הבונים לוי אשכול הוגה המוביל הארצי והמעברות

תולדות: לוי יצחק שקולניק נולד ב-25 באוקטובר 1895 בכפר אוראטוב, לא הרחק מקייב שבאוקראינה. הוא למד בחדר ובגימנסיה בווילנה, והצטרף לתנועת צעירי ציון. בגיל 18 עלה לישראל לבדו במסגרת העלייה השנייה, ועבד כפועל חקלאי וכשומר במושבות פ"ת, ראשל"צ ובמקומות נוספים. ב-1920 היה בין מייסדי קיבוץ דגניה ב', וכן היה ממייסדי ההסתדרות ומפא"י.

המוביל הארצי: בשנת 1937 ייסד אשכול (ביחד עם פנחס ספיר) את חברת "מקורות", והיה בין אלו שהגו את הרעיון להקמת מפעל מים ארצי. העבודה על המוביל הארצי החלה ב-1953 והושלמה ב-1964. הפרויקט היה בבת עינו של אשכול, ומאגרי המים של המוביל בבית נטופה נקראו על שמו. לימים, על שטר של חמישה שקלים, הופיעה על פני השטר תמונתו של אשכול, ובגב - המוביל הארצי.

המעברות: בעשור הראשון שלאחר הקמת המדינה עלו לישראל 900 אלף בני אדם. אשכול היה גזבר הסוכנות ומנהל מחלקת ההתיישבות שלה, וחשב כיצד יימצא שיכון לעולים הרבים ששוכנו במחנות עולים זמניים. "מאה אלף נפש נמצאות כיום במחנות ללא תעסוקה, אוכלי לחם חסד הסוכנות היהודית... והנה עומדים להתווסף השנה עוד למעלה ממאתיים אלף נפש. אני לבקר במחנות העולים, סופג את אווירת הלענה של חייהם. הדבר מחלחל בתוכי ומכה על קודקודי, ואני מבקש מזור ומוצא" ("בחבלי ההתנחלות"). לפיכך, החליט אשכול להקים שיכוני עולים בכל הארץ, לצד יישובים ותיקים שבהם יוכלו העולים למצוא עבודה. במאי 1950 הוקמה המעברה הראשונה - כיסלון, בהרי ירושלים. עוד באותה שנה הוקמו מעברת קסטינה (שעליה הוקמה לימים קרית מלאכי) ליד באר טוביה ומעברת שבות עם (שבה גדלו בנימין בן אליעזר ויצחק תשובה), סמוך לפרדסיה ולכפר יונה.

מטרת אשכול הייתה לדאוג לתעסוקה לעולים במתכונת של "קליטה ישירה" ושהמעברות יהיו יישוב זמני, אך בשל לחץ הזמנים הוקמו מעברות רבות ללא תכנון, והחיים בהם אופיינו בתנאים קשים ביותר. באמצע שנות ה-50 החלו העולים לעזוב בעצמם את המעברות, ולאחר מכן החלה הסוכנות לפנות את הנשארים. מעברות רבות הפכו לעיירות או לשכונות בערים קיימות.

קריירה פוליטית: לאחר הקמת המדינה שימש אשכול כמנכ"ל הראשון של משרד הביטחון ולאחר מכן היה יו"ר עמידר, ובכך המשיך למעשה את הטיפול בעולים. ב-1951 נבחר לכנסת השנייה מטעם מפא"י, ולאחר תקופה קצרה כשר החקלאות, מונה לשר האוצר - תפקיד שאותו מילא במשך 11 שנה, והיה מזוהה עמו מאוד. ב-1963, לאחר התפטרות דוד בן גוריון, הקים אשכול את ממשלתו הראשונה. בבחירות הבאות, ב-1965, ניצחה מפא"י את רפ"י, המפלגה החדשה שהקים בן גוריון ואשכול הרכיב ממשלה חדשה.

ב-28 במאי 1967, בימי ההמתנה ערב המלחמה, נשא אשכול נאום לאומה ברדיו. בשל תיקון שנעשה בנאום החל אשכול לגמגם ולמחרת פורסם ב"הארץ" מאמר מערכת שבו נטען כי "מר אשכול לא בנוי כדי להיות ראש הממשלה ושר הביטחון במצב הנוכחי". לאחר שהלחץ נמשך, מינה אשכול ב-1 ביוני את משה דיין לשר הביטחון. דיין והרמטכ"ל רבין הם שזקפו לזכותם את ההצלחה הגדולה של מלחמת ששת הימים.

משפחה: אשכול היה נשוי שלוש פעמים. אשתו הראשונה הייתה רבקה מהרשק, שלה נישא ב-1922. לשניים נולדה בת אחת, נועה (מחלוצות המחול המודרני בישראל וממציאת כתב התנועה), והם נפרדו לאחר חמש שנות נישואים. אשתו השנייה הייתה אלישבע קפלן, שלה נישא בשנת 1930 והיה נשוי לה עד מותה בשנת 1959. לבני הזוג נולדו במהלך נישואיהם שלוש בנות - דבורה, תמה (הנשואה לבייגה שוחט) ועפרה (שבנה הוא הסופר אשכול נבו). בשנת 1964, בעת כהונתו כראש ממשלה, נישא לספרנית הכנסת, מרים זליקוביץ', שהייתה צעירה ממנו ב-35 שנה (והמשיכה לעבוד בכנסת גם אחרי חתונתה). אשכול נפטר ב-26 בפברואר 1969, לאחר שלקה בשני התקפי לב במהלך כהונתו כראש ממשלה.