אנחנו לא מזן הטייקונים

יגאל לנדאו, מנכ"ל רציו, כבר הספיק לפתח שנאה לביטוי המגמתי, הפופוליסטי והמעליב, לדבריו, "נסיכי נפט". 18 שנה הסתובבה רציו - ועמה שתי המשפחות שמאחוריה, לנדאו ורוטלוי - קדחה קידוחים יבשים, לא סבלה משום עלבונות נסיכיים, אבל זכתה להרמות גבות על ההתעקשות. לפני שנה עוד הייתה המניה שלה ברשימת המניות לשימור. והנה עכשיו, בתוך ימים ספורים הוא הפך ל"נסיך", בעל עושר דמיוני שיש לו סיכוי גבוה לנבוע ממרבצי הגז הטבעי בים, בשטח רישיון רציו-ים לוויתן, וכבר קם להגן על ממלכתו החדשה מפני ההתקפות בנושא התמלוגים.

בחיוך קל הוא תולה את הז'קט על הכיסא ומתנצל על החליפה המהודרת - בכל זאת, עוד מעט ייסעו הוא וליגד רוטלוי, יו"ר רציו, להרמת כוסית חגיגית במשרדי השר עוזי לנדאו. "בקושי הזמינו אותנו", הוא צוחק, "אנחנו השותף הקטן, לצד תשובה ונובל הגדולה. ברגע האחרון אמרו, הם נחמדים, תזמינו גם אותם". מיד עם תחילת השיחה טלפון. לנדאו מביט על הצג - מייסד העסקים המשפחתיים, אבא שלו, ישעיהו לנדאו. "בוקר טוב שייקה", הוא עונה. "אני קורא לו ככה מגיל 3", הוא מסביר כשהוא רואה את התמיהה במבטינו.

משפחות לנדאו ורוטלוי, שחקניות ותיקות בכלכלה הישראלית, התחילו בתחומים מסורתיים: לנדאו בתשתיות ובבנייה, מבעלי השליטה בבנק אגוד ובעלי אחזקות בגרנית הכרמל, וכעת גם מבעלות תחנת הכוח דליה אנרגיות. רוטלוי מאז 1924 בטקסטיל - ארגמן, רוטקס, לודז'יה, והחזקות בחברת חלל. "אולי מדינת ישראל צריכה לבקש תמלוגים על השימוש בחלל שמעליה", לא מתאפק לנדאו ומשחרר הערה צינית. "הם כנראה לא עלו על זה עדיין".

באופן לא מפתיע, הקריאה לשנות את שיעור התגמולים שמקבלת המדינה על הגז הטבעי מרתיחה את לנדאו: "פעם כל חיפושי הנפט היו בידי המדינה, כל אחד ידע את מקומו, לא היו מתעשרים ונסיכים, והכול היה יופי. רק שלא מצאו שום דבר. ברור שכאשר התחום עובר ליוזמה פרטית ולתחרות יש גם סיכויים להתעשר. זו אידיאולוגיה שיובל שטייניץ שר האוצר הוא מהנושאים אותה ברמה. לכן ההתבטאויות שלו לגבי התגמולים מפתיעות מאוד. לא יעלה על הדעת שהמדינה תחליט לשנות הסכמים, בדיעבד. יש דברים שנקבעו בחוק. כאשר באו והשקיעו 200 מיליון דולר בתמר, והשקיעו 20 מיליון דולר בלוויתן, עמד לנגד עינינו ההיתר שמדינת ישראל נתנה לנו; היתר שאם לא היינו עומדים בתנאים שלו - היה נלקח מאיתנו. בלי סנטימנטים.

"צריך גם לזכור את נובל. אין ספק שתרומתה למציאת הגז ולעתיד חיפושי הגז בישראל היא מאין כמוה. יש לשמור על נובל מכל משמר, והמבין יבין. להזכירכם, בריטיש גז הייתה הבעלים של תמר והם פשוט קמו ועזבו. יהיה עצוב מאוד לאכזב את נובל, במונחים של טובת עם ישראל".

