הציבור משלם את המחיר

מס בכר הוא מס המוטל על האזרח בשם השוק החופשי. מס שהטילה מדינת ישראל לפני יותר מארבע שנים, כאשר החליטה להעביר את עיקר החיסכון הפנסיוני, קופות הגמל שנוהלו בבנקים, לידיהם של חברות ביטוח ובתי השקעות. מאז העברת הבעלות קפצו דמי הניהול ב-70%, שיעור המשקף גבייה נוספת של מאות מיליוני שקלים מדי שנה.

אם הכסף העודף שנגבה מהציבור היה מופנה לשיפור השירות בקופות הגמל או להעלאת איכות ניהול ההשקעות, דיינו. אמנם חלק מההתייקרות אכן נבע מעלויות רגולציה. אבל הרוב המכריע של דמי הניהול העודפים נותבו ישירות לכיסיה של קבוצה קטנה של מנהלים בשוק ההון שהתעשרה במהירות, לכיסיהם של מאות עובדים בדרג בינוני ומעלה בבתי השקעות שזינקו ברמת השכר שלהם הישר לעשירון העליון, לטובת משרדים מפוארים, ג'יפים מדוגמים, הטבות למשווקים, נסיעות לחו"ל לסוכני ביטוח וכנסים בזבזניים.

תחשבו על מוצר אחר שהתייקר ב-70% תוך שנתיים, תחשבו רגע איזו מהומת אלוהים היתה פורצת אם היו עמלות הבנקים מתייקרות ב-70%, תזכרו מה קרה כשהתאימו לאופנוענים את ביטוח החובה לסיכון האמיתי שלהם וייקרו אותו ב-25%. אבל כשמדובר בדמי ניהול, הציבור וגם מייצגיו בכנסת הופכים לשלושת הקופים - לא שמעו, לא ידעו, לא ראו.

ובואו נזכור עוד עובדה קטנה - זהו משחק סכום אפס. רבע עד שליש מהתשואה הולך לדמי ניהול וכל שקל שיוצא מהחיסכון הפנסיוני לטובת דמי ניהול הוא שקל שיחסר לנו בריבית דריבית כשנצא לפנסיה.

בפרויקט מיוחד ממפה "גלובס" את הנזק שנגרם לחוסכים בקופות הגמל כתוצאה מוועדת בכר, מתאר את הקפיצה האדירה בדמי הניהול וחושף את האמת המרה מאחורי המילים היפות והכוונות הטובות של רפורמת בכר.

האשליה הגדולה

ב-19 ביולי 2005 אישרה ועדת הכספים את רפורמת בכר. לקראת הרגע ההיסטורי פרסם שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, מאמר באחד מהמוספים הכלכליים שתמך בוועדה בצורה פנאטית. "מהפכה עומדת להתחולל", כתב שר האוצר, "השוק ייפתח לתחרות על ידי ביטול הדואופול של שני הבנקים הגדולים. תופחת במידה ניכרת הריכוזיות הדורסנית בשוק ההון, האזרח יוכל להתמקח על עמלות נמוכות יותר, ישלם פחות ויקבל שירות טוב יותר".

נתניהו היה אז וגם היום איש שיווק מצוין, הוא מכר לנו את רפורמת בכר כמהפכה בשוק ההון. אפילו השם של הצעת החוק נוסח בצורה פומפוזית: "החוק להגברת התחרותיות וצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון". יש רק בעיה אחת קטנה, זה פשוט לא נכון.

באותו יום פרסמנו ב"גלובס" את השורות הבאות: "קשה לחשוד שנתניהו אינו מבין את המרחק בין הבומבסטיות של הצגת הרפורמה לנעשה בשטח, אך נתניהו בא למכור. הנה העובדות - הרפורמה לא תפתור את ניגודי העניינים אלא תעביר אותם מצד לצד. במערכת הבנקאית יצטמצמו ניגודי העניינים אך הם יעברו לברוקרים ולחברות הביטוח. גופים פחות שקופים ופחות מפוקחים מהבנקים.

