סדקים בתדמיתו של נגיד בנק ישראל פישר?

העלאת הריבית והריב המתוקשר עם שר האוצר, הבליטו השבוע את הביקורת הגוברת ואת חוסר הנחת ממדיניותו, ואולי אפילו מתפקודו של נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר. יובל שטייניץ אמנם אינו מומחה בכלכלה, וההתבטאות שלו בנושא הריבית הייתה ללא ספק התערבות בנושא שהוא בסמכותו הבלעדית של פישר, אבל נדמה ששר האוצר שימש פה להרבה מאוד גורמים במשק, חלקם כלכלנים שאינם נופלים בידע שלהם מהנגיד.

אתמול (ה') מצא את עצמו פישר נגרר לרכישה עצומה - 600 מיליון דולר, בניסיון נואש לבלום את ייסוף השקל, שהחל להתבסס על פחות מ-3.6 שקל לדולר. בחודש ספטמבר כולו, לפי ההערכות, רכש הנגיד 700 מיליון דולר בשוק המט"ח. הצניחה נבלמה, בינתיים. אבל רכישה של 600 מיליון דולר ביום אחד רק ממחישה עד כמה המדיניות של בנק ישראל עשויה להתברר כטעות פטאלית.

סטנלי פישר הוצנח לעמוד בראש הבנק המרכזי ב-2005, והוא ויתר לשם כך על תפקידו כסגן היו"ר בסיטיגרופ ונשיא סיטיגרופ אינטרנשיונל. רק אז הוא עלה לארץ וקיבל אזרחות מתוקף חוק השבות, אבל ישראל לא זרה לו. הוא השתתף בקבוצה של יועצים כלכליים מארה"ב שהגיעו לסייע לישראל בביצוע תוכנית הייצוב של 1985.

ראש הממשלה בנימין נתניהו התפאר לא אחת בהישג שבהבאתו של פישר לבנק ישראל, והיוקרה של הנגיד רק גברה כאשר חודשים אחדים לאחר מינויו נודע שהוא שימש המנחה בדוקטורט של בן ברננקי, יו"ר הפדרל ריזרב.

שער בלתי ניתן להגנה

קשה להתכחש להישגים של פישר, אבל ההילה שאופפת את האיש מהיום שנחת בארץ מונעת לא פעם דיון אמיתי באיש ובאופי הניהולי שלו. הרקע האקדמי שלו נחשב מרשים: מרצה לכלכלה באוניברסיטת שיקגו, פרופסור-חבר במחלקה לכלכלה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, ובכיר בגופים כלכליים עולמיים - כלכלן ראשי של הבנק העולמי בסוף שנות ה-80 ומשנה למנכ"ל קרן המטבע הבינלאומית מ-1994 עד 2001.

הרזומה הזה קצת השתיק את הביקורת, גם כשפישר הלך על מדיניות מאוד חריגה של התערבות יומיומית במסחר במט"ח. המוניטין שלו אפשרו לו להיות בין הנגידים הראשונים שהתחילו בהעלאת ריבית בניגוד למגמה העולמית מאז פרץ המשבר הכלכלי העולמי. אבל עם הזמן, ועל רקע העובדה שהמצב בשטח מראה שלפחות הגישה של פישר ביחס לבלימת הדולר מוכיחה את עצמה רק חלקית, ניכרת היחלשות במקהלת המעודדות שמלווה את הנגיד.

ד"ר אבי שמחון, מומחה למקרו כלכלה ולכלכלת ישראל ויועצו הכלכלי הבכיר של שר האוצר, הוביל השבוע את הביקורת של האוצר על מדיניותו של פישר. הטענות של שמחון קיבלו הרבה ווליום ותדלקו את הכותרות בדבר עימות בין שטייניץ לנגיד. בשיחה עם "גלובס", שמחון מבקש לחדד את הדברים, כולל כמה שבחים לפישר, גם בנושא רכישת הדולרים.

