שלומי קוריאט | שחקן

בבית משפחת קוריאט ביבנה חינכו את ארבעת הילדים לתת כבוד לכסף. ההורים, זוג שכירים, נגר ומזכירה בלשכת הרווחה בעיר, נתנו להם כל מה שיכלו במסגרת האפשרויות המצומצמות יחסית. במקביל הם שיננו את המשפט המכונן "כסף לבן ליום שחור", זאת אומרת, כשיש לך, שים בצד לעת צרה. שלומי, הבכור - שבעודו תלמיד חטיבת ביניים, נאלץ להתבגר מהר היות שאביו עבר באותה התקופה ארבעה ניתוחי לב ברצף - הפנים את המשפט השורדני הזה, עם תחושת אחריות תמידית.

"ההורים אמרו תמיד, אל תזלזל בכסף, אפילו לא בשקל", הוא אומר בהבעה המזכירה את "אבי הטחול אסולין", הדמות שהוא מגלם ב"בורר", ובצניעות מקורקעת של שלומי השחקן שבא בסך הכול לעבוד ולא לשחק אותה סטאר.

אנחנו שותים קפה בשכונת הדר יוסף בתל אביב, כמה מטרים מהסטודיו שבו הוא מתאמן ל"רוקדים על כוכבים". הוא שותה מיץ תפוזים ומיץ גזר כדי שלא יהיה לו כבד בקיבה. "נתנו לנו תמיד את הכי טוב ושלחו אותי לבתי הספר הכי מלוקקים, תלמה ילין ובית צבי, שעלו הרבה כסף. והם עבדו מאוד קשה בשביל זה. עד היום כשהם מתקשרים הם אומרים, 'נו, מה קורה? הכול בסדר? יש עבודה? שים בצד'. למזלי הפכתי לאיש משפחה, ואין לי ברירה אלא לחשוב על מהלכים כלכליים".

זה עוד יותר מלחיץ כשאתה במקצוע לא יציב.

"אני עוד מהדור שיודע מה זה להיות בשפל. יצאתי מבית צבי והרווחתי 1,500 שקל לחודש מהצגות ילדים, ומזה הייתי צריך לשכור דירה ולהתקיים. הערך שלי לכסף גדול ממה שנראה. המקצוע הזה הוא כל-כך לא בטוח ודינמי, שצריך להתכונן לימים פחות טובים".

והיו תקופות יובש?

"למזלי לא הגעתי לייבוש טוטאלי. היו תקופות שהרווחתי פחות ובטח שנכנסתי לסטרס. יש לי אישה תומכת שעובדת, אבל זה שאני צריך להיות ספק הכסף של המשפחה דרבן אותי ליזום דברים חדשים. אולי להריץ מופע חדש, חלטורות, ללחוץ על הסוכנים שיעבדו יותר קשה וימצאו משהו, ולהתפשר כדי לשרוד".

עד כמה אתה מוכן להתפשר בתקופות קשות?

"אני לא בוחל בכלום, אבל לא אהיה מוכן להתבזות".

מה זה להתבזות בשבילך?

"קשה לי לענות על זה, כי אני לא רוצה לפגוע באחרים שעושים דברים כאלה".

טלנובלות?

"פעם חשבתי שזאת התבזות, היום אני חושב שלא. אני מופיע בחלטורות, אבל הכי נמוך שהגעתי היה עם פרוזק, כשהופענו בקבלת פנים של בר מצווה באשדוד. היינו צריכים להצחיק את האורחים כשהיו עם הצ'ק ביד. לשם אני לא רוצה לחזור. ושתביני, זאת לא התבזות אישית חלילה, זאת התבזות של המקצוע".

לא צריכה להיות לאמן דרך מקצועית ברורה שעליה הוא לא מתפשר?

"אני לא מאמין בזה. החיים דינאמיים והם מנווטים אותך באופן לא נשלט. כמו עם 'רוקדים עם כוכבים'. זאת הייתה הפנייה השלישית אלי".