הנה אשליה נוספת - האזרח יוכל להתמקח על עמלות נמוכות וישלם פחות. זו הטעיה. איך האזרח ישלם פחות כאשר קופות הגמל יירכשו על ידי גופים שגובים כבר היום דמי ניהול יותר גבוהים מאלו הנגבים במערכת הבנקאית? היום הגופים החוץ-בנקאיים גובים דמי ניהול של 1.27% בממוצע והם יקנו קופה שגובה היום 0.64% בממוצע. מה יקרה לדמי הניהול? האם יישארו על 0.64% או שיותאמו לממוצע דמי הניהול שנגבים כיום?".

ארבע שנים אחרי הרפורמה, שנתיים וחצי אחרי שקופות הגמל עברו לבעלות הגופים המוסדיים, לא נותר לנו אלא לומר בצער רב, צדקנו.

מס של 6 מיליארד שקל

בדיקת שיעור דמי הניהול הממוצעים בקופות הגמל חושפת את אפקט בכר, עלייה של 28% בדמי הניהול. משיעור של 0.64% בשנת 2006 לשיעור של 0.82% בשנת 2008. זו עלייה חדה אבל היא אינה משקפת את התמונה האמיתית. כדי להבין מה קרה לדמי הניהול צריך לנטרל קופות סקטוריאליות או מפעליות ולהתמקד רק בקופות שפתוחות להפקדות הציבור הרחב (74% מהנכסים), או אז מתבררת התמונה העגומה.

דמי הניהול בקופות המנוהלות על ידי הגופים המוסדיים קפצו ב-68% לשיעור של 1.07%, דמי הניהול בקופות שבבעלות חברות ביטוח קפצו ב-51% לשיעור של 0.97% ובממוצע עלו דמי הניהול לשיעור של 1.03%, עלייה של 61%. אם נשקלל את העליות בדמי ניהול, שפורסמו לגבי שנת 2009, נראה שדמי הניהול הגיעו ל-1.08%, עלייה של 69%.

אם נתרגם את שיעור העלייה באחוזים של דמי הניהול לגבייה בפועל נראה (כל הנתונים חושבו על פי נתוני מערכת הגמל נט - נתונים רשמיים של משרד האוצר) כי בשנת 2007 שילמנו 477 מיליון שקל נוספים, בשנת 2008 קפץ הסכום ל-629 מיליון שקל ובשנת 2009 הסתכמה הגבייה הנוספת ב-865 מיליון שקל ובסך הכל שילמו אזרחי המדינה מס בכר בסך 2 מיליארד שקל. בשנת 2010 כבר נגיע מעל 3 מיליארד שקל.

וזה לא כל הנזק. כפי שנראה מיד, שקל שמופנה לדמי הניהול גורם נזק לעמית דרך הקטנת הצבירה העתידית אבל גם דרך אובדן הריבית דריבית ולכן 3 מיליארד שקל שלא נחסכים היום יהיו 6 מיליארד שקל שיחסרו לנו כשנצא לפנסיה.

קונים ומייקרים

במארס 2007 עברו קופות מזרחי טפחות לבעלות אקסלנס, בית השקעות המתגאה בהיותו ממוקד רווחיות. מיד לאחר העברת הבעלות העלתה אקסלנס את דמי הניהול ללקוחות הקטנים לשיעור המרבי של 1.99%, לקוחות אחרים ספגו התייקרות בשיעור מתון יותר ובממוצע הכפילה אקסלנס את דמי הניהול. הצעד של אקסלנס היה מבריק, כל תוספת ההכנסות ירדה ישר לשורת הרווח. מאחר ודמי הניהול הוכפלו הרי כדי שאקסלנס תפסיד מהמהלך היא היתה צריכה לאבד 50% מהלקוחות, כל שיעור עזיבה נמוך מזה מניב רווח. כמה לקוחות עזבו את אקסלנס? עשרות בודדות אם בכלל. אמור מעתה דמי ניהול זה טוב, דמי ניהול גבוהים זה מצוין.

אקסלנס לא לבד כמובן, במחצית השנייה של 2007 עברו רוב קופות הגמל לבעלות בתי ההשקעות. פריזמה רכשה קופות מבנק לאומי ובנק הפועלים, הראל רכשה את קופות לאומי שנותרו, ישיר בית השקעות את קופות הבינלאומי, כלל ביטוח את קופות דיסקונט, מגדל את קרן ההשתלמות קה"ל מלאומי ודיסקונט, אלטשולר שחם רכש חלק מקופות מזרחי טפחות ואיילון את קופות אגוד ואוצר החייל.

