"לא צריך לפחד מהריכוזיות במשק"

"בית שגרים בו", כך מגדיר פרופ' דיויד גילה את הדופלקס שבו הוא מתגורר בשכונת אם המושבות בפתח-תקווה. ואכן זו התחושה שהבית משדר כשנכסים אליו, החל מדלת הכניסה שעליה מתנוסס שלט צבעוני שמכריז "ברוכים הבאים", בכתב ידן של בנותיו של בעל הבית, וכלה במגנטים של השרברב מוטי גבאי, הפיצריות הקרובות והתזכורות על אירועים משפחתיים המודבקים על המקרר.

בשעה 12:00 בצהריים בעל הבית לא עושה סימנים שהוא ממהר לשום מקום. דקות ארוכות הוא משקיע בהכנת קפה הפוך מוקצף וריחני במכונת קפה משוכללת, ולבסוף שוקע על ספת עור כהה בסלון המשפחתי. "אי אפשר שלא לאהוב את החופש האקדמי", הוא אומר. החופש הזה מאפשר לפרופסור הצעיר לעבוד - במחקר ובכתיבה - בשעות הקטנות של הלילה, ולהתחיל את יום המחרת בעצלתיים. בזמן שהוא לוגם מהקפה המהביל, מתיישב לצדו עוד דייר שמנהל את יומו בעצלתיים, טולוז, חתול ג'ינג'י שמנמן, שזוכה לליטופים מפנקים מבעליו ומקווה שזה ימשיך כך עד שהפרופ' יצא להרצאת הצהריים בקורס שהוא מלמד באוניברסיטת תל-אביב.

ביוגרפיה מקוצרת

"נולדתי בירושלים. הוריי עלו לארץ מארגנטינה והשתקעו בקיבוץ ???, אבל כשאחותי הגדולה נולדה הם עזבו את הקיבוץ, כיוון שלא נתנו להם לגדל אותה. אבי היה אז רופא, אך היום הוא איש מחשבים. לא הייתה לו הכשרה במחשבים, אך הוא לימד את עצמו ועשה הסבה מקצועית. אמי מורה מרצה לספרות באוניברסיטה העברית.

"בילדותי לא בילינו יותר משנתיים במקום אחד. נולדתי כשהוריי גרו בירושלים אך כשהייתי בן שנתיים-שלוש עברנו לארה"ב בעקבות שליחות של אבי מ-IBM למשך חמש שנים. גם שם עברנו דירה פעמיים. כשחזרנו לפה התמקמנו ברמת אביב, אחר-כך עברנו להרצליה וכך הלאה.

"בתיכון הפכתי למין גיטריסט-פילוסוף. גידלתי שיער עד הכתפיים והייתה לי להקת רוק. הייתי תלמיד טוב, אבל לימודים לא היו בראש מעייני. רציתי להיות מוזיקאי. באותה תקופה פגשתי את אשתי, למדתי שנה מעליה בבית-הספר, ובגיל 21 כבר התחתנו. כשסיימתי תיכון התגייסתי ללהקה צבאית, להקת חיל אוויר, אבל כשהשתחררתי עברתי מהפך. אז התחילה ההתמסדות שלי. לא יודע איך זה קרה, אבל משהו בי השתנה. פתאום נעשיתי פרקטי יותר והבנתי שמוזיקה זה יותר תחביב מאשר קריירה, שזאת קריירה מאוד דורשנית וכפוית טובה. אז עבר לי החשק להיות מוזיקאי".

ממחשבים למשפטים

"כשהחלטתי שאני צריך ללמוד מקצוע פרקטי, לא בחרתי במשפטים. ההתמסדות הייתה בדרך של להתחיל ללמוד בטכניון הנדסת מחשבים. הלכתי בעקבות אבי ובעקבות אחותי שלמדה מחשבים, שהיא אשת מחשבים ושירתה בממר"ם. זה היה מעשה מאוד פרקטי, אך אחרי שלוש שנים ראיתי שזה לא בשבילי ועזבתי.