על טענת ה"בדיעבד" יש האומרים, זה שבעבר נעשה עוול זה לא אומר שצריך להמשיך אותו.

"צריך לתקן עיוות שנוצר בתקשורת באופן מגמתי. מעשית, 50% מההכנסות מגז הולכות למדינת ישראל".

איך עשית את החשבון הזה?

"קודם כול, המדינה מקבלת תמלוג על של 12.5%, לפני הוצאות ההפקה. למעשה זה מקביל ל-25%. לאחר מכן, חברות הגז ישלמו 35% מס הכנסה על רווחיהן, ובנוסף על כך, כל מי שמוכר ברווח את יחידות ההשתתפות שלו, משלם 20% רווחי הון.

"אם יעלו את תמלוג העל, התוצאה הישירה תהיה פגיעה ביכולת הגז הישראלי להתחרות. כאשר יצרני החשמל הפרטיים באים לרכוש גז, הם ירכשו מהמקור הזול ביותר, ובצדק, זוהי כלכלה פרטית. אז כאשר חברת החשמל האיטלקית או הגרמנית רוכשת גז בחוזה לטווח ארוך, והיא יכולה לרכוש אותו מקזחסטן, מטורקיה, ממצרים, מאיפה שיותר זול; ואם התמלוג בישראל יהיה גבוה יותר וממשלת ישראל רוצה ליצור העדפה לספקי הגז הזרים - סליחה על הדרמטיות אבל ככה זה נראה - הם יקנו ממקור אחר".

"עדיף 15% ביד, מכלום על העץ"

כ-400 מיליון שקלים שוות כבר היום אחזקותיו של "השותף הקטן" רציו, בעלי 15% ברישיון רציו-ים. מפתה לחשוב שגילוי גז בסדר גודל כזה, על העושר המשתמע ממנו, מקפיץ כל מי שמעורב בו לשורה הראשונה של אנשי העסקים בישראל, החולשים על קונצרנים שפועלים בארץ ובחו"ל. אבל לנדאו מצנן את ההתלהבות.

תהפכו לטייקונים? נראה אתכם בנוכחות גבוהה יותר בכלכלה הישראלית?

"אני מקווה שלא. אני לא רואה את עצמנו כטייקונים. הנוכחות של שתי המשפחות בסביבה הישראלית קיימת כל השנים, עם מעמד מכובד, שם טוב ופרויקטים בהיקפים ענקיים. עם כל הכבוד לרציו, שהיא הבייבי שלי, היא עדיין לא מתקרבת בסדרי גודל לבנק אגוד למשל. אנחנו - ואני מדבר עכשיו בשם משפחת לנדאו - בנוכחות בפרופורציות שמתאימות לנו. אבל בשונה מהטייקונים, המשפחה לא גייסה ולו שקל אחד באיגרות חוב, ואין לנו אג"חים לשלם".

כלומר, אתם שונים מתשובה שותפכם בחשק שלכם להתמנף.

"נכון מאוד. השמרנות וחוסר הרצון להתמנף הכתיבו מהלכים עסקיים שלנו עד כה, ויכתיבו גם בהמשך. אנחנו כנראה לא מזן הטייקונים גם בגלל המידה הנמוכה של תאוות הסיכון שלנו, וגם בשל מגבלות הניהול: אני לא בטוח שאדע להיות מנהל טוב עם 10 מיליארד שקל באג"ח, וזה עניין אידיאולוגי ולא עסקי, כי הרי בתקופות מסוימות, כאשר הכסף זול וזמין, המינוף יכול לפעול לטובתך. אבל זוהי האסטרטגיה המשפחתית שהובלה ומובלת על-ידי אבי עד היום".

מעולם לא שקלתם את זה?