בהמשך מכר בנק יהב את קופותיו להלמן אלדובי ופסגות רכשה מבנק הפועלים את גדיש. לאחר העברת הבעלות העלו הרוכשים בזה אחר זה את דמי הניהול בקופות הגמל שנרכשו, בשיעור של עשרות אחוזים. אף גוף לא השאיר את דמי הניהול כמו שהיו בתקופה שנשלטו על ידי הבנקים. חלק העלו בבת אחת, חלק בהדרגה אבל כולם ייקרו את דמי הניהול.

מדוע מרשים לעצמם מנהלי קופות הגמל לייקר בצורה כה בוטה את דמי הניהול? את התשובה נתן לנו שלום חנוך לפני שנות דור: "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם". הנה דברים שאומר רמי דרור מנכ"ל הדס ארזים, בית השקעות קטן שרכש את קופות מרכנתיל דיסקונט. "חלק מהלקוחות לא מבין את משמעות דמי הניהול", הוא מסביר.

למה הכוונה, שאלנו. "36% מהלקוחות שלי הם מהמגזר הערבי ושם הרגישות לדמי ניהול נמוכה יותר", הסביר דרור, "אצל היהודים המודעות יותר גבוהה. במרכז יותר מודעים, ביישובי הפריפריה פחות". דרור טועה כמובן. מעטים מעמיתי הגמל, ללא הבדל גזע, דת או מין, שמו לב להעלאת דמי הניהול, מעטים יותר הבינו את המשמעות לגבי החיסכון הפנסיוני שלהם (ראו תיבה) ורק עמיתים ספורים ניסו להתמקח או לעבור קופה. הציבור אדיש ואת התוצאה ראינו בנתונים למעלה.

קפיצה של 58%

בדקנו מה קרה. לקחנו את 16 קופות הגמל הגדולות שנרכשו מהבנקים, 16 קופות המייצגות מעל 67 מיליארד שקל, כשליש מהיקף הנכסים בשוק הפתוח. הצצנו בגמל נט וערכנו בדיקה פשוטה שכל אחד יכול לעשות. מה היה שיעור דמי הניהול של הקופה בשנת 2006 ומה היה בשנת 2008. התוצאות בטבלה שלפניכם והן עגומות. שיעור העלייה הממוצע היה 58%. כל הקופות ייקרו את דמי הניהול בשיעור של 20%-90%, תחת ניהול בנקאי כל הקופות גבו פחות מאחוז אחד והקופה היקרה ביותר גבתה 0.91%. תוך שנתיים התהפכה המגמה, רק שלוש קופות גובות פחות מאחוז. רובן גובות מעל 1.20% וממוצע דמי הניהול הוא 1.13%.

ניקח למשל את קרן השפע של הבינלאומי שנמכרה לישיר בית השקעות. דמי הניהול שלה קפצו מ-0.91% ל-1.75%. אסף של מזרחי טפחות נמכרה לאקסלנס ודמי הניהול בה קפצו ב-82% ל-1.40%. בקופה המקבילה של מזרחי טפחות, עתיד, התייקרו דמי הניהול ב-62% והגיעו ל-1.36%. תמר עברה מדיסקונט לכלל ביטוח וכעת העמיתים משלמים 34.5% יותר. עצמה נמכרה להראל ודמי הניהול שלה עלו ב-62% ל-1.07%. קה"ל, קרן ההשתלמות הגדולה בישראל, נמכרה למגדל שוקי הון. העמיתים ששילמו בבעלות לאומי ודיסקונט דמי ניהול של 0.63% בממוצע משלמים היום 1.07%. הנקודה ברורה, לא נמשיך.

סיבות להעלאת דמי הניהול יש למכביר. הגופים המנהלים ישמחו להסביר לנו אותן. המנהלים עימם שוחחנו הסבירו לנו באותות ומופתים כי האשמה נעוצה בעלויות החדשות שהוטלו עליהם - רגולציה נוקשה, עלויות המחשוב, בקרה, עמלות תפעול והפצה, ניהול סיכונים, מערכי שירות, הון עצמי נדרש, ניהול השקעות.

