חמי פרס: "לא מתחבר לתרבות האקזיט קצרת הטווח והחמדנית"

חמי פרס אינו מרגיש בנוח בעמדת הנביא. "אני לא ממש מסוגל לתת פתרונות בתחום התחזיות", הוא ממהר להצטנע עת שאנחנו נפגשים בטרקלין המנהלים בקומה ה-39 של מלון פאלאס בשדרות מדיסון בניו יורק. אולם מתוקף מעמדו כאחד מאנשי ההון סיכון המובילים בישראל - אם לא המוביל שבהם, כזה שעיקר מיומנותו הוא על הנחת הז'יטונים על "הדבר הגדול הבא", בין שתהיה זו חברה ובין שיהיה זה סקטור בפריצה - הערכותיו ראויות בכל זאת ליתר התעמקות. בדיוק לפני שנה התבטא פרס באומרו כי "בין 7,000 ל-8,000 אנשי היי-טק יפוטרו בישראל עד סוף 2009". תחזית קודרת שזעזעה לא מעט אנשים בתעשייה ועשתה כותרות, אך במבט לאחור, מתברר שלא קודרת מספיק. עם כ-33 אלף מפוטרים בענפי ההיי-טק בין הרבעון הרביעי של 2008 לרבעון השלישי של 2009 - קצב של כ-2,800 מפוטרים מדי חודש, על-פי נתוני המינהל למחקר תכנון וכלכלה של משרד התמ"ת - המציאות שוב עלתה על כל דמיון.

שנה אחרי, ופרס, מייסד ומנהל-שותף בקרן הון סיכון הגדולה בישראל, פיטנגו ונצ'ר קפיטל, עדיין פסימי. "קשה מאוד לראות איך ומתי יוצאים מהמשבר, ואם בכלל יש מצב כזה של יציאה מהמשבר", הוא אומר בראיון ל-G. "דיברתי עם אנשים בארצות הברית, ואני מנסה לרדת אל שורשו של המשבר. חלק מהאנשים שעמם דיברתי אומרים שהשורש הוא בכך שהצרכן האמריקאי, שהוא הכוח שמניע את כל הכלכלה העולמית, הוא היום יותר דן חסכן מאשר דן צרכן, וזה מה שגורם להאטה בכלכלה הגלובלית. יכול להיות שלא תהיה יציאה מהמשבר אלא שיתרחש שינוי מבני, במובנים של איפה נמצא הצרכן האמריקאי, ואיפה נמצא מנוע הצמיחה של הכלכלה העולמית".

גם במקרה זה מגבים הנתונים בשטח את התזה של פרס. יום שישי שעבר - שלאחר חג ההודיה, המכונה "יום שישי השחור", שבו נוהרים מדי שנה מיליוני אמריקאים לחנויות שמציעות מבצעים מיוחדים - רשם נתוני מכירות עגומים. אמנם בהשוואה ל-2008, אז המשבר הכלכלי הלם במלוא העוצמה, הגיעו יותר קונים לחנויות, אך בשורה התחתונה, ההוצאה הממוצעת לאדם השנה הייתה נמוכה יותר, מה שמעיד על היד הקפוצה של הצרכן האמריקאי החדש.

אילו תחומים אתה מסמן להשקעה כיום?

"יש שלושה תחומים מרכזיים שאנחנו מזהים כמעניינים להשקעה", משיב פרס, ולרגע נדמה כי זהו אביו, נשיא המדינה, שפורס את חזונו. "תחום אחד מכונה 'מובייל אינטרנט' - כל המעבר של עולם האינטרנט לתוך המכשירים הניידים, שהופכים גם למחשבים ולא רק טלפונים סלולריים. זה תהליך דרמטי, גם ברמת פריסת התשתיות האלחוטיות, וגם ברמת האפליקציות והיישומים של המערכות החדשות. באינטרנט, מה שעבד מצוין זה הפרסומות; כאן, מה שעובד זה ההרגל המגונה של המשתמשים לשלם על השירותים שמקבלים במערכות סלולריות.

"התחום השני שהוא לדעתי מאוד חשוב הוא כל תחום מערכת הבריאות - אם מבחינת טכנולוגיית מידע (IT) ואם במישור של המכשור הרפואי. אנחנו מתקדמים לתקופה שבה תוחלת החיים הולכת וגדלה. בעשורים הקרובים יימצא פתרון לרוב המחלות, והמין האנושי יוכל להאריך את חייו בצורה דרמטית. העולם הולך לשם - לחיים ארוכים יותר. אם להיתלות בריי קורצווייל (עתידן אמריקאי, א' ל'), אז בשנת 2030 נוכל להתחיל לחשוב על לחיות לנצח. כל הנושא של קיימות האדם - שמתבטא בתחומי רפואה, בביו-טכנולוגיה ובתרופות - הוא מאוד משמעותי.