"דווקא כן שקלנו. דני ברק המנוח (מנכ"ל לידר שוקי הון שהתאבד בסוף השבוע שעבר) היה חבר טוב שלי ושירת איתי במילואים, והוא וגם אחרים אמרו לי, יש לכם פרויקטים מעניינים, אתם יכולים למנף את זה, לגייס כסף ממוסדיים. בדקנו, שקלנו יתרונות וחסרונות, ואבא החליט שלא. ודי בצדק. כי כסף כזה בוער לך בכיס, הוא דופק ריבית מהיום הראשון גם אם לא הוצאת אותו".

אולי האידיאולוגיה השמרנית הזאת יכולה להסביר את מה שנתפס כהחמצה הגדולה של רציו: מיליון שקלים בלבד יכלו לגרום לכך ששיעור האחזקה של רציו ברישיונות רציו-ים יעמוד על 25%, ולא על 15% כפי שהוא כיום. זה נראה אולי בלתי נתפס, אבל תוספת של 10% בלוויתן לפי המחיר שבו נסחרת רציו היום, היה מוסיף לשווייה של השותפות קרוב למיליארד שקלים.

כך, על מנת שיהיו בידיה אמצעים כספיים לעמוד בחלקה היחסי בהוצאות הרישיון, ביקשה רציו, בדצמבר 2008, חודש אחד בלבד לפני גילוי הגז בתמר, לגייס 6 מיליון שקלים בהנפקת מניות וכתבי אופציה, וזאת כאשר שווי השותפות עמד באותה עת על מיליוני שקלים בודדים. "כשהתקבלו תוצאות הגיוס התברר לנו גודל האסון - חוץ מהשקעת הבעלים, הציבור לא השתתף בכלל", מספר לנדאו. רציו גייסה בהנפקה זו שמינית מהסכום שאותו ביקשה, 755 אלף שקלים, וכתוצאה מהכישלון נאלצה לרדת בשיעור האחזקה שלה ברציו-ים מ-25% ל-15%.

"אנחנו מדברים על תקופה של משבר חמור ביותר בשוק ההון, כאשר קידוח תמר נראה רחוק מאי-פעם, וטייקון ידוע מאוד (בני שטיינמץ) בחר שלא להשתתף בו, אף שהשקיע בו בעבר", מנמק לנדאו מדוע לא הכניסו המשפחות את היד לכיס כדי לשמר את שיעור האחזקה. מצד אחד מדובר בהחמצה, שכן בהשקעה של כמיליון שקלים הייתה יכולה רציו להיוותר עם זכויות בשיעור של 25% ברישיונות. מצד שני, גם ה-15% הללו הביאו את השותפות (ראו את גרף המניה מימין) להיסחר השבוע בשווי של מיליארד וחצי שקלים. "נהגנו באחריות כשירדנו ב-10%. עדיף 15% ביד, מאשר כלום על העץ", מסכם לנדאו.

הגיאולוג מכר את האחזקות

בסוף 2007 ביצעה רציו מהלך פיננסי שנראה מעט משונה באותו זמן, אבל היום הוא מאפשר לה גמישות רחבה בביצוע תוכניות העבודה שלה. בסוף 2007 קופת רציו הייתה דלילה, והכילה 3 מיליון שקלים בלבד. השותפות ביקשה להגדיל את האמצעים הכספיים שברשותה באמצעות הנפקת 12 מיליארד כתבי אופציה, (סדרה 9) וגיוס של 2.4 מיליון שקלים. ההנפקה נחלה הצלחה חלקית, ורציו גייסה מיליון שקלים בלבד תוך שהיא מנפיקה "רק" 5.1 מיליארד כתבי אופציה, כאשר הון השותפות היה מורכב באותה תקופה מ-155 מיליון יחידות השתתפות בלבד. מימוש של כל כתבי האופציה, יחד עם כתבי האופציה שהונפקו שנה מאוחר יותר, אמור היה להכניס לקופת השותפות כ-200 מיליון שקלים - תסריט שנראה כלקוח מסרט מדע בדיוני בסוף 2007.