היו כאלו שהסבירו לנו כי בבנקים היה נהוג סבסוד צולב כשהבנק ספג חלק מעלויות התפעול. דן פנחסי, מנכ"ל כלל גמל, הגוף השני בגודלו בשוק, טוען למשל כי "גם אם הקופות היו נשארות בבעלות הבנקים הם היו חייבים להעלות את דמי הניהול כי לא היתה הצדקה כלכלית לדמי הניהול הנמוכים יחסית שנגבו אז".

הנה שלוש סיבות אחרות להעלאת דמי הניהול, הגופים המוסדיים לא יודו בהן אבל הן הסיבות האמיתיות. הראשונה היא הצורך להחזיר את ההשקעה. חברות הביטוח ובתי ההשקעות קנו את הקופות מהבנקים תמורת כ-4 מיליארד שקל, הבנקים חגגו אבל את ההשקעה צריך להחזיר ורצוי גם להרוויח. מישהו, עמיתי הקופות מן הסתם, צריך לשלם את המחיר.

הסיבה השנייה היא הצורך לכסות את הוצאות השיווק ועלות ההטבות לסוכני הביטוח. הגופים המנהלים משלמים לסוכני הביטוח כדי שיביאו להם את הלקוחות, זה עולה כסף, הרבה כסף. בממוצע כמחצית מדמי הניהול הולכים לסוכן. במבצע האחרון של מגדל הבטיחה החברה לסוכניה כי מי שיעביר עד סוף השנה 12 מיליון שקל יקבל כרטיס זוגי לנסיעה שמארגנת מגדל לבורמה וקמבודיה או 45 אלף שקל במזומן. העמלות במבצע משקפות 0.4% מהצבירה בנוסף ל-0.6% שהסוכן מקבל כחלק מהתנאים הרגילים. לא פלא שבמגדל דרשו מהסוכן התחייבות לדמי ניהול מינימליים של 1.4%.

את הסיבה השלישית כבר אמרנו, מייקרים כי אפשר. כי הציבור לא מבין את דמי הניהול ואף אחד לא באמת יודע כמה הוא משלם. סקר של "גלובס" לפני שנה הראה כי כשליש מהחוסכים בקופות הגמל לא יודעים באיזה גוף הם נמצאים. אז מה הפלא שהמנהלים יכולים לקחת איזה דמי ניהול שהם רוצים, להשקיע במה שרוצים ובעצם לעשות ככל העולה על רוחם.

העלייה המטורפת בדמי הניהול מקוממת במיוחד כי היא אינה גזירת גורל. ראו מה קורה בשוק המקביל של המוצר המתחרה, קרנות הפנסיה. שם דמי הניהול נמוכים יותר מלכתחילה אבל בגלל התחרות הקרנות אפילו לא מתקרבות לשיעור המרבי המותר להן וגובות פחות משמעותית. הרגולציה אגב אותה רגולציה. כלומר, אפשר גם אחרת. *

הרוצח השקט של התשואות

עורך הדין של האלפיון העליון, דוד חודק, התבטא לפני כמה שבועות כי צריך להעלות עוד את דמי הניהול בחיסכון הפנסיוני. עלייה של 70% בשנתיים לא מספיקה כנראה לחודק. "ככל שהמרווח נמוך יותר והרווח שיוצא ממנו נמוך יותר, הבעלים לא ישקיע כנדרש באנשים טובים ובמערכות IT. לכן, אני בעיקרון בעד הביטול של התקרה של דמי הניהול או בעד העלאת הרף, כי מה שקורה כיום הוא התחלת התכנסות בדמי הניהול בשוק וצמצום המרווחים", הוא אמר בראיון ל"גלובס".

נראה כי אדם כמו חודק, שלוקח מאות דולרים לשעה כשכר טרחה, מנותק מהמציאות ולא מבין מה הוא אומר כשהוא קורא להגדלת דמי ניהול. להבדיל מחודק יש בישראל אנשים שחיים מהפנסיה ודמי הניהול הגבוהים פוגעים להם בכיס, לא בחמאה אלא בלחם? מדוע, הנה ההסבר.

שבריר האחוז של ייקור בדמי הניהול של קופות הגמל אינו שינוי זעיר וחסר חשיבות בתנאי החיסכון הפנסיוני, מעין מקבילה לייקור שולי של אגורה במחיר מוצר שעולה מעתה 3.50 שקל ולא 3.49 שקל. בכל הקשור לחיסכון הפנסיוני, שבריר האחוז שווה הרבה מאוד כסף, וייקור דמי הניהול ב-0.1% בלבד מדמי הניהול מהצבירה, פוגע בעשרות אלפי שקלים בחיסכון המצטבר.