"יש למדיניות הזאת כמה יתרונות", אומר ד"ר שמחון. "אם בנק ישראל פשוט ייתן לשוק החופשי לעבוד, הדולר מחר צונח ל-3 שקלים. ואפילו פחות מזה. מצד שני, בנק ישראל לא יכול להחזיק כל שער שהוא. הוא צריך לשאול את עצמו מהו השער שניתן להגנה. השער הנוכחי הוא בלתי ניתן להגנה".

לדברי שמחון, לא מדובר בהשפעה של ספקולנטים. "התנודות של שער החליפין הן לא תולדה של ספקולנטים, אלא של עודף גדול ומתמשך בחשבון השוטף של מדינת ישראל. במילים פשוטות, היצוא ו'המתנות' שאנחנו מקבלים מחו"ל יותר גדולים מהיבוא".

הנזק, מסביר שמחון, הוא בהפרשי הריבית. "בטווח הקצר זה עלות מאוד גבוהה בהפרשי ריבית. בנק ישראל לווה כסף מהציבור על מנת לממן את רכישת המט"ח, ועל הכסף הזה הוא משלם ריבית. מאידך, את המט"ח הוא מפקיד בריבית הרבה יותר נמוכה. ההפרשים מסתכמים ב-1-2 מיליארד שקל בשנה. זאת עלות ממשית ויומיומית שהמשק הישראלי משלם".

- וסטנלי פישר לא מבין את זה?

"סטנלי פישר מבין הכל. סטנלי פישר יודע כלכלה. אני מלמד מספרי המקרו כלכלה שלו. למדתי BA ואני מלמד מספר המקרו כלכלה של פישר למוסמך. אני האחרון שחושב שסטנלי פישר לא מבין. אבל לסטנלי פישר יש מערכת שיקולים ומערכת העדפות, ואני לא חייב להסכים איתם". ושמחון מפתיע ומוסיף: "אגב, שר האוצר יותר קרוב לעמדה של פישר מאשר לעמדה שלי".

- שטייניץ אולי יותר קרוב לפישר בנוגע לדולר, אבל מה עם הריביות?

"הפרש הריבית גורם לזרימה של דולרים הנה ומקשה על שמירת שער החליפין. ואנחנו באמת רואים שמאז שהוא העלה ב-0.25%, בנק ישראל נאלץ לספוג קרוב למיליארד דולר, ובכל זאת, זה לא מנע תיסוף מאוד משמעותי של השקל".

הטענה העיקרית של שמחון היא שהקונפליקט שנחשף השבוע נובע מהצורך להשיג כמה יעדים סותרים. "יעד אחד זה לעצור את העלייה במחירי הנכסים, חלק מזה זה דירות, חלק מזה זה הבורסה שבטח תעבור בקרוב את השיא של כל הזמנים, וזה לא הגיוני. הולכת ומתפתחת בועה במחירי הנכסים בישראל ובלי העלאת ריבית הם ימשיכו ויעלו".

- אז פישר בעצם עושה מה שצריך, לא?

"פישר בבעיה, כי הוא מנסה להפעיל אמצעי אחד על יותר מדי בעיות. אי אפשר באמצעי אחד לפתור את כל הבעיות של כלכלת ישראל. לכן בנק ישראל צריך להודות שקיימת בעיה, שהוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה עם הריבית והכל יהיה בסדר, וזה מה שהיה עד עכשיו. הוא צריך לשבת עם האוצר כדי לשלב את האמצעים שהאוצר יכול להפעיל עם האמצעים שיש לבנק ישראל".