למה לא הסכמת קודם?

"כי הייתה לתוכנית סטיגמה של משתתפים שרוצים להחיות את הקריירה הגוססת שלהם. השנה לכולם יש קריירה ענפה. חוץ מזה, פעם שלישית זה קרמטי. אני מאוד רוחני. יש לי רב שאני מתייעץ איתו ולא אזכיר את שמו כי אני לא רוצה לערב אותו, ויש את שוקי גבאי, הנומרולוג שמראה לי את החיוב בדברים. זה לא שאני מתייעץ איתם על מה לשים בסנדביץ', גבינה או נקניק, אלא דברים יותר משמעותיים. גם כשכבר הסכמתי להשתתף בתוכנית, לא עשיתי את זה בלב שלם".

למה?

"כי אני לא רוקד, ופתאום להיכנס למקום כזה".

סליחה, אתה שחקן ואתה אמור להתמודד עם אתגרים כמו ריקוד ותנועה בקלות. זה המקצוע שלך.

"גם לשחקנים יש מקום לא טבעי. אף פעם לא הייתי במקום של לשיר ולרקוד, ובגלל זה יש לחץ וריגוש. השתמשתי ביכולות של כשחקן, כשבריקודים הראשונים נכנסתי כדמות והצלחתי. דווקא כשהחלטתי להיות שלומי, שבא לרקוד, נכנסתי ללופ וחטפתי מהשופטים על הראש. זה כמו שאני שר ב'שוטר אזולאי'. פתאום אני צריך לשיר וכל הפחדים צצים. להגיד שאני יכול ולבצע, אלה שני דברים שונים. זאת הסיבה שאני לא בתחרות עם אף אחד, אלא עם עצמי. אנחנו לא ממש רקדנים ואף אחד מאיתנו לא יפתח קריירה בריקוד. אני מתייחס לזה כמו לתוכנית טלוויזיה, אז חצי מהלחץ יורד".

וברוך השם יש לך ניסיון בטלוויזיה.

"וגם למתחרים אחרים יש, ובכל זאת הם נפגעים מביקורות שיכולות להיות נוקבות".

ואתה לא נפגע מביקורת?

"אני מקבל את הכאפה וקם. בחיים מקצועיים של שחקן אתה מקבל הרבה יותר 'לא' מ'כן'. גרי בילו אמר לנו שבשנה הראשונה שאחרי בית ספר אנחנו צריכים להתרכז בלגדל עור של פיל, אחר כך להתחיל לעבוד על הטכניקה".

באת עם עור של פיל מהבית?

"הייתה תקופה שלא האמינו שאני שווה כדי ללכת לתלמה ילין או בית צבי. לא האמינו שאשרוד. בגלל המחלה של אבא התבגרתי מאוד מהר. כשאני אומר, העיקר בריאות, אני מתכוון לזה. בסוף כולנו נחזור לאותו מקום".

למרות שנדמה שתמיד היית קומיקאי, התחלת את הקריירה בדרמה הכי רצינית.

"כסטודנט שיחקתי את התפקיד הראשי ב'מידה נגד מידה' של שיקספיר. למחזות זמר לא שיבצו אותי, למרות שביקשתי".

איך התגלגלת לקומדיה?

"היה לנו שיעור קומדיה עם טוביה צפיר, ושם התחברתי עם ההרכב הראשון של פרוזק. במקביל לשיעורים גילינו את ערבי החובבים בצוותא, אז הכנו קטעים בשיעור וניסינו אותם בערבי החובבים. עמירם גרוס קלט את הפוטנציאל שלנו ולקח אותנו, את מיה דגן, עדי אשכנזי ויובל סמו, להיות דור ההמשך של דומינו גרוס. התחברנו לסמו, שהיה בהרכב שנקרא רוזטה ונהיה פרוזק".

העיסוק בקומדיה הפריע לדרמה?