"ממחשבים עברתי ללימודי משפטים וכלכלה ומיד הבנתי שהגעתי למקום הנכון. הוריי היו עצובים שאני עוזב את המחשבים, אבל אני שמח שהתעקשתי. בסופו של יום הלכתי בעקבות הלב. כבר בתחילת הלימודים ידעתי שאלך לאקדמיה ולא לפרקטיקה. ידעתי שאני רוצה להיות מומחה לתחום ספציפי עד הסוף, לחקור אותו לעומק. יש בי את המדען.

"כשעשיתי את הסטאז' במשרד עוה"ד ש. הורוביץ, התיק הראשון שקיבלתי לעבוד עליו היה תיק ענק של הגבלים עסקיים. התחום היה אז בחיתוליו. לא היו קורסים בתחום בזמני באוניברסיטה, ואיך שנתקלתי בזה בסטאז' זה תפס אותי. הממשק בין משפטים לכלכלה תמיד עניין אותי ותחום ההגבלים סיפק את העניין הזה. מיד אחרי הסטאז' נסעתי לעשות דוקטורט בהרווארד בהגבלים עסקיים. כשנסעתי לשם, הממונה על ההגבלים העסקיים דאז, יורם טורבוביץ', התייעץ איתי לגבי הלוואה שפירמה נתנה למתחרה שלה.

"מהעיסוק בשאלה הזו התחלתי להתעניין בהשקעות צולבות בין מתחרים, וזה היה נושא הדוקטורט שלי. מאז כתבתי על זה, לבד ויחד עם אחרים, מאמרים רבים שהתפרסמו בכתבי עת כלכליים ומשפטיים מובילים בעולם, ומצוטטים על-ידי בתי משפט ורשויות הגבלים עסקיים בכל העולם ועל-ידי ארגון ה-OECD. כשחזרתי לארץ התחלתי ללמד קורסים בהגבלים במכללה למנהל בראשון לציון. בשנת 2000 עברתי לאוניברסיטת ת"א, מאז אני שם".

אשתי

"אשתי ואני נפגשנו בחוג לדרמה בתיכון. אני ארגנתי את המוזיקה להצגה והיא הייתה עוזרת במאי. ומאז אנחנו ביחד. אשתי קרובה מאוד לתיאטרון. אמא שלה היא מרים זוהר (שחקנית תיאטרון ותיקה, כלת פרס ישראל - א' ל"ו). אנחנו לא מפספסים שום הצגה של מרים, והולכים גם להצגות אחרות, אך אף אחד מאתנו לא הלך לכיוון היצירתי שמשך אותו בתיכון".

אבי כהשראה

"אבי הוא הצרכן האידיאלי. הוא תמיד עושה חקר שווקים רציני, משווה מחירים, קורא את האותיות הקטנות. אני, לעומת זאת, צרכן די אדיש. אני קונה במיקום הכי נוח, בדרך-כלל לא משווה מחירים, ותמיד שוכח מתי מסתיים המבצע בתוכניות שאני מנוי עליהן ומשלם את 'מחיר המחירון' המופקע. ההבדל ביני לבין אבי מהווה השראה לכתיבה שלי על חוזים צרכניים ועל הטרוגניות בין צרכנים".

הגבלים עסקיים

"יש כל מיני בעיות בתחום ההגבלים העסקיים בארץ, אבל בגדול השוק שלנו במצב טוב והממונים על ההגבלים עושים עבודה טובה. חוק ההגבלים העסקיים אצלנו דורש שינוי. זה ידוע. אם הוא היה מושלם, אז לנו האקדמאים היה פחות על מה לכתוב. חלק גדול מהכתיבה שלי ממליצה על רפורמה בחוק או בדרך שמפרשים אותו. בנוסף, יש מעט מאוד שווקים בארץ שהם לא ריכוזיים, אבל רשות ההגבלים העסקיים מתמודדת עם זה לא רע.