כולנו נשלם בגלל הריבית

"נקודת המוצא של בנק ישראל", אומר פרופ' יעקב שיינין מחברת מודלים כלכליים, "היא שתעסוקה, עלייה ברמת חיים וכדומה - זו הבעיה של הממשלה. הבנק אחראי שלא תהיה אינפלציה מעבר למה שהממשלה הגדירה - 3%. עכשיו בא בנק ישראל ואומר: נוצרת בארץ בועת נדל"ן. כאשר הריבית זולה אנשים קונים נדל"ן, מתוך הנחה ששם יעשו רווחים גדולים. כשהם קונים נדל"ן וחסרות קרקעות, מחירי הנדל"ן עולים. כשמחירי הנדל"ן עולים הם עושים אינפלציה, כי מדד הדיור מהווה 20% ממדד המחירים לצרכן.

ואז בא הבנק לאוצר ואומר, אני אעלה את הריבית שלא יהיה כדאי לקנות את הנדל"ן בהלוואה, למרות שאני יודע שאני פוגע במשק. סטנלי פישר אומר לאוצר 'תפשירו קרקעות, ואז לא אצטרך להעלות את הריבית. כל זמן שאתם לא מפשירים קרקעות אני אעלה את הריבית'. והתוצאה שהוא יפגע בצמיחה במשק".

- אז פישר משתמש בריבית כנשק וכולנו נשלם את המחיר?

"המחיר שעם ישראל ישלם עלול להיות מאוד כבד. אם לא תהיה צמיחה, האבטלה תהיה גדולה יותר, היצואנים לא ירוויחו. היצרנים המקומיים לא ירוויחו. זו פגיעה בפוטנציאל הצמיחה וברמת החיים במשק. בתור כלכלן, אני חושב שעלולה להיות פה פגיעה בצמיחה, שייקח הרבה זמן לתקן".

- מה הממשלה יכולה לעשות?

"הממשלה מצליחה לעודד צמיחה, אבל פישר, בתור בנק ישראל, אומר 'לא מעניין אותי היקף הצמיחה'. הדילמה פה היא מקצועית. זה לא מאבק פרסונלי. רואים את הגישה של האוצר שדואגת לצמיחה במשק וזה תפקידו של שר האוצר. פישר צריך להזהיר מבועה בנדל"ן, ליזום תהליכים - אולי מיסוי - לשמירה על מחירי הנדל"ן, אבל אי אפשר לפגוע בצמיחה במשק בגלל שלא מצליחים להפשיר קרקעות".

- אתה מתאר פה את ההתנהלות של פישר כשריף בודד שאף אחד לא יכול להגיד לו מה לעשות.

"חוק בנק ישראל החדש נותן לפישר עצמאות והוא עושה מה שהוא רוצה. הוא היום היחיד שקובע. שר האוצר נתון לבחירת הציבור פעם בארבע שנים, וגם תוך כדי אפשר להצביע אי אמון. בנק ישראל מחוסן".

- מה נשאר לעשות, אם כך?

"צריך להעלות את הנקודות האלה. בנק ישראל לא חי בבועה. אני הייתי חבר בוועדה המייעצת של בנק ישראל עד לחקיקת החוק החדש. היום אין יותר ועדה מייעצת בבנק ישראל. אמורה לקום מועצת נגידים, אבל היא עוד לא הוקמה".

"הדילמה הניצבת בפני פישר היא רצינית", אומר עו"ד רם כספי. "קשה להיאבק באינפלציה על-ידי העלאת ריבית ובמקביל למנוע את תיסוף השקל עקב פערי ריבית עם מדינות אחרות. תיסוף השקל פוגע קשות ביצואנים ומסבסד את היבואנים, ועלול לגרום לבסוף לדפלציה ולאבטלה. יש גבול ליכולת רכישת הדולרים ועל הנגיד לבחור בין אינפלציה, שהיא רעה חולה, לבין דפלציה שאף היא רעה חולה. לו אני הנגיד הייתי בוחר באינפלציה, דבר שיגרום באורח מיידי לפיחות בשקל, ולמטרה זו הייתי שוקל אפילו הפחתת ריבית".

