שיעור בגיאוגרפיה

המניעים העיקריים להשקעה בחו"ל הם גידור סיכונים מקומיים, חשיפה להשקעות בעלות מתאם שונה מהשוק הישראלי ומציאת ניירות ערך בתמחור אטרקטיבי. חשוב לזכור שהכלכלה שלנו מאופיינת בסיכונים ייחודיים, כגון הסיכון הגיאו-פוליטי, ריחוק גיאוגרפי משוקי יעד מרכזיים ושער חליפין חזק לכלכלה מוטת ייצוא. בנוסף, ההשקעה בחו"ל מעניקה אפשרות חשיפה לסוגי השקעות ולסקטורים כלכליים שאינם מפותחים בארץ, כגון אנרגיה, חומרי גלם, שירותי בריאות ותשתיות. כמו כן, בפתיחת האפשרות להשקעה בשווקים זרים גדלה ההסתברות למצוא נכסים המתומחרים ברמה זולה יותר מהשוק המקומי.

אך למרות החשיבות של הפיזור לחו"ל ישנם מספר קשיים ביישום. באופן טבעי, ההיכרות שלנו עם שוק ההון המקומי ועם החברות הישראליות טובה יותר מאשר עם השווקים הבינלאומיים והחברות הזרות. מסיבה זו משקיעים מקומיים נוטים להשקיע בעיקר בסביבה הכלכלית הקרובה אליהם. מעבר לכך, ההשקעה בחו"ל דורשת הקצאת משאבים וזמן יקר לצורך ניתוחים כלכליים רבים.

כל הדרכים מובילות לחו"ל

בהשקעות גלובליות יש מספר דרכים לבחור את ניירות הערך השונים: התמקדות במניות ערך או צמיחה, לפי שווי שוק, על בסיס גיאוגרפי או סקטוריאלי.

על גישת ההשקעות הסקטוריאלית, בה החברות מפולחות לפי ענפי ותחומי הפעילות שלהן, הרחבנו בחודשים האחרונים. הפעם נתמקד באופן ההשקעה על פי הגישה הגיאוגרפית. גישה זו מכוונת להקצאת ההשקעה על בסיס מדינות נבחרות או אזורים גיאוגרפיים מוגדרים (למשל אסיה או אמריקה הלטינית). הרעיון העומד מאחורי החלטת השקעה בשוק הברזילאי או הקוריאני, הינו לרוב הערכה שהכלכלה המקומית תצמח בשנים הקרובות בקצב גבוה יחסית, תגדיל את ארנקו של הצרכן המקומי, וכן שהצמיחה תחלחל מטה לרווחי החברות וכמובן למשקיעים בהן.

השקעה גיאוגרפית מחייבת בראש ובראשונה ניתוח מאקרו כלכלי למדינה או לאזור הגיאוגרפי הנבחר. אלו אינדיקטורים עיקריים יש לכלול בבחינה?

ראשית, נבחן את קצב הצמיחה המקומי דרך השינוי בתמ"ג במהלך הרבעונים האחרונים. ניכוי שיעור הגידול באוכלוסין יעניק תמונה מדויקת יותר למידת הצמיחה בפועל. ניתן להשתמש בתמ"ג לנפש, שלוקח בחשבון את הסך המצרפי של התוצר חלקי מספר התושבים.

רמת הריבית האבסולוטית וכיוונה החזוי יסייעו להבין את ההשפעות הצפויות על שוקי ההון ועל התפתחות האשראי במשק. אינדיקטור חשוב נוסף הוא קצב האינפלציה ב-12 החודשים האחרונים והציפיות האינפלציוניות קדימה.

חלק חשוב בניתוח עוסק במדיניות הפיסקאלית: רמת הגירעון והחוב הממשלתי מהתוצר מהווים אינדיקציה לשליטה ולגמישות הממשלתית בהוצאות ולסיכונים עתידיים. מכאן נמשיך לבחינת שיעור האבטלה. חשוב לבחון גם את קצב ייצור מקומות התעסוקה, או חלילה את קצב הגריעה, על מנת לקבל אינדיקציה למגמה עתידית בשוק העבודה.

לבסוף, מאחר שהצרכנים, נותני השירותים והיצרנים מהווים פקטור משמעותי בצמיחה המקומית, יש לעקוב אחר התפתחויות במדדי אמון הצרכנים ומנהלי הרכש למגזרי השירותים והייצור.