עד כדי כך בדיוני, שבסוף השנה שעברה צללה המניה של רציו לאחר שבכירים מימשו חלק מאחזקותיהם בה. הבולט ביותר היה הגיאולוג איתן אייזנברג, שמכר את מלוא אחזקותיו הישירות בשותפות בכ-4 מיליון שקלים, מה שמיד יצר רושם כאילו הגיאולוג עצמו איבד אמון במיזם.

לא התקוממתם כשנוצרה בשוק מראית עין שהגיאולוג שלכם לא מאמין בקידוח?

"לא ראינו את המכירה של הגיאולוג ככה. הגיאולוג קיבל מאיתנו אופציות, כאדם שמקבל את שכרו הצנוע משך כל-כך הרבה שנים. משיקוליו הפרטיים לחלוטין הוא החליט לממש אותן. צריך לזכור שבמשך שנים רבות הסחירות הייתה נמוכה מאוד ולא היה אפשר לממש גם אם רוצים. הוא גם מימש בסכום שהוא הרבה יותר נמוך משווי השוק היום".

הוא מצטער על כך?

"אני לא חושב שהוא צריך להצטער, לא יותר מכל אדם אחר שקנה מניה שירדה או מכר מניה שעלתה". שעות ספורות לאחר שיחתנו נודע כי הגיאולוג כנראה קצת מצטער, והוא קם ורכש יחידות השתתפות במחיר כמעט כפול מזה שבו מימש (ראו מסגרת משמאל).

זה קרה לאחר ההכרזה על קידוח תמר כתגלית גז. אז גם החל השוק לגלות עניין מחודש ברציו, ובדצמבר 2009, עת בוצע הסקר הסיסמי בשטחי הרישיון, פקעו כל כתבי האופציה ליחידות השתתפות ומומשו. כעת נחים בקופת השותפות קרוב ל-200 מיליון שקלים, כך שיש לה מספיק מקורות כספיים לעמידה בתקציב הקידוח, שייערך בסוף השנה בעלות מוערכת של 100 מיליון דולרים. תסריט שבו תיאלץ השותפות לוותר שוב על חלק מזכויותיה ברישיון, בגלל היעדר מקורות כספיים, לא יחזור על עצמו. "בים זה המון כסף או כלום", מסביר לנדאו את ההחלטה להנפיק כמות אסטרונומית של כתבי אופציה.

ומה היה קורה לרציו-ים אילו לא הייתה תגלית תמר?

"אומר לכם בגלוי: רציו-ים הייתה בעצם אופציית CALL על תמר. אילו תמר לא התגלתה, דלק ונובל לא היו מצטרפות להיתר רציו-ים, ולוויתן לא היה מתגלה. נובל אפילו טבעו מונח חדש: במקום לכנות את השכבה הגיאולוגית שבה כלוא הגז בשמה הלטיני הבלתי קליט, הם קוראים לה עכשיו 'חולות תמר'".

אנחנו מבינים שחולות תמר מככבים אצלך בחלומות.

"בהחלט. אם אכן תהיה תגלית גז בלוויתן, לרציו יש כיום 100% בהיתר החיפושים גל, שהוא בהיקף שטח דומה ללוויתן וצמוד אליו ברצף טריטוריאלי מדרום, ובמידה רבה הוא מהווה אופציית CALL על לוויתן. וכמובן, אנחנו מקווים למצוא חולות תמר גם בגל".

לפני שיגיעו הרווחים יש ההוצאות הגדולות, של קידוח האקספלורציה ולאחר מכן של ההפקה; זה אתגר כלכלי לא פשוט.

"לשמחתנו, יש בקופת השותפות קרוב ל-200 מיליון שקלים. להזכירכם, משפחות רוטלוי ולנדאו השקיעו סכום גדול של מזומנים".

