשובה: רופא טוב יודע לאבחן מה יש לי, אבל בעיקר רופא שמדבר איתי. זה הציטוט המלא 'רופא שמדבר איתי'".

מה קרה לרופא הטוב, זה שהחולה היה שופך בפניו את מכאוביו בעוד הוא מצמיד אל גבו את הסטטוסקופ, מציץ בעיניו ושואל מה נשמע בבית.

האם מחיר הרפואה המודרנית הוא אובדן היחס האישי? לדברי פרופ' שוקי שמר (יו"ר מועצת המנהלים של אסותא, ראש ביה"ס לבריאות הציבור של אוניברסיטת ת"א, לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות ומנכ"ל מכבי שירותי בריאות): "קצב החיים היום, בעיות תקציביות, פיתוח של טכנולוגיות שברובן מיחשוביות, מביאים לכך שנותר זמן מועט לרופא לשבת עם האדם, לשוחח ולהסביר לו. הדברים נעשים הרבה יותר קצביים והמגע הבלתי אמצעי בין רופא לחולה קטן במידה ניכרת לעומת העבר".

אז אולי האינטרנט יחליף את הרופא? הרי רוב התשובות נמצאות שם?

"הזרם המרכזי ברפואה מדבר על כך שיש היום יותר העצמה של החולה. הוא דעתן יותר ומשכיל יותר. מקורות המידע נגישים לכל דורש בלחיצה באינטרנט ולכאורה החולים באים עם מטען רחב הרבה משהיה להם בעבר. אבל בסופו של דבר, כשאדם חולה הוא זקוק לעצה ולהמלצה של הרופא. בגלל הפיתוח של תתי-התמחויות והמערכות המיחשוביות, בגלל הרגולציה ובגלל דרך עבודת הרופאים, מתחיל המגע האנושי הבלתי אמצעי להיעלם. ובזה צריך לטפל.

"כשהייתי קצין רפואה ראשי היה לי חייל שבדקו אותו 11 רופאים, כל אחד מהזווית שלו ואף אחד לא ראה את התמונה הכללית, בסוף זה נגמר בטרגדיה. במצבים קשים ומסובכים, כשנמצאים באי-ודאות, הנתונים הם נתונים סטטיסטיים, אבל לאדם עצמו כל מצב תוצאתי הוא 100%. הוא לא סטטיסטיקה. ואם יש הצלחה זה 100% הצלחה, ואם יש כישלון זה 100% כישלון.

רופא או אלוהים

אם לאורך ההיסטוריה הרופא חוטף את החולה מזרועות המוות, הרי שכעת הוא כבר מתמודד על תפקיד האלוהים. הרב בני לאו (חוקר במדעי היהדות, רב קהילת רמב"ן בשכונת קטמון בירושלים וראש בית המדרש בבית מורשה ירושלים) מתייחס לאחת הסוגיות המעניינות והבעייתיות שמעלה הרפואה המודרנית: "אני מלווה אנשים רבים בדילמות רפואיות תחת הכובע הרבני שלי, והרבה פעמים אני רואה התערבות רפואית במקום שהצניעות יפה לו.

"זה הולך מעבר לפיקוח נפש ולהצלת חיים. יש פה חרב פיפיות. מצד אחד, אתה עומד נפעם מול שיטות ההפריה המלאכותית הכי מתקדמות, ואתה מוקסם מהיכולת הרפואית הכמעט בלתי מוגבלת שמביאה מזור והצלחה. הצד השני הוא השתלטות האדם על הבריאה. האדם מבקש להיות בורא במקום להיות נברא. אנחנו צריכים להיות ערניים בסוגיות של אתיקה, מוסר והלכה. מתי משתמשים ביכולות הרפואיות כדי להציל, ומתי היכולת שלנו גורמת להשתרר על העולם. למשל, בנושא השכפול או השיבוט הגנטי".

*אבל שיבוט גנטי מאפשר, למשל, נטרול גנים פגועים.

"והצד השני הוא כשמתחילים לדבר על הבלונדיני עם העיניים הכחולות. וזה המדרון החלקלק שצריך להתריע מפניו. לכל החלטה רפואית בסוגיות האלו צריכה להתלוות ועדה אתית שתסייע לרפואה לרסן את העוצמה הבלתי מוגבלת הזאת. לרופא ניתנה רשות לרפא. לא ניתנה לו רשות להשתרר על הבריאה. הוא משרת ולא אדון. זאת בעצם קריאת הכיוון שאליה אני מכוון".

*יש פסקי הלכה בנושא?

העולם ההלכתי מפותח ביותר בסוגיות הלכה ורפואה. בשערי צדק קיים מכון שלזינגר למחקרים הכי מתקדמים בנושאים של אתיקה הלכה ורפואה. יש אנציקלופדיה הלכתית רפואית, שכתב חתן פרס ישראל, אברהם שטיינברג. אנחנו מחזיקים מדפי ספרים שלמים שכל עניינם לדון בגבולות הללו של הרופא המשרת ולא האדון".

*ומה לגבי תרומת איברים?

"כרטיס אדי מבורך על-ידי רוב רבני ישראל. אני למשל מחזיק כרטיס אדי יותר מעשר שנים. רבנים רבים מעודדים, אבל תמיד נושא האתיקה מלווה את ההחלטה שלנו. למשל, בעניין של קביעת רגע המוות, יש חשש שצוות הרופאים המשתילים יהיה בהול למהר בהחלטת קביעת המוות, ולכן יש דרישה שאל צוות המשתילים תתלווה עוד אינסטנציה מעולם האתיקה שתעזור לקבוע את סיום החיים של גזע המוח, ואז הרבנים תמימי דעים שמצווה למסור את האיברים להשתלה". *