בשווקים מתעוררים יש חשיבות במתן דגש גם למעבר התושבים מהכפר לעיר, תהליך שמאיץ את רמת ההכנסה והצמיחה המקומית.

מעבר לניתוח גורמי המאקרו, יש להתייחס גם לגורמים נוספים שמשפיעים על הכלכלה המקומית, בהם שקיפות ממשלתית ועסקית, מצב החינוך ומידת החופש של האזרח. חשוב לזכור שחברות מקומיות לא פועלות בוואקום, אלא בתוך מארג תרבותי וסביבה כלכלית וחברתית, שמשפיעים במישרין ובעקיפין על התנהלותה. כך למשל, קשה לצפות מחברות במדינה טוטליטרית שינהגו בשקיפות ובגילוי מלא, בדומה למקובל בחברות מערביות.

המסע אל הארנק המקומי

לאחר שנתחנו ובחרנו את המדינות שנתוניהן הכלכליים מציבים אותן בעמדת השקעה חיובית, עלינו להחליט היכן וכיצד להשקיע בכלכלה. למרות שהנטייה הטבעית היא לגשת ישירות לשוק המניות המקומי, חשוב לזכור כי גם השקעה באיגרות החוב המקומיות - ממשלתיות וקונצרניות - באה בחשבון.

עם זאת, ההשקעה בשוקי האג"ח בחו"ל שונה מהותית מישראל. לרוב הדרך הפשוטה ביותר של המשקיעים להיחשף לאפיק היא באמצעות קרנות נאמנות ומכשירים פיננסיים אחרים.

האפשרות המוכרת ביותר להשקעה במדינה מסוימת היא כאמור שוק המניות. השאלה הראשונה והמשמעותית יותר היא תמחור השוק. לעתים נמצא כלכלה שנתוניה מרשימים מאוד, אולם לא כדאי להשקיע במניותיה מאחר שהן יקרות מדי. במקרים אחרים משק במצב כלכלי לא מלהיב עשוי להכיל שוק מניות שמתומחר נמוך וכדאי להשקיע בו.

רבים מהמשקיעים בוחרים להשקיע באופן אוטומטי במדד המניות המרכזי של אותה מדינה. אין ספק כי מדובר בדרך קלה וזולה יחסית, אולם בד בבד חשוב לזכור את מטרת ההשקעה.

לעתים תכופות השקעה במדד המניות אינה מעניקה למשקיע חשיפה אמיתית ומלאה למשק המקומי, כי אם לחלק ניכר מהייצוא. כלומר, במקום להיחשף לצרכן המקומי, זה שארנקו התנפח בעקבות הצמיחה הגבוהה, המשקיע תלוי בצרכני קצה מערביים, שלאו דווקא נמצאים במצב דומה.

לדוגמא, בברזיל, כ-60% ממדד הבווספה מורכב מחברות בתחום חומרי גלם, אנרגיה ושאר ענפים מוטי ייצוא. גם באסיה ישנן מדינות מוטות ייצוא רבות - כמחצית מהחברות במדדים המקומיים של טאיוואן וקוריאה נשענות על ייצוא, בעיקר למערב. אפילו בישראל, מניתוח החברות במדד ת"א 25 עולה כי ההכנסות המקומיות מסתכמות בכ-60%, והיתר מייצוא.

לפיכך, פתרון אפשרי עבור משקיעים שמעדיפים את הגישה הגיאוגרפית, הוא התמקדות בחברות מוטות צריכה מקומית במדינה הנבחרת.

המשמעות היא שיש לברור בין החברות שעיקר פעילותן הוא ייצוא לעולם הגדול לבין חברות שפועלות בעיקר בקרב הצרכן המקומי. ענפי פעילות שמתאימים להגדרה זו הם קמעונאות לסוגיה, מבסיסית (מזון ותרופות) ועד מותגי אופנה מקומיים, יצרני מזון ומשקאות, שירותי תקשורת וספקי שירותים מקומיים. לרוב, גם ענפי הבנקאות והביטוח חשופים בעיקר למשק המקומי ועשויים להוות פתרון מתאים.

בסופו של דבר, על מנת ליצור מתאם שונה מזה של שוק המניות הישראלי, רצוי לשלב בתיק השקעות גלובליות בסקטורים ובענפי פעילות שאינם מפותחים דיו בארץ; ובנוסף, בחברות מוטות צריכה מקומית בכלכלות צומחות, בעיקר אלו בעלות שיעור צמיחה גבוה משלנו.