"התחום השלישי הוא הקיימות בכלל. משאבים עתידיים שהעולם מספק לנו, והדרך שנייצר אנרגיה כדי לתמוך בגידול האוכלוסייה, בהארכת משך החיים ובשמירה על הכדור כמו שצריך. זה נושא שמערבב בתוכו הרבה תחומים - אנרגיה חלופית נקייה, מציאת תחליף לנפט, גזי חממה, התחממות גלובלית, מים. בתוך התחום הזה גם טכנולוגיית המידע תקבל ביטוי - איך מנהלים טוב יותר את המשאבים באמצעות מערכות טכנולוגיות, החל מהייצור, דרך ההולכה ועד האגירה".

תחומים רבי משמעות.

"אלה תחומים מאוד רחבים, אבל הם כרגע התחומים היותר מעניינים, שבהם יש גם עניין גדול יותר להשקיע. אם תרצה, אפשר להסתכל על כל הדברים האלה כרשתות: רשת האינטרנט במובייל; רשת חכמה שתספק מענה לצרכים הרפואיים; ורשת שתנהל את הקיימות בצורה חכמה יותר".

הסטארט-אפים הישראליים מסונכרנים לכיוונים האלה?

"היתרון של הסטארט-אפים הישראליים הוא שמאחר שאנחנו נטולי שוק, אנחנו יכולים לנוע ממקום למקום באופן קל יחסית. אם פעם הסתכלנו רק על אמריקה, והיום יש דברים מעניינים גם בסין ובהודו - אז אנחנו יודעים לזוז מהר. שנית, הישראלים יודעים להסתגל מאוד מהר, להבין איפה המגמות החדשות הבולטות, ולהתאים את עצמם".

מיעוט זה הרבה

פרס, 51, גדל בתל אביב, ושירת בחיל האוויר כטייס מסוקים. בתום לימודיו כמהנדס תעשייה וניהול הוא החל לעבוד כמנהל פיתוח עסקי בחברת ההיי-טק הישראלית DSI. אלה היו ימים שבהם תעשיית הון סיכון הייתה חלום רחוק. "בסוף שנות ה-80 לא היו קרנות הון סיכון בישראל, אבל כן היו סטארט-אפים", משחזר פרס כיצד התגלגל לתחום. "אלא שלא היה מי שייתן להם כסף לסטארט-אפים האלה, והם חיפשו להשיג כסף מכל מי שהיה מוכן לממן אותם. הם חיפשו בבנקים, והבנקים אמרו להם לא. חיפשו מאנג'לים שנתנו להם בדרך כלל את הכסף להתחיל, אבל לא הייתה שום דרך לגייס הון בצורה משמעותית. אני עבדתי בחברת תוכנה, בתחום של שיווק ופיתוח עסקי, והייתי מקבל פניות מחברות כאלה שביקשו מאיתנו להשקיע בהן. הן פנו לחברה שלנו מתוך הנחה שאנחנו מספיק מבוססים, כך שיש לנו כסף פנוי להשקיע. ראיתי לא מעט חברות כאלה, והיה ברור לי שאם אנחנו נשקיע בהן, אנחנו נרצה את השליטה. בדרך כלל, כחברה פעילה, אתה לא רוצה להיות מיעוט בחברה שאתה משקיע בה, אתה רוצה לקחת אותה. ואתה בטח לא מוכן לתת למישהו אחר את הכסף של החברה שלך. זה לא הגיוני. יחד עם זאת, ראיתי שהחבר'ה האלה רוצים לבנות חברות בעצמם ולא היה להם מאיפה לגייס את הכסף".

אז החלטת להיכנס לתמונה.

"עלה במוחי הרעיון שאנחנו, בחברה שהייתי בה, נקים מכשיר כזה שיוכל להשקיע במניות מיעוט בחברות, ולתת להן לגדול. אם זה יהיה מעניין אז בהמשך נוכל לקנות את החברות או לעשות דברים מהסוג הזה. זה היה השלב שבעצם נחשפתי לכל הנושא הזה של השקעות הון סיכון, שהן עקרונית השקעות במיעוט - כלומר שאתה בעל מניות של פחות מ-50% מהחברה, ואתה נותן בעצם ליזמים ולמנהלים להריץ את החברה כשאתה בעל מניות יחסית קטן, ואתה יחסית מוגן באמצעות אופי ההשקעה".

ב-1992 הקים פרס את קרן הון סיכון מופת, שהשקיעה בין היתר בחברות כמו ווקלטק ואורכית, וב-1996 עזב את מופת וחבר לרמי קליש להקמת הקרן השנייה של פולריס, שלימים הפכה לפיטנגו. "כשהקמנו את מופת, מחקר ופיתוח תעשייתי", מספר פרס, "לא היה לי ממי לגייס כסף. אף אחד לא רצה להשקיע בזה. באותה תקופה ניתן היה להנפיק בבורסה חברות בועה, ובעצם מופת הייתה חברת בועה - חברה שהייתה לה כוונה אבל לא היה לה כסף ולא הייתה לה פעילות נוספת. הנפקנו אותה בבורסה בתל אביב, ועל בסיס הון ראשוני של מיליון דולר גייסנו 7 מיליון דולר כדי להשקיע בהון סיכון. ככה הגעתי לתחום הזה".

