למנה עיקרית: רצח

ההזמנה הגיעה במייל, כמקובל בימי המערב הפרוע: "מועצת עיריית הרצליה מתכבדת להזמינך לסעודה בפונדק של בייב, 'ההזדמנות האחרונה'". הסיבה למסיבה: חגיגות העשור למינויו של השריף גודמן, שריף העיירה הנערץ, שניקה אותה מכל פושעיה. "המסיבה", נכתב, "תכלול מוזיקת קאנטרי איכותית, וויסקי, הימורים ואוכל משובח". היא הוגדרה כ-gun free, וכל ההוז אנד שמוז של הרצחליה הוזמנו: סגן השריף קידי דביל, ראש העיירה מיס קלמנטיין, מנהל סניף הבנק המקומי גזי (ריביות זה לא הדבר היחיד שהוא קוצץ...) גבית, החוואית חני אוקלי (לא מומלץ לשיר לידה "לדוד משה הייתה חווה"...); הקברן ארון קדישא, בעלת הפונדק בייב באפלו (בייב - היא לא!), מפקד מחסן התחמושת עוזי בוננזה, המרכזנית רותה בור, ציידת הראשים הדי האנטר, הרקדנית הפרועה מיס דינג-דונג, ועוד כמה קאובויים ואינדיאנים רציניים.

אבל הארוחה משתבשת לגמרי, כאשר נודע שהשריף נרצח. או אז הופכים המוזמנים לחשודים המיידיים, ולא בכדי - לכל אחד מהם מניע טוב לעשות זאת. או מאמא!

האנגלים מתים על זה: ארוחות רצח, או סופי שבוע של רצח בסגנון אגאתה כריסטי באיזו טירה מבודדת. נפגשים, מתחפשים, משחקים, אוכלים טוב. עכשיו הארוחות האלה מתמסדות גם בארץ, ומתמקמות אי-שם בדרום הרגוע. הדס רייס, שחברה לשפית סיוון כהן ממסעדת אדונית התבשילים במושב כפר ורבורג, אחראית על היבוא. "גרתי כמה שנים באנגליה, ושם התוודעתי למשחק", היא מספרת. "קניתי כמה משחקים ותרגמתי אותם. ניסיתי על המשפחה, ניסיתי על חברים, וכשהבנתי שזה עובד, חיפשתי שף שנעבוד יחד".

כך הפכתי לבוננזה

בארוחה האינטראקטיבית הזאת המנה העיקרית היא פרשיית הרצח. במהלכה פותרים הסועדים את התעלומה. לכל משתתף מניע לרצח וסודות אפלים, שיתגלו במהלך הארוחה. אחד הסועדים הוא הרוצח. מלבדו, איש אינו יודע זאת. בסיומה של הארוחה יצטרכו הסועדים לנחש מי האיש שביצע את הרצח הנתעב.

"הארוחות האלה מתאימות לקבוצת משתתפים קטנה יחסית (כ-12 איש), בדרך כלל אנשים שמכירים זה את זה (חברים או חברים לעבודה) ורוצים להשתעשע יחד", אומרת רייס. "אוכלוסייה בוגרת יותר, שמחפשת חוויה שונה של ארוחת ערב ויכולה להרשות לעצמה לממן את זה". ובתרגום לשוק ההון: 450 שקלים לאדם.

יום לפני האירוע קיבל כל משתתף בדואר הזמנה רשמית, ובה צוינו דמותו ותפקידו לערב, וכן הצעת לבוש. אני זכיתי בעוזי בוננזה. התבקשתי להגיע עם חולצה כחולה כהה, מכנסיים תכולים, מגפיים שחורים ומטפחת צוואר צהובה. בוננזה היה מעורב בסחר בלתי חוקי של נשק. שריף גודמן עלה עליו וסחט ממנו חלק מהרווחים. זה לא התאים לבוננזה. הוא רצה להיפטר מהשריף, אבל בסופו של דבר לא עשה כלום בנידון. ילד טוב.

מספרד ועד דובאי

בתשע בדיוק דרכנו, הדי האנטר ואני, על החציר במתחם מסעדת אדונית התבשילים. בחוץ חיכו לנו לפידים; בפנים - סיידר חם ואח עצים בוער. על השולחן במרפסת נפרסה מפה אדומה ועליה הונח אקדח. המארחת חילקה תגים כדי שנדע מי הוא מי, והחבורה התאספה אט-אט. גברים בחליפות, נשים בשמלות, רק חלקם מחופשים ממש. חבורה נמרצת של בני 40 פלוס-פלוס. הם באו לחגוג לרונית (מיס קלמנטיין המנוצנצת) יום הולדת. זאת מסיבת הפתעה, והם במצב רוח מעולה למשחק שכזה. "הרעיון נראה לנו מאוד נחמד", אומרת לאה הדסי, המארגנת, "כי בדרך כלל בערבי קונספט אנשים לא משתפים פעולה, ופה - בגלל שלכל אחד יש תפקיד - אין ברירה אלא להיות שותפים".

הם רצו לגוון, חיפשו משהו קצת שונה. "נמאס לנו לצאת שוב למסעדה", אומרת ענת יעקבי. "חיפשנו משהו מקורי ומעניין, עם תוכן". לארוחת הרצח הם הגיעו באקראי. לאה חיפשה משהו ברשת. היא נזכרה שיש פסטיבל אוכל באזור יואב-יהודה, וקיוותה שתמצא שם מקום נחמד לאכול. "איכשהו הגעתי לאתר של 'אדונית התבשילים' וראיתי שיש ארוחת רצח. נדלקתי".

הצלחת הערב תלויה במידה רבה בשיתוף הפעולה וביצירתיות של המשתתפים, אבל גם בטיב העלילה, שבמקרה שלנו הייתה, חייבים להודות, זרה מדי לישראלים, עייפה קצת, ו"לא מאוד מאתגרת", כדברי יעקבי. "בסופו של דבר הקראנו מהדף עלילה לא מאוד מתוחכמת, שלא באמת סייעה לפתרון התעלומה. הייתה תחושה של פספוס".

הדס רייס: "כשאני מביאה ארוחות של המערב הפרוע, הרעיון הוא אמריקאי ולכן שינוי לניסוח ישראלי פחות רלבנטי. כך גם עם הארוחה הספרדית והאיטלקית. לכן החלטתי להשאיר כך, קצת זר בכוונה. שמתי לב שאנשים הצליחו להתחבר דווקא משום שזה היה זר להם. אולי יותר קל לצחוק על תרבות אחרת. בכל אופן, בעקבות המקרים האחרונים אני בונה עכשיו משהו יותר ישראלי, שכנראה יהיה מבוסס על פעולת ההתנקשות בדובאי. נראה לאן זה ייקח אותי".

"אז מי רצח את שריף גודמן? לא נגלה. נספר רק שהדי האנטר הייתה היחידה שגילתה. איך? "אינטואיציה נשית", היא אומרת. בסיום הארוחה הציעה החבורה לארגן ארוחת רצח בגרסת ההיי-טק. במרכז התעלומה: מותו של מנהל ה-Q&A.