"מקפידים להיות שותפים טובים"

הקשר של משפחות ה"כלכלה הישנה" האלה לגז ולנפט החל ב-1992. שנים ספורות לפני כן הופרט תחום חיפושי הנפט והגז, ודוד רוטלוי המנוח, שהכיר את תחום שותפויות הנפט מעבודתו כעורך דין, "הדליק" את ידידו שייקה לנדאו ושתי המשפחות צללו לתחום. זו הייתה התקופה שבה הוקמו ישראמקו (על-ידי המיליארדר ארמנד האמר), שותפות מודיעין, שותפות שדות, שותפות גבעות ועוד. רציו היא אולי החברה היחידה שנשארה עם אותם בעלים מקוריים.

זו הייתה תחילתה של ידידות עסקית ארוכה, בין עורך הדין ופעיל הליכוד רוטלוי לבין איש התשתיות והבנייה, הפלמ"חניק לשעבר לנדאו. רוטלוי, בן למשפחת טקסטיל ותיקה, היה שותף באחד ממשרדי עורכי הדין המובילים, מ. זליגמן. הוא היה סנגור בשני משפטים בעלי הד ציבורי נרחב - האחד במשפט טבח כפר קאסם; והשני, בראשית שנות ה-70, כאשר ניאות לבקשת ממשלת יפן, ולמרות פעילותו בתנועת חרות הגן על קוזו אוקמוטו. הוא גם כיהן כציר כלכלי של ישראל בארצות הברית בתחילת שנות ה-80, היה ממועמדי הליכוד לכנסת, וכיהן במשרות ציבוריות רבות במהלך השנים. במקביל לכל אלה השתתף עם אחיו יאיר בניהול חברת הטקסטיל המשפחתית רוטקס, וברכישת חברות ארגמן ולודז'יה (היום חברת נדל"ן). הוא גם היה שותף להקמת חברת הלוויינים חלל, ומשפחתו מחזיקה עד היום כ-8% ממנה.

ישעיהו לנדאו, לעומת זאת, לא בא מהמשרדים הממוזגים אלא מהשטח. הוא החל את דרכו בקואופרטיב קבלנים בשם חריש, שהניח בין השאר קווי צינורות מים לאילות ולערד. בשנות ה-50 הקים את חברת הבנייה והתשתיות חירם לנדאו. אחרי מלחמת ששת הימים היה אחד מקבלני הכבישים המובילים בישראל, והקים פרויקטים "שבסדרי גודל של שנות ה-60 היו ענקיים", מתגאה לנדאו הבן; למשל כביש נחל ים-רפידים שאורכו 86 קילומטרים, כאורכו של כביש 6, ושדות תעופה בסיני.

בעברה של משפחת לנדאו גם כמעט עשר שנות שותפות עם גד זאבי - בפרויקטים של תשתית באפריקה, עבור הבנק העולמי - עד שבשנת 1980 נפרדו דרכיהם. באותה השנה חבר ישעיהו לנדאו לכמה אנשי עסקים מובילים, ויחד הקימו את חברת גרנית הכרמל, שרכשה את חברת סונול מידי ההסתדרות. זו הייתה אחת העסקות הפרטיות הגדולות במשק בזמנה. בגלים השונים של שינויי בעלויות בגרנית, ניסתה משפחת לנדאו להשיג שליטה בחברה, ובסיבוב האחרון הפסידו במכרז לחברת קנית של דוד עזריאלי.

עכשיו, כאשר יש שמועות שגרנית שוב על המדף, מתעוררת השאלה אם תנסה משפחת לנדאו פעם נוספת לרכוש את השליטה בחברה. "יש לגרנית בעל שליטה, דוד עזריאלי; אנחנו מחזיקים מניות מיעוט, ועדיף לא להתייחס יותר מזה", סותם לנדאו ולא מפרש. בנוסף שותפה חירם לנדאו בפרויקטים של תשתית ובנייה בישראל ובאירופה, למשל בהקמת אלף יחידות דיור ברחובות עם קרדן, ובהפקת נפט באוקראינה בשותפות חברה מקומית.

