עובדי כי"ל זועמים על חלוקת האופציות ומאיימים לשבות

עובדי כי"ל יוצאים למאבק. חלוקת חבילת האופציות בשווי של 203 מיליון שקל למנהלי כי"ל, עליה דיווחה החברה בסוף השבוע, הרתיחה את ועד העובדים, שדורש מהנהלת החברה לשתף גם את העובדים ברווחים.

במוקד התוכנית עומדת חלוקת אופציות ל-300 מנהלים בחברה, ביניהם 14 מנהלים בכירים. המנכ"ל עקיבא מוזס יקבל 20.4 מיליון שקל והיו"ר ניר גלעד יקבל אופציות בשווי של 14.8 מיליון שקל.

בנימוקים להחלטה לחלק את האופציות, ציינה כי"ל כי התוכנית תתמרץ את מנהלים "מוכשרים ומיומנים" להישאר בחברה לטווח ארוך ו"משקפת את רצון החברה להרחיב את מעגל קבוצת המנהלים אותם היא מבקשת לתמרץ ולשמר".

במכתב ששיגרו לעובדים שמעון סבן, יו"ר ועד העובדים ברותם דשנים, ארמונד לנקרי, יו"ר ועד העובדים במפעלתי ים המלח ואבנר בן סניור, ראש הוועד בתרכובות ברום, הם מציינים כי לעובדים חלק ניכר בתוצאות החברה ולפיכך יש לשלב אותם בחלוקת הרווחים.

כי"ל, שהרוויחה ב-3 הרבעונים הראשונים של 2009 סכום של 570 מיליון דולר (בהמשך לרווחים של כ-2.75 מיליארד דולר בשנים 2007-2008), מעסיקה 10,680 עובדים. ראשי הוועדים פנו למוזס בבקשה להיענות לבקשתם ורמזו כי אם הוא ידחה אותם - הם עלולים להגיב בשביתה.

"לא צריך להיות גנרל פטון כדי לדעת שאפילו הגנרל הכי מעוטר והכי מצול"ש לא מסוגל לנחול הישגים בשדה הקרב ללא חיילים לצידו, יהיו זוטרים ככל שיהיו", כתבו ראשי הוועדים לעובדים. "על אחת כמה וכמה כשמדובר במנהלים בכירים שקידומם, הן בסולם ההיררכיה והן במדרג הכספי, תלוי אך ורק בתפוקה שאתם ואנחנו, העובדים מן המניין, מצליחים להפיק והתפוקה שלנו, תודה לאל, לא תסולא בפז, ותובנה זו לצערנו, טרם הפנימו חברי דירקטוריון כימיקלים לישראל".

בהמשך התחייבו ראשי הוועדים בפני העובדים, כי "לא ננוח ולא נשקוט עד אשר ייפקחו עיניהם של חברי הדירקטוריון כדי לראות את העוול והציניות שבהחלטתם להעניק למנהלים השונים דובדבנים (אופציות) בשווי מאות מיליוני שקלים, בזמן שאנחנו העובדים מן המניין לא מצליחים לקבל את הפרורים המגיעים לנו בזכות ולא בחסד. אם פנייתנו למנכ"ל מוזס תושב ריקם, לא נהסס לפעול על פי הבנתנו ובהתאם לסמכויותינו, הכל על פי חוק כמובן, על מנת לגרום לכך שהחלטות הפוגעות בנו ישונו לאלתר ולא חסרות דרכים לעשות כן".

התרעומת שמביעים העובדים מזכירה סאגה דומה שהתרחשה בפוטאש, יצרנית האשלג הקנדית, בקיץ 2008. גם אז דרשו העובדים ליהנות מרווחי העתק של החברה דאז ואף השביתו לתקופה ממושכת את העבודה. במקרה זה ההנהלה הגיעה להסכם עם 500 מהעובדים כ-3 חודשים לאחר שהחל מאבקם.