בעבר טענת שעם זמן וסבלנות אפשר לגדל בארץ עוד חברות גדולות, אבל נדמה שהיום אתה מוכן להסתפק בלייצא את החדשנות הישראלית.

"אני חושב שיש מקום לסוג כזה של חברות ויש מקום לסוג כזה של חברות, ושהשילוב בין השניים הוא הנכון לישראל. צריכה להיות קבוצת חברות חדשניות שמחדשות, נמכרות ולא הופכות לחברות גדולות, ואז היזמים שהקימו אותן יכולים ללכת ולהקים חברה חדשה. זה טוב, זה חשוב, זה שומר את הדינמיות ביכולת להתחדש ולפתח טכנולוגיות חדשות. לא כל רעיון חדשני יפה ויזם הם בסיס לחברת ענק".

פעם חשבת אחרת.

"אם פעם חשבתי שכל חברה שמשקיעים בה צריכה ללכת all the way ולהפוך לחברה גדולה, היום אני מבין טוב יותר שזה פשוט לא עובד. רוב החברות הן חברות שאין להן הדנ"א והיכולת להפוך לחברות גדולות. חברות כאלה, טוב שבשלב מסוים הן עושות אקזיט, נמכרות, מתמזגות וממשיכות הלאה - בתנאי שהתרבות לא הופכת לתרבות של חמדנות ושל מחשבה קצרת טווח. אני לא אוהב את תרבות האקזיט הזו. היא קצרת טווח, היא גרידית, ואני לדברים האלה לא מתחבר. כשאני מסתכל על החברות שבהן אנחנו מושקעים, אז ישנן חברות שניתן לבנות מהן חברות מאוד גדולות, והמבחן יהיה אם למשקיעים יהיה מספיק אורך נשימה ונחישות ללכת את כל הדרך מבלי להיבהל מהסיכון שטמון בזה; האם יש להם המשאבים ללכת את המרחק הזה, כשבעצם הסיכון של החברה הופך לכזה שאני קורא לו 'סיכון של בעלי המניות' יותר מאשר כל דבר אחר".

עניין של טיימינג

גם היום, עם רזומה עשיר של השקעות בחברות דוגמת ריטליקס, ונטור, קולבר וג'יטקו, פרס אינו נרתע להודות בשגיאותיו בעבר, או ליתר דיוק בשגיאות בתחום הון סיכון. "לאיש הון סיכון יש שני סוגים של שגיאות - יש שגיאה של השקענו מוקדם מדי, כלומר השקענו בתחום לפני שהוא נהיה גדול, ויש שגיאות של השקענו אחרי שהשוק כבר חלף ועבר", הוא מסביר. "אשר לנו, עשינו שגיאות משני הסוגים, ובפרט עשינו שגיאות של כניסה מוקדמת מדי. האמנו במשהו שיקרה, והוא קרה, אבל זה לקח יותר זמן ממה שחשבנו. אלה השגיאות הכי קשות, כי ככל שהזמן עובר אתה רואה שאתה מתקרב אל המטרה, אבל הזמן נמשך, ואתה ממשיך להשקיע, וזה גורם להתעייפות משקיעים. היו הרבה מאוד דברים שלגביהם חברות ישראליות, ואני לא מדבר ספציפית על פיטנגו, הקדימו את השוק".

היכן למשל?

"אני חושב שהקדמנו את השוק בתחום ה-VOIP, בתחום המסרים המיידיים. מה שקורה הוא שיכול להיות שאתה מקים חברה כמו ICQ, ואתה בא עם מסרים מיידיים לפני כולם, ואתה בונה ערך מאוד משמעותי, ואז או שאתה בונה חברה גדולה או שאתה עושה אקזיט משמעותי כמו שקרה במקרה של ICQ, וזה דבר שהוא טוב לכולם, והוא מחמם את הלב וזאת הצלחה. אלא שישנם מצבים שבהם אתה מפתח טכנולוגיה שהיא מאוד מוקדמת והשוק עדיין לא מגיע. ואז אתה משקיע ומשקיע ומשקיע, עד שבסוף לא נשאר לך כוח, וכשהשוק באמת מגיע לפעמים קם מישהו ופשוט עוקף אותך בסיבוב. החוכמה היא להיות מצד אחד לפני כולם, ומצד שני להיות בדיוק בזמן. כשזה קורה, אז אתה במצב אופטימלי. קל יותר לעשות את הדברים האלה כשאתה נמצא בלב המאפליה, כמו שאומרים, כמו הקרנות האמריקאיות שזיהו את ההשקעות באינטרנט או באנרגיה החלופית לפני הישראליות, כי יושבים בלב השוק. קשה יותר לעשות את זה כשאתה נמצא רחוק מהשוק".