"יש סיטואציות שבהן יש אכיפת-יתר, בעיקר במישור של הסדרים בין ספק ללקוח, הסדרים אנכיים. היו כמה מקרים, שאמורים להיות חריגים מאוד, שבהם הוגשו כתבי אישום נגד הסדרים שמנקודת ראותי היו לגמרי אנכיים בין ספק ללקוח ולא אופקיים בין מתחרים. מצד שני, יש סוגים של פעילויות שרשות ההגבלים העסקיים מתערבת פחות מדי, כמו ההקשר של בעלויות צולבות בין מתחרים, שלא עולות כדי מיזוג, והנושא של הפיקוח על מונופולין. יש מעט מאוד אכיפה בתחומים האלה.

"למרבה ההפתעה יש מעט אכיפה נגד מונופולין. איכשהו רשות ההגבלים נוטה להשאיר את התביעות נגד מונופולין למישור האזרחי ופחות מתערבת שם וזה חבל, כי לרשות ההגבלים יש יכולת יוצאת דופן להגיע לנתונים ולנתח אותם באופן מקצועי, דבר שלצדדים פרטיים אין תמיד את האפשרות לעשות".

דמי הקישוריות

"הטענה של חברות הסלולר שהפחתת דמי הקישוריות תחזק את בזק, היא נכונה. ברגע שיורידו עוד יותר את דמי הקישוריות, שיחות מבזק לסלולר יוזלו. בזק תיהפך להיות הרבה יותר אטרקטיבית עבור המתקשרים. אם מישהו כיום שנמצא בבית מתקשר מהסלולרי שלו לסלולרי אחר, למשל אם זה באותה רשת, זה קוסם לו, כי אז הוא לא צריך לשלם דמי קישוריות. החשש של החברות הסלולריות הוא, שנפח גדול יותר של התנועה לטלפון סלולרי יעבור לבזק, ואז נתח השוק של בזק בעצם יעלה. אבל לגישתי, השוק הרלבנטי שבזק פועלת בו, כולל מהבחינה הזאת גם את החברות הסלולריות.

"כיוון שחלק גדול מהחבילות שמוכרות החברות הסלולריות הן חבילת דקות תמורת תשלום קבוע, אז הרבה פעמים מאוד אטרקטיבי למנוי להתקשר מהבית דווקא עם הסלולרי שלו, כי הוא כבר שילם על הדקות האלה. בכל מקרה, הטענה הזו של חברות הסלולר אינה עילה למניעת הפחתת דמי הקישוריות".

טלפון נייד

"אני לא משתמש בטלפון נייד. אין לי נייד, ולא נכנסתי להתמכרות. אני מרגיש שאני מספיק נגיש גם בלעדיו. ניתן לתפוס אותי בבית ובאוניברסיטה, או שאני נמצא במקום שגם ככה אני לא יכול לדבר בו, כך שהתועלת השולית שלי משימוש בנייד היא יחסית קטנה. חוץ מזה, לא נוח לי להשתמש בו, זה מחמם לי את האוזן.

"כל הזמן מתפלאים 'איך זה שאין לך נייד', אבל אני לא מרגיש שיש בעיית נגישות רצינית איתי. מבחינתי, אני לא כבול לעניין הזה של הנייד. אני רואה איך אנשים סביבי נעשים ממש כבולים לזה. זה סוג של התמכרות ושעבוד שאני פטור ממנו".

הריכוזיות במשק

"אני נגד הגישה הקצת פופוליסטית שלפיה צריך לפחד מהריכוזיות המשקית, מהצמיחה של פירמות רב-ענפיות שחולשות על הבינתחומי. גישתי היא שעדיף שבעל הון ישקיע את ההון שלו בארץ ולא בחו"ל. זה דבר אחד. שנית, אם הוא משקיע את ההון שלו בארץ, עדיף מבחינה תחרותית שהוא יבזר את ההון שלו בין כמה ענפים, על מצב שישקיע את כל הונו בענף אחד, ואז עלולה להיווצר פירמה דומיננטית בענף הזה.

