תקציב הישיבות שובר שיאים: 975 מיליון שקל

לדברי אילן, "זו חבית תקציבים ללא תחתית". העדר המכסה איפשר, לדבריו, גידול של יותר מ-12 אלף תלמידים תוך שנתיים, מ-88 אלף תלמידים ב-2007/8 ליותר ממאה אלף היום.

המדינה מממנת כיום שני סוגים עיקריים של ישיבות: ישיבות גדולות (לגילאי צבא) וכוללים (ישיבות לתלמידים נשואים המכונים אברכים). בכוללים לומדים היום קצת פחות מ-70 אלף תלמידים, וכל אחד מקבל תמיכה של 10,260 שקל לשנה (855 שקלים לחודש). בישיבות הגדולות לומדים קרוב ל-33 אלף תלמידים, וכל אחד מהם מקבל מימון של 5,700 שקל בשנה (475 לחודש).

הדו"ח השנתי של מרכז טאוב, שהתפרסם לקראת יום העצמאות, חשף ששיעור הגברים החרדים הלא-מועסקים גדל פי 3 תוך שלושה עשורים, מ-21% ל-65%. המרכז בראשות הפרופ' לכלכלה דן בן דוד, מזהיר שאם המגמות האלו יימשכו, "מדינת ישראל תתקשה להתקיים".

אילן מסביר ש"תקציב הישיבות הוא הכלי שבאמצעותו מממנת המדינה את הרחקת הגברים החרדים משוק העבודה ומבטיחה את הידרדרות הכלכלה אל העולם שלישי. ספק אם יש סעיף הרסני יותר למשק הישראלי בתקציב המדינה".

אילן, מחבר הספר "חרדים בע"מ" שתיאר את מערכת הזרמת התקציבים וההטבות למגזר החרדי, מציין שהאברכים נהנים גם מתמיכות והטבות רבות נוספות. אחת הבולטות היא קצבת הבטחת הכנסה שמקבלים האברכים ממשרד החינוך ולא מהביטוח הלאומי. הסיבה לעיסוק המוזר של משרד החינוך בהבטחת הכנסה היא שבניגוד לקצבאות של הביטוח הלאומי, הקצבאות לאברכים ניתנות אף שאינם ממצים את כושר ההשתכרות.

גודל התקציב הזה הוא 135 מיליון שקל. 11 אלף אברכים מקבלים קצבה של 1,040 שקל בחודש. אילן מציין ש"תנאי לקבלת הקצבה הזאת הוא שהמשפחה לא תשתכר יותר מ-1,200 שקל לחודש, כלומר זהו תקציב שמעצם טיבו מעודד גברים וגם נשים חרדיות לא להיכנס לשוק העבודה".

מה הנזק שנגרם למשק כתוצאה מאובדן התוצר של קרוב ל-70 אלף אברכים? אילן אסף הערכות של כלכלנים בכירים. הפרופסור לכלכלה ערן ישיב העריך ב-2008 את אובדן התוצר ב-12.5 מיליארד שקל. אלי ברמן, פרופסור לכלכלה המתמחה בחקר הכלכלה החרדית, סבור שזו הערכת חסר, משום שאינה מביאה בחשבון את הקצבאות והשירותים שצורך המגזר החרדי.

מסמך שהכין מרכז המחקר והמידע של הכנסת בשנת 2004 העריך שאילו שיעור ההשתתפות של האוכלוסייה החרדית בשוק העבודה היה דומה לכלל האוכלוסייה, היו נוספים לתוצר הגולמי של ישראל קרוב ל-5 מיליארד שקל.