רועי בר-נתן | שחקן

* אישי: רווק, מתגורר בתל אביב

* השכלה: תיכונית

על אף שסבא שלו, יהודה בר-נתן ז"ל, היה בשנות ה-70 בעלים של תשעה מפעלים בארץ, ביניהם מפעלים לבירה, לייצור שמרים ואלכוהול ולשפופרות אלומיניום, וכיהן כיו"ר התאחדות התעשיינים, נכדו מתכווץ כשמדברים איתו על עסקים ועל מצבה הכלכלי של המשפחה. רועי בר-נתן, 32, שחקן תיאטרון ("הם יורים גם בסוסים", "אבניו קיו"), קולנוע ("פיתוי"), יוצר ("שולץ") וקומיקאי ("דומינו", "ערב אדיר"), מבקש לסכם את הנושא הרגיש במשפט קצר: "אני בא ממשפחה מבוססת, ואין צורך להיכנס לפירוט". רק אחרי ניסיונות עדינים להבין למה המילה עסקים גורמת לו מבוכה, שהרי ביצירת דמותו של "שולץ", אותו קואוצ'ר אמנים מוקצן וגדול ממדים, הפגין חוש יזמי לא רע, שגם הכניס לו לא מעט כסף, הוא מתרכך. "כן", מחייך הבחור הצנום בתסרוקת הקיפוד חיוך מבויש, "לא נעים לי להגיד, כנראה שאני יזם. הנה אמרתי את זה. אבל גורי אלפי היה שותף מלא בניסוח המודל".

למה עד ל"שולץ" לא העזת ליזום?

"כי הייתי בטוח בלהיות חלק מאנסמבל. ידעתי שהכוח שלי הוא ליצור דמויות פיקטיביות עגולות עם נוכחות, אבל לא מצאתי את עצמי. בדיוק הייתי אחרי הנחיית פסטיגל, ורציתי לכוון לעולם המבוגרים, אבל לא הייתה לי עבודה ביד".

היית בלחץ?

"אני בנירוזה בסיסית. הדאגה היא חללית האם שלי".

דאגה כלכלית?

"לא. אף פעם לא הייתה לי בעיה לעשות חלטורה שלא מבזה ויש בה גמול כלכלי. גם מופעי חנוכה הם כלכליים, כי הרווח שלהם הוא יותר חברתי ממקצועי. ברור שאם תבנה משהו יציב כמו דמות תתוגמל בקמפיין, ואני בהחלט מכוון לשם. יש אנשים, כמו עידן רייכל וגידי גוב, שאני מעריך את ההתנהלות האמנותית והכלכלית שלם. ההגשמות המקצועיות שלהן קשורות לשאיפות הכלכליות ומעצימות אותן".

אבל לרוב ההצעות שמפנים אליך אתה מסרב.

"בגלל שהן לא כלכליות, או כי הן לא מכבדות. צריך למצוא את נוסחת האמצע. בסופו של דבר אתה ממצב את עצמך בתוך שרשרת המזון המקצועית, ואם תדרוש יכבדו אותך; אם תסרב לפרויקט הנוכחי, בפעם הבאה ייקחו אותך וישלמו יותר".

"אבניו קיו" הייתה בחירה לא כלכלית מראש.

"עידן אלתרמן, טלי אורן, משה קפטן, המפיק יריב יפת ואני חשבנו שלהשיג את הזכויות יהיה מדהים, וידענו שלא נוכל לקבל גמול כלכלי מרחיק לכת. גמול שבסופו של דבר כיסה את דמי החניה, אבל זאת הייתה מוטיבציה עניינית שגם פתחה דלתות אחרות".

יכולת לאפשר לעצמך להשתעשע בזה כי עשית את "שולץ" במקביל.

"שולץ תגמל אותי כלכלית בזכות הראייה של גורי, שמכיר אותי עוד מהלהקה הצבאית, ויש לו היכולת לזהות אצלי דברים שאני לא הצלחתי לזהות. העבודה על הדמות ארכה שבעה חודשים, שבהם ישבנו יחד עם שחר סגל ובנינו בקפדנות את האיש טוב הלב, המוחמץ, הלא מאיים, שיוכל להגיד לסלבריטאים את האמת בפרצוף בלי לצאת רשע. בנינו לו סיפור חיים פיקטיבי לגמרי, כולל ריב בדוי עם צדי צרפתי".

מי מימן אתכם בתקופת הפיתוח?

"אולפני הרצליה. הגענו אליהם עם החזון, והם נתנו לנו תקציב שהוקדש לכותבים וליוצרים. אני לא ביקשתי תמיכה. גם ככה הסיכון הכלכלי היה גדול".

ולא עיגנת את הזכויות העתידיות שלך בחוזה?

"בטח שכן. היו הבנות לגבי העתיד אם התוכנית תימכר. הסוכנת שלי דאגה להכול. שלושה גופי שידור רצו אותנו - רשת, קשת ויס - וההצעה הכלכלית הטובה ביותר הייתה של יס. הם נתנו לנו 25 תוכניות שהפכו לארבעים, והשקיעו מיליונים במיזם שאני וגורי המצאנו במכונית ופרנס המון אנשים".

ועדיין, החשיפה בלוויין מצומצמת.

"ידענו שלא נוכל למנף את הפרויקט באופן מלא, אבל מצד שני, אצל זכיינית יכולנו לעוף מהאוויר אחרי שלוש תוכניות".

יס החליטו לא ללכת אתכם לעונה שלישית. למה?

"לעונת השידורים הזאת הם לא מצאו מקום. היה לנו איתם הדיאלוג הכי מפנק בעולם, ועכשיו אנחנו במשא ומתן עם אחת הזכייניות. יש לנו עוד מספיק אמנים מהשורה שרוצים להופיע אצלנו, אחרי שנינט, עברי לידר ואורנה בנאי התארחו".

אתה מתכנן את הקריירה קדימה?

"גורי לימד אותי שכתיבה וניהול החזיתות מול מוקדי הכוח הם העבודה היומית שלי שאני קם בשבילה בכל בוקר. רוב הזמן אתה נכשל, כי ההצלחות מועטות ומפחי הנפש רבים".

לאן אתה מכוון?

"להתקדם בטלוויזיה כיוצר, כמשתתף, כמישהו שיכול לבטא את עצמו באופן ורסטילי, ולייצר שיתופי פעולה עם אנשים מוכשרים שיכולים לעזור לי להשתפר ולהשתבח. אני מאוד רוצה להופיע בדרמות. הייתי קרוב לקבל תפקיד בפיצ'ר, והתמודדתי מול שחקן אחר שלקח את התפקיד. יכולתי להתאכזב, כי זה טבעי, אבל הבנתי שהבמאי באמת רצה אותי. ואם הגעתי לשלב הזה אז זה אומר, אתה עלא כיפק". **