- אבל התפקיד של פישר הוא למנוע אינפלציה, לא?

"אינפלציה של 4%-5% זו רעה חולה, אבל אז כולם בורחים מהשקל והוא עולה למעלה. לגבי הדיור, הייתי אומר לבנקים למשכנתאות שכנגד כל שקל שהם נותנים כהלוואה שיפקידו שני שקלים. הייתי מייקר את המשכנתאות בכלים מוניטריים. העלאת ריבית מינורית לא תמנע דבר. צריך להגדיל היצע ולהציף את השוק בקרקעות זמינות".

נוח לכעוס ורתחן מאוד

הדילמה המקצועית ברורה, אבל כמו בכל מקום, הוויכוח על הריבית וההתערבות במט"ח היא גם עניין של אופי. בכיר לשעבר באוצר אמר השבוע ל"גלובס" כי ההתבטאות של שטייניץ בנושא הריבית, ערב ההודעה של פישר, הייתה "פטפטת מיותרת". הנגיד, הוא מתרשם, אינו נטול אגו, והניסיון של שטייניץ להשפיע על ההחלטה רק עודד את הנגיד לעשות לו דווקא, ולו רק כדי להראות לשר האוצר מי המחליט בנושא.

עניין ה"לעשות דווקא" הוא רק קצה הקרחון. משיחות עם בכירים בהווה ובעבר באוצר, שרובם ככולם העדיפו, שלא במפתיע, לדבר שלא לייחוס, עולה דמות שרחוקה מאוד מהדימוי הצונן והרגוע של הנגיד פישר.

"קצת עלה לו הנוזל לראש", אומר בכיר באוצר. "עשו ממנו נגיד גאון, וכשעושים מבן אדם גאון, הוא מפסיק לחשוב ומתחיל להאמין שהאינטואיציה שלו יותר חזקה מהמחשבות של כולם. הוא פשוט שכח לחשוב, והתוצאה היא שעכשיו אנחנו זורקים כסף טוב אחרי כסף רע".

מספר מקורות מתארים את פישר כ"מהיר חימה". "הבן אדם יכול פתאום להגיב באגרסיביות. הוא מסתובב בארץ כבר 40 שנה, והוא מכיר אותנו כמו שאנחנו מכירים את עצמנו. הוא ישראלי. גם מהירות החימה זה כנראה משהו שהוא מרשה לעצמו בגלל השהייה הרבה בישראל".

מקור אחר, שנכח בהזדמנויות שבהן פישר איבד את שלוותו, מספר: "הוא נוח לכעוס. רתחן מאוד. הוא עושה רושם מאוד אלגנטי של ג'נטלמן אנגלי. מאוד מאוד רגוע, מיושב בדעתו. סבא חם. אדם נעים הליכות. אבל בחיים הוא שונה. הוא לא רגיל שחולקים עליו. הוא יודע להתרתח, הוא יודע לדבר לא יפה, הוא יודע להיות חד וקר כמו סכין, יש לו כל מיני מניירות קטנות ועקיצות".

לא רק סדקים בתדמית השלווה מתגלים כשמדברים עם כלכלנים בכירים ואנשים שעבדו עם פישר בעבר. יש גם לא מעט החולקים על הצגתו כעילוי וכגאון כלכלי. "הוא רחוק מלהיות עילוי ואף פעם לא היה", אומר כלכלן ותיק. "זו פשוט העיירה הפולנית שלנו. חושבים שאם מישהו בא מחו"ל אז הוא בטח טוב".

- הוא בעל שם עולמי.

"הפרסום שלו בעולם לא בא משום דבר גדול שהוא עשה, אלא מזה שהוא כתב כמה ספרי לימוד שמשתמשים בהם הרבה. כמעט כל מי שלמד כלכלה שמע עליו כי הוא קרא את הספרים שלו. כשהוא היה הכלכלן הראשי בקרן המטבע הוא נכשל כישלון חרוץ".