הסיבה היא שמדובר במשחק סכום אפס. ייקור בדמי הניהול מוביל לירידה בסכום שמופנה היום לחיסכון. בשל אופי המוצר המושתת על ריבית דריבית ייקור היום גם מקטין את החיסכון העתידי שיצטבר. היום דמי הניהול מגלחים לפחות רבע מהתשואה וככל שמחיר החיסכון הפנסיוני, כלומר דמי הניהול עולה, הרי שהנזק לעמית תופח.

כך למשל, העלאה של 0.5% בדמי הניהול השנתיים לחיסכון לאורך 35 שנה, תגרור ירידה של כ-21% בהיקף הצבירה של החוסך עם יציאתו לגמלאות. ניקח עמית שמפקיד 100 אלף שקל בגיל 30, וישלם דמי ניהול של 1.5%. בגיל 67 יקבל העמית 261,382 שקל. היקף דמי הניהול שישלם בתקופת החיסכון יהיה 82,968 שקל, שליש מהתשואה.

מה יקרה אם הלקוח שלנו ישלם דמי ניהול של 2%? בגלל העלאה של חצי אחוז בלבד, יקטן הסכום העומד לרשותו ב-55 אלף שקל ויעמוד על 206,240 שקל, ירידה של 21%. היקף דמי הניהול שישלם בתקופת החיסכון יהיה 110,624 שקל מחצית מהתשואה המצטברת.

בדוגמה שלפנינו כל עשירית אחוז תוספת בדמי הניהול מורידה 4% בצבירה הפנסיונית וחשוב להבין את עוצמת האפקט, רק מחצית מההפרש הוא גביית דמי ניהול עודפת, המחצית השנייה היא אובדן ריבית דריבית על החיסכון. *

דופקים את הלקוח הקטן

סטטיסטיקה כידוע היא סוג של שקר וכך גם דמי הניהול הממוצעים. גביית דמי הניהול במרבית קופות הגמל היא דיפרנציאלית. כמו בברית מילה, הגדולים חוגגים ולקטנים חותכים.

יש שני סוגי לקוחות מועדפים: לקוחות ההסכם, לקוח הנמנה עם קולקטיב, ועד עובדים גדול, מפעל, קבוצה החתומה על הסכם עם הקופה, או מגיע דרך סוכן ביטוח גדול שדואג לו. לקוח כזה ישלם דמי ניהול מופחתים. סוג אחר הוא לקוח גדול, לקוח שצבור לזכותו מעל 150 אלף שקל, הוא ישלם דמי ניהול נמוכים בשיעור ניכר מהממוצע.

ומי משלם את המחיר, לא טעיתם, הלקוח הפרטי הקטן במרבית הקופות, כזה שיש לו עד 30 אלף שקל. הוא בשר התותחים של שוק הגמל, הוא אינו יודע להתמקח וגם אין לו כוח מול הקופה. לקוח קטן ישלם הרבה מעל הממוצע. כמה הרבה? הכי הרבה שיש, בדרך כלל את השיעור המרבי.

ניקח למשל את תמר של כלל ביטוח. תחת ניהול בנק דיסקונט היו דמי הניהול המרביים אחוז אחד. כיום דמי הניהול הממוצעים בקופה הינם 1.13% כאשר בטווח של נכסים עד 100,000 שקל צבירה דמי הניהול הינם 1.5%. בצבירה של למעלה מ-150,000 שקל ישלם הלקוח דמי ניהול של 1%. לקוח שמחזיק בתמר 30 אלף שקל ישלם את השיעור המרבי - 1.99%.

בגדיש שבניהול פסגות ישלם הלקוח הקטן בטווח דמי ניהול בין 1.2% ל-1.6% תלוי אם הלקוח הגיע דרך סוכן, בלי סוכן, או דרך בנק. דמי הניהול המקסימליים בגדיש הם 1.6%, ממוצע הקופה הוא 1.16%. בקופות אקסלנס ישלם הלקוח הקטן את השיעור המרבי המותר של 1.99% וכך קורה גם בקופת עצמה של הראל. *