יש מאמן למכבי ת"א (וזה לא אבי נמני)

1. מרקו בלבול המתין אתמול (ב') ליד קופת ההזמנות בבלומפילד. הוא לא עמד בתור כמו כולם, אלא קיבל את המעטפה עם ההזמנה במסירה אישית ליד. מגיע לו.

אבי נמני וניר לוין חזרו לשתף פעולה. קשה להאמין שהדבקת הפרו ניר לוין היא שהביאה לשינוי במכבי ת"א בשני המשחקים האחרונים, אבל אם היתה לכך תרומה ולו במעט, אז גולדהאר צריך להודות באופן אישי לאנשי סכנין שלקחו ממנו את בלבול ואפשרו את ההדבקה של לוין. מגיע לנמני הקרדיט על הניצחון אתמול, כמו גם לזה שהושג בשבוע שעבר. אבל נדמה שהנוכחות של לוין לידו מקלה עליו. היא מורידה ממנו לחץ. סופסוף נמצא בסביבתו איש מקצוע אמיתי.

לוין הוא אומן כדורגל. למעשה, זולת אובארוב הוא איש המקצוע הכי רציני שיש למכבי. בתחילת העשור אימן לוין את מכבי שנתיים. הוא מונה לתפקיד אחרי פיטוריו הזכורים של שרף. טיפוסים מסוגו של לוין הם לחם לטיפוסים מסוגו של נמני. נמני הכיר במקצועיותו וחביבותו של לוין, ולוין הכיר בחוסר היכולת שלו להפעיל סמכות כלפי נמני. נמני השחקן ניטרל כל יכולת של שחקנים בקבוצה לתפקד באמת ולהביא את עצמם לידי ביטוי, וגם אז, כמו היום, שיחקו במכבי שחקני בית לא מעטים. לוין נותר חסר אונים. מה שעוד אפיין את הקבוצה ההיא היה היכולת לדרוס את הליגה בסיבוב שלישי קטלני כשמאבק האליפות מבחינתה כבר גמור, והפער בינה להפועל השנייה בטבלה דו-ספרתי.

היא היתה אלופת הניוטרל. כשכבר לא היה באמת בשביל מה לשחק, זקרו חסרי האישיות את ראשם. בשני השלישים הראשונים של העונות הללו היה הקהל מקלל את לוין, בשליש האחרון מהלל את נמני. אולי השנה עלו במכבי על פטנט. כשנמני על הקווים אין מי שיקלל את לוין, וכשלוין על הקווים נמני יכול להסיר מעליו את חובת האימון הגדולה על מידותיו.

2. עשרות שחקנים חלפו במכבי והתפוגגו באטמוספרה במרוצת העשור האחרון. כמעט כולם, תחת ניהול מקצועי נכון, היו הופכים ניצחון על חיפה לדבר שבשגרה וגם מעשירים את ארון האליפויות של מכבי בתואר או שניים.

לראשונה אחרי הרבה שנים השיגה מכבי ת"א ניצחון ראוי. ניצחון ראוי פירושו לבוא למשחק גדול, אפילו מול יריבה עדיפה, ולנצח אותו רק משום שאתה תובע לעצמך את הניצחון הזה. ניצחון ראוי באמת הוא לעשות את זה תוך הפגנת כישרון. מכבי הפגינה אתמול כישרון. אבל הניצחון הזה המחיש יותר מכל את ההזנחה הפושעת והדרך החלטוריסטית שבוחרת מכבי להתנהל בה כבר שנים. דרך הדבקות הפרו. אתה מסתכל על המועדון הזה - פעם המועדון המקצועי הכי גדול שפעל כאן - ומדהים לגלות כמה שנים ירדו לטמיון רק בגלל חוסר משווע בניהול מקצועי נכון.

עברו במכבי אנשי מקצוע רציניים וטובים בהרבה מנמני במרוצת השנים האחרונות. אף אחד מהם לא קיבל עשירית מהאשראי שהוא מקבל. על חלק ניכר מעתודות האשראי של מכבי יושב כמה שנים הקהל שלה. קהל שמירר את חייהם של בן שמעון וקלינגר כי היו לטענתו תלמידיו של אברם. אתה מקשיב לנמני מדבר, על הדרך, שחקני הבית והבנייה, ואי אפשר להתעלם מהעובדה שהתלמיד הגדול מכולם עלה על רבו. אברם היה נשמע ככה בקדנציה השנייה שלו במכבי והקהל מאס בו, ובצדק. למכבי היה אז קהל חושב, הוא לא הבין למה מנסים לעבוד עליו.

מכבי יכולה להמשיך ולדבר על בנייה. היא יכולה להמשיך ולדבר על דרך. היא יכולה לדבר על שחקני בית שממלאים את ההרכב שלה ומסבים לה עונג. והיא יכולה פשוט להחליט לבחור פעם אחת ולתמיד לחזור להיות מועדון כדורגל. לחזור להיות מה שהיא. מועדון שמנוהל בידי אנשי מקצוע שיודעים את העבודה שלהם. בידי אומנים קרי רוח. מכביסטים אמיתיים, בקיצור.