הכלכלן הוותיק מסביר כי בתקופת המשבר בדרום-מזרח אסיה, פישר לחלוטין לא הבין את מהות המשבר וטיפל בו כאילו הבעיה היא במאזן התשלומים, בעוד שהיא הייתה פיננסית בייסודה, ונקט בכל הצעדים הלא נכונים. "יש אפילו ספר שלם, 'The Chastening', שכתב פול בלושטיין מה'וושינגטון פוסט', שמתאר את הכישלון הזה ואת החובבנות שבה התנהלה קרן המטבע העולמית בסיפור ההוא".

עוד אומרים לנו גורמים שונים כי חלק מההילה של פישר נובעת מ"חוסר הבנה" של הציבור. כלכלן ישראלי בכיר מציין כי "הרוב הגדול של האנשים פשוט לא מבינים את הנושא המוניטרי. באוצר למשל בכלל רועדים מפחד בכלל מההתייחסות לעניין הזה".

בכיר לשעבר במשרד האוצר טוען ש"צריך להבחין בין ההילה שיש לפישר בקרב סטודנטים לכלכלה ובוגרי קורס מבוא למקרו, שלמדו אצלו או מהספרים שלו, שקצת קשה להתרשם מדעתם, לבין ההילה שיש לו בקרב כלכלנים מקצועיים בכירים. אין לו הילה כזאת, כמו שמציגים את זה. רבים חושבים שהוא עסקן או פוליטיקאי כלכלי. לא כלכלן דגול. בכלל, ההילה שלו אצלנו נובעת מזה שאין פה הרבה כלכלני מקרו בכירים, ומי שיש - לא מתבטא. ואז אתה שומע את הדרדל'ה של בוגרי קורס מבוא למקרו, שמהללים ומשבחים. ראית איזה מקהלות של מחיאות כפיים היו כמעט כל השנתיים האחרונות?".

רכישת הדולרים זו אמנות

גם מבקריו הגדולים של פישר מקפידים להיות הוגנים. לדברי גורם בכיר במשק, "בינתיים הוא הוכיח את עצמו. צריך להודות על האמת, עם כל הביקורת. נכון שצריך להסתכל על זה בטווחים הרבה יותר ארוכים, וזה נכון שאת שער הדולר הוא לא הצליח לשמר ברמות הגבוהות, למרות ההשקעות האסטרונומיות, שערורייתיות אפילו, בגלל שהוא השקיע הרבה יותר ממה שהוא הצליח".

- הוא נכשל? או שיכול להיות שבעתיד יתברר שהוא צדק וכל המבקרים טעו?

"יכול להיות שלאורך שנה-שנתיים נוספות נחשוב שהרבה מיליארדים נשרפו, ורק בגלל הגחמות שלו לנסות ולשמור על שערי מטבעות אחרים, אבל זה נועד לשמור על היצואנים ואי אפשר לזלזל בזה".

גם פרופ' עומר מואב מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת לונדון, ולשעבר היועץ הכלכלי לשר האוצר, מתקשה לשפוט את הגישה של הנגיד ומעריך שייתכן שבטווח הארוך יתברר שצדק. על רכישת הדולרים הוא אומר: "זה לא מדע. זו אמנות".

- אמנות מאוד יקרה.

"זה נכון שככל שהוא קונה דולרים הוא רק יצטרך לקנות יותר. זה מסוג הדברים שקל להיכנס אליהם, אבל קשה לצאת. יכול להיות שמוצדק היה להיכנס, ומוצדק לקנות דולרים. אני חושב שסטנלי מבין את זה היטב את המחיר שהוא צריך לשלם בשביל ההתערבות הזאת".

- לדעתך, ההתערבות סייעה למשק?