"אומרים שבעלי נטייה קומית יכולים לגעת בדרמה בצורה טובה יותר. קומדיה היא הדבר שהכי קשה לעשייה, כי רובה עשוי מתכונות מולדות. הייתי קומיקאי שהתעסק בדרמה בתיאטרון, בקולנוע".

אבל החשיפה הגדולה שלך הייתה "הבורר".

"אני מחלק את החשיפה לשניים: פרס אנשי השנה שקיבלנו בפרוזק, אבל אז אף אחד לא הכיר אותי בשם, ו'הבורר', שכבר עמדתי בזכות עצמי. לפני זה עשיתי שתי עונות ב'מילואים', שהייתה סדרה דרמטית משובחת, וזה לא קרה".

אז מה כן קרה ב"בורר"?

"אין לי מושג. אולי הייתה חסרה דמות כמו אבי הטחול".

ואולי עשית אותה טוב, למרות שהוא ההפך ממך?

"לגמרי. אין בינינו כמעט קשר. זאת היכולת לקחת משהו עד הסוף. אני לא יכול להגיד שיש בי את הגן העברייני, והוכח במחקרים שעבריינות זה גן. אחרי שחקרתי את הדמות של הפסיכופת והרוצח הזה, ניסיתי בכל הכוח לא ליפול לקריקטורה, ניסיתי לשים את עצמי, את שלומי, בסיטואציות של אבי הטחול ולחשוב איך הייתי מגיב להן. חייתי בשכונה ביבנה וראיתי איך חיים טיפוסים, ואני גם שואל ניואנסים מ'פני צלקת' וסרטים אחרים שאני אוהב".

המהפך הכלכלי שלך קרה בפרוזק?

"פתאום נפל עלינו המון כסף. הייתי צריך לעבוד כמלצר כדי לשרוד כשגמרו לצלם את דומינו בטלוויזיה, ופתאום הייתה הצפה".

חסכת?

"בטח. אבל מצד שני, היה לי פטיש להחליף ריהוט כל כמה חודשים. אין לי הסבר הגיוני לזה. חסכתי כדי לקנות דירה ולשפץ אותה איך שאני רוצה, כמו שההורים חינכו אותי".

אתה מעורב בצד הכספי של הקריירה?

"הסוכנת שלי מנהלת את המו"מ, אבל קודם פורסת בפני את הצדדים הטובים והרעים של העניין. אני לא מתערב בהחלטות על כסף, אבל אני מודע להכול".

מפחד להתלכלך?

"לא. אני לא מבין בזה. אני הייתי דופק סכומים בשמים".

אחרי "רוקדים", צילומי העונה השלישית של "הבורר" והשתתפות בסרט "הפנטזיה הגדולה של סימיקו הגדול", אתה חוזר פתאום לערבי חובבים.

"אני מנסה שם חומרים שאני כותב לערב סטנד-אפ שלי, ואני מתרגש".

אבל אין בזה כסף.

"לא אכפת לי. בפרוזק הופענו ארבע שנים בלי כסף".

אתה תפיק את הערב?

"לא כרגע. צריך בשביל זה אמצעים וקשרים שאין לי. אני יודע לכתוב ולהופיע. קיבלתי תקציב פיתוח לדרמה קומית משלי, שעוסקת, איך לא, בשלישיית בידור. הבאתי לשם סיטואציות אמיתיות. אני כבר אחרי דראפט ראשון לרשת".

איך אתה מתכוון למנף את ההשתתפות ב"רוקדים"? הרי מעבר לפאן, זו תוכנית שבלי מינוף לקריירה אין לה הצדקה מקצועית.

"את זה אני משאיר לסוכנת שלי. בינתיים אני משתדל לרקוד טוב ולהתגבר על הפציעות שלי. אני מקווה שעוד לפני שזה ייגמר כבר אהיה בפרויקט הבא. אני כבר מבשל אותו".