שנה לאחר שחברו המשפחות לחלום הקידוחים, התקיימה הפרטת הבנק הראשונה בישראל, הפרטת בנק אגוד. משפחות לנדאו ורוטלוי - יחד עם משפחת לובינסקי מנור ועם שלמה אליהו - זכו במכרז. מאוחר יותר התקלקלו היחסים בין בעלי השליטה, בעיקר בין שלמה אליהו לבין ישעיהו לנדאו ובני לובינסקי. משפחת רוטלוי פרשה מהבנק, אולם לדברי לנדאו ללא קשר לאווירה אלא מפני ש"הם תמיד היו יותר באוריינטציה לתעשייה. הם הלכו לכיוון של חלל לאחר שמאיר עמית פנה לדוד רוטלוי והציע לו להקים חברה שתנצל ידע וטכנולוגיה ישראליים ללוויינים בתקשורת". גם חלל צמחה מאז יפה, והיא נכנסת עכשיו למדד תל אביב 100. משפחת לנדאו נשארה באגוד.

איך משתלב בנק במגוון העיסוקים שלכם, שנעים סביב אנרגיה, בנייה ותשתיות?

"רצינו לגוון את מקורות ההכנסה שלנו. היו תקופות שענף הבנייה היה במשבר, וטוב שלא היינו תלויים בענף אחד. הצעד נבע גם מזהירות ומשמרנות, אבל גם מתוך רצון אמיתי להשתלב בתחומים חדשים".

בינתיים בבנק הרוחות סוערות, שלמה אליהו תובע אתכם ואת לובינסקי, ורוצה 10 מיליון שקלים סביב מה שלטענתו היה מינוי מנכ"ל בלי התייעצות עמו.

"אנחנו, בעיקרון, הקפדנו כל השנים ומקפידים להיות שותפים טובים, ושותפות טובה היא ערך ונכס בעינינו. לעתים, כמו במקרה עם אליהו, מתגלעים חילוקי דעות, ולצערי זה אפילו התגלגל - ביוזמת אליהו - לבתי משפט".

אתה צופה שהשותפות תחזיק מעמד?

"בנק אגוד והחזקותינו בו הם לשנים ארוכות".

"לכל אחד יש מקום"

יגאל לנדאו, 50, נולד לתוך העסק המשפחתי. בצבא שירת בבינוי, וגם כשהגיעה שעתו לבחור תחום לימודים, הלך, כמובן מאליו, ללימודי הנדסה אזרחית בטכניון. "אפילו לא חשבתי על אפשרות אחרת", הוא אומר. "כנער עבדתי על טרקטורים בחופשות, תחום ההנדסה תמיד ריתק אותי - הבנייה, הטרקטורים, המנופים, העבודה הפיזית". גם לימודי התואר השני - MBA במינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב - היו "חלק מההכשרה שראיתי לנכון להעביר את עצמי כדי להיות בתחום העסקי של המשפחה". אחת הסיבות לכך שמשפחת רוטלוי ומשפחת לנדאו פועלות כל-כך יפה יחד, הוא סבור, היא שבשני המקרים מדובר בעסק משפחתי. "ליגד ואני מצאנו איש ברעהו נפש תאומה, בגלל הרקע הדומה והמחויבות".

לא קל להיות בן לאב דומיננטי, יזם; בעיקר כאשר עובדים יחד.

"זה אכן תיק. יש לי אבא מאוד דומיננטי, הוא האב המייסד של העסקים שלנו. ברור לי שעל מנת שעסקים כאלה יצליחו חייבת להיות היררכיה, ולכל אחד יש מקום בהיררכיה הזאת. כמו שבאונייה חייב להיות רב חובל אחד, מנהיג אחד".

איך התחושה לגדול לתוך כל זה?

"יש ממך ציפיות גבוהות. לעתים ציפיות כאלה יוצרות, במשפחות אחרות, עומס יתר או מרד וחוסר רצון להשתלב בעסקי המשפחה. אני לא ראיתי זאת כך, אבל כן הרגשתי את כובד הציפיות והאחריות".

ראו בך יורש וממשיך?

"לא ראו בי; אני ראיתי בעצמי".