מזרחי-טפחות יפצה לקוחה ב-180 אלף שקל בגין פיקדון שנעלם

כך נקבע בהסכם פשרה ■ הלקוחה תבעה את הבנק בגין פיקדון בסך 115 אלף שקל שהופקד בבנק ב-1998; לטענתה, ב-2005 היא פנתה לבנק וביקשה לברר את יתרת הפיקדון, אך לתדהמתה גילתה כי הפיקדון איננו

בנק מזרחי-טפחות יפצה לקוחה ב-180 אלף שקל, תמורת סילוק תביעה שהגישה נגדו בגין פיקדון כספי ש"נעלם" - כך נקבע בהסכם פשרה בין הצדדים שקיבל תוקף פסק דין.

הלקוחה טובה כהן, שיוצגה על-ידי עו"ד ארז בי-עזר, תבעה את הבנק בגין פיקדון כספי בסך 115 אלף שקל שהופקד בבנק בחודש נובמבר 1998. בשנת 2005 פנתה כהן לבנק וביקשה לברר את יתרת סכום הפיקדון. לתדהמתה גילתה כי הפיקדון נעלם. כהן, שלדבריה מעולם לא משכה את כספי הפיקדון, דרשה מהבנק להשיב לה את כספה.

הבנק, שיוצג על-ידי עו"ד שרון בן-עמי, סירב להשיב את הכסף וטען כי הפיקדון נמשך כדין על-ידי הלקוחה עוד בשנת 1998, כפי שמפורט בדף חשבון שצורף לכתב ההגנה. הבנק ציין כי לא הצליח לאתר את הטפסים החתומים הרלוונטיים למשיכת הכספים, נוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצוע הפעולה. אך לדבריו, בהתאם להסכמים עם לקוחותיו, הוא אינו מחוייב לשמור מסמכים במשך זמן כה רב.

עוד טען הבנק כי סמוך לאחר משיכת הכספים סגרה כהן את החשבון וקיבלה הודעה על פירעון הפיקדון, אישור יתרות לסוף שנת 1998 והודעה על סגירת החשבון. "כל אחד מהמסמכים הנ"ל, ובוודאי צירופם של כולם יחד, היה חייב להביא את התובעת לידיעה בדבר משיכת הכספים".

כן טען הבנק להתיישנות התביעה, שכן לשיטתו עילת התביעה נולדה בשנת 1998 (אז הופקד הפיקדון).

כהן טענה כי התביעה לא התיישנה, שכן מירוץ ההתיישנות מתחיל מהיום בו הודה הבנק בקיומו של הפיקדון. גם לשיטת הבנק, הוסיפה, תקופת ההתיישנות הסתיימה בנובמבר 2005, מועד פנייתה אל הבנק לבירור גורל הפיקדון, ולא סביר כי הבנק משמיד מסמכים של לקוחותיו בדיוק ביום האחרון של השנה השביעית.

כאמור, הצדדים הגיעו לפשרה, שלפיה מבלי להודות בטענה כלשהי תפוצה הלקוחה בסכום של 180 אלף שקל.

השופט מרדכי בן-חיים נתן להסכם תוקף של פסק דין. (ת.א. 33859/08).