"אלה שפוחדים מהריכוזיות המשקית, פוחדים בעיקר מההשפעה הפוליטית של בעלי ההון. אם נשווה בין האופציות האלה של השקעת כל ההון שלך בשוק אחד, החשש מהשפעה פוליטית דווקא עולה יחסית למצב שהוא מבזר את ההון שלו בין כמה תחומים. הסיכוי שהוא ירצה להשפיע על הרגולטור יותר גדול אם בעל ההון מושקע בשוק אחד, או במעט שווקים, כי אז האינטרס שלו מאוד חד. אם הוא מושקע בכמה ענפים יש לו ניגוד אינטרסים עם עצמו.

סדר יום אופייני

"אני חיית לילה. אני אוהב לעבוד בלילות, והרבה פעמים אני הולך לישון ב-2:00-3:00 לפנות בוקר, ואז קם מאוחר. מתחיל את היום טיפה מאוחר. סדר היום מושפע בהתאם. בלילה אני עובד טוב, אני מרוכז, יש לי שקט ואני ממוקד עד השלב שהעייפות גוברת. מכיוון ששינה חשובה לי, אז אני מקפיד גם לישון מספיק, אז יוצא שאני קם קצת מאוחר.

"אני קם בין 8:00 ל-9:00 בבוקר, ולוקח את הזמן שלי. אני מכין לעצמי לאט את הקפוצ'ינו, אוכל ארוחת בוקר ולא ממהר לשום מקום. אחרי שאני מתארגן, ארבע פעמים בשבוע אני הולך לחדר כושר. הכושר מאוד חשוב לי. חוץ מזה כל היום מתחלק בין העבודה למשפחה.

"תמיד אהבתי את החופש האקדמי ואני מנצל אותו מצוין. אבל איכשהו בכל זאת 70% מהיום מוקדש לעבודה. חוץ מספורט אני לא מספיק לעסוק בתחביבים. את הזמן של חדר הכושר אני מנצל גם לקריאה. אני מוריד ספרים לאייפוד וקורא אותם תוך כדי אימון. זו סוג של אתנחתא מהקריאה ומהכתיבה המקצועית המאוד אינטנסיבית שאני עושה רוב היום".

קריירה חלופית

"יכול להיות שהייתי מוזיקאי או איש מחשבים. הייתי כבר בדרך לשתי הקריירות הללו. היה מתאים לי לעסוק גם בדברים שקשורים בטיפול, כמו רופא או פסיכולוג. אני אוהב לעזור לאנשים, אז גם זה עבר לי בראש בשלבים מסוימים בחיים. אבל אני מאוד שלם עם עצמי, אוהב את מה שאני עושה ויש לי תשוקה למקצוע המשפטים ולהגבלים עסקיים. זה תחום מרתק. החיבור בין משפט לכלכלה מספק עניין מתמיד. כל יום הוא יום חדש. אני נהנה מחדש מכל מאמר, מכל קורס ומכל דבר שאני עושה".

בעוד 10 שנים

"אהיה באותו מקום".

רזומה

אישי: פרופ' דיויד גילה (46), נולד בירושלים ומתגורר בפתח תקווה. נשוי לנילי, מורה לאנגלית בתיכון, ואב לשתי בנות: טל (18) ואריאל (13)

אקדמיה: פרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א. מלמד וחוקר בתחומי הגבלים עסקיים, רגולציה של שווקים, משפט וכלכלה והממשק ביניהם לבין ארגון תעשייתי. מחקריו התפרסמו בכתבי עת משפטיים וכלכליים מובילים בעולם

פרקטיקה: יועץ ללקוחות עסקיים של משרדי עורכי דין מובילים ומכהן כדיין בבית-הדין להגבלים עסקיים. בין היתר, ישב בהרכב בית-הדין להגבלים שביטל לראשונה מיזוג בין שתי חברות, פריניר ומילוז, בשל פגיעה משמעותית בתחרות, לאחר שהממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, טענה כי השתיים ביצעו מיזוג בלתי חוקי