"אני לא יודע ואני לא יודע אם מישהו יכול לדעת עד כמה זה באמת סייע. זאת שאלה שלא נוכל לתת עליה את התשובה אף פעם, כי אנחנו לא יודעים מה היה קורה אילו לא היה מתערב. ייתכן שהייתה לה השפעה משמעותית וייתכן שהייתה לה השפעה זניחה".

- הדולר כבר מתחת ל-3.6. כמה מרווח פעולה נשאר לו?

"אם הוא מעלה את הדולר ביחס לשקל בצורה מלאכותית אני מאמין שהוא לא יוכל להתמיד בזה. כי אם אני ספקולנט, אני מהמר נגד הדולר ועצם ההימור נגד הדולר כבר מחליש את הדולר. יכול להיות שאפילו לפעמים להתערבות של בנק ישראל השפעה מקזזת, בגלל הספקולנטים, שיכולה להפוך את כל ההשפעה המרכזית".

בכיר באוצר מתרשם שהמדיניות של הנגיד הגיעה לפרשת דרכים. "הוא עכשיו תקוע. כי אם הוא היה נותן לשער החליפין לרדת, כמו שהיה צריך לתת לו קודם, אז עכשיו, עם כל 70 מיליארד הדולר שהוא מחזיק, יגידו לו 'השתגעת? למה קנית דולרים כל-כך ביוקר? אתה יודע כמה עשרות מיליארדי שקלים הפסדת לנו בזה שקנית דולרים ביוקר? למה קנית ב-3.80 וב-4.00 ולא התחלת לקנות אותם ב-3.5?' ולא תהיה לו תשובה".

- בגלל זה הוא ממשיך?

"הוא ממשיך לקנות בתקווה שזה לא יירד ל-3.5, אבל זה יירד ל-3.5 והוא יודע את זה. אבל הוא לא מוכן להודות שהוא עשה טעות. הוא צריך לדעת שהוא לא אלוף העולם".

תגובת בנק ישראל לדברי הביקורת על פישר לא הגיעה עד לסגירת הגיליון.

עלייתו ועלייתו

"מדובר באיש שאין חולק בעולם הרחב על כך שהוא עושה עבודה מצוינת", אמר במאי האחרון ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במסיבת עיתונאים בה הודיע על מינויו של סטנלי פישר לכהונה נוספת כנגיד בנק ישראל. יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, הכתיר את הנגיד כ"נכס של ממש למדינת ישראל". שר הביטחון, אהוד ברק, הרעיף אף הוא מחמאות.

פישר מונה לתפקיד ב-2005 כשבאמתחתו רקורד מכובד של מי שהיה משנה למנכ"ל קרן המטבע הבינלאומית ובתפקידו האחרון כיהן כנשיא סיטיגרופ אינטרנשיונל. מלכתחילה, נתנו לו קרדיט שהוא יודע מה הוא עושה.

כבר בקדנציה הראשונה, על רקע טיפולו המוצלח במשבר הכלכלי העולמי, הוכתר פישר כאוטוריטה הכלכלית הבכירה בסביבה. אך התחושה היא שלא שוק ההון ולא האוצר העלו אותו ל"מעמד העל" אליו הגיע, אלא "העם".

הג'נטלמן בעל החזות האנגלו-סקסית הקרירה והקול השקט, כבש את לבו של הציבור הישראלי המחוספס, שהחל לתלות בו תקווה שהוא יהיה זה שישגיח שהפוליטיקאים שמגיעים לעמדת השפעה על הכלכלה לא יעשו בה שמות. זה מה שהפך את שפישר ל"מבוגר האחראי" של הכלכלה הישראלית. הציבור, שלא מאמין לביבי, ויודע שלשטייניץ איך שום רקע בכלכלה, מתייחס אל הנגיד כמי שאין בלתו.

פישר נולד ב-43' בעיירה מאזאבוקה ברודזיה (כיום זמביה). אביו, פיליפ, ניהל חנות מקומית. אמו, אן קופלביץ, עבדה בחנות כמנהלת חשבונות. אחיו היחיד, הצעיר ממנו, נפטר בגיל 24 מסרטן. כשנולד, גרו הוריו של פישר בדירה מאחורי החנות. לא היו להם מים זורמים והם אספו את מי הגשמים, מקרר הם רכשו כמה שנים אחרי שפישר נולד, הרדיו פעל על סוללות, ופנסי הוריקן האירו את הבית (הדברים תוארו בספר "ציון באפריקה, יהודי זמביה", מאת פרנק שפירו ויו מקמילאן).

בספרו "עולמו של נגיד" מספר פישר מדוע בחר ללמוד דווקא כלכלה. "תחילה התמחיתי בפיזיקה, מתמטיקה וכימיה, במחשבה שאהיה מהנדס או אולי מדען או מתמטיקאי. בשלב מסוים הייתה לי שיחה עם בן של חברים של הורי. הוא למד ב-London School of Economics... ואמר לי שאני צריך להיות כלכלן".

פישר השתכנע. כשסיים את לימודי המאסטר בלונדון סקול אוף אקונומיקס, המשיך לדוקטורט ב-MIT, המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס בבוסטון, והתמחה במקרו כלכלה. את הקריירה החל כמרצה ב-MIT ומרצה אורח באוניברסיטאות בעולם,.

העבודה הראשונה שלו מחוץ לאקדמיה הייתה בישראל. בקיץ 79' עבד במשך כחודש בבנק ישראל. אך ההזדמנות האמיתית הגיעה ב-83', כאשר ג'ורג' שולץ, מזכיר המדינה האמריקני דאז, ביקש מפישר להצטרף לקבוצת ייעוץ שהקים לכלכלה הישראלית. פישר נחשב אז למעין מומחה אמריקני לכלכלה הישראלית. הוא מונה ליועצו של שולץ לכלכלה הישראלית, ומשם הדרך לצמרת הכלכלית - בעולם, ובישראל בוודאי - הייתה קצרה. ב-85' השתתף כיועץ לתוכנית לייצוב כלכלי. לאחר 20 שנה, בהן שב לכאן פעם אחר פעם, מונה לנגיד בנק ישראל.

"זו טעות להשתמש בריבית כדי למנוע בועת נדל"ן"

אחד הנימוקים של הנגיד להעלאת הריבית האחרונה הייתה ש"לא נאפשר התפתחות בועה במחירי הנדל"ן". רוב הציבור קיבל בפליאה את הדיבור על בועה.. הרי גם בממשלה מודים שיש מצוקה ושצריך להפשיר עוד קרקעות לבנייה.

הכלכלנים חלוקים בשאלת הטיפול באמצעות הריבית במחירי הנדל"ן. פרופ' עומר מואב מייחס חשיבות יותר לאזהרות של פישר מאשר לפעולה עצמה. "עצם העובדה שהוא אומר שיש חשש לבועה - כבר יש לזה אפקט פסיכולוגי. כשהוא מזהיר, דווקא בגלל היתרון הגדול של סטנלי פישר, שהוא אדם מאוד מכובד ומאוד אמין ובצדק -כשהוא אומר 'תראו, צריך לשים לב אנחנו על סף בועת נדל"ן', האמירה הזאת כשלעצמה יש בכוחה להרגיע את הבועה הפוטנציאלית".

פרופ' יקיר פלסנר מסתייג מהדיבור על בועה. "לא בדקתי אם יש בועת נדל"ן או לא. יש דרך מאוד פשוטה לברר את זה, וזה לייחס את שכר הדירה הממוצע למחיר הממוצע של דירה. אם זה נותן לך פחות מ-3% אז יש סיבה לחשוש מבועה".

- ונניח שכן, אולי הצעד של הריבית היה נכון?

"הדרך היא בוודאי לא להעלות את הריבית, אלא להפעיל לחץ מאסיבי על הממשלה שתשווק קרקעות. זו טעות להשתמש בריבית לצורך הזה. כי ברגע שמינהל מקרקעי ישראל, נגיד, פתאום היה מוציא כמות גדולה של קרקעות לשיווק, מאותו הרגע מי שהולך לקנות דירה לצורכי ספקולציה הסיכון שלו גדל מאוד".

גם אם פישר היה נלחם לטובת נושא הפשרת הקרקעות, זה לא משהו שיכול לקרות ברגע. אולי בגלל זה פישר חייב להמשיך את המהלכים שלו להעלאת הריבית? פרופ' יעקב שיינין: "זה לא היה קורה מעכשיו לעכשיו, אבל הוא יכול לפעול בדרכים אחרות על מנת למנוע את התפתחות בועת הנדל"ן. לעשות מיסוי של משכנתאות או למצוא פתרונות אחרים. אבל להעלות את הריבית, לא באמת השפיע על מחירי הדיור, מה שזה כן עשה זה השפיע על שער החליפין".

בנק ישראל: אנו יכולים להימנע מהפסדים בקלות

דובר בנק ישראל, יוסי סעדון, מסר בתגובה:

"בנק ישראל מעולם לא התיימר לפתור באמצעות כלי אחד את כל הבעיות של כלכלת ישראל. אולם, תפקידיו של בנק ישראל, על פי החוק, כוללים גם את השמירה על יציבות המחירים, כיעד מרכזי, וגם את התמיכה בצמיחה ובתעסוקה. התיאוריה המוניטרית המודרנית, אשר מיושמת על ידי מרבית הבנקים המרכזיים בעולם, מלמדת שהמדיניות המוניטרית יכולה, בהתחשב בסדרי העדיפויות שלה והמשקל היחסי שהיא מקנה ליעדיה השונים, להתאים את שער הריבית כך שיפעל להשיג את התמהיל האופטילי בטווח הקצר בין האינפלציה לצמיחה. כך בדיוק נוהג בנק ישראל בקבלו את החלטות הריבית מידי חודש.

"אנשי בנק ישראל ומשרד האוצר מקיימים ביניהם, בכל הרמות, דו שיח מקצועי, פתוח ושוטף. מכאן שהטענות על פיהן 'בנק ישראל צריך לשבת עם האוצר ולחפש פתרונות ביחד' אין להן אחיזה במציאות.

"המצוטטים בכתבה טוענים ש'בנק ישראל לא יכול להחזיק כל שער שהוא'. אין כל חידוש בדבריהם - בנק ישראל הצהיר בעבר פעמים רבות שאינו מנסה להגן על רמה מסוימת של שער החליפין, אלא הוא פועל בשוק המט"ח במקרים בהם השינויים בשער החליפן לא תואמים את התנאים הבסיסיים של המשק, או כאשר שוק המט"ח אינו מתפקד כיאות.

"בנק ישראל יכול, בקלות רבה, להימנע מהפסדים, ואפילו לייצר רווחים בהיקף נרחב. לו פעלו בנקים המרכזיים היו פועלים תחת יעד השגת רווחים היו ממיטים אסון על כלכלת מדינתם. פעילות בנק ישראל בשוק המט"ח ובאפיקים האחרים נועדה להשיג את יעדיו של בנק ישראל : יציבות מחירים, תמיכה בצמיחה וביציבות הפיננסית. מי שרוצה להעריך את מדיניות בנק ישראל בתקופת המשבר שבאה לידי ביטוי בריבית, בשוק המט"ח ובפיקוח על הבנקים יכול להשוות את ביצועי המשק הישראלי נוכח המשבר לביצועי משקים אחרים.

"באשר לטענות האישיות כלפי הנגיד, מדובר באמירות של דוברים אלמונים שמטרתם היא הכפשה אישית ותו לא. אנשים המכירים את הנגיד יעידו כי